היום שאחרי פיצול ערוץ 2: תשעה צעדים שצריך לבצע עכשיו - מדיה ושיווק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היום שאחרי פיצול ערוץ 2: תשעה צעדים שצריך לבצע עכשיו

הפיצול של ערוץ 2 הוא הרבה יותר משינוי מספרי הערוצים בשלט - ומשקף שינוי עמוק בגישת המדינה לשוק התקשורת ■ כדי שהשינוי ייושם ושוק הטלוויזיה ייהפך לדינמי ותחרותי באמת - יש עוד כמה דברים מהותיים שעל המדינה לעשות

29תגובות
הענקת הרישיונות המסחריים לרשת ולקשת, אתמול
שלומי עזרן

עידן חדש מתחיל היום בשוק השידורים. אתמול בלילה (ג') הסתיימו שידוריו של ערוץ 2, והיום התחילו שידוריהן של קשת, רשת וערוץ עשר באפיקים חדשים. למביט מן הצד, שנחשף בשבועות האחרונים לקמפיינים של גופי השידור, המהלך הזה נראה כמו תחרות פנימית בין גופי השידור שאינה רלוונטית לאזרח הפשוט, מעבר לשינוי בשלט. אולם בפועל, לשינויים האלה יש השפעה משמעותית על הדמוקרטיה והשיח הציבורי בישראל.

המהפך הנוכחי נובע משינוי תפישתי עמוק בגישת המדינה לשוק התקשורת. עד כה, המדינה היתה מעורבת בו עד צוואר: היא שלטה בערוץ 2, הלאימה את מספרי האפיקים והעניקה זיכיון מוגבל לגופים שונים לשדר במשאב שבבעלותה. השיטה הזאת הוכחה ככישלון. ועדת מרדכי, שעל בסיסה נחקק החוק שהוביל כעת, כמעט עשור אחרי, לפיצול ערוץ 2, קבעה במפורש כי "שוכנעה שזיכיונות השידור שניתנו עד כה לגופים שונים, בהליכי מכרז, כבלו את ידיהן של הממשלות בישראל יותר משסייעו בידיהן להגן על טובת הציבור ורווחתו".

התוכניות הבולטות בערוצים המסחריים החדשים

המדינה התערבה ללא צורך בשוק השידורים, הטילה מחויבויות גבוהות, שלטה בכל — ובעקיפין עודדה התנהלות לא כלכלית בשוק הטלוויזיה. זו הסיבה שבשוק השידורים התערבו במקרים רבים בעלי הון ותאגידי ענק, שסיבסדו את ערוצי הטלוויזיה כדי להגביר את השפעתם. מנגד, הטלוויזיה נהפכה לתלותית יותר ויותר בפוליטיקאים ובבעלי ההון. המנהלים של גופי השידור נאלצו שוב ושוב לעלות לירושלים ולרדת על ברכיהם כדי לקבל הטבות מהפוליטיקאים או מהפקידים — וחוק הרשות השנייה עבר לא פחות מ–44 תיקונים מאז 1990.

כעת המדינה עושה צעד לקראת יציאה משוק השידורים — ומאפשרת לקשת, רשת וערוץ 10 לקבל רישיון קבוע לשידורים ל–15 שנה. אולם בפועל, הכשלים שליוו את שוק השידורים ב–24 השנים מאז הוקם, ממשיכים ללוותו גם כיום. השינוי התפישתי, ממעורבות המדינה לשיטת הרישיונות לא מלווה, עד כה, במהלכים אמיתיים ליצירת שוק טלוויזיה דינמי וחופשי. אלה תשעה מהלכים שעל המדינה לבצע בהקדם האפשרי כדי לאפשר בישראל שוק טלוויזיה תחרותי ורווחי — שאינו תלוי בבעלי ההון או בפוליטיקאים.

1. למחוק 95% מהרגולציה

חוק הרשות השנייה וכללי הרשות נהפכו לבדיחה עצובה. המדינה מתערבת באופן גס בשידורים, קובעת מה מותר יהיה לשדר ומתי, ואפילו את אורך הפרקים של סדרת דוקו (כל פרק נמשך 22 דקות). המדינה העמיסה על גופי השידור אינסוף חובות, וגם לאחר המעבר לרישיונות לא הרפתה מהם.

כדי לאפשר תעשיית טלוויזיה תחרותית ודינמית יש לבטל כ–95% מהרגולציה בשוק השידורים — ולהותיר את הפיקוח במקומות שבהם יש כשל שוק מובהק, למשל בהפקת תוכן מסוגה עילית או מניעת פגיעה בילדים. חקיקה מעין זו כבר נידונה במשרדי הממשלה, אך טרם הוגשה.

2. להקים רשות תקשורת

המלצה כזו מונחת על שולחנם של משרדי הממשלה כבר 15 שנה, אך מעוכבת מסיבות פוליטיות לא ענייניות. בעולם הבינו כי יש צורך ברשות מאוחדת, מקצועית ובעלת ראייה כוללת על שוק התקשורת כולו, ורק בישראל הרגולציה ממשיכה להתפזר בין גופים שונים — משרד התקשורת (טלקום), מועצת הכבלים והלוויין (HOT ו–yes), הרשות השנייה (ערוצים מסחריים ותחנות אזוריות) והשידור הציבורי.

כדי להקים את רשות התקשורת יש צורך בפירוק הרשות השנייה ומועצת הכבלים, והקמת רשות מקצועית שמעליה יהיה גורם מיניסטריאלי ללא סמכויות ישירות שישפיעו בסוגיות תוכן.

3. לחסום את הפוליטיקאים

רשות תקשורת מעולם לא קמה, ואפילו מהלך חלקי של איחוד בין הרשות השנייה למועצת הכבלים והלוויין לא יצא לדרך. מדוע? בעיקר משום שהפוליטיקאים העדיפו את הביזור בגופי האכיפה כדי להמשיך לשלוט בפועל בגופי התקשורת. במצב הנוכחי, הדרג הפוליטי הוא זה שממנה ישירות את המנהלים וחברי המועצה בגופי הפיקוח האלה.

איוב קרא
אמיל סלמן

רשות תקשורת עצמאית צריכה לפעול ככל האפשר במנותק מהשפעות פוליטיות ישירות. לכן, יש צורך לאמץ את מנגנון המינוי שהצליח בתאגיד השידור הציבורי: השר ממנה ועדת איתור בראשות שופט, אשר בוחרת את אנשי המקצוע הראויים, שאינם בעלי זיקה פוליטית.

4. לפקח על שוק הפרסום

אחד הכשלים המרכזיים בשוק השידורים, ובכלל בגופי המדיה, הוא עוצמתם של משרדי הפרסום וחברות רכש המדיה, שרוכשות פרסומות במרוכז עבור לקוחות רבים. העוצמה הזו היא שמאפשרת לגופים אלה לגזור עמלה שמנה מכל עסקה בתחום המדיה, לעתים בחוסר שקיפות, וגם למשוך את המחירים כלפי מטה.

בעבר התערבה רשות ההגבלים והגבילה את כוחה של חברת יוניברסל, הגדולה בתחום רכש המדיה. הרשות השנייה אף קיבלה החלטה להגביל את כוחן של חברות המדיה, אך מעולם לא יישמה זאת. כדי לאפשר שוק שידורים יציב יש צורך באיזון ובריסון כוחן של חברות הפרסום, למשל באמצעות הגבלה על גודל נתחי השוק שנשלטים על ידיהן, או הגבלה על העמלות שחברות הפרסום גובות מגופי המדיה.

5. לטפל בפייסבוק ובגוגל

כל יצרני המדיה סופגים מכות קשות מנדידת כספי הפרסום לחברות כמו גוגל ופייסבוק. הפגיעה הזאת מחריפה מיום ליום ומאיימת על המודל העסקי של גופי השידור. מדינות רבות ברחבי העולם מחפשות כעת את הדרך להגביל את כוחן של הענקיות הבינלאומיות.

משרדי גוגל ישראל.
סטארט־אפ לא צריך פאר כזה
אייל טואג

גם בישראל יש צורך לבחון כיצד אפשר להילחם במונופלים האדירים שנוצרים מול עינינו. גוגל ופייסבוק מחזיקות במאגרי מידע אדירים על הצרכנים, ובפלטפורמות הפרסום המרכזיות בדיגיטל, והיכולת של שחקני מדיה קטנים להיאבק בהם היא אפסית.

יתרה מכך, פייסבוק וגוגל נהנות משליטה בלתי־מעורערת על הזמן הפנוי של האזרחים. האדישות לנזקים שנגרמים בשל כך לשוק התקשורת עלולה לגרום להידרדרות חמורה ביכולת ליצור תוכן בישראל.

6. להציע תוכן בתשלום

בהנחה שהמלחמה בפייסבוק וגוגל תימשך זמן מה, יש צורך במציאת אפיקי הכנסה חדשים במקום פרסום. אחד המרכזיים שבהם הוא תשלום עבור צריכת תוכן. עד כה ערוצי הטלוויזיה הציעו את מרכולתם חינם אין כסף לכל דורש, כולל בצפייה מאוחרת בדיגיטל. המשימה של ערוצי הטלוויזיה היא להיערך לשינוי במודלים העסקיים ולגביית תשלום הוגן עבור צריכת התוכן שהם מייצרים.

המשימה הזאת אינה מוטלת רק על גופי השידור, אלא גם על המדינה. כך למשל, החוק מחייב את ערוצי הברודקאסט לשדר בחינם ב–HOT ו–yes. בטווח הרחוק, אחרי שתיווצר תחרות בשוק הטלוויזיה הרב־ערוצית, אין כל סיבה להמשיך להתערב בהסכמים המסחריים בין הצדדים, וביכולת של ערוצי הברודקאסט לגבות תשלום מכל פלטרפורמה שמשדרת אותם.

7. לעודד יצירה מקומית

עלות ההפקה של תוכן טלוויזיוני מסוגה עילית — למשל דרמות ודוקו — גבוהה, ולגופים פרטיים אין מוטיבציה לייצר אותם. במקרים רבים, ודאי בתחומי התרבות והאמנות, המדינה שמה לב שהשוק אינו מצליח לתת מענה לעלויות אלה, ולכן היא מתערבת ומממנת בעצמה את ההפקה.

אמנם המדינה ביצעה רפורמה משמעותית בתחום השידור הציבורי והגדילה את ההשקעה בתוכן איכותי, אך עדיין יש לה דרכים רבות נוספות לעודד יצירה מקומית ישראלית, במימון ישיר ובאופן עקיף, למשל באמצעות הפחתת מסים על חברות שפעילות בתחום ועורכות הפקות בישראל. היצירה המקומית נהפכה גם לענף יצוא משגשג שמאיר את ישראל באור חיובי, ולמדינה יש אינטרס עליון להעצים את המגמה הזו.

8. לחזק את מועצת העיתונות

הפחתת מעורבות המדינה בשוק השידורים מעוררת דאגה בקרב רבים. לטענתם, חוסר הפיקוח על גופי השידור עלול לפגוע בציבור. החשש הוא כי גופי השידור, ובעיקר חברות החדשות, יפעלו על פי האינטרסים של בעלי ההון או האינטרסים המסחריים של הערוצים — על חשבון הציבור. אלא שכחצי יובל של טלוויזיה מסחרית הוכיח כי הפיקוח הממשלתי כמעט לא היה אפקטיבי. במקרים רבים הוא העצים את הבעייתיות ויצר תלות משולשת בין גופי השידור, בעלי ההון והדרג הפוליטי.

המדינה צריכה להסיר את ידיה משוק השידורים הפרטי ולהשאיר את הביקורת לציבור — שיצביע בשלט ויכריע במי הוא נותן אמון ובמי לא. מאחר שהציבור כלל אינו מודע לניסיונות לעוות את המציאות, יש צורך בגוף ציבורי הנהנה מאמון ציבורי רחב, שיפקח בעבורו על גופי התקשורת. מועצת העיתונות, שאיבדה מזוהרה בשנים האחרונות, יכולה למלא מחדש את התפקיד הזה בהצלחה.

9. למצות ההליכים בתיק 2000

חקירת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, בנוגע לדיל ביניהם אמנם אינה קשורה ישירות לתחום הטלוויזיה, אך מסקנותיה עשויות להשפיע רוחבית על שוק התקשורת.

מימין: ארנון מוזס ובנימין נתניהו
מוטי קמחי, אוליבייה פיטוסי

אם יתגלה שהדיל המכוער לכאורה, בין פוליטיקאי למו"ל, שכלל מתן הטבה כלכלית בתמורה לסיקור חיובי בכלי התקשורת שבבעלות המו"ל, הוא עבירה פלילית — המסר הזה יהדהד בכל לשכות המנכ"לים ובעלי גופי התקשורת. הוא ייהפך לתמרור אזהרה לכל גורם בשוק השידורים ולכל פוליטיקאי שירצו להגיע להסכם מושחת על חשבון הציבור. מיצוי ההליכים בתיק 2000 יכול להגביה משמעותית את החומות בין הדרג הפוליטי למערכות של כלי התקשורת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#