מכונית ספורט וחובות תוכן גדולים: מתי בפעם האחרונה לחצתם 30 בשלט? - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מכונית ספורט וחובות תוכן גדולים: מתי בפעם האחרונה לחצתם 30 בשלט?

ערוץ הלא טי.וי כמעט לא קיים במפת הרייטינג, וסובל מאפליה בהיקפי הפרסום המסחרי והממשלתי - אך נאלץ לפי תנאי המכרז שלו להשקיע מיליוני שקלים כל שנה בתוכן מקורי ■ יו"ר מועצת הכבלים: "כל הערוצים הייעודיים נלחמים על חייהם. הרגולציה סביבם פשטה את הרגל"

5תגובות
פותנה, הלא-טי.וי

צופי ערוץ הטלוויזיה בערבית הלא טי.וי  (ערוץ 30 ב-HOT וב-yes) יכלו ליהנות בחודש הרמדאן מפורמט טלוויזיה חדש. נהג מרוצי הראלי, פאדי ג'אבר, יושב במכונית הספורט שלו ומראיין תוך כדי נהיגת מרוצים פרועה ידוענים מהמגזר - ח"כים, ראשי ערים, אנשי חברה ותרבות. המרואיינים נאלצו להשיב לשאלות בעוד הם מיטלטלים מצד לצד במכונית המעלה ענני אבק.

פורמט הטלוויזיה הזה חביב בעיקר משום שהוא מסמל גם מצבו של הערוץ עצמו: מיטלטל מצד לצד, נתקל במהמורות ובחסמים ונאלץ לתמרן בזהירות רבה לבל ייתקל במכשולים שיגרמו לו להיעצר. בינתיים, ערוץ הטלוויזיה המסחרי היחיד בערבית בישראל מצליח לשרוד, אבל עתידו נמצא תחת איום חמור: חובותיו הרגולטוריים מצטברים והולכים, והם הגיעו כעת ל-60 מיליון שקל - סכום שהערוץ אינו יכול לשלם. בשבועות הקרובים תערוך מועצת הכבלים והלוויין דיון בעניינו, על רקע נקודת בדיקה לגבי עמידתו בתנאי המכרז.

מעגל האימים של הרייטינג

ב-2012 הכל נראה אופטימי. תעשיית הטלוויזיה התכנסה במסעדה אופנתית ביפו והשיקה את הערוץ המסחרי הראשון בישראל בערבית. קונסורציום רחב של שמונה שותפים האמין שיצליח לממש את הפוטנציאל הגלום ב-20% מהאוכלוסייה בישראל, ולספק לצופים דוברי ערבית טלוויזיה עדכנית ורלוונטית. להשקעה הזו נכנסו, לצד אנשי מדיה מהמגזר, גם גופי מדיה יהודיים גדולים ואנשי עסקים.

בעלי המניות היו זכיינית ערוץ 2, רשת; חברת ענני תקשורת, שהתמודדה בעבר במכרז וויתרה על הפעלתו; בסאם ג'אבר, בעלי אתר החדשות הגדול במגזר הערבי פאנט והעיתון פנורמה; בעלי משרד הפרסום למגזר הערבי סקטורס, עו"ד עמי הולנדר; רן אדליסט ואחרים.

תנאי הפתיחה של הערוץ גרועים. ההערכות הן כי כ–90% מהמגזר הערבי אינם מחוברים לכבלים או ללוויין, ובמקום זאת מחוברים באמצעות צלחת לוויין פרטית לכ–1,000 ערוצים בערבית מרחבי העולם, וזאת בעלות התקנה חד־פעמית של 1,000–500 שקל. עם מגוון כזה, לערוץ מקומי דל משאבים קשה להתחרות.

חדר הבקרה באולפני ערוץ הלא טי-וי בטייבה
פנורמה

עד מהרה שקע הערוץ בחובות, ונאלץ להציג תוכן ירוד שהוביל לנתוני צפייה נמוכים. מאבקים קשים בין בעלי המניות הקשו על תפקודו. כך, למשל, היו בעלי מניות שרצו להפיק תכנים עבור הערוץ, אחרים רצו להרוויח מהפעלת האולפן של הערוץ — ובעל מניות נוסף היה בעלים של משרד פרסום, שהרוויח מעמלות פרסום על חשבון הערוץ. ג'אבר עצמו היה אז משקיע כלכלי בלבד, ולא היה מעורב בניהול.

הערוץ נמצא במעגל אימים. הוא כמעט לא קיים בממדי הרייטינג. בערוץ טוענים כי מדידת הרייטינג לא נעשית כראוי בכל הקשור למגזר הערבי, כי שיעורי ההשתתפות במדגם נמוכים יחסית. מכיוון שהערוץ כמעט אינו נמדד ברייטינג, הוא אינו יכול לקבל תקציבי פרסום מהחברות הגדולות במשק, משום שחברות המדיה חייבות לקבוע את המחיר בשוק על פי שיעורי הרייטינג. ללא כסף מפרסום הערוץ לא יכול להגדיל השקעות, וכך הוא נותר מדשדש.

חלק ניכר מהכעס של אנשי הערוץ מופנה למפרסמים הישראלים הגדולים, שכמעט לא מקדישים תקציבי פרסום למגזר הערבי. חברות ענק בתחום המזון משקיעות סכומים מזעריים במגזר. התמונה חמורה יותר כשמדובר על המגזר הממשלתי, שמשקיע סכומים פעוטים ביחס לחלקו של המגזר הערבי באוכלוסייה. התקציבים הנמוכים האלה הם שלא מאפשרים להלא טי.וי להגדיל את הכנסותיו.

לפני שנתיים, לאחר השקעה של כ-30 מיליון שקל, לבעלי המניות נמאס מהערוץ, שעמד לקראת קריסה. ג'אבר החליט לרכוש את הערוץ לפי שווי של 2 מיליון שקל בלבד. החל ממארס 2015, בעלי המניות העיקריים הם ג'אבר, עם 95.1%, וענני תקשורת, עם 4.9%.

"מסקרים גם את ברוך מרזל"

אלא שגם כיום, עתידו של הלא טי.וי לוט בערפל. כבר בתחילה, מחויבויות התוכן של הערוץ היו כנראה מעל ומעבר ליכולות שלו. בשנתו הראשונה חויב הערוץ להשקיע 4 מיליון שקל בתוכן מקורי — סכום שהלך ותפח ל–11.5 מיליון שקל בשנה הרביעית לפתיחת הערוץ. מאז עולה היקף ההשקעה הדרושה ב–10% בכל שנה, אך הערוץ מעולם לא עמד במחויבותיו.

בסאם ג'באר
דודו בכר

מחויבויות אלה הביאו למצב שבו הערוץ מחויב כיום בהשקעה של 60 מיליון שקל בתוכן ישראלי — סכום דמיוני, שאין כל סיכוי שיצליח לשלם. כעת ניצבת מועצת הכבלים בפני הדילמה אם יש לאפשר את המשך הפעלת הערוץ, אף שהוא לא עומד במחויבויותיו.

כיום מתבסס הערוץ בעיקר על רכש של תוכן זר, אך הוא גם מפיק תוכן מקומי, המבוסס בעיקר על תוכניות אולפן, בנוסף לכשעה וחצי של אקטואליה יומית. "אנחנו נותנים לציבור הערבי לקבל את החומר שהוא אוהב, אבל זה לא מטעם", אומר בעל השליטה ג'באר ל–TheMarker. "אנחנו לא ערוץ פוליטי, אלא טלוויזיה שרוצה לדבר למגזר בגובה העיניים, בצניעות ובשקיפות. אנחנו גוף עסקי".

לדבריו, הוא תומך ומקדם חיים משותפים בין ערבים ליהודים גם באמצעות הערוץ. "זה האני מאמין של הערוץ. אני מאמין ביחסי יהודים־ערבים וביכולת לשלב את הערבים באמצעות דו־קיום. הדברים האלה מקבלים ביטוי בערוץ".

ג'אבר אומר כי הערוץ נותן במה גם לעמדות פוליטיות לעומתיות למגזר הערבי, וכי הערוץ אירח גם פוליטיקאים מהצד הימני של המפה הפוליטית. "גם כשברוך מרזל מגיע לאום אל־פאחם אנחנו מסקרים. זה מביא לנו רייטינג. המפתח הוא רייטינג, אבל כמובן אנחנו רוצים לתמוך במגזר הערבי, שיש לנו מטרות ואינטרסים להתקדם להשתלב", הוא אומר. "התפישה שככל שתהיה יותר לאומני תביא יותר רייטינג אינה נכונה".

ההכנסות השנתיות של הערוץ מגיעות לכ-2.5 מיליון שקל, , ולפי ג'באר הערוץ מאוזן כיום מבחינה כלכלית. בערוץ מועסקים כיום 20 עובדים, בעוד בפאנט מעסיק ג'אבר כ-100 עובדים. בין שני הגופים יש סינרגיה. כך לדוגמה, הערוץ משתמש בחדשות מבית פאנט.

בכל מקרה, בהלא טי.וי מבהירים כי אין לערוץ שום יכולת לעמוד במחויבויות הרגולטוריות ובחובות של 60 מיליון שקל. את עיקר הטענות מפנה הערוץ כלפי כללי הרגולציה הקבועים בחוק, הקובעים רף גבוה של נאותות הפקה ורף להשקעה כספית בתוכן. בערוץ טוענים כי הם יכולים לעמוד במחויבויות תוכן לפי שעות שידור, אבל ללא כללי נאותות ההפקה שמחייב הרגולטור.

איוב קרא
אמיל סלמן

"הפתרון הוא שהמחוקק יתערב"

הלא טי.וי אינו הערוץ היחיד שנמצא בקשיים. בישראל פועלים ארבעה ערוצים מסחריים ייעודיים: ערוץ המורשת (20); ערוץ המוסיקה (24); הערוץ ברוסית (9); וערוץ הלא טיוי. למעשה, אף אחד מהם לא עומד במחויבויות הרגולטוריות הקשורות להיקף ההשקעה בתוכן.

"ברור לנו שהערוץ לא מחזיק את עצמו", אומרת יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ד"ר יפעת בן חי־שגב. "הוא לא שונה מכל שאר הערוצים הייעודיים שלא מחזיקים את עצמם ולא עומדים במחויבויות. דווקא בערוץ הלא היתה החלפת בעלים, ומאז חל שיפור יחסי".

בן חי־שגב מנסה זה זמן רב להוביל מהלך לשינוי המחויבויות של הערוצים הייעודיים. המלצות מעין אלה הוגשו במסגרת הוועדה בראשות מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, שהגישה מסקנות לפני יותר משנה. הוועדה המליצה על יצירת אסדרה אחידה לכל הערוצים המסחריים, ועל ביסוס מחויבויות התוכן על נתח השוק של כל ערוץ ולא על סכום קבוע. אלא שמשרד התקשורת מתמהמה, או עסוק בניסיונות לחסל את תאגיד השידור, ומזניח את שוק הטלוויזיה הגוסס.

"כבר כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שהמתכונת הרגולטורית של הערוצים הייעודיים אינה מתאימה לכל ההתפתחויות בשוק הישראלי, והראיה היא שכל הערוצים האלה נאבקים על חייהם", אומרת בן חי־שגב. "הרגולציה הזאת פשטה את הרגל. אני אמרתי שצריך לשנות את הקונספציה. אמרו לי: יש צורך בתיקון חקיקה. כעת אנחנו מחכים להליכי החקיקה בנושא".

סוגיית הערוצים הייעודיים הפכה להיות אקטואלית מתמיד דווקא בגלל ערוץ 20. בג"ץ התערב באחרונה בנושא, ונתן לבקשת קבוצת RGE, בעלת ערוץ 10, צו שמחייב את המדינה להסביר מדוע העניקה הקלות לערוץ 20 לגבי היקף השידור של תכני מסורת. באותה הזדמנות הבהירו השופטים כי אם יש צורך בשינוי רגולטיבי, על המחוקק לעשות זאת באופן מוסדר, אחרת אולי לא תהיה הצדקה להעניק הקלות לאחר המכרז.

"אני רואה חשיבות עליונה בכך שערוץ ערבי במדינת ישראל ישדר מתוך המגזר הערבי ולא מתוך המגזר היהודי. זה אינטרס לאומי מהמדרגה הראשונה", אומרת בן חי־שגב. "איזו ברירה יש לי כעת? אף ערוץ לא עומד במחויבות. לחלט ערבויות לערוצים שלא מחזיקים את הראש מעל למים זה לא הפתרון. הפתרון הוא שהמחוקק יתערב".

בן חי-שגב סבורה כי שר התקשורת החדש, איוב קרא, הוא זה שאמור להוביל חקיקה להסדרת הרגולציה בטלוויזיה המסחרית. ג'באר קורא גם הוא לשר התקשורת להתייחס לנושא ולהתערב בו. "לקיומו של ערוץ כזה יש חשיבות גדולה עבור המגזר הערבי בישראל", אומר ג'אבר.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם