ראיון ראשון עם האוליגרך ששטף כלים במסעדת בשרים - ועכשיו רוצה לקנות את "גלובס" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ראיון ראשון עם האוליגרך ששטף כלים במסעדת בשרים - ועכשיו רוצה לקנות את "גלובס"

למה הוא מתעניין ב"גלובס"? כיצד צבר את הונו? האם נתניהו מעורב ברכישה? ■ האוליגרך דוד דווידוביץ' יוצא למלחמה נגד אלונה בר־און, מתעקש כי הגיש הצעה טובה יותר אך משאיר את השאלות לגביו לא פתורות

23תגובות
"אין לי תוכנית מוגדרת ל'גלובס', אבל
יש הבנה שזה עיתון עסקים שיישאר כזה.
הכיוון הוא שהעיתון ישמש כפלטפורמה
לדיון על הרגולציה בישראל למשל"
ורדי כהנא

רק בסוף המפגש, כשהאוליגרך דוד דווידוביץ' התבקש להתייחס למתחרה הקשה שלו על השליטה "בגלובס", אלונה בר־און, נחשף צד שונה באישיותו. עד אותו רגע, במהלך שיחה של שעתיים, הוא היה לבבי, ואפילו ציחקק פה ושם. אבל כאשר נשאל לגבי התנהלותה של יריבתו — זו שבינתיים מנצחת אותו במאבק על רכישת העיתון הכלכלי "גלובס" — דוידוביץ' נהפך לאדם אחר. הוא התחיל לדבר בפנים קפואות ובלי להניד שריר בגופו. קולו היה שקט, עד שהמתורגמן שהוזמן למקום (דווידוביץ' דובר רק רוסית ומעט עברית) נאלץ לבקש ממנו לחזור על דבריו שוב ושוב. "נתתי לה הזדמנות, והיא לא לקחה אותה", לחש.

ביום ראשון הבא יתקיים בבית המשפט העליון דיון בערעור שהגיש נגד החלטת בית המשפט המחוזי להתיר לבר־און, "היורשת", שאביה חיים בר־און המנוח היה מבעלי העיתון, לרכוש אותו. במשך שנים היא נאבקה באליעזר פישמן, השותף הדומיננטי ששלט בעיתון הכלכלי לצרכיו האישיים, וכעת היא נאבקת בגורם חזק יותר, לפחות אם המדד הוא עומק הכיס. דווידוביץ' שווה בין 700 מיליון למיליארד דולר — תלוי את מי שואלים.

בר־און זכתה בעיתון אחרי הליכי התמחרות ודיונים רבים מול כונסי העיתון, שמונו על ידי הבנקים לאומי והפועלים אחרי קריסתו הכלכלית של פישמן. היא הציעה סכום כולל של 106 מיליון שקל עבור מניות חברת מוניטין (75%, ה–25% הנותרים כבר מוחזקים על ידה) — החברה האם של "גלובס", שכוללת בתוכה נכסים נוספים.

דווידוביץ' הציע לבסוף 110 מיליון שקל, אבל נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט איתן אורנשטיין, סירב לפני כחודשיים לקבל את הצעתו האחרונה, שנמסרה לאחר סיום הדיונים — והעניק את העיתון לבר־און.

ואולם דווידוביץ' לא ויתר. לאחר שנעזר בעו"ד שמוליק קסוטו, הוא גייס לשירותיו את עו"ד אלי זוהר ממשרד גולפרב זליגמן, אחד המשרדים הגדולים בישראל, שהגיש את הערעור; הוא גם שכר את שירותיו של איש יחסי הציבור זמיר דחב"ש, גם הוא מאחד המשרדים הגדולים בישראל.

אלונה בר־און: "היה ראוי לו דווידוביץ'
היה מסביר מדוע הוא חפץ לשלוט בגוף
מדיה ובשירות מי? הוא מבקש להיות
מו"ל, אך ממשיך להפיץ חצאי אמיתות"
מתוך עמוד הפייסבו

כניסה לתחום חדש "שומרת על הנעורים"

כבר עם פתיחת הראיון מתברר שדווידוביץ' ועיתונות, לפחות עד היום, אינם מיודדים יתר על המידה. "אף פעם לא הייתי דמות ציבורית. לא התראיינתי כל החיים שלי", הוא אומר. "אבל כתבו עלי הרבה דברים. בדרך כלל אלה היו דברים שלא תואמים למציאות. יש הרבה שמועות ורכילויות".

לדוגמה?

"בלי דוגמאות", הוא פוסק בחדות.

מה קרה פתאום שהתחלת להתעניין בתחום המדיה בישראל?

"זה התחיל בספטמבר בשנה שעברה, וגם במקרה. החברים שלי במוסקבה סיפרו לי".

למה אתה קונה את העיתון? רק כדי לזכות בחשיפה?

"לא התכוונתי לקבל הרבה חשיפה. היה מכרז כלכלי והחלטתי להשתתף בו כמו בכל מכרז רגיל. לא עשיתי שום מיוחד בשביל שמישהו יידע עלי משהו".

איך לך היום עסקים בתחום המדיה בכלל. למה להיכנס למשהו חדש שאתה לא מכיר?

"במהלך החיים שלי נכנסתי 20 פעם לתחומים חדשים לגמרי. המצב הזה רגיל לי. צריך ללכת למשהו חדש כי זה מעניין. זה מאריך את החיים ושומר על הנעורים. מה עוד אפשר לעשות בחיים כשהכל בסדר?"

הדרך שבה אתה נלחם על זה — הולך לערעור, ומתראיין עכשיו בפעם הראשונה בחייך — זה נראה כאילו אתה רוצה את זה קצת יותר מסתם ביזנס רגיל. אולי זה בשביל השפעה?

"למה? מה אני עושה? אתה אומר שאני משקיע הרבה מאמצים, אבל זה ממש לא הרבה מאמצים. מה אני עושה?"

למשל, אתה משפר את המחיר שוב ושוב למחיר שיש שסבורים שהוא גבוה משווי העיתון, מגיע בעצמך לבית המשפט. אלה לא דברים טריוויאליים. לא בשביל כל עסקה מתאבדים ככה.

"אני בכלל לא מחשיב את זה למאמצים גדולים. מטרת המכרז היא להעלות את המחיר. לא עשיתי כלום מעבר לזה".

השופט איתן אורנשטיין
עופר וקנין

"בהצעת אילקורפ הקופה נשארת ריקה"

דווידוביץ', 55, הוא גרוש ושני ילדיו אינם חיים בישראל. בנו הגדול לומד באוניברסיטת ניו יורק, והבת הקטנה לומדת בבית ספר יסודי בלונדון. הם לא יודעים עברית, אבל מבקרים מדי פעם בישראל. דווידוביץ' עצמו רכש לפני שנתיים וילה בהרצליה, שנמצאת בשלבי בנייה.

דווידוביץ' משוכנע כי ההצעה שלו לרכישת "גלובס" טובה יותר מזאת של בר־און. "הצעתי לרכישת מוניטין היא בתשלום מלא ומיידי של 110 מיליון שקל, במזומן וללא כל תנאי", הוא אומר. "לעומת זאת, הצעת אילקורפ (החברה של בר־און) היא בסכום מקסימלי של 75 מיליון שקל בלבד, כאשר גם סכום זה מתבסס על שימוש בכסף שנמצא בקופת החברה ועל מימוש נכסים. בהצעת אילקורפ הקופה נשארת ריקה".

הוא מספר לראשונה כי מאחורי הקלעים נעשו ניסיונות להגיע להבנות בינו לבין בר־און. היא הגיעה אליו, לפני כמה חודשים, למתחם הסקי היוקרתי בקורשבל בצרפת, אחרי שדווידוביץ' זכה במכרז הראשון לרכישת פעילות "גלובס" — מכרז שבוטל בסופו של דבר על ידי בית המשפט. עמה הגיע עדן בר טל, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, ומי שמייעץ לה כיום ומשמש חבר דירקטוריון מטעמה ב"גלובס".

"בילינו חצי יום ביחד. היתה לנו שיחה פתוחה וברורה", מספר דווידוביץ'. "הסכמתי לשלל בקשות שלה; אופציה לרכישת 20% מהעיתון לפי המחיר שאני קניתי; מקום קבוע בחבר המנהלים; שהיא תנהל את האסטרטגיה של העיתון; שתהיה לה זכות סירוב אם אמכור את העיתון; שכר עבור עבודתה; שמירה על זיכרון אביה בעיתון ושכל כל מה שיש כיום יישאר כפי שהיה. כאשר היא ביקשה להיות יו"ר העיתון — אמרתי לה לא".

למה?

"עבור אדם שלא מחזיק במניות, יו"ר זה יותר מדי. היא אמרה כן להצעה, אבל אז נעלמה. שלחתי לה מיילים וקיבלתי תשובות מתחמקות — שהיא חולה ולא יכולה לדבר בטלפון. אני לא מבין למה היא פועלת כך. נתתי לה את ההזדמנות, אבל זו צריכה להיות עסקת חליפין. היא גם צריכה להביא משהו".

השאלה היא אם בחנת מבחינה כלכלית את רכישת העיתון. "גלובס" הוא עיתון הפסדי. מבחינתך זה ביזנס?

"כיום הוא לא מרוויח, אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. אני בטוח שהעיתון יכול להיות רווחי".

היו טענות שהמחיר גבוה מהערכות השווי המוקדמות. איך בדקתם את השווי?

"אינטואיטיבית. החוקים של ישראל קובעים שברגע שאתה קונה נכס בכינוס אין לך אפשרות לעשות דיו דיליג'נס (בדיקת נאותות). נתנו מידע ואמרו שהם לא אחראים למידע הזה".

אחד היועצים שלך ברכישה הוא ניר חפץ, שבמקביל משמש יועץ קרוב של משפחת נתניהו. עד כמה הוא מעורב?

"הקשר של חפץ לראש הממשלה אינו רלוונטי. הציגו לי אותו ואמרו לי שהוא מבין בכלי התקשורת. אחרי זה נודע לי שהוא יועץ בלתי פורמלי לראש הממשלה".

אתה בקשר איתו כיום? הוא עובד אתך?

"אנחנו מכירים, אבל אין לי קשר אתו בשום דרך והוא לא משתתף בעסקה. הוא לא יכהן בתפקיד בעיתון".

נפגשת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו?

"לא".

אתה יודע למה אנחנו חשדניים? כי יש חקירה נגד ראש הממשלה בדיוק סביב סוגיות כאלה — שהוא ניסה לתווך בין כלי תקשורת לבעלי הון.

"אני לא ידעתי על זה. ידעתי שיש חקירה לגבי נוני מוזס ב'ידיעות אחרונות', אבל אני לא קשור לזה".

עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, נפגשת?

"ראיתי אותו רק בטלוויזיה".

ניר חפץ
תומר אפלבאום

"יש בעיה אדירה לייצא ולייבא בישראל"

כחלק מהמחויבויות שנטל על עצמו דווידוביץ', הוא התחייב להמשיך להעסיק את כל עובדי העיתון, כולל העיתונאים ועובדי המינהלה, לפחות עד 1 ביולי 2018. דווידוביץ' אומר לראשונה כי הוא מודע לכך שיצטרך לבצע שינויים גם בכוח האדם. "לכל מחויבות יש תאריך פקיעה", הוא אומר. "זה נכון שיש הבטחה כזאת, ומבחינתי זה חלק ממחיר הקנייה. לא יותר ולא פחות. צריך להסתכל על התוכנית הכוללת שלנו לעיתון. יכול להיות שיהיה צריך דווקא ללכת ולגייס עוד אנשים".

ויש כבר תוכנית עסקית?

"אין לי תוכנית מוגדרת כרגע, אבל יש הבנה כללית שזה עיתון עסקים שנשאר עיתון עסקים. הכיוון המרכזי הוא שהעיתון הזה יהיה פלטפורמה לדיון על שאלות בעייתיות בנוגע לעסקים, ולדיון על הרגולציה בישראל, למשל. מאוד אהבתי את הפרובוקציה שהיתה באחרונה בעיתון 'הארץ' של יוסי קליין. זו פרובוקציה נהדרת. אם אין פרובוקציות כאלה בעיתונות — לא צריך את העיתון. צריך לגרות את החברה ולעורר דיון".

היו הרבה אנשים שנפגעו מסגנון הכתיבה שלו.

"היתה לו השפעה חזקה מאוד. אם הוא היה אומר את זה בעדינות, אף אחד לא היה שם לב והבעיה היתה נשארת. כל פתרון של בעיה מתחיל בכך שדנים בנושא. זו המטרה של עיתון".

אילו נושאים תרצה ש"גלובס" יעורר לגביהם דיון?

"הבעיה הגדולה ביותר היא המסים. יש יותר מדי כאלה, במיוחד עבור חברות שיכולות לא לפעול בישראל. למה לא למשוך סטארט־אפים לכיוון ישראל? יש גם בעיה אדירה ביבוא וביצוא בישראל. הרגולציה מורכבת ומסובכת מאוד. ניסיתי להביא את מכונית הטסלה שלי לישראל — ולא הצלחתי".

אם תרכוש את העיתון, תחליף את בעל השליטה הקודם, אליעזר פישמן, שהחובות האדירים שצבר למערכת הבנקאות נחשבים דוגמה לבעיות המבניות במשק הישראלי.

"זו היתה בעיה קונקרטית של בנק מסוים".

זו בעיה של כל הבנקים בישראל. פישמן קיבל כל כך הרבה אשראי כי הוא שלט ב"גלובס", כפי שאתה רוצה לשלוט בו.

"אני יכול להגיד שאם הוא הצליח לקבל כל כך הרבה כסף, אז הוא אדם מוכשר. אבל זו בעיה של הבנקים".

בתוך מערכת "גלובס" יש חילוקי דעות קשים בנוגע לזהות הרוכש המועדפת. ועד העיתונאים הרשמי הביע תמיכה בבר־און, ויחד עמו גם סגן העורך אלי ציפורי והפרשנית סטלה קורן־ליבר. ואולם בצמרת שלו יש זה שנים רבות מערכת יחסים קשה ומאבקים חריפים. כחלק מכך, ארבעה עורכים בכירים בעיתון, אלה שבפועל מייצרים את רוב התוכן, תקפו את ציפורי בחריפות וכתבו מכתב נגדי, שבו הם תומכים בדווידוביץ'.

חלק מהעיתונאים לא רוצים שאתה תהיה בעל הבית. אתה יכול להבין מה מפריע להם בך?

"אני חושב שאתה טועה. אני מכיר עיתונאים ב'גלובס' שלא רוצים שאהיה בעל השליטה, ומנגד אני מכיר עיתונאים שרוצים שאני אהיה הבעלים הבא של העיתון'".

אליעזר פישמן
תומר אפלבאום

"הנשק שלי: היכולת לדעת מתי לברוח"

דווידוביץ' מבין שישראל היא לא רוסיה, וכדי להיערך לקרב על "גלובס" אין לו ברירה אלא לפתוח חלק מהקלפים. במהלך הראיון הוא מקדיש חלק נרחב כדי לספר את ההיסטוריה האישית שלו, מנער קטן ממשפחה יהודית פשוטה בלטביה, שעלה לישראל ושטף כלים במסעדת בשרים — ועד ליום שבו השווי האישי המעודכן שלו, לפי "פורבס", מגיע לכ–700 מיליון דולר, והוא ניצב במקום ה–151 ברשימת עשירי רוסיה.

הוא נולד בריגה, עיר הבירה של לטביה, ב–1962 לזוג הורים יהודיים "מהשטעטל" (מהעיירה). בבית דיברו בעיקר יידיש. "אני זה שעזרתי להורים שלי כשהתחלתי להתפרנס", הוא אומר. ב–1982 הוא החליט לעזוב הכל ולעבור לעיר הגדולה מוסקבה. "היתה בחורה", הוא אומר. כשהמתרגם בראיון מתרגם בטעות "בחורות", דווידוביץ' מתעקש לתקן: "בחורה. בחורות היו גם בלטביה".

במוסקבה הוא התחיל ללמוד הנדסת חשמל, אך בגיל 23 נאלץ להתגייס לצבא, ושירת בגבול רוסיה־פינלד. כשהשתחרר, הוא חזר למוסקבה אחרת לגמרי. היה אלה השנים שבהן החל מיכאל גורבצו'ב להוביל את הגלסטנוס והפרסטרויקה (פתיחות ובנייה מחדש) — שורה של רפורמות בסוף שנות ה–80 של המאה ה–20, שאיפשרו כלכלה פתוחה יותר במשטר הקומוניסטי. דווידוביץ' וחבריו פתחו קואפרטיב לתפירת מעילים. הכסף התחיל לזרום. "היה באוויר ריח משכר של חופש", הוא אומר.

תקופה קצרה לאחר מכן החלו גלי הגירה אדירים מברית המועצות, ודווידוביץ' החליט לעלות לישראל. הוא הצליח להוציא מבריה"מ 6,000 דולר ("סכום שהיה שווה לשתי דירות במוסקבה"). אלא שהעלייה לישראל היתה צעד שגוי מבחינתו. "לקח לי הרבה זמן להבין איזו טעות עשיתי", הוא אומר.

מקום העבודה הראשון שלו היה במסעדת עד העצם, שבה שטף כלים כל יום במשך שלושה חודשים, עד אחת בלילה. לאחר מכן עבר לתחום החשמל ורשתות המחשבים. "זו היתה הישרדות. ברוסיה הייתי עצמאי, ופתאום נכנסתי לסיטואציה שונה", הוא אומר.

1992 היתה שנת המפנה. שני חברים של דווידוביץ' מרוסיה הגיעו לבקרו, וביקשו ממנו להראות להם את המדינה. שמו של אחד מהם מוכר מאוד כיום: האוליגרך מיכאיל פרידמן, שהונו מוערך כיום ביותר מ–13 מיליארד דולר, עם אחזקות בתחום התשתיות, הבנקאות ומה לא. כבר אז הם היו אנשי עסקים מוצלחים ברוסיה.

השניים הזמינו את דווידוביץ' להצטרף לעסקיהם ברוסיה. זה כנראה היה הרגע שבו דווידוביץ' נהפך לחבר של כבוד באוליגרכיה הרוסית. הוא קיבל מיד תפקיד כראש מחלקה לייצוא פחם בחברה קטנה שהקימו חבריו. חמישה ימים היה ברוסיה, ובסופי השבוע חזר למשפחתו בישראל.

האוליגרך מיכאיל
פרידמן
SERGEI KARPUKHIN/רויטרס

אנשים שהתעשרו באותן שנים לא עשו את זה באופן נקי. רק מי שהיו מקורבים לשלטון או למפלגה התעשרו.

"הרבה אנשים שהיו להם חברים וקשרים אדירים בממשלה ובמפלגה לא הצליחו לעשות כלום. מנגד, היו אנשים שידעו לארגן וליצור קשרים, שבקלות היו מדברים עם אנשים, בקלות היו מארגנים דברים וידעו להתפשר. אני לא אספר הכל. אתה בעצמך יכול להבין. אלה לא היה זמנים פשוטים. היינו צריכים להשקיע אנרגיה 24 שעות ביממה בלי לשדר פחד לטעות".

כמה שנים לאחר מכן, ב–1995, החליף דווידוביץ' קבוצה עסקית. הוא זנח את פרידמן וקבוצת אלפא לטובת רומן אברמוביץ'. הם הכירו זה את זה בבית מרחץ. "זה חלק מהתרבות. לא הולכים בשביל להתרחץ אלא לבילוי חברתי", הוא מספר. כשהוא נשאל מדוע עבר מקבוצה לקבוצה, הוא לא מפרט: "הכל בחיים זה מקרי, וצריך קצת מזל".

מ–1996 הוא מצא עצמו כאחד האנשים הקרובים לאברמוביץ', ויחד עם שישה אנשים בהנהלה הם ניהלו פרויקטים גדולים מאוד. היחסים הקרובים עם אברמוביץ' — שהונו מוערך ביותר מ–9 מיליארד דולר — נמשכים גם בימים אלה, הוא מעיד, הם נופשים מדי פעם ביחד, ועדיין יש להם שותפות עסקית במבנה המורכב של רשת החברות של שניהם. "הוא לא רק מנהל, הוא מנהיג", אומר דווידוביץ'.

כשהוא נשאל לגבי שיעור האחזקות שלו בחברות בקבוצה של אברמוביץ' הוא לא מפרט: "ההבדלים בין שיעור האחזקות שלי ושלו כל כך גדולים, שאין טעם בכלל לדבר על המניות שלי. הרוב של רומן אברמוביץ'".

הפרויקט החשוב של אברמוביץ' ודווידוביץ' היה חברת סיבנפט, שהחזיקה במאגרי גז בסיביר. ב–2006 החברה נמכרה לפי שווי של 18 מיליארד דולר, וכל השותפים קיבלו הרי מזומנים. "בעיקרון, אחרי העסקה חברי הקבוצה לא צריכים לעבוד יותר בחייהם", הוא אומר בחיוך. כמה בדיוק הוא הרוויח מהעסקה? "מאות מיליוני דולרים".

אלא שהעסקה הזאת הולידה שורה ארוכה של דיונים משפטיים, שנמשכו שנים ארוכות, ובהם עלו טענות חריפות על הונאות ותרמיות. בתביעה הגדולה ביותר שניהל נגד אברמוביץ' האוליגרך המתחרה, בוריס ברזובסקי, הפסיד האחרון (ולאחר מכן נמצא מת בדירתו בבריטניה).

בהליכים משפטיים נוספים בבריטניה עלו גם טענות חריפות כלפי דווידוביץ', בטענה כי הוביל מהלך של דילול החזקות של חברה בריטית בהפקות נפט בסיביר לידי חברות שנרשמו בקפריסין בבעלות אברמוביץ'.

היתה ביקורת חריפה על ההתנהלות שלכם בסיבנפט.

"יש פסיקה של בתי משפט, לאחר דיונים שנמשכו שנים. רשום שם מי צודק ומי לא צודק. הכל נדחה".

עלו גם טענות אישיות כלפיך — על הונאה ומכירת מניות שלא כדין, אבל בית המשפט בלונדון סירב לדון בהן בגלל חוסר סמכות.

"אני לא מכיר דבר כזה".

אחד המאבקים המשמעותיים ביותר של אברמוביץ' היה מול ליאוניד נבזלין (המחזיק 20% ממניות קבוצת "הארץ"), לשעבר שותף של אברמוביץ'. בין השניים פרץ מאבק חריף סביב חברת הנפט יוקוס.

"הפגישה האחרונה שלי עם נבזלין היתה בישראל ב–2003. מאז אני לא בקשר איתו", אומר דווידוביץ'.

לא סתם תקופה מורכבת. האשימו את נבזלין ברוסיה בהאשמות חמורות — כולל רצח — אבל בית משפט העליון בישראל קבע שאין בסיס לבקשת ההסגרה ובית משפט הבינלאומי בהאג קבע שזו חלק מהרדיפה הפוליטית נגדו ברוסיה.

"אבל למה לנו לדבר על נבזלין?" מוסיף דווידוביץ', "זה לא קשור בכלל ל'גלובס'. הפגישה האחרונה שלי אתו היתה לפני 15 שנה. אז על מה אפשר לדבר? היה לנו מיזוג לא מוצלח".

היית מעורב במאבקים אלימים כאלה?

"בתקופה ההיא היו הרבה קונפליקטים קואפרטיביים ברוסיה, אבל אלה היו ויכוחים משפטיים, לא מעשים אלימים. לא היו סגירת חשבונות או דברים מהסוג הזה. האמנות היא להימנע מקונפליקטים כאלה. הנשק החזק ביותר שלי הוא ראש ורגליים. לדעת מתי לברוח בזמן".

עד היום דווידוביץ' מנהל עסקים עבור אברמוביץ', כולל בישראל — השניים משקיעים יחד בסטארט־אפים ישראליים באמצעות חברת מילהאוס בסכום כולל של כ–150 מיליון דולר. דווידוביץ' מחזיק ב–10% ממנה ומנהל את העסקים בארץ. "בינתיים לא רואים אקזיטים, אבל זה לא חשוב לנו. כסף זה לא דבר חשוב, אלא רק אינדיקציה להצלחה", הוא אומר.

רומן אברומוביץ'
רויטרס

בר־און: "כל טענותיו כבר נדחו על הסף"

מטעמה של אלונה בר־און נמסר: "בית המשפט המחוזי קיבל את המלצת הכונסים, הכנ"ר והמנהל המיוחד לקבל את הצעת המגשרת, כבוד השופטת בדימוס הילה גרסטל, ולבחור את הצעת אילקורפ על פני זו של דווידוביץ', על בסיס שורה של נימוקים, הן כלכליים והן איכותיים, ואף תהה על אופן התנהלותו. זאת, לאחר שבחן את כל ההיבטים לעומק ובמפורט.

"כל טענותיו של דווידוביץ' בהקשר זה כבר נדחו על הסף. תמיכה בהחלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בימים אלה גם לבית המשפט העליון, הן על ידי הכונסים, הן על ידי הכנ"ר והן על ידי ועד העיתונאים של 'גלובס'. חבל שבאמצעות הליכים נוספים דווידוביץ' ממשיך לפגוע בעיתון ובעובדיו, לא לאפשר להליך המכירה להמשיך כסדרו ולמנוע אי ודאות.

"לגבי המפגש האחד ביני לבין דווידוביץ', שאכן התקיים (לבקשתו), ושלאחריו לא התקיימו מפגשים נוספים, הרי שתיאורו על ידי דווידוביץ' רחוק משיקוף המציאות. בהתאם, המסקנה ממפגש זה, כמו גם מאופן התנהלותו של דווידוביץ' בהמשך התהליך, היא שבעלותו על כלי תקשורת עלולה להוות סכנה אמיתית לחופש הביטוי, תקשורת עצמאית ועיתונות חופשית.

"היה ראוי לו דווידוביץ' היה מתייחס בראיון לנושאים שהעליתי זה מכבר ושבעיני צריכים להטריד את הציבור. מהם מקורות ההון שלו? מדוע הוא חפץ לשלוט בגוף מדיה בישראל ובשירותם של מי? דווידוביץ' מבקש להיות מו"ל בישראל, אך ממשיך להפיץ חצאי אמיתות הידועות בשם פייק ניוז, הן בכתבי בית הדין והן במסגרת הראיון הזה, שבו הוא מנסה להשפיע על בית המשפט לפני הדיון. לטעמי, זה מטריד, בלשון המעטה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#