כך איבד עמיר פרץ את יועץ התקשורת שלו - מדיה ופרסום - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך איבד עמיר פרץ את יועץ התקשורת שלו

איך קשורה התפטרותו של אילן אוסטפלד, יועץ התקשורת של פרץ, למלחמת הראיונות בין "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"; מדוע גבר ערוץ 10 לראשונה על ערוץ 2 ובסוף חטף מ"ידיעות אחרונות"; ועל שקרים, שקרים גדולים וסטטיסטיקה

תגובות

ידיעות Vs מעריב

המלחמה בין "ידיעות אחרונות" ל"מעריב" אינה חדשה, אבל מדי שבוע נוסף עוד קרב קטן ללוח שמעל הזירה. הסיבוב הנוכחי התחיל ב-1 בספטמבר, עם פרסום נתוני הגיוס לצה"ל ב"המוסף לשבת" בראיון עם האלוף אלעזר שטרן. זאת הפעם הראשונה שהתפרסמה רשימת המגויסים על פי מקום המגורים.

דובר צה"ל, כך חשבו בשאר מערכות העיתונים, צריך לחלוק את הנתונים האלה עם כולם, הרי בנפשנו הדבר, לא? זהו שלא, ומאחר שכבר לא מדובר בזמן חירום, נוהג צה"ל ככל גוף אחר ובוחר לחלק את עוגת היח"צ שלו.

תגובת דו"צ היתה שההחלטה לא נעשתה משיקולים זרים, אלא שאין דבר כזה שיקולים זרים או לא זרים בעסקי יח"צ. לפעמים ההחלטות מתקבלות על רקע קשר אישי ועסקות חליפין, לעתים על פי הערכה לגודל החשיפה שיקבל העניין, ולא פעם בגלל פנקסנות עבר. ומי אמר תיק המניות של דן חלוץ? שיתבייש.

ב-8 בספטמבר זכה "ידיעות" בעוד בלעדיות לכאורה - הראיון הראשון עם עמיר פרץ אחרי המלחמה. אחרי מחול הוועדות והקריאות הציבוריות לעריפת ראשים היה מתבקש לשמוע את שר הביטחון שחלבו החמיץ.

"ידיעות" זכה בראיון בלעדי, אבל רק לכאורה, כי ב"מעריב" אפשר היה לקרוא דברים דומים שאמר פרץ בניתוח השבועי של בן כספית, שגם כתב בראשית דבריו "עמיר פרץ בחר להעניק השבוע ראיון ל'ידיעות אחרונות'".

איך הגיעו אותם דברים גם לידי "מעריב"? הפרשנויות רבות: בין אם בתום לב, ליקוט של דברים שנאמרו לכספית על ידי פרץ בעבר הרחוק יותר או הממש קרוב, ובין אם בעזרת מקורבים לכספית במעגלים סובבי פרץ. ב"ידיעות" הזדעזעו, ב"מעריב" עלצו בנוסח זכותנו להשתמש בכל הדרכים והמקורות. אם מצב הדברים היה הפוך, ברור שכל צד היה נוקט בדיוק בדרך שבה הגיב הצד השני.

האדם היחיד שנפגע מהפרת הבלעדיות הוא המתווך, ובמקרה הזה יועץ התקשורת אילן אוסטפלד, שהתפטר מתפקידו בתחילת השבוע. הידיעה על כך הופיעה ב"ידיעות" בלבד, ובנוסח הכי אוהב ולבבי שרק אפשר, ומכאן שמקורותיה ברורים. אין ספק שהפרת הבלעדיות היתה החבטה ששברה את גבו וגרמה לו להתפטר. כשאוסטפלד יפסיק לשתוק, ברור לגמרי שהראיון אתו לא יופיע ב"מעריב".

ונספח: לא רק ב"ידיעות" היו מופתעים מציטוטי פרץ ב"מעריב". ביום שלישי הופתעו בלשכת מופז מהכותרת הראשית של "מעריב" - "מופז: רוב האשמה מוטלת על אולמרט", דברים שנאמרו "בשיחות סגורות", כמו שמדווח העיתון. סגורות? עד כמה הן סגורות אם נהפכו לכותרת ראשית?

ערוץ Vs 2 ערוץ Vs 10 "ידיעות אחרונות"

שלושה הפסדים משמעותיים רשם ערוץ 2 בשבועיים האחרונים לערוץ 10: רכישת הסרט "החטופים" (או "מחיר החופש", עוד לא החליטו בערוץ); הראיון עם אלחנן טננבוים והראיון עם טוני בלייר. לכל אחד מהמקרים יש שפע של הסברים. אחד ההסברים, מעניין מאיזה צד הוא מגיע, אומר שערוץ 10 זכה בסרט מאחר שהוא שמאלני יותר. הסבר שני, וגם כאן אפשר לנסות לנחש את מקורו, אומר שהמו"מ בערוץ 2 התאפיין בבלבול ובביורוקרטיה, ובמגע עם אנשים מקשת, מרשת ומחברת החדשות, ואילו בערוץ 10 נוהל המו"מ על ידי אדם אחד, גלעד עדין, בנחישות ובענייניות.

באשר לטננבוים, הוא זה שרץ לערוץ 10, חושש פן הראיון הקודם שלו מימי השבי משובץ בסרט. ובלייר איך הגיע? נו, זה מובן מאליו - בזכות הקשרים של שלומי שטיין בלונדון ובזכות לחץ פיסי מתון של צ'יקו מנשה. לא נרשמה תגובה מצד ערוץ 2.

מה הסיבות לפרץ המוטיווציה? נכון שהערוץ מתאמץ במיוחד בשנה האחרונה, אבל אולי זה גם כדי שהאב המאמץ החדש, רופרט מרדוק, יהיה גאה, לא?

ומה ל"ידיעות" ול-10? הו, זה ממש פשוט. ההצהרה "ראיון ראשון" בפרומואים עיצבנה את העיתון הגדול, משום שלפני כשנה וחצי התפרסם ראיון עם טננבוים ב"ידיעות". ולא רק זה - וכאן מתחבר הקטע הקודם - ביום שישי האחרון ליגלגו רביב דרוקר ועופר שלח על נתוני הגיוס של שטרן שהתפרסמו ב"ידיעות". לא סביר שאלו הסיבות לעמוד קלון שלם ביום שלישי, שממנו עולה כי: א. רופרט מרדוק לא השקיע שקל בערוץ ב. משכורות הפרילנסרים מעוכבות ג. צי המכוניות של הערוץ משונמך (ההיפך ממשודרג). נכון?

כמה הגיעו לכיכר?

עיון בידיעות המכילות מספרים מוביל למסקנה שסטטיסטיקה קרובה למעשה כשפים, ושמספרים זה הנתון הכי נזיל שיש. זה מתחיל במספר המפגינים בכיכר רבין, נמשך בחישובי הפנסיה המגוונים של יואב להמן, המפקח הפורש על הבנקים, עובר דרך המיליארדים שהפסדנו במלחמה, ממשיך דרך ניתוח עתיר פירואטים של דו"חות הלמ"ס, ומגיע עד סקרי החשיפה של כלי תקשורת כשכל אחד מהנידונים מציג נתונים המפארים אותו. למה זה קורה?

"יש שקרים, שקרים גדולים וסטטיסטיקה", שולף ד"ר יואב בן-דב, פילוסוף של המדע, אמרה ידועה. "כל חישוב סטטיסטי מבוסס על מודלים ועל הנחות שאפשר לקבל או לא. הערכה של מספר האנשים בכיכר מבוססת על הנחות כמו כמה אנשים נמצאים במ"ר ומה גודל השטח שהם מכסים. חשבונאות פיננסית מאפשרת להטוטים וטריקים פיקטיוויים, וכך בכל פעם שמופיע בתקשורת מספר, תלוי מי סופר, איך הוא סופר ומה ההנחות המוקדמות שלו. לכן, עדיף להיות מודעים לאופי החלקי והלא-ודאי של העובדות שבידינו".

פרופ' אדוארד יעקובוב, דיקן הפקולטה למדעים במכון הטכנולוגי בחולון, מסביר שזה "הקסם של המספרים הגדולים", שיש, למשל, תשע שיטות סטטיסטיות ושגם מספרים נתונים לפרשנויות ולהנחות. כשמספר עובר בין 50 איש הוא מגובה בכל פעם בפרשנות נוספת. גם עובדה מתמטית היא נכונה רק במסגרת הנחות מסוימות, והאמיתות המתמטיות, כמו כל השאר, נמצאות אף הן אי שם בחוץ.

לבלוג של ולווט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#