אלי הכהן

שטפון הטוקבקים ומבול ההודעות בפורומי האקטואליה למיניהם שהציפו את אתרי החדשות במלחמת הקיץ האחרונה, מחייבים חשבון נפש ממשי בקרב מנהלי אתרי החדשות ועורכיהם.

גם בפורומי האקטואליה, בניגוד גמור אגב לפורומי ייעוץ, מקצוע או תחביב, למשל, עולה רמת ההתלהמות והרהב לממדי שיא.

אל לנו לשכוח שאדם או גורם מסוים יכולים לחזור ולהציף במסרים. אל לנו לשכוח שבני עשרה יכולים לכתוב דעה כאילו שירתו 20 שנה במילואים. אל לנו לשכוח שבחסות האנונימיות יכול כל אחד להיות כל אחת וההיפך.

חוזרים העורכים ומנהלי האתרים וטוענים בלהט כי הם מצנזרים לפחות 50% ממה שנשלח אליהם. איני מפקפק באמירה זו. צאו נא וחישבו רק מה נכתב במסרים המצונזרים, אם אלו שאנו קוראים הם מהדורת ה"לייט".

ולכן, אני מציע שינוי. שינוי שלא ימצא אולי חן בעיני מנהלי האתרים ועורכיהם, מכיוון שפירושו ירידה תלולה מאוד במספר התגובות, מה שלא משרת כמובן את מולך הרייטינג. ומובן שהצעתי לא תמצא חן בעיני המשתלחים למיניהם הפועלים בחסות האנונימיות. ואגב - במאמר מוסגר - האנונימיות ברשת היא מושג שהולך ונמוג לאיטו. כיום קל לאין שיעור לאתר מניין נשלח מסר, מה שהיה קשה מאוד לפני כעשור למשל.

אני מציע אפוא הצעה פשוטה - טוקבק בשם מלא. כל מגיב ירשום את שמו, כתובתו או מספר הטלפון שלו - ממש כמו כתיבת מכתב למערכת העיתון המודפס. הטוקבק יכול להישאר קצר ותמציתי או אולי ארוך יותר, אבל העובדה שמאן דהוא יצטרך להזדהות, לפחות בפני המערכת אליה הוא כותב, ולא בהכרח בפרהסיה, תגרום ללא ספק לשינוי.

השינוי המיוחל והמבורך ביותר יהיה שינוי של אווירה. קצת יותר כבוד הדדי, קצת יותר הקשבה וניסיון להבין את האחר, קצת יותר ניקיון, קצת פחות התלהמות. אלה מעולם לא הזיקו. ובכלל - אחרי המלחמה המוזרה הזו, כדאי שכולנו נדבר יותר חלש.

ונאה דורש נאה מקיים - אני מציע שלאייטם זה יגיבו אנשים רק בשמם המלא.

הכותב הוא כתב "קול ישראל" לשעבר ומייסד מכון נטוויז’ן לחקר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker