חשיפה |

"סכנה לציבור, במיוחד לילדים": מה "שכח" משרד הבריאות לספר לכם על העופרת במים

ב-10% מהבדיקות שנערכו בבתים, במוסדות חינוך ואשפוז - נמצאה עופרת ב-2013 ■ לפי מסמך של משרד הבריאות, חשיפה לעופרת בריכוזים נמוכים בילדים ותינוקות קשורה לירידה ביכולת השכלית ועלייה בתוקפנות ■ משרד הבריאות: "התקן הישראלי הוא המחמיר בעולם"

עדי דברת-מזריץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליצמן בישיבת הממשלה, ספטמבר
ליצמן בישיבת הממשלה, ספטמברצילום: הדס פרוש / פלאש90
עדי דברת-מזריץ

בניגוד לעמדה הפומבית של משרד הבריאות מהימים האחרונים, שלפיה אין בעיה במי השתייה בישראל, מצגת של משרד הבריאות שהגיעה לידי TheMarker מגלה כי המשרד סבור שכל חשיפה לעופרת מסכנת את בריאות הציבור, במיוחד ילדים קטנים. עוד עולה מהמצגת כי עופרת נמצאה ב–10% מהבדיקות שהמשרד קיים במערכת המים שבבתים, במוסדות חינוך, במוסדות אשפוז וברשת המים העירונית.

לפני כשלושה שבועות חולל משרד הבריאות סערה כשהודיע על הימצאות עופרת במכונות קפה שונות, וקרא לנשים בהריון להפסיק לשתות קפה ממכונות מוסדיות ולכלל הציבור להפחית את השתייה ממכונות הקפה. כשנחשף ב–TheMarker כי בדיקות שערכו כמה יבואנים ויצרנים של מכונות קפה גילו עופרת גם במי הברז בריכוז גבוה מהמותר, אמר בתגובה המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, "אני לא חושב שיש בעיה גדולה של עופרת במים בישראל", והסביר שאפשר להירגע מפני שב–2011 — אז ביצע המשרד בפעם האחרונה בדיקה במערכת המים הביתית — רק ב–2% מהדגימות נמצאה עופרת בריכוז החורג מהתקן הישראלי.

אולם ממצגת שהגיעה לידי TheMarker עולה כי משרד הבריאות מודע כבר שנים לבעיית העופרת במי השתייה בישראל. במצגת, שנכתבה בפברואר 2013 עבור פורום של תעשיות המים ואיגוד התעשיינים, כותב המשרד כי "אין סף בטוח לעופרת במי שתייה", וכי "כל חשיפה לעופרת מסכנת את בריאות הציבור, ובמיוחד ילדים קטנים". במצגת הוסבר שהתקן למי שתייה שאומץ בישראל (10 מיקרוגרם לליטר) "מבוסס על יכולות אנליטיות וטיפוליות, ולא על הגנה מהשפעות בריאותיות שליליות".

כלומר, התקן נקבע לא לפי סכנה בריאותית — אלא לפי סף הגילוי של מכשיר אנליטי, שיכול להעיד על הימצאות של עופרת רק החל מריכוז של 10 מקג"ל, ואם היתה אפשרות למדוד סף נמוך יותר, סביר שהתקן היה נמוך הרבה יותר. לכן, נכון להתייחס לכל ממצאי העופרת במים, ולא רק לחריגות מהתקן. על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, למשל, היעד לריכוז מקסימלי של עופרת במי השתייה הוא אפס. גם משרד הבריאות מציין במצגת ש"העובר המתפתח, תינוקות וילדים קטנים פגיעים במיוחד להשפעות של עופרת, מכיוון שמערכת העצבים המרכזית שלהם מתפתחת בקצב מהיר. חשיפה לריכוזים נמוכים מאוד של עופרת קשורה לירידה ביכולת השכלית (הנמדדת במנת משכל), ירידה בביצוע אקדמי, ועלייה בסיכון להתנהגות תוקפנית".

עוד נכתב כי גם ועדה אירופית לסיכונים בריאותיים קבעה בעבר שייתכנו השפעות שליליות גם אם העופרת היא בריכוז של פחות מ–10 מקג"ל וכי יש הצדקה להגבלות נוספות על חשיפת האוכלוסייה לעופרת. נתונים אלה או חומרתם לא צוינו על ידי משרד הבריאות כשסוגיית העופרת עלתה לכותרות לאחרונה, אז התייחס משנה למנכ"ל משרד הבריאות רק לשיעור הבדיקות שבהן התגלו חריגות מהתקן, ולא לכל הבדיקות שנמצאו בהן עופרת.

משרד הבריאות מונה במצגת השפעות נוספות שליליות של חשיפה לעופרת, בהן מחלות לב וכלי דם, פגיעה בתפקוד הכליות, עלייה בלחץ דם ופגיעה בפוריות.

פרופ' איתמר גרוטוצילום: מוטי מילרוד

הבדיקה האחרונה בבתים נערכה ב-2011

אז בכמה בתים בישראל יש עופרת במי השתייה לפי משרד הבריאות? עופרת בריכוז של יותר מ–3 מקג"ל (30% מהתקן) נמצאה ב–10% מהבדיקות שנעשו בברזי המים שבבתים, מוסדות חינוך, מוסדות אשפוז, חצרות בתים ורשת המים העירונית. את הבדיקה ערך משרד הבריאות בכ–800 ברזים ב–2011. מאז לא ביצע המשרד בדיקה נוספת של עופרת במים במערכת האספקה הביתית. בכל הנוגע לעופרת בריכוז של יותר מ–10 מקג"ל, נמצאו חריגות ב–2% מהמקרים. בדגימות ברשת האספקה העירונית נמצאו חריגות ב–7.5% מהמקרים.

בניגוד לטענה הרווחת כי מקורות המים כמעט נקיים מעופרת, והיא קיימת בעיקר בבתים בשל זליגה מהצנרת הביתית, ניתוח של קובצי הבדיקות של משרד הבריאות ברשתות האספקה וההפקה של מקורות ושל הספקים הפרטיים (תאגידי המים), מלמד כי ב–27% מהבדיקות שנעשו בין אוקטובר 2015 לאוקטובר 2016 נמצאה עופרת במים. מתוך 1,983 בדיקות שנעשו ברחבי ישראל — נמצאו 545 חריגות. אמנם רק ב–0.7% מהמקרים נמצאה עופרת בריכוז גבוה מהתקן, אך משרד הבריאות טוען בעצמו כי אין סף בטוח לעופרת במי השתייה וכי כל חשיפה לעופרת מסכנת את בריאות הציבור, ובמיוחד ילדים קטנים.

המצגת מתריעה כי אין התייחסות כיום בתקינה הישראלית לתכולת עופרת במוצרים הבאים במגע עם מי שתייה (כמו קומקומים, סירים וכוסות תרמיות). לכן, במשרד הבריאות התחייבו במצגת לחוקק תקינה מחייבת, המגבילה את תכולת העופרת במוצרים הבאים במגע עם מי שתייה, והציבו יעד ליישומה עד סוף 2016. מאז כתיבת המצגת התקן אושר, והוא ייהפך למחייב בהדרגה עד סוף 2018.

השפעה מהירה על ילדים ונשים בהריון

לדברי פרופ' דרור אבישר, ראש המרכז לחקר מים בבית הספר למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב, "הנתונים במצגת קשים, וברגע שהוכנה מצגת כזאת על ידי משרד הבריאות המשמעות היא שיותר מאדם אחד במשרד ידע על הבעיה. במשרד הבריאות מציינים, ובצדק, שהתקן לעופרת נקבע לא על פי הסכנה הבריאותית הצפויה, אלא על פי סף הגילוי האנליטי של המכשיר במעבדה, ואם היתה אפשרות למדוד ריכוז נמוך יותר, יכול להיות וסביר להניח שהתקן המקובל בעולם היה נמוך יותר.

"נכון יהיה להתייחס לעצם הנוכחות של העופרת במים ולא רק לחריגות מעל התקן, כלומר ל–10% מהבדיקות שנעשו במערכת האספקה הביתית ול–27% מהבדיקות ברשת האספקה, שזה הרבה מאוד. בנוסף, צריך לזכור כי בשנים האחרונות התחילו להזרים מים מותפלים בצנרת שנועדה למי שתייה. מים מותפלים נחשבים כבלתי־מיוצבים כימית, ולכן הם יכולים לתרום ולהאיץ שחרור עופרת מהצנרת כתוצאה מקורוזיה. הדבר הזה דורש בדיקה לאחר כמה שנים שבהן מזרימים מים מותפלים בצנרת".

אבישר מתייחס לחשיפה לעופרת בריכוזים נמוכים, ומסביר כי "קיימים מחקרים שהעידו על כך שלאדם הנחשף באופן כרוני לזיהום עופרת במים יכולות להיגרם בעיות נוירולוגיות מגוונות כגון בעיות קוגניטיביות, בעיות זיכרון ופגיעה ברמת המשכל והאינטליגנציה, וכן בעיות בתפקוד כלי דם ולב, לחץ דם ועוד.

פרופ' דרור אבישרצילום: אלון רון

"אני משוכנע שהגוף לא אומר, 'רגע, פה אני נחשף רק ל–7 מקג"ל עופרת במים ולא ל–10 מקג"ל, כפי שמתיר התקן, אז זה בסדר'. החומר הזה מצטבר בגוף. יש אנשים שזה ישפיע עליהם מהר יותר ויש כאלה שזה ישפיע עליהם לאט יותר. זה כמובן ישפיע מהר יותר על תינוקות, ילדים ונשים בהריון. מחקרים הוכיחו שילד שגדל עם עופרת במים סובל בין היתר מפגיעות במנת המשכל ובזיכרון".

לדבריו, "משרד הבריאות צריך קודם כל לבדוק את הנתונים של עצמו ולהכיר בהם. כלומר, להודות שאכן מצא חריגות בריכוז העופרת המצריכות בדיקה והתייחסות רצינית. לאחר מכן, הוא צריך לבדוק מהיכן מגיעה העופרת. אם זה ממי המקור — עליו לטפל בהם או לסגור אותם. אם זה מהצנרת הארצית או העירונית — תידרש החלפה של הצנרת הבעייתית. ואם זה מהצנרת הביתית, שעליה משרד הבריאות לא אחראי על פי חוק, הוא עדיין צריך לגלות אחריות ולהתריע בפני הציבור שקיימת בעיה באזור זה או אחר, ואף לבקש מהרשויות לאתר את הצנרת הבעייתית ולהחליפה".

"הימצאות עופרת במים אינה טבעית"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "עופרת נמצאת בטבע, לא ניתן להעלים אותה לחלוטין. לכן קבעו תקן. ערך נמוך מהתקן אינו מסכן בני אדם. גם הסיכון מחשיפה לריכוז גבוה של עופרת מותנה במידת החשיפה ובתכיפותה. התקן הישראלי הוא המחמיר ביותר (התקן בישראל ובאירופה הוא 10 מקג"ל, ובארה"ב — 15 מקג"ל). רק ב–2% מהבדיקות נמצאה עופרת מעל לתקן המחמיר.

מתקן מי שתייה בגליל. למתקן המצולם אין קשר לכתבהצילום: חגי פריד

"משרד הבריאות יזם את התקן לתכולת עופרת במוצרים הבאים במגע עם מי שתייה, ואף מימן את הכנתו. חרף התנגדות התעשייה, התקן אושר וייכנס כמחייב בהדרגה, ובאופן סופי ב–2018".

בתגובה לכך אמר אבישר: "נכון שישראל אימצה את התקן המחמיר ביותר הקיים, אבל הוא נקבע רק לפי סף גילוי של המכשיר האנליטי. אני בטוח שאף אחד במשרד הבריאות לא היה מעוניין שהוא או ילדיו ישתו באופן קבוע מי שתייה שיש בהם גם מחצית או שליש מריכוז העופרת המותר בתקן.

"ואם לא די בכך, עופרת היא ממש לא המזהם היחיד שנמצא במי השתייה. קיים כלל ברזל בתקנות מי השתייה — הריכוז המקסימלי המותר של חומרים מזיקים יורד במשך השנים. על כן, ייתכן שבתקנות העתידיות ייקבע סף נמוך יותר עבור עופרת (תלוי בפיתוח מכשור מתקדם יותר ובמחקר אפידמיולוגי). סף הריכוז שיהיה מותר בעתיד יהיה ללא ספק נמוך יותר ממה שקובע התקן כיום. התקן הוא אמצעי שעוזר למקבלי החלטות ולפוליטיקאים לנהל את משאבי המים, אך הוא אף פעם לא מספק אותי.

"עצם הימצאותו של מזהם מסוים במים גורם לי לדאגה ורצון לחקור ולעקוב אחריו, כיוון שהמזהם הספציפי הזה לעולם לא נמצא לבד בכוס המים. עמו נמצאים חומרים רבים מזהמים אחרים — המצויים חלקם אפילו בריכוז המוגדר כנמוך מהתקן — שיגרמו לאזרח לשתות כוס מים המכילה הרבה מזהמים, שנמדדו בריכוז מותר על פי התקן".

אבישר אף טוען שבניגוד לטענת משרד הבריאות, שלפיה עופרת נמצאת בטבע ולא ניתן להעלים אותה לחלוטין, "אין יסוד אחד בטבלה המחזורית שלא נמצא בטבע ושמקורו אינו מהטבע. השאלה היא איפה בטבע הוא נמצא, והאם אזור הימצאותו נמצא בקשר הידרולוגי עם מקורות המים הטבעיים. עופרת, כאחת מקבוצות המתכות הרעילות, לא אמורה להיות במים באופן טבעי. מי תהום, מי נחל ומי נהר ואגם אינם באים באינטראקציה עם עופרת. כל הזיהומים שאנחנו מכירים של עופרת בעולם נוצרו כתוצאה מפעילות של האדם. אחד הידועים שבהם הוא צנרת של מי שתייה, שממנה עופרת עשויה לזלוג למים".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker