מנהלי כל העולם - לכו לעבוד - מדיה ופרסום - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנהלי כל העולם - לכו לעבוד

מנהל מאפיית אנג'ל הזיע ליד התנור, מנכ"לית ישראייר תיקנה מטוסים, למנכ"ל פוקס לא היה כוח לקפל בגדים - ותוך כדי כך הם שמעו מהעובדים שלהם מה דעתם עליהם; הסדרה "בחזרה לתחתית", שתעלה מחר בערוץ 8, שולחת מנהלי חברות לעבודה שחורה במפעליהם; אף עובד לא קיבל תוספת שכר בעקבות התוכנית

"בתחילה היינו בטוחים שאף מנכ"ל לא יסכים להשתתף בתוכנית", אומרת תימי לוי-סלע, עורכת התוכן של סדרת המקור החדשה של ערוץ 8, "בחזרה לתחתית". בתוכנית זו צוות ההפקה ממקם מנהלי חברות למשך כמעט שבוע בתפקידים הזוטרים של החברה ובוחן כיצד הם משתלבים. מי שבתחילה סבורים כי מדובר בפרסומת ארוכה ומשעממת לחברה, מתבדים עד מהרה.

העובדים, בעידודו של צוות התוכנית, מנצלים את המצב לומר דברים למעסיק שלהם. "יש כאן אנשים שיש להם חופש חודש-חודשיים בשנה, נוסעים לחו"ל", מתמרמר אחד הפועלים ממזרח ירושלים בחדר האוכל הספרטני של מאפיית אנג'ל בפני מעסיקו, ירון אנג'ל. "אנחנו מה? נוסעים פה לגן החיות", הוא מצביע לעבר הגן דרך החלון.

בסופו של דבר, 90% מהמנהלים שצוות התוכנית פנה אליהם הסכימו להשתתף. בעשרת פרקי הסדרה מופיעים, בין היתר, סבינה בירן מנכ"לית ישראייר, לוי קושניר מנכ"ל תדיראן, הראל ויזל מנכ"ל פוקס, איתן שלייפר שהוא המנהל האדמיניסטרטיווי של בית החולים שניידר וליאור רביב סמנכ"ל חברת ישרוטל. המנהלים שסירבו להשתתף, אומרת לוי-סלע, היו מ"מנו ספנות; אף מנהל שופרסל לא הסכים, כי באותה תקופה התפוצצה פרשת קלאב מרקט; וגם מנכ"ל הרכבת סירב". בפגישה עמה, שהתקיימה לקראת עליית הסדרה בשבת (ב-21:30), נכחו גם במאי הסדרה תור בן מיור (שביים אותה עם ליאור שפר) ומנהל ערוץ 8, סיני אבט.

בן מיור מציין: "גם סבינה (בירן, מישראייר) לא היתה מסכימה אם היינו פונים אליה עכשיו". אבט מוסיף: "ההחלטות על הסדרה התקבלו הרבה לפני ענייני קשת ו'עובדה'".

בן מיור מוצא שני הסברים לרצון של המנהלים להשתתף בסדרה: "או שהם אמיצים" (לוי-סלע מוסיפה בחיוך: "או טיפשים"), או שהם פועלים לפי הכלל הפרסומי שהעיקר שיאייתו את השם שלך נכון. "אנחנו בכל אופן רצינו להדגיש את הפערים ואת הבעיות החברתיות", הוא אומר, ואבט מיד מסייג: "אבל זה לא פרק ב'בולדוג'".


ותודה על הבורקס

הסדרה, שהיא פורמט מגויר של הבי-בי-סי, אמנם אינה דוקו-אקטיוויסטית, אבל המנהלים מוצאים את עצמם תחת אש. ביום השני של התוכנית עם בירן, היא עושה את העבודה של אנשי התחזוקה ומכונאי מטוסים. היא פוגשת באחד מהם, שמו עינב ויינשטיין, העומד לעזוב את החברה ואולי לכן מרגיש בנוח לשטוח לפניה טענות רבות. תחילה הוא מספר לה ש"בשבוע שעבר עבדתי ימים של 17 שעות ברציפות", ואחר כך ממשיך בטענה כללית יותר: "אני יודע שאנחנו התחתית. אנחנו הפועלים השחורים, כי אנחנו מתלכלכים ראשונים. לדעתי, התרומה שלנו הרבה יותר גדולה. לבסוף, הטייס הטוב ביותר בעולם עם הכי הרבה ניסיון והדיילת המקסימה ביותר לא יעזרו למטוס להמריא אם אנחנו לא נטפל במטוס כמו שצריך".

על כך אומרת לו בירן: "אתה צודק". אבל הוא לא מסתפק באמירה הפטרונית הזאת: "אני יודע שאני צודק, וכל הזמן אומרים לי שאני צודק וכל הזמן אומרים לי שמעריכים אותי. כשאנחנו עובדים מאוד קשה, עד כדי כך שאנחנו לא יכולים יותר, אז נותנים לנו בורקסים, אז תודה רבה... מחר, אם ארצה לטוס לאילת בתור עובד של החברה, יבוא בן של טייס - ואת מי יעלו קודם?"


אתם עושים לי המרדה

הפרק עם בירן צולם כפיילוט, אבל התוכנית הראשונה של הסדרה שתשודר במוצאי שבת תהיה זו עם ירון אנג'ל ואביו דני ממאפיית אנג'ל הירושלמית. "אותה הכי אהבנו", אומרים נציגי הצוות.

בפגישה שהתקיימה במועד אחר ובמקום אחר עם אנג'ל הבן, בן 45, ואביו, בן 86, איש גדול ומשופם המעשן סיגרים (לא פחות משלושה ביום), הוא מספר שלא מיד הסכים להצעה להשתתף בסדרה. אילו אנג'ל ידע מראש שבתקופת הצילומים גם יקבל התקף לב, אולי היה מוותר על כל החוויה. "הראו לנו את הגרסה הבריטית. הרעיון נראה לנו מדליק. רציתי שהוא (אביו) יעשה את זה. הוא עובר טוב מסך. מאחר שצריך לעשות הרבה מהפעילויות, לא הסכימו שזה יהיה רק הוא, אז הכריחו אותי.

"זה היה ניג'וס אמיתי", הוא אומר על התחקירים ועל חמשת ימי הצילום, "היה דגש על לעשות הכל אותנטי. לא הייתי מוכן לכל זה". אבל הוא גם למד לא מעט: "כל אחד מאתנו רוצה לחשוב שהוא יודע הכל על החברה שלו", אומר אנג'ל על תפקידו כמנהל, "על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעסק משפחתי, שבו אתה אמור להכיר את כל הג'ובים. הסדרה תרמה לי מאוד. היא המחישה לי את הפער העצום בין איך שאנחנו תופשים את עצמנו לאיך שהפועלים רואים אותנו. מתברר שהשנים עושות את שלהן. אתה לא מחובר לגמרי. אתה מתרחק מהמצוקות היום-יומיות של העובדים. רואה את העולם דרך עיניים אחרות. בעיניך, אתה קרוב מאוד אליהם, אבל בעיני העובדים אתה מישהו מלמעלה, מישהו שלא מתלכלך. רוב העובדים היום גם לא זוכרים אותי כנער עובד בכל עבודות הייצור".

צוות הצילום, לדבריו, עודד את הפועלים לדבר על שכרם. "אמרתי להם, 'אתם עושים לי המרדה'", הוא אומר בחיוך. בן מיור מספר שאנג'ל נהג לקרוא לו "נציג ההסתדרות" בכל פעם שהיה בא למפעל.

"התחושה הכי חזקה שהיתה לי היא שאני צריך לעשות את התרגיל הזה לבד", אומר אנג'ל, "ללא מצלמה. החלטתי גם לעשות את זה, אבל זה מסוג ההחלטות שלא אממש אותן".

דני אנג'ל, האב, מספר על הימים שסבו היה יבואן קמח והיתה להם חנות בעיר העתיקה בירושלים, על העגלון שהיה מחלק את הלחם וכשחלה המחליף שלו ידע לאן ללכת, כי הסוס היה נעצר בעצמו ליד בית הלקוחות. "הכרתי את כל הבעיות", הוא אומר, "לא הופתעתי ממה שעלה. היות שאני מכיר את התחתית עוד מהימים שהיו מכינים 8,500 כיכרות לחם ביום" (כיום מכינים 200 אלף).

לדברי אנג'ל הבן, התרגיל היה טוב למאפייה. "תשומת הלב הזאת שימחה את הפועלים. ההתעניינות בהם, היכולת שלהם להסביר מה צריך לעשות". מאפיית אנג'ל היא ארגון שרבים מהמנהלים בו צמחו מבפנים. מנהל ההפצה היה נהג, מנהל הייצור היה פועל ייצור, מספר ירון אנג'ל. המאפייה היא גם היחידה מבין כל החברות שמשתתפות בסדרה שיש בה ועד עובדים, מספרים אנשי צוות התוכנית.

על מעט השינויים שעשה בחברה בעקבות התוכנית, כמו התקנת מאווררים במאפייה, אומר ירון אנג'ל: "קשה לי להגיד אם זה בגלל התוכנית. לדעתי, היינו עושים את זה גם בלי סרט, רק אם היו באים להתלונן אצלנו". מה שבטוח, עכשיו הוא יודע באיזה מהתפקידים הזוטרים הכי סבל - המכירה בחנות המאפייה במוצאי פסח.


נייר דבק בשיניים

בשביל רוב המנהלים הפעילות בסדרה לא היתה בבחינת "חזרה לתחתית", כי רובם לא צמחו מתוך המפעל, ושלא כמו אנג'ל מעולם לא מילאו את התפקידים הזוטרים בו. בן מיור מספר על מנהל תדיראן, לוי קושניר: "זה מנהל שהפער בינו לבין הפועלים שלו עצום. הוא גר בפנטהאוז; הם מרוויחים 3,500 שקלים. לפני התוכנית הוא אמר: 'לא יהיו לי הפתעות'. אבל כשעבד עם הפועלים גילה שיש שם פועל אחד שבמשך שנים חותך את נייר הדבק בשיניו. כל היום זה מה שהוא עושה, זה התפקיד שלו - לחתוך את נייר הדבק, והוא עושה זאת בשיניו. קושניר הופתע, הביא לו מכשיר שיחתוך לו את הנייר".

"אבל בתחקיר שעשינו אחרי שלושה חודשים", מעדכנת לוי-סלע, "גילינו שאותו פועל ממשיך לחתוך את נייר הדבק בשיניים, המכשיר שקיבל לא מספיק יעיל. בטוח שיש מכשיר עם דבק חם שיעזור לו, אבל הוא כנראה עולה יותר מדי.

"ישנם גם המנכ"לים שלא יודעים איפה הם חיים", מוסיפה לוי-סלע. ליאור רביב, סמנכ"ל ישרוטל, עבד בתוכנית לצד עובדת מהפיליפינים. "הוא שמע ממנה שהיא לא ראתה את הילדים שלה שנים והתרגש מזה מאוד. הוא לא הפסיק לדבר על זה חמישה ימים. זאת הוכחה לכך שהפער בין מנהלים לעובדים הוא לא רק כלכלי, אלא תרבותי".

בכל פעם שאחד המשתתפים מתאר את המנהלים באור שלילי מדי, אבט זע באי-נוחות בכיסאו. לא רק משום שהוא עצמו מנהל ערוץ 8, אלא גם, יש להניח, מתוך חשש מפגיעה במנהלים המופיעים בתוכנית. וגם, כפי שהוא אומר: "הסדרה באמת מציגה סיפור אנושי. זה לא רק מנהלים אטומים בחליפות וקורבנות, זה לא שחור ולבן. יש שם גם מפגש אמיתי. הכל יותר עגול". לוי-סלע מוסיפה: "הדמות הראשית היא המנכ"ל, אוהבים אותו. דרכם אנחנו חווים את הסדרה. גם כשליאור רביב מתרגש מסיפורה של הפיליפינית, אנחנו הולכים עם הגילוי ולא בזים לו".

בין המנהלים היו כאלה שאפילו התרגיל שנמשך שבוע היה קשה להם. אחרי כמה שעות של קיפול בגדים באחד הסניפים של פוקס אמר מנהל החברה, הראל ויזל, שאין לו כוח. "הוא כל הזמן חזר להיות מנהל", אומרת לוי-סלע. "כאשר חזרנו לראות אחרי שלושה חודשים אילו שינויים נעשו במפעלים, השינוי שהוא עשה היה בהיערכות בחנות בגבעתיים, שאליה נחשף, וגילה שיש שם רק קופה אחת ולכן תור ארוך מדי".

בן מיור מסכם בפשטות: "אף אחד מהמנהלים לא הוסיף משכורת לעובדים בעקבות התוכנית". לדבריו, טיבו של המנהל תלוי מאוד במרכיבי אישיותו. שלומי גבאי, מנכ"ל איקאה, בא משכונת קטמון ו' בירושלים. הוא מסמל את המנכ"ל שהגיע מהתחתית. "הוא מאוד בגובה העיניים", אומר בן מיור. רגשות מעורבים מעורר בו אבי בן חור, מנכ"ל ג'יימס ריצ'ארדסון, איש חיל האוויר לשעבר. "הוא מתנהל כמו מפקד בצבא", אומר בן מיור, "היחסים עם העובדים שלו נוקשים", אבל מבחינה טלוויזיוניות "הוא דמות מצוינת, כי הוא מתנהג כאילו אינו מודע כלל לקיומה של המצלמה. בתחילת הפרק אתו הוא עומד ומביט בשורה של מסכי טלוויזיה המשקיפים על הנעשה בחנויות הדיוטי פרי שבניהולו ואומר: 'אנחנו לא חברה של גנגסטרים'".


לא רואות עתיד

הסיבה שמנהלים ירצו להשתתף בסדרה ברורה למדי, אבל כיצד שיכנעו את העובדים להביע את מחאתם? לוי-סלע מבהירה כי "היו לא מעט שהסכימו לדבר, אבל הבריזו ברגע האחרון. והיו כאלה שהמצלמה היתה בשבילם קטליזטור".

"יש כאלה שלא יכולים שלא לדבר", מסביר בן מיור. "היתה אחת בג'יימס ריצ'ארדסון שאמרה שלא תדבר למצלמה, אבל לא יכלה להתאפק. היתה קוסמטיקאית שדיברה על היחס אליה: 'אני לא מספר של מדבקה', אמרה". "הוא גם העליב אותה", אומרת לוי-סלע על המנהל, "כשטען שבתוך שעה הוא יודע לעשות את העבודה שלה". "אנשים מוכנים לעשות הרבה דברים מול המצלמה", מציין אבט. "בעצם אין דבר שהם לא מוכנים לעשות מולה".

בפרק עם סבינה בירן אחד העובדים שואל אותה כמה היא מרוויחה לשעה, והיא משיבה "הרבה, הרבה". האם מישהו מהמנהלים מגלים כמה הוא משתכר? "לא", משיב בן מיור. "הראל אומר שבעיתונות סיפרו שמשכורתו היא 150 אלף שקל לחודש, אבל הוא טוען שזה שליש מזה".

והאם התרגיל הזה לימד את העובדים שיש להם סיכוי לעלות לצמרת? אבט אומר שבהרבה מהחברות "אין מוביליות". לוי-סלע מספרת על העולות החדשות מרוסיה בחנויות פוקס שאומרות כי אינן רואות עתיד.

ומה היוצרים למדו מהתרגיל הזה? "שזה לא רק כסף", אומרת לוי-סלע. "באיקאה יש מודעות לעובד. עושים מסיבות, אירועים, ימי הולדת. עוזרים לסטודנטים. המנהל גבאי אומר שהוא יכול היה להוסיף את הכסף הזה למשכורות, אבל הרווחה של העובדים חשובה יותר". לדבריה, "הכי קשה לראות מקום עבודה שלא מדברים בו עם אף אחד, זה משפיע על הדימוי העצמי". לעומתה, בן מיור אומר כי "מרכיב חשוב בהערכה הוא כמה אתה מרוויח".

ומי יהיה בעונה השנייה של התוכנית? צוות ההפקה רוצה מאוד לעבוד עם ביטוח לאומי, קופת חולים; "ארגונים ציבוריים שבאמת משפיעים על חיינו", מסביר אבט. בן מיור היה שמח לראות מה קורה בבנקים ובמס הכנסה. לוי-סלע מספרת שקשה לעבוד עם פוליטיקאים ואנשי תקשורת, כי הם מודעים מאוד למדיום וגם כי פוליטיקאים מאוד עסוקים בעצמם: "פנינו לשלושה ראשי ערים בסבב הקודם. אף אחד מהם לא הבין על מה הסדרה, כי הם לא נתנו לי הזדמנות להסביר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#