קרבות התקשורת של נוני מוזס - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קרבות התקשורת של נוני מוזס

בדרך להשתלטותו על דעת הקהל, לא הסתפק מוזס בניסיונות שליטה על פוליטיקאים, פקידים ורגולטורים ■ תאוות הכוח גרמה לו להטיל את כל כובד משקלו על מאבקים עם יריביו בשוק התקשורת - תחילה העיתונים המתחרים, ובהמשך גם זכייניות הטלוויזיה

12תגובות
אבי ניר, מנכ"ל קשת
תומר אפלבאום

זו היתה פגישה קריטית, רגע לפני ההתנגשות. שני האנשים החזקים בשוק התקשורת, ששולטים בגופים המשפיעים ביותר, ישבו באמצע 2008 סביב שולחן אחד. מצד אחד ישב נוני מוזס, בעלי "ידיעות אחרונות" והאיש שכולם ידעו היטב שאינו בוחל באמצעים כדי לבצר את שליטתו ולמנוע פגיעה בהכנסותיו. מהצד השני ישב אבי ניר, מנכ"ל זכיינית ערוץ 2 קשת ואחד המנהלים המוערכים בשוק.

הזכיינית עמדה להשיק את אתר mako, שכלל את תוכני הזכיינית וכן מערכת עיתונאית עצמאית. אם עד עתה למוזס ולניר לא היו נקודות ממשק — זה שלט בפרינט וזה בטלוויזיה — הפעם הם צעדו לקראת התנגשות. אתר האינטרנט החדש של קשת היה עשוי להוות תחרות ישירה לאתר ynet של קבוצת ידיעות אחרונות. זו הפעם הראשונה שמישהו באמת עירער על מעמדו של מוזס, והוא לא אהב את זה.

זה לא היה רק כסף. מוזס עסק בסוגיה אחרת — הוא דרש מניר שאתר mako יהיה אתר בידור בלבד, ולא ישולבו בו כתבות חדשותיות. ניר סירב, והודיע כי הוא מעוניין לשלב את תוכני חברת החדשות של ערוץ 2 (שנמצאת בבעלות שווה של קשת ורשת), וכך להפוך את האתר החדש לתחרותי באמצעות תוכן חדשותי ובידורי זה לצד זה.

הציטוטים מהפגישה הזאת נותרו חסויים, אבל מה שידוע זה שמוזס הניח על השולחן הצעה: הוא ירכוש נתח מאתר mako, והצדדים ייהפכו לשותפים באתר החדש. ניר סירב. התוצאה היתה הכרזת מלחמה של מוזס על קשת. מעתה ועד ימים אלה מוזס מנסה שוב ושוב לפגוע בקשת באמצעים שונים.

ההתנהלות של מוזס וההצעה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שחשף מתוך הקלטות העיתונאי גידי וייץ ב"הארץ", גילתה את מה שנכתב פעמים רבות ב–TheMarker: כוחו האדיר של מוזס איפשר לו לשלוט לא רק בדעת הקהל, אלא גם בפוליטיקאים בכירים, אישי ציבור, פקידים, רגולטורים ועוד רבים אחרים. השיטה היתה תמיד המקל והגזר. מי שנאמן למוזס — יקבל רוח גבית בעיתון, ומי שסורר — יקבל כותרות מכפישות. ברקע תמיד היו רמיזות על תחקירים שעלולים להתפרסם.

כולם ידעו שמוזס נהג כך כלפי מעגל רחב של בכירים. אלא שמערכת השליטה המושחתת הזאת על פוליטיקאים ופקידים היתה בעדיפות שנייה אצל מוזס. מבחינתו, את השפעתו האדירה הוא ניצל בעיקר כדי לשמר את כוחו ואת נתח השוק שלו בשוק התקשורת.

עופר נמרודי
מוטי מילרוד

המקרה של ניר וקשת עשוי אולי ללמד כיצד מוזס פעל לפגוע במתחרה משמעותי שלו. תשעה חודשים לאחר עליית mako לאוויר, החליטה לפתע חברת הכבלים HOT, שבה היה שותף אז מוזס, להוריד מהאוויר את ערוץ הבידור ביפ שהיה בבעלות קשת. מנהלים בקשת ניסו ליזום משא ומתן עם HOT, להוריד את המחיר, לשכנע על פי סקרים שהערוץ פופולרי — אבל נתקלו בסירוב מוחלט. ב–HOT אמרו אז שהטענה שמוזס השפיע על החלטתם בנושא היא חסרת שחר. בקשת גם הציעו את הערוץ למתחרה הישירה yes, אבל גם שם, באופן תמוה, נתקלו בסירוב.

עד היום זכיינית קשת מוחרמת כמעט לחלוטין ב"ידיעות". כוכבי קשת אינם מקבלים קידום בכתבות במוספי "ידיעות". לצד זאת, "ידיעות" אינו מחמיץ הזדמנות להכות בקשת. זה הגיע לשיא עם תחקיר הכדורים בתוכנית "האח הגדול" — שאכן היה לגיטימי והעלה נושא חשוב לסדר היום, אבל לכל בר דעת היה ברור ש"ידיעות" יצא מפרופורציות והקדיש לנושא משקל רב במיוחד, יום אחר יום, בעיקר כדי לפגוע בקשת.

העיתונות נגד הטלוויזיה

ההתמודדות העסקית מול קשת היתה חלק משורת אירועים בשוק התקשורת שבהם היה מעורב מוזס. הקמת הטלוויזיה המסחרית, למשל, התעכבה במשך שבע שנים מאז חקיקת חוק הרשות השנייה ב–1986, וזאת על רקע לחצים של בעלי העיתונים — בעיקר מוזס, אך גם בעלי "מעריב" ו"הארץ", שאף זכו לפיצוי לאחר מכן מהכנסות הטלוויזיה המסחרית.

בהמשך יצאה המדינה בתחילת שנות ה–2000 למכרז להקמת ערוץ חדשות ייעודי בישראל. לאחר סכסוכים פנימיים, הקבוצה שהרכיבה את הערוץ החדש קרסה לפני העלייה לאוויר. ובכל זאת, 14 שנה לאחר המכרז ההוא, וגם בתקופות שבהן היתה היתכנות כלכלית ושוק הטלוויזיה היה בצמיחה, משרד התקשורת ומועצת הכבלים מעולם לא יצאו למכרז חדש לערוץ חדשות בישראל. גורמים רבים בשוק התקשורת מייחסים זאת ללחצים מצד מוזס, שלא היה יכול להתמודד במכרז כזה בשל מגבלת בעלויות צולבות.

נוחי דנקנר
ניר קידר

מוזס עצמו ניהל מאבק קשה נגד החרפת ההגבלה של בעלויות צולבות שהובילה ב–2002 המשנה ליועמ"ש, דידי לחמן־מסר, שהגבילה את יכולתם של בעלי עיתונים יומיים להמשיך להחזיק יותר מ–8% ממניות ערוצי הטלוויזיה או חברות הכבלים. מטרתה היתה למנוע אחזקות צולבות בין אמצעי תקשורת שונים העוסקים בשידורי אקטואליה וחדשות, ולהגביל את הריכוזיות בענף. החקיקה הזאת אילצה בהמשך את "ידיעות אחרונות" למכור מניות ברשת, ואת "מעריב" להיפרד מטלעד.

הקרב הנוסף מול כלי תקשורת היה כמובן מול "ישראל היום". עיתון "ידיעות אחרונות" היה זה שדחף חוקים שיפגעו בתפוצת "ישראל היום". כפי שנחשף ב-TheMarker, שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, שהתנגדה ל"ישראל היום" בטענה שהוא תעמולת בחירות פסולה, שוחחה עם מוזס והעבירה לגורמים המקצועיים במשרד המשפטים חוות דעת פרטית של "ידיעות אחרונות" לקראת אישור החוק ב–2014. חוות הדעת הזאת הוצגה גם בדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. לבני סירבה להגיב.

בתקופה שבה קודם חוק "ישראל היום" נערכו גם הפגישות בין נתניהו למוזס. כחלק מהליכי החוק שנועד להגביל את "ישראל היום", דווח ב–TheMarker כי נבדקה אפשרות לדיל אחר — חוק "ישראל היום" יירד מהפרק, אך מנגד תוסר הגבלת הבעלויות הצולבות, ומוזס יוכל לשלוט בערוץ טלוויזיה. עסקה כזאת לא יצאה אל הפועל.

החקירה הראשונה

הקרב הסוער ביותר, שהגיע לפסים פליליים, התנהל בשנות ה–90 בין מוזס לעופר נמרודי, אז מו"ל מעריב". מוזס הכיר כבר מאותה תקופה את חדרי החקירות מפרשה זו, שבה ישב נמרודי במאסר בעקבות האזנות סתר לבכירי "ידיעות". במקביל, גם בכירי "ידיעות" נעזרו בהאזנות סתר בלתי־חוקיות לבכירי "מעריב". במסגרת הפרשה, הורשע גם משה ורדי, לשעבר עורך "ידיעות", בשתי עבירות של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר, ועמו הורשעו בכירים נוספים בעיתון.

מוזס עצמו נחקר כחשוד בעבירות על חוק האזנות סתר, חוק העונשין וחוקי המס, אך פרקליטת המדינה החליטה לגנוז את תיק החקירה לאחר הליכי שימוע שנערכו לו. בית המשפט העליון דחה עתירה שהגיש נמרודי, בבקשה להורות על העמדתו של מוזס לדין.

מאז אותה תקופה, היחסים בין שני העיתונים התאפיינו התעלמות מוחלטת. ובכל זאת, מוזס הטיל את אימתו גם על חלקים אחרים בתקשורת. כשנוחי דנקנר רכש את "מעריב", המהלך נעשה בתיאום ולאחר קבלת ברכת הדרך ממוזס. לא רק זאת, בבקשה לחקירת האירועים ב"מעריב" שהגיש עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט בעיתון, נטען כי לאחר שהעיתון גייס את שירותיו של יואב יצחק שיכתוב טור קבוע, ההסכם בין הצדדים בוטל בשל לחצים של מוזס. דנקנר סירב להגיב.

גם כיום מוזס מעורב מאוד בעסקי הטלוויזיה. הוא פעיל בתחום הטלוויזיה באמצעות חברת ADD, המוחזקת על ידי חתנו ירון ליכטנשטיין ובתו הדס. החברה, שמייצגת גם מספר רב של שחקנים ומפיקה תכנים בעצמה, זוכה לאזכורים רבים וקידום משמעותי בין דפי "ידיעות אחרונות" ובאתר ynet. פעמים רבות השער האחורי מוקדש לכוכבי ADD, ובשערי המוספים מככבות דמויות מרכזיות מתוכניות של ADD, כמו "גולסטאר".

אף שניסיונה כחברת הפקות אינו רב, ADD מקבלת שנה אחר שנה כ–30 מיליון שקל הפקות מ-HOT. בשוק התקשורת היו שתמהו אם אנשי התוכן של HOT מעבירים את הסכומים האלה בקביעות מבחירתם או בשל השפעות אחרות, אך ב–HOT מסרו: "ADD היא אחת מחברות הפקה רבות שעמן HOT עובדת, החתומה בין השאר על הפקות מוצלחות".

ל–ADD יש קשר לדמות מוכרת נוספת מהפרשיות — המיליארדר ארנון מילצ'ן, שלפי החשד העניק טובות הנאה לנתניהו באמצעות מתנות כמו סיגרים ואלכוהול. מילצ'ן הוא הבעלים של חברת ניו ריג'נסי, וב–2012 הכריז על הקמת חממת תוכן בישראל בשיתוף ADD, במטרה לעודד יוצרים ישראלים לפתח פורמטים חדשים בתחום הטלוויזיה.

מ"ידיעות אחרונות" ומנוני מוזס לא נמסרה תגובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם