רעידת אדמה: האקדח המעשן של ה"הון-שלטון-עיתון" - והמבחן של העיתונות - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רעידת אדמה: האקדח המעשן של ה"הון-שלטון-עיתון" - והמבחן של העיתונות

קלטות נתניהו-מוזס מוכיחות: יש עיתונים בישראל שמתנהלים כמו מאפיה. המידע לציבור מעוות ומבושל בהתאם לאינטרסים כלכליים. ומה עם הדמוקרטיה? היא למראית עין בלבד

62תגובות
ראש הממשלה נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס
מוטי קמחי ואי-פי

עבור ציבור מצומצם של כמה מנהלים ועיתונאים, שיטות הפעולה של כלי תקשורת מול טייקונים ופוליטיקאים ידועות זה מכבר. הם אפילו נכתבו, ולא פעם אחת: לפני יותר משלוש שנים חשפתי במגזין TheMarker את משולש הכוחות הישראלי בכתבה תחת הכותרת "האם מועדון ההון השתלט על המדינה".

כבר בפתיח הצגתי ציטוט של בכיר, שעונה על השאלה. "איך פועלת מאפיה?”, הוא שואל, "היא מחדירה את האנשים שלה, הקשרים שלה והתלות בכספים שלה לכל המערכות - לעסקים, לפוליטיקה, לתקשורת, לבורסה, לבנקים, למס הכנסה. גם אצלנו, החבורה שהשתלטה על המדינה עשתה את אותו הדבר".

הכתבה פירטה את הדמויות החזקות ואת תפקידם ב"מאפיה" ששולטת במדינה, אך עיקרה עסק בתקשורת, ב"תפקיד" שלה ובמי ששולט בה. הנה חלק קטן מהדברים, ללא שינוי, שנכתבו כבר ב-2013:

...אלה, חשובים והכרחיים ככל שיהיו, אינם יכולים ליצור מועדון שישלוט במדינה אם אין להם את המרכיב הסודי -  ברית עם התקשורת. רק באמצעות שליטה בתקשורת ניתן להשיג את ההשפעה החשובה ביותר: ההשפעה על הציבור, ועל הדרך שבה הוא קורא ומבין את המציאות... שליטה בתקשורת מאפשרת להפעיל לחץ על מי שצריך. שליטה בכלי תקשורת או שיתוף פעולה של התקשורת הם להב דו צדדי: אפשר להשתמש בה כדי לקדם עסקים, מכירות, הנפקות ועסקות בעלי עניין, ואפשר להשתמש בה כדי להרתיע מבקרים, למנוע כניסת מתחרים, ובאופן כללי להקשות את חייו של כל מי שאינו פועל על פי האינטרס המתאים.

...האחזקה בכלי תקשורת מביאה לבעלי ההון דיווידנדים ממשיים בלי שיעשו דבר. הם לא צריכים להעביר מסרים למערכת העיתונאית. הבעלות עצמה היא מסר מספיק עבה, והעיתונאים במקרים רבים יפעילו צנזורה עצמית. הם יודעים מה ראוי לכתוב, ובעיקר מה לא לכתוב, בלי שאיש ידבר עמם.

...זו הסיבה לכך שאנשי עסקים רוצים להחזיק בכלי תקשורת, גם אם זו השקעה גרועה שלא תניב תשואה. לאליעזר פישמן יש את העיתון "גלובס", שלא פעם הביא לקוראיו את זווית הראייה שלו ושל בעלי הון הדומים לו; לעופר נמרודי היה את "מעריב", שלאחר מכן עבר לידיו של נוחי דנקנר; משפחת עופר מחזיקה בנתח מזכיינית ערוץ 2 רשת; למוזי ורטהיים ויצחק תשובה יש את הזכיינית השנייה, קשת, ותשובה גם ניסה לקנות עיתונים; ללב לבייב יש את ערוץ 9 הרוסי; לשאול אלוביץ’ יש את וואלה! ואת yes....

שער מגזין

הטקסט, שפתח את פרויקט 100 המשפיעים של שנת 2013, התמקד ישירות בנוני מוזס וב"ידיעות אחרונות:

בעל השליטה בקבוצה, נוני מוזס, הוא ללא ספק ברון התקשורת מספר אחת בישראל. הוא מחזיק ב"ידיעות", ב"כלכליסט" וב-ynet - אתר החדשות הנצפה ביותר בישראל... לנוני מוזס יש אג’נדות משלו, והוא זה שמפעיל אחרים ומשתף עמם פעולה. עיקרון הפעולה שלו הוא להתחבר עם החזק ביותר: בשנים האחרונות התחבר לנוחי דנקנר, בשנות ה־90 עשה עסקים עם אליעזר פישמן שהיה בשיא כוחו והשפעתו, בשנות ה־80 שיתף פעולה עם אהרון דוברת ויצחק שרם כאשר הם היו מלכי המשק.

דפוס פעולה זה הופך את מוזס ואת קבוצת "ידיעות" לציר מרכזי במועדון ההון־שלטון: מי ששייך לאנשים הפועלים עמו ומתואמים עמו, מקבל תקשורת אוהדת; מי שלא, עלול לסבול מעיתונות ביקורתית או מהתעלמות. פרשת דני דנקנר, היו"ר לשעבר של בנק הפועלים, היא אחת הדוגמאות לשיטה. כשנגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים ביקשו להדיח את דנקנר, יצאו הכתבים והפרשנים של "ידיעות" ו"כלכליסט" למסע הגנה עליו...במקרים אחרים, האג'נדות של מוזס הן שילוב של פוליטיקה ועסקים - והוא לא נרתע מלתקוף גם את החזקים ביותר.

בעבר העדיף לבחור בשיתוף פעולה עם השלטון, ונהג להיטיב עם ראש הממשלה המכהן: הוא תמך באהוד אולמרט, שזכה לסיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות". אבל כאשר נכנס לתפקיד בנימין נתניהו, התמונה השתנתה. מאז השקתו של החינמון "ישראל היום" על ידי בעל בריתו של נתניהו, שלדון אדלסון, תוקף "ידיעות אחרונות" את נתניהו ואת אשתו, שרה, ללא הפסקה. כיום מתנהל קרב יצרי ושלוח רסן בין "ידיעות" לבין "ישראל היום"...

תיאור זה של המציאות הישראלית, למרות שנחשף ונכתב כאן בעבר, לא חילחל אל הציבור הרחב. בסיפור של ידיעות אחרונות ונוני מוזס, רוב הציבור דבק במה שהוא ראה כקרב בין "עיתון ימני" לבין "עיתון שמאלני". ממילא, מוזס הוא אדם שאינו נוהג להופיע בציבור, תמונותיו נדירות, והציבור לא מכיר אותו. לעומת זאת, כאשר TheMarker חזר וכתב על מוזס, כמו גם כאשר חזר וכתב על נוחי דנקנר או אליעזר פישמן, טענו כלפיו רבים - כולל בתקשורת - שהוא מגזים, שהוא אובססיבי, שהוא "מפלגה" עם "אג'נדה", שהוא רואה שחורות בכל מקום, ושהוא מבקש לחנוק את כולם ברגולציה.

נתניהו הולך על חבל שמתוח בין בית ידיעות אחרונות לבין בית ישראל היום

אלא שתוכן ההקלטות של השיחות בין בנימין נתניהו לנוני מוזס שחשף תחקירן "הארץ" גידי וייץ מוכיח שאם TheMarker כשל - הרי שהוא נכשל בכך שלא כתב מספיק על נוני מוזס. הוא נכשל בכך שלא הצליח להביא את הסיפור לציבור הרחב, לא הצליח לשכנע שהבעיה היא מערכתית ושיטתית - ולא הצליח להסביר את הנזק ש"המועדון" של הון-שלטון-עיתון גורם לדמוקרטיה.  

אבל עתה עידן התמימות הזה צריך להסתיים. קלטות ביבי-נוני, שני האנשים החזקים במדינה, הן לא פחות מרעידת אדמה ו"אקדח מעשן" החושף באחת את האמת העגומה. האמת היא שחלקים נרחבים וחזקים של התקשורת הישראלית בזים לקוראיהם, משקרים להם, מציגים מציאות מעוותת במזיד, ומשתמשים בתדמיתם הציבורית כ"תקשורת אובייקטיבית" כדי לקדם אינטרסים כלכליים שאותם הם מסתירים מעיני הציבור.    

קל להוכיח את זה. מרגע שהבעלים של העיתון ואתר האינטרנט הנפוצים במדינה מציע לנתניהו "לפנק אותו", לדאוג שהוא יישאר ראש ממשלה לנצח, או למנות עיתונאים מטעמו בקבוצת "ידיעות אחרונות" בתמורה לצמצום הפעילות של "ישראל היום" – לא יכול להיות ספק שזו רעידת אדמה. מעתה כבר אי אפשר לערער על הקביעה שקבוצת "ידיעות" פועלת בשיטות שהדרך הפשוטה לתאר אותן היא כ"מאפיה", סחיטה ואיומים – אם לא במובן המשפטי אז לכל הפחות במובן המוסרי. אין גם ספק שכלי התקשורת של הקבוצה בוגדים ומרמים את הצרכנים שלהם: הרי מידע מגיע אל הציבור באמצעות צינור התיווך של התקשורת.

האם זהו רק מקרה של תפוח רקוב אחד, גדול ככל שיהיה? כנראה שלא. "ישראל היום" לא יותר טוב מ"ידיעות אחרונות": הקו המערכתי של העיתון, שהפסיד מאז הקמתו יותר מ-700 מיליון שקלים, מתואם עם בנימין נתניהו במטרה להאדיר את עצמו ואת משפחתו ולפגוע באויביו. נתניהו, כפי שכולם כיום יודעים, נהנה מאוד מאורח החיים שלו, מהמטוס הפרטי, מהסיגרים ומכך שאין לו ארנק. עצם העובדה ש"ישראל היום" הוא בלב הדיל שלשמו נפגשו נתניהו ומוזס - מוכיחה את זה.

העורך הראשי של "ישראל היום", עמוס רגב
אייל טואג

זה לא רק השניים הללו. עיתון "מעריב", בתקופה שבה נשלט על ידי נוחי דנקנר, הופעל באותה דרך ובאותן שיטות, לשם אותן מטרות. עיתון "גלובס" אפשר במשך 20 שנה לבעל השליטה אליעזר פישמן לבנות תדמית של אשף פיננסי שתמיד מחזיר את החובות שלו, וכך להרחיק ממנו נושים, למרות שהוא בפשיטת רגל כבר עשור. גם דברים אלה נחשפו בשנים האחרונות, וגם במקרים הללו הציבור לא הזדעזע.

אלא שהפעם הציבור חייב להזדעזע - ולדרוש שינוי. התקשורת אינה עוד ענף עסקי, גם אם חלק גדול שלה עוסק בפנאי ובידור. מתוקף מקומה בחברה המודרנית, התקשורת משפיעה על כל דבר במדינה; היא משפיעה על זהות השלטון, היא משפיעה על הצבא והביטחון, היא משפיעה על הכלכלה, והיא משפיעה על השירות הציבורי.

כל פוליטיקאי, כל פקיד בכיר, כל גנרל וכל מנכ"ל בחברה עסקית יודה ש"התקשורת" - ודעת הציבור בתגובה לדיווחי התקשורת – היא כיום הגורם המשפיע ביותר עליו, על החלטותיו ועל חזות המדינה. לכן ברור כי לא ייתכן שהתקשורת תתאים את הדיווחים והתכנים שהיא מציגה לאינטרסים הכלכליים הנסתרים של ה"מועדון". ברור שאסור לאפשר לכלי תקשורת לפעול בשיטות של "מאפיה", כפי שגילינו שהיא עושה. לא ייתכן שכלי התקשורת המרכזי במדינה "יחבק" את איילת שקד, יאיר לפיד, אהוד אולמרט, חיים רמון, נפתלי בנט וציפי לבני - רק כדי לפגוע בנתניהו בדרך ל"דיל" על "ישראל היום. לא יתכן שעיתון "יחבק" אנשי עסקים, בנקאים, תעשיינים וסוחרים, כי העיתון מצא מנגנון שבמסגרתו הם משלמים כסף על החיבוק הזה. זו לא עיתונות. זה פוגע בדמוקרטיה, בכלכלה, בשירותים הציבוריים וכן - גם בביטחון.

איזה שינוי? לאור חשיפת האקדח המעשן, החובה לעשיית חשבון נפש נמצאת עתה במגרש של העיתונאים והעורכים. אם הם לא יסכימו לשתף פעולה עם בעל השליטה, אם יהיה להם ברור שהאתיקה והנורמות שהציבור דורש מהם אינן מאפשרות לרתום את מערכות התקשרות לטובת האינטרסים העסקיים - חלק גדול מהתופעת שהתגלו בקלטות ביבי-נוני ייעלמו.

והאם זה מה שיקרה? התשובה תלויה בתוצאות החקירה. אם יוגשו בה כתבי אישום למי מהצדדים, ישנו סיכוי טוב שההלם יביא לשינוי בעיתונות. לעומת זאת, אם הפרשה תתמוסס ותדעך, המסר שיעבור הוא שלא רק שאפשר להשתין על הציבור – מהיום אפשר לעשות את זה מראש המקפצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם