עם כל הכבוד לנתניהו, אל תתעלמו מ"שיטת מוזס" - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עם כל הכבוד לנתניהו, אל תתעלמו מ"שיטת מוזס"

למה בעלים של עיתון תומך בפוליטיקאים? למה הוא תוקף פוליטיקאים אחרים? במקרה של מוזס הסיבה היא כסף וכוח ומדיניות המערכת היא "הכנה לעסקה" או "הבנה" שתתאים לאינטרסים שלו

103תגובות
ראש הממשלה נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס
מוטי קמחי ואי-פי

מערכת היחסים המורכבת בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין המו"ל והבעלים של "ידיעות אחרונות" נוני (ארנון) מוזס לא התחילה אתמול, גם לא שלשום. בכתבת השער של מגזין "100 המשפיעים" של TheMarker ל-2016, תחת הכותרת "ביבי נגד נוני - קרב שלטון נגד עיתון", גולל חוקר השחיתות, ד"ר דורון נבות מאוניברסיטת חיפה, סיפור שהחל עוד במחצית הראשונה של שנות ה-90. אבל יותר מאשר סיפור על נתניהו, זו חשיפה של מוזס ושל הדרכים שבהן מפעיל את כלי התקשורת של קבוצת ידיעות אחרונות - העיתון היומי, אתר ynet ואחרים - למען האינטרסים העסקיים והאישיים שלו.

נבות מפרט: היריבות בין השנים החלה מיד עם כניסתו של נתניהו לפוליטיקה. מוזס וידיעות, אז מונופול מוחלט בשוק העיתונות, היו מרכיב מרכזי באליטה העסקית והשלטונית הישראלית, בעוד נתניהו היה האאוטסיידר. הכפפות הורדו במערכת הבחירות של 1996 כש"ידיעות אחרונות" היה בעד שמעון פרס. נתניהו ניצח, אבל הבין את כוחה של העיתונות ולהחל לחשוב על "עיתון משלו". בהמשך, כשר אוצר, נתניהו העביר כמה רפורמות שלהן התנגדו אנשי עסקים ובנקאים שמקושרים עם מוזס. לאחר מכן נפתח עיתון "ישראל היום" במימונו של שלדון אדלסון, שמצד אחד אמנם לא יצר השפעה על השיח הציבורי ומקבלי ההחלטות, אך מצד שני גרם להורדת מחירי הפרסום ופגע קשות ברווחיות של קבוצת "ידיעות אחרונות".

ד"ר דורון נבות
מורן מעיין

"שרידותו של מוזס ומבנה הכוח שיצר סביב עצמו", כתב נבות, "היתה תלויה גם ביכולתו לפגוע בנתניהו - שכן נתניהו איים עליו במגוון דרכים. קודם כל, על איכות המידע ש'ידיעות אחרונות' היה יכול להפיק מהמקורבים לו (לדוגמה, משמעון פרס בתור ראש ממשלה לעומת יו"ר אופוזיציה), אך גם על המבנה הכלכלי שתמך ב'ידיעות אחרונות' (כמו בנק הפועלים שנהנה ממעמד כמעט מונופוליסטי והיה עלול להיפגע ממעבר לשוק תחרותי), על שוק הפרסום שעליו 'ידיעות אחרונות' נשען (המפרסמים הגדולים שנהנו מהריכזויות), ועל הפוליטיקאים ש'ידיעות אחרונות' תמך בהם (אולמרט, למשל) – שהיו ציר שאין בלתו כדי לשמר את מבנה הכוח של מוזס".

ואכן, בשנים האחרונות מוזס ו"ידיעות אחרונות" תמכו בשורה של פוליטיקאים שסייעו לו, רובם אלטרנטיבות לנתניהו או אויבים שלו. את הכתבות של "ידיעות" נגד נתניהו ואשתו שרה רוב הציבור זכה להכיר, אבל לא כולם שמו לב לתמיכה שהעיתון העניק לשמעון פרס, לאהוד אולמרט, ליאיר לפיד, לאביגדור ליברמן, לגדעון סער ולנפתלי בנט  - כל אחד בתורם ובעיתוי המתאים. במקביל מוזס שיתף פעולה עם תאגידים, ועדים, מונופולים - שוב על פי האינטרסים שלו ושלהם. רשימה חלקית: בנקים, יצחק תשובה ומונופול הגז, חברות המזון הגדולות כמו תנובה ושטראוס, נוחי דנקנר, עופר עיני – וכפי שזה נראה מהצד, כל מי שמוכן לעשות "עסקה טובה".

כפי שאפשר להיווכח מהרשימה החלקית הזו, מבחן התמיכה מעולם לא היה אידיאולוגי - אלא כלכלי-עסקי. מי שיכול להחליש את נתניהו, מי שעשוי ביום בהיר להחליף אותו, מי שיכול לאיים עליו בציבור ובכנסת - קיבל את התמיכה של מוזס ו"ידיעות אחרונות", במסגרת ניסיונם לחזור למעמד של קובעי גורלות ומכתיבי חוקים ורגולציה, שהיה נחלתם בעבר.  

זו לא אמביציה מנותקת מהמציאות - ב-2001  קבע נחום ברנע, אולי העיתונאי הבכיר ב"ידיעות", שנתניהו הוא סכנה עבורו: הוא "מפיץ תרבות של כותרות", אמר ברנע, והוא "כמעט אחד משלנו: קומיוניקטור". על נחישותו של "ידיעות" לתמוך בפוליטיקאים שמסייעים לו אפשר היה ללמוד גם ב-2013 בעת חתונתו של איש הליכוד, גדעון סער. על פי עדות של רועי צ'יקי ארד, ששמע את הדברים, עיתונאי "ידיעות" שמעון שיפר אמר בדברי הברכה לסער כי "תמיד נהיה שם ונשמיד את מי שיכתוב נגדו". 

בשנים האחרונות המאבק בין ביבי לנוני עלה מדרגה. לקראת הבחירות האחרונות נתניהו שם את הרמזים מאחור וקבע פעם אחר פעם, לעתים באמצעות פוסטים בפייסבוק, כי מוזס ו"ידיעות" מנסים לחסל אותו. "מוזס מוביל קמפיין מתוזמן ומתוזמר נגד הליכוד ונגדי מתוך אינטרס עסקי, במטרה להחזיר את המונופול המסוכן והלא-דמוקרטי שאיפיין את עיתונו ועסקיו בעבר", כתב ראש הממשלה ב-2015.

מנגד, בצד של מוזס, נהפך אתר ynet לכלי הנשק המרכזי במלחמה בנתניהו. כך כותב החוקר נבות: "מתוך 57 כותרות ראשויות שפורסמו באתר בשבוע של הבחירות, 32 כותרות הפנו חצי ביקורת אל נתניהו וממשלתו (...) רוב הכותרות האחרות הוקדשו להאדרת יריביו של נתניהו". עוד קודם לכן, בעת המחאה החברתית של 2011, טענו ראשי המחאה ש-ynet תמך בהפגנות כל עוד היו ממוקדות בנתניהו, אך כאשר ההמונים החלו למקד את מחאתם בטייקונים ובקריאות "הון-שלטון-עולם תחתון", התמיכה של ynet נעלמה כמעט בן-לילה.

שער מגזין TheMarker ספטמבר 2016
ניר קידר, ליאור מזרחי; עיבוד: עדי עמנואל

לאחר הבחירות האחרונות קבעו בעין השביעית קבעו כי היה זה "מסע הבחירות של ynet", ואילו עיתונאי ערוץ 10 רביב דרוקר אמר ש"ידיעות אחרונות ו-ynet חצו כל גבול היגיוני (...) הם מסתכלים חודשים על המציאות הישראלית רק דרך משקפיים של 'מה יפגע בנתניהו'".

פני ה"הון-שלטון-עיתון"

זהו הרקע – קרב עקוב מדם שבו כולם מפסידים ואין בו צדיקים – שעל פיו יש לנתח את שיחת הטלפון המוקלטת בין נוני מוזס לבנימין נתניהו, השיחה שעומדת עתה במכרז חקירתו של נתניהו בתיק "2000".

החקירה מחזירה את השניים ואת כל הציבור ל-2009. על פי ערוץ 2, לא ברור אם נתניהו הציע למוזס לסגור את יומון "ישראל היום" או להפוך את החינמון לעיתון בתשלום, אך הצעתו של נתניהו היתה אמורה להניב רווח כספי משמעותי למו"ל "ידיעות אחרונות".

בתמורה, מתברר, הציע מוזס לנתניהו לשנות את הקו המערכתי של עיתונו כך שיהיה אוהד יותר כלפי ראש הממשלה. באתר וואלה! פורסם היום (א') כי בשיחה שהוקלטה אמר מוזס לנתניהו ש"אפנק אותך בעיתון, אם תעזור לי בחוק 'ישראל היום'", ואילו נתניהו השיב לו כי "יהיה בסדר".  

ערוץ 10 מביא פרטים נוספים: נתניהו ומוזס נפגשו במרכז הארץ ביוזמת שני מתווכים, כשהרקע לפגישה הוא בקשה של נתניהו ממוזס שיגנוז מידע על בנו, יאיר נתניהו. מוזס ביקש בתמורה כי "ישראל היום" לא יופץ בסוף השבוע, ונתניהו הסכים עקרונית.   פרטים נוספים מהשיחה ומההקלטות, כך הציבור צריך לקוות, ייחשפו בימים הקרובים.

השיח הציבורי יתמקד ללא ספק בזוויות הפוליטיות של ההקלטה. מומחים יסבירו האם שיחה כזו טומנת בתוכה מרכיבים פליליים והאם היועץ המשפטי לממשלה יפעל נגד נתניהו בחשד לעבירה על חוק זה או אחר. באופוזיציה יקבעו שעל נתניהו להתפטר לאלתר ושעל היועץ המשפטי לפתוח את חומרי החקירה לעיני הציבור. בליכוד יתמכו בנתניהו ובגרסתו, לפיה "לא יהיה כלום כי אין כלום" - ואילו בקואליציה יחלו לברר אלטרנטיבות ולערוך חישובים עבור היום שבו נתניהו יפנה את מקומו, אם יפנה.

אלא שהשיח הזה יחמיץ סיפור חשוב לא פחות על הציבוריות ותופעת ההון-שלטון-עיתון בישראל – את הסיפור על נוני מוזס ועל שיטת "ידיעות אחרונות". אפשר להיות בעד נתניהו או נגדו, אך אי אפשר להישאר אדיש לשיטה של מוזס ושל העיתון שהיה עד לא מזמן הנפוץ והמשפיע במדינה. הרי בהקלטה המדוברת, לפי "וואלה!", מציע מוזס לנתניהו, לאחר שנים של התקפה מערכתית: "אפנק אותך בעיתון, אם תעזור לי בחוק 'ישראל היום'", ובמקביל נדונה אפשרות לגנוז מידע על יאיר נתניהו תמורת ביטול התוכנית להדפסת "ישראל היום" גם בסופי שבוע.

מה זה? הבנה לגיטימית? עסקה מסחרית? שוחד? סחיטה באיומים? אלו שאלות למשפטנים, אבל דבר אחד ברור: מוזס ניהל וערך את "ידיעות אחרונות" ואת ynet בהתאם לאינטרסים שלו, ולא מתוך עמדה פוליטית אלא משיקולים עסקיים. ואם כך מנהל מוזס את ענייניו מול ראש הממשלה מהחזקים שידעה ישראל, אפשר רק לדמיין איך הוא מנהל את יחסיו עם אנשים קצת פחות חזקים. למשל תאגידים, מתחרים, בנקאים, שותפים עסקיים – וכמובן פוליטיקאים קצת פחות דומיננטיים מבנימין נתניהו.

במשך שנים ארוכות טענו כלפי TheMarker פוליטיקאים, אנשי עסקים ועורכי דין כי המונח "הון-שלטון" מטעה את הציבור מכיוון שאין דבר כזה, שאין "מועדונים" ובוודאי שאין "הון-שלטון-עיתון". הקלטת השיחה או השיחות בין נתניהו למוזס מוכיחה שהתופעה לא רק קיימת – היא הרבה יותר עמוקה, אלימה ונפוצה ממה שחשבנו.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם