בשליטת נתניהו: הצעת הפשרה שתשאיר את השידור הציבורי נכה ופוליטי - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בשליטת נתניהו: הצעת הפשרה שתשאיר את השידור הציבורי נכה ופוליטי

הפשרה שמדוברת בשעות האחרונות היא שהתאגיד יוקם בכל זאת ■ עם זאת, ראש הממשלה יקבל הרבה יותר שליטה ■ במלים אחרות: התאגיד יהיה לגמרי ברוחו ובשליטתו

47תגובות
ראש הממשלה נתניהו מנופף בידיו בעצרת הימין בכיכר רבין, במארס 2015
מוטי מילרוד

קראו לזה מאזן אימה, קראו לזה סחטנות פוליטית - קראו לזה סחר-מכר, זה לא משנה. בשבועות האחרונים - ובימים האחרונים עוד יותר - מתנהל מאבק אדיר על גורלו של השידור הציבורי בישראל. המאבק הזה מציב  את ראש הממשלה מצד אחד של המתרס, וכמה משריו מן העבר השני. על הפרק עומדת השאלה לא אם יהיה שידור ציבורי בישראל או לא, אלא עד כמה עמוק שידור זה יהיה בכיסו של נתניהו.

היום (א') אמור היה להתכנס בעניין פורום ראשי המפלגות ולכאורה להכריע את גורלו של תאגיד השידור הציבורי החדש הקרוי "כאן". אלא שבפעם הראשונה החליט שר האוצר משה כחלון להצביע ברגליים ולא להתייצב לישיבה הנערכת מדי יום א'.  כחלון זועם על נתניהו משום שהיה להם סיכום שהתאגיד יתחיל לפעול לכל המאוחר בסוף אפריל 2017.

עד לרגע זה, נתניהו לא דיבר עם כחלון על החלטתו לסגת מהסיכום הזה. כל עוד את הקרקס הזה ניהל דוד ביטן, יו"ר הקואליציה, כחלון שתק ונתן לח"כ רועי פולקמן לייצג את עמדת סיעתו. אבל כעת, כשזה מגיע למאני טיים, יש לכחלון קלף ולנתניהו קלף.

במסגרת ההסכם הקואליציוני יש לנתניהו התחייבות של ראשי הסיעות לתמוך ברפורמות שהוא מביא בתחום התקשורת. ביטול התאגיד מעורר את השאלה אם זוהי רפורמה או שמא נסיגה ממנה. לכחלון יש את הקלף התקציבי: כל הגדלת הוצאה תקציבית של 10 מיליון שקל ומעלה מחייבת את הסכמתו. ביטול התאגיד ודאי יעלה סכום גבוה מזה.

האם כחלון בסך הכל עושה שריר והוא יתרצה בהמשך? האם נתניהו באמת ילך עד הסוף ויסכן את יציבות ממשלתו עבור ביטול התאגיד? הימים הקרובים ילמדו למי יש יותר עצבים למשחק הצ'יקן הזה. 

עד שההכרעה תתקבל באופן סופי, נזכה לראות הפעלת שרירים מצד כל הנוגעים בדבר. על הפרק, הצעת החוק של ח"כ ביטן לבטל את התאגיד ואת החוק מתוקפו הוקם, ולהשאיר את השידור הציבורי בידי רשות השידור כפי שהיה עד כה.

לחוק החדש היו שלושה הישגים משמעותיים:

1. הוא מרחיק (על הנייר) את הפוליטיקאים מניהול השידור הציבורי בהשוואה למצב הקודם.

2. הוא מצמצם מעט את עלויות השידור הציבורי ועושה זאת דרך תקציב המדינה ולא כתשלום אגרה כפי שהיה עד כה.

3. הוא בונה מחדש את השידור הציבורי במסגרת משפטית, ארגונית ותרבותית חדשה.

אבל החודשים האחרונים, והלחצים הפוליטיים שמגיעים בעיקר מראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו כבר הביאו למסמוס ההישג הראשון. עוד לפני שעלה לאוויר, התאגיד נופל קורבן למעורבות פוליטית שמאיימת על עצם הקמתו. ההישג השני כבר לא נראה כמו הישג של ממש, אלא כהשארת התאגיד בן ערובה של משרד האוצר. וההישג השלישי תלוי על בלימה כששני ההישגים הראשונים אינם נראים כבר כהישגים. איך אפשר לבנות תרבות ארגונית טובה כשפוליטיקאים סופרים לך כמה עובדים גייסת מהמחנה שלהם?

יש חבורה לא גדולה של אנשים שעוסקים בעניינים האלה באינטנסיביות: ח"כים ופוליטיקאים, עיתונאים ואנשי תקשורת וקצת אנשי אקדמיה וארגונים חברתיים. הציבור הרחב לא ממש חי את הנושא ומעורב בו - ואם יש לו דעה בעד או נגד, היא נשענת בעיקר על איך שהנושא הזה מנוהל פוליטית: סוגרים, פותחים, שוב סוגרים, מכינים רשימות שחורות ולבנות של עיתונאים, צובעים עיתונאים בצבעי ימין/שמאל/מקורבי מוזס/אנשי נתניהו וכו'.

הסיטואציה הפוליטית היא שכמה מראשי המפלגות, ובהם כחלון ונפתלי בנט מ"הבית היהודי" אינם תומכים בסגירת התאגיד, אבל לא הולכים להתאבד על זה. יש להם עמדה כלפי חוץ, והתנהלות פוליטית מחושבת כלפי פנים. הם לא יפרקו את הממשלה אם תבוטל הקמת התאגיד.

גורמים פוליטיים מעריכים שכרגיל במצבים כאלה, ייעשה מאמץ לפשרה שתיתן לכל צד משהו. הפשרה שמדוברת בשעות האחרונות  היא שהתאגיד יוקם בכל זאת, וכך כחלון ובנט ייראו כמי שמנעו את סגירת התאגיד. עם זאת, ראש הממשלה, המשמש גם כשר התקשורת, יקבל הרבה יותר שליטה במה שקורה בתאגיד החדש. זה אומר שאולי ייקלטו בו יותר פורשים מרשות השידור מכפי שקובע החוק; שהצוות המוביל שלו (גיל עומר היו"ר ואלדד קובלנץ המנכ"ל) יוחלף; שתהיה זכות וטו על מינוי אנשים מסוימים - ובקיצור: שיהיה תאגיד אבל הוא יהיה לגמרי ברוחו ובשליטתו של נתניהו.

המשמעות בכל מקרה היא חיסול הרעיון הבסיסי של תאגיד שידור ציבורי מופרד מהדרג הפוליטי - הניתוח הזה נכשל. החולה אולי יחיה, אבל אם ישיבת ראשי המפלגות לא תדרוש זאת – לא יהיה הבדל בין התאגיד לבין רשות השידור. בנסיבות האלה, גם החלטת שרים שהתאגיד ייצא לדרך בכל זאת, היא אולי בשורה משמחת למי שנקלט בו, אך בשורה רעה למי שרצה לראות כאן שידור ציבורי נקי. זה לא יקרה במשמרת הזו.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם