סוף לבלעדיות על שידורי הספורט: החוק שהיה יכול לאפשר לכם לראות ירדן ג'רבי ואורי ששון ב-15 שקל

בוועדת פילבר הוחלט למנוע בלעדיות בשידורי הספורט, כדי להקל על הצרכנים להתנייד בין מפעילים שונים של טלוויזיה רב ערוצית ■ האוצר הכניס את הסעיף לחוק ההסדרים והוא אושר בממשלה

נתי טוקר
ירדן ג'רבי עם מדליית הארד
ירדן ג'רבי עם מדליית הארדצילום: KAI PFAFFENBACH/רויטרס/ ק

בעיתונים הופיעו בימים האחרונים תמונות ענק של ירדן ג'רבי ואורי ששון, שני המדליסטים הישראלים באולימפיאדת ריו. תושבי ישראל חגגו יחד עמם את הזכייה במדליות ארד בג'ודו.

אבל רבים מתושבי ישראל מודרים מהחגיגות. הם אינם יכולים לעקוב בזמן אמת אחר האירועים, ואינם יכולים לצפות בחברי המשלחת הישראלית מנסים את כוחם. השנה, לראשונה מאז תחילת שידורי האולימפיאדה בטלוויזיה בישראל, היא אינה משודרת בערוץ 1 הפתוח לכולם בשירותי עידן פלוס או באינטרנט.

במקום להעביר את הזכויות לגופי השידור הציבוריים בכל העולם, הוועד האולימפי הוציא את זכויות השידור למכרז לחברה פרטית. ערוצי ספורט 5 - המשודרים רק בכבלים, בלוויין או בסלקום — זכו בו.

1.5 מיליון משקי בית מנויים לשירותי טלוויזיה רב־ערוצית — 819 אלף מנויים ב–HOT, ל–yes יש 629 אלף מנויים ולסלקום TV יש 87 אלף. אבל בישראל יש 2.63 מיליון משקי בית (נכון ל–2014, לפי הלמ"ס). המשמעות היא שמאות אלפי ישראלים מנותקים השנה משידורי האולימפיאדה.

הזעם הציבורי בנושא השתקף בשיח ברשתות החברתיות. אבל האם באמת יש מה לעשות נגד התופעה שבה תכנים כה אטרקטיביים, בעלי אופי לאומי, נשלטים באופן מונופוליסטי על ידי זכיין אחד?

בצירוף מקרים מעניין, בעוד אירועי האולימפיאדה נערכים בריו, קיבלה ממשלת ישראל — לאחר מאבקים פוליטיים קשים — החלטה דרמטית לשוק שידורי הספורט העתידי. ההחלטה הזאת מבטלת כמעט לחלוטין את היכולת של גוף אחד להחזיק בתוכן ספורט באופן בלעדי. אם ההתנהלות הרגולטורית הזאת היתה בתוקף היום, ייתכן כי תמורת סכום פעוט — אולי אפילו 15 שקל ללקוח, לפי חישוב של גורמים בשוק הטלוויזיה — היינו יכולים לצפות בכל שידורי האולימפיאדה, תוך שבעלי הזכויות היה רושם רווח מכובד.

האסדרה של תחום שידורי הספורט אינה חדשה. כבר מאז עליית yes לאוויר בשנות ה–90, יש איסור בלעדיות על תוכני ספורט בין שתי הפלטפורמות בעלות הרישיון לפעילות — HOT ו–yes. כלומר, במקרה שבו פלטפורמה אחת מעוניינת לשדר ערוץ ספורט חדש, הערוץ מחויב לעלות גם בפלטפורמה השנייה לפי דרישתה.

בידי מועצת הכבלים יש אפשרות לסנקציה — למנוע בכלל את העלאת הערוץ גם בפלטפורמה הראשונה. כך נוצר מאזן אימה שהביא לכך שעד היום כל תוכני הספורט זמינים באופן שווה בשתי הפלטפורמות המסורתיות.

שלמה פילבר
שלמה פילברצילום: אמיל סלמן

אלא שהאסדרה הזו לא חלה על שחקנים חדשים שרוצים להיכנס לשוק הטלוויזיה הרב־ערוצית — כמו סלקום, שכבר פעילה בו שנה וחצי, פרטנר או רמי לוי. השחקנים החדשים, שאמורים להיות מחוללי התחרות, נמצאים בעמדת נחיתות ברורה, משום שאינם כלולים במאזן האימה של שידורי הספורט. בעלי הערוצים רוצים להמשיך את האסדרה הנוחה מול HOT ו–yes, שמשלמות להם היטב, ולא מעוניינות להתקשר עם השחקנים החדשים.

כך למשל, רק אחרי יותר משנה וחצי של פעילות, סלקום התקשרה עם ערוצי ספורט 5 להסכם שבו הערוצים עלו גם בפלטפורמה שלה. עד היום לא משודרים בסלקום ערוצי צ'רלטון, שבעונה הבאה ישדרו את הליגה הישראלית והליגה האנגלית בכדורגל. פרטנר וגם רמי לוי יושבים על הגדר ולא נכנסים לשוק הטלוויזיה, בין השאר בגלל המחסור בתוכני ספורט.

האירוע המכונן הגיע דווקא מפרטנר. החברה ניסתה לנצל בשנה האחרונה את העובדה שהיא לא כלולה באסדרה הרגולטורית, וביקשה לרכוש את שידורי הליגה הישראלית בבלעדיות, תוך שהיא מסכימה לעמוד גם בעלויות של עד 150 מיליון שקל בשנה לשידור. בסופו של דבר, לאחר שמחירי הזכויות זינקו, צ'רלטון העלתה את המחיר וזכתה במכרז.

שידורי הספורט כיום מהווים חסם לניוד

בוועדת פילבר, בראשות מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, היתה הסכמה מלאה כי ערוצי הספורט מהווים חסם מעבר משמעותי. אף חברה לא תוכל להעניק שירות טלוויזיה אמיתי למשק בית ממוצע בתחום הרב־ערוצי אם לא תוכל להציע שידורי ספורט. לכן הוחלט להרחיב את הרגולציה ולהעמיק את המעורבות בשוק, ולהטיל חובת מכירה כוללת על כל תחום שידורי הספורט. במלים אחרות, אף פלטפורמה לא תוכל להתהדר בשידורי ספורט בלעדיים. כך, מקווים בוועדת פילבר, תהיה לצרכנים אפשרות ניוד גבוהה יותר בין מפעילים שונים של טלוויזיה רב־ערוצית.

אורי ששון ואוהדים בריו
אורי ששון ואוהדים בריו. ישראלים רבים לא שותפים לחגיגת שידורי האולימפיאדהצילום: MURAD SEZER/רויטרס/ מור

לא רק זאת: בוועדת פילבר גם סברו כי לטווח הרחוק, אם לא תהיה בלעדיות בשידורי ספורט, מחירי הזכויות שמשלמים הערוצים ייחתכו משמעותית. לאף אחד לא תהיה מוטיבציה להציע מחיר גבוה יותר מאחר ואינו יכול לשלוט בלעדית בתוכן. מבחינת הוועדה, זהו פתרון לטווח הרחוק לטיפול בסוגיית זכויות השידור — שמחירן זינק כמעט פי ארבעה בחודשים האחרונים.

בחוק ההסדרים לקח האוצר את מסקנות ועדת פילבר והחל ליישם אותם. המהלך הזה היה כרוך במאבקים פוליטיים לא קלים. גורמים במשרד התקשורת, וגם פילבר עצמו — שניהל קרבות נוספים מול האוצר סביב הסעיפים הנוגעים לבזק — לא אהבו את העובדה שהאוצר "גונב" את מסקנות הוועדה ומיישם אותן. ובכל זאת, הממשלה הצביעה פה אחד בעד המסקנות, וכעת זירת הקרב עוברת לכנסת.

11 שקל למנוי ספורט

כיצד תיושם בפועל חובת המכירה? גורמים בשוק השידורים מביעים אופטימיות זהירה שלפיה חובת המכירה בתחום שידורי הספורט תוריד משמעותית את מחיר שידורי הספורט לצרכנים, ותאפשר לפלטפורמות החדשות להציע חבילות צפייה של שידורי ספורט — ללא חבילת בסיס — תוך שמירה על רווחיות.

בוועדת פילבר ובחוק ההסדרים מוצעים שני מסלולים לחובת מכירה: חובת מכירה לערוץ ספורט וחובת מכירה לתוכן ספציפי, כלומר ליגה מסוימת. במסלול הראשון, כל ערוץ ספורט יקבל "אישור שידור" ויהיה מחויב לעלות לכל פלטפורמה שתבקש לשדרו. מחיר הערוץ יהיה אחיד לכל הפלטפורמות, לפי מחיר למנוי. כלומר, המחיר שאותו משלמת פלטפורמה א' לשנה יחולק במספר המנויים של הפלטפורמה, ובהתאם לתוצאה ייקבע המחיר למנוי. הפלטפורמה החדשה תוכל לשלם לערוץ הספורט את אותו המחיר למנוי.

יוסיין בולט מניף ידיו לאחר העפלתו לחצי הגמר במאה מטר בריו
בולט. בקלות וללא מאמץצילום: Matt Dunham/אי־פי

כיצד זה ייושם בפועל? ההערכות בענף הטלוויזיה הן שהעלות של הפלטפורמות HOT ו–yes לשידורי הספורט העיקריים של ערוצי ספורט 5 (כולל 5 ו–5+) ושל ערוץ one (ששידוריו העיקריים הם הליגה הספרדית) — כלומר השידורים הזמינים לכל מנוי בחבילת הבסיס — היא כ–200 מיליון שקל. את המחיר הזה יש לחלק ב–1.5 מיליון לקוחות, וכך נקבל מחיר שנתי למנוי של 133 שקל. פלטפורמה חדשה שתרצה לשדר את שידורי הספורט העיקריים הזמינים בחבילת הבסיס תוכל לרכוש את ערוצי הספורט המרכזיים בעלות של כ–11 שקל למנוי בחודש.

לקוחות פרמיום שירצו יותר תוכני ספורט יצטרכו לשלם מחיר תואם עבור חבילות הספורט של ספורט 5 (כולל 5LIVE ו–5GOLD וערוצי HD) או עבור חבילות הספורט של צ'רלטון — יותר מ–60 שקל עבור כל חבילה. אבל גם לקוחות אלה ירוויחו, מפני שהם לא יחויבו לשלם עבור חבילת בסיס יקרה כמו ב–HOT ו–yes, שגובות יותר מ–200 שקל בחודש, אלא יסתפקו במחיר נמוך יותר. בסלקום לדוגמה מחיר החבילה הבסיסית הוא 100 שקל.

אולימפיאדה ב–15 שקל

במנגנון השני, מועצת הכבלים והלוויין תקבע מהם "מפעלים עיקריים", שבהם תיאסר בלעדיות בשידור. בעלי הזכויות של "מפעל עיקרי" יהיה מחויב למכור אותם לכל ערוץ אחר. מחיר מפעל הספורט ייקבע על ידי המועצה, בהתאם לעלות זכויות הספורט בחלוקה לפי מנויים קיימים, ובנוסף יוכל לגבות רווח סביר.

איך תישבר הבלעדיות
בשידורי ספורט
ערוץ ספורט
המשחקים
האולימפיים
ערוץ ספורט
המשחקים האולימפיים
פלטפורמה מסוימת
ערוץ 5
עידן
פלוס
yes
HOT
סלקום
TV
מתחרים
נוספים
ערוץ 5
קשת
רשת
ערוץ 10
מתחרים
נוספים
ערוצים
תכנים
כיום: מותרת בלעדיות
ערוץ ספורט יכול להיות משודר
בלעדית בפלטפורמה אחת*
המטרה:
למנוע מערוצי
הספורט להיות
משודרים
בפלטפורמה אחת
בלבד )למשל: רק
ב- )HOT
המטרה:
למנוע ממפעלי
ספורט חשובים
להיות משודרים רק
בערוץ מסוים
כיום: מותרת בלעדיות
מפעלי ספורט יכולים למכור
זכויות שידור בבלעדיות
לערוץ מסוים
מוצע:
• ערוץ ספורט יהיה מחויב להעביר את שידוריו בכל פלטפורמה
שתבקש לשדרו
• הפלטפורמה תשלם לערוץ לפי מספר המנויים שלה
מוצע:
• ייקבעו "מפעלים עיקריים" — שזכויות השידור שלהם יימכרו לכל ערוץ
שיהיה מעוניין בכך
• המחיר ייקבע על ידי מועצת הכבלים, לפי עלות פלוס רווח סביר
*למעט HOT ו- yes , שמעבירות שידורי ספורט זהים גם כיום

בחזרה לאולימפיאדה: אם אכן המועצה תקבע כי מדובר ב"מפעל עיקרי", הרי שכל גורם יוכל למכור את השידורים לכל דורש — בטלוויזיה או באפליקציה באינטרנט. ההערכות הן כי העלות הכוללת של שידורי הספורט של האולימפיאדה לערוץ 5 היא 12–14 מיליון שקל, כולל זכויות השידורים וההפקה. כלומר, אחרי רווח סביר של 10%, עלות השידורים היא 15–16 מיליון שקל. אם מחלקים את עלויות אלה לפי מספר המנויים הקיימים כיום — 1.5 מיליון משקי בית — הרי שהעלות למנוי לשידור כל האולימפיאדה היא לכל היותר 11 שקל.

כלומר, מפעיל של טלוויזיה רב־ערוצית או כל בעלי אפליקציה היה יכול להציע לצרכנים לצפות בכל שידורי האולימפיאדה במחיר של 15 שקל ואף לרשום רווח. בעלי הזכויות, ערוץ 5, רק ירוויח יותר מכך ששחקן נוסף ישלם לו עבור התוכן שאותו רכש. בפועל, כיום ערוץ 5 מונע מכירה של תכנים לאתרי אינטרנט.

אסדרת שידורי הספורט והטלת חובת מכירה היא התערבות בוטה בשוק השידורים. אבל בדומה לתחרות בשוק הסלולר — שם הוטלו מגבלות רגולטוריות חריפות והוסרו חסמי מעבר שונים (כמו ניוד המספר) — גם בשוק השידורים יש רבים שמחזיקים בדעה כי יש הצדקה להתערבות כזאת כדי להוריד את חסמי המעבר ולאפשר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק הרב־ערוצי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker