כך משתלט נתניהו על ערוצי הטלוויזיה המסחריים

מתחת לרדאר הציבורי מעביר ראש הממשלה רפורמה שתרכז את רשויות הפיקוח הקיימות כיום תחת אחריותו ■ היא תאפשר לו למנות את אנשיו ולקבוע את התקציב והסמכויות של הגוף החדש

נתי טוקר
ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: אמיל סלמן
נתי טוקר

בשקט בשקט, מתחת לרדאר הציבורי, מעביר ראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו, את אחת הרפורמות המשמעותיות ביותר בתחום הרגולציה על התקשורת. היום, לאורך כל שעות היום, תדון ועדת הכלכלה בחוק ברית המועצות - החוק שמקים גוף רגולציה חדש שיפקח על כל שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים.

שוק הטלוויזיה סובל מזה שנים מקשיי אסדרה מבניים. כל התחום של השידורים המסחריים - כלומר ערוצים 2 ו-10 והרדיו האזורי - נמצא תחת שליטתה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שהיא תאגיד עצמאי. מנגד, כל שידורי HOT ו-yes והערוצים הייעודיים מפוקחים על ידי מועצת הכבלים והלוויין, שהיא גוף פנים ממשלתי רזה בתוך משרד התקשורת.

מזה 15 שנה הגישו ועדות שונות המלצות למזג את שני הגופים כדי להשיג אסדרה כוללת בשוק הטלוויזיה, אבל מאבקים פוליטיים שונים תקעו זאת. כולם חיכו - בהתאם להבטחה של כמעט כל שרי התקשורת בשנים האחרונות - להקמת רשות תקשורת עצמאית, שתחליף את המשרד הממשלתי ותרכז את הפיקוח על כל תחומי הטלקום והשידורים.

רשות כזו לא קמה. במקום זאת, נתניהו, באמצעות מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, ממהר להקים גוף רגולטורי חדש לשוק הטלוויזיה. בעזרתו של יו"ר ועדת הכלכלה, איתן כבל (המחנה הציוני) וחברי אופוזיציה נוספים - שהגיעו להבנות עם פילבר בנושא - החוק יזכה כנראה לעבור אולי עוד במושב הכנסת הזה, לפני היציאה לפגרה בשבוע הבא. לפי תוכנית משרד התקשורת, גוף הרגולציה החדש צפוי לקום עוד ב-2016.

איתן כבלצילום: אוליבייה פיטוסי

מצב זה מעמיד לא רק את גורמי הרגולציה הקיימים כיום בחוסר ודאות לגבי השינויים הצפויים, אלא גם עשוי לחזק את השליטה הפוליטית בפיקוח על תחום השידורים. הנה הבעיות המרכזיות בחוק שיאפשרו לנתניהו להגביר את שליטתו בתחום השידורים.

1.מכה אנושה לעצמאות הרגולטור

קשה להיות נאיביים ולהאמין שהרשות השנייה, התאגיד הסטטוטורי, היתה עצמאית. לאורך השנים היא הושפעה מהדרג הפוליטי האחראי עליה, וחברי המועצה מונו לא פעם על בסיס קשריהם במקומות הנכונים - ובעיקר על בסיס נכונותם לבצע את מאוויי הפוליטיקאים. ובכל זאת, לסוגיה המבנית יש חשיבות.

עד כה הרשות השנייה היתה תאגיד סטטוטורי עצמאי, הפועל בנפרד מהמשרד הממשלתי ומתנהל עם תקציב עצמאי. המטרה היתה ליצור חציצה בין החלטות הפוליטיקאים לבין הרגולטורים של הטלוויזיה. מנגד, מועצת הכבלים והלוויין שייכת למשרד התקשורת, פועלת על בסיס תקציב המשרד ואף ממוקמת פיזית במשרד.

כאשר החלו הדיונים לפני יותר מעשור סביב איחוד הרגולציה, עלתה השאלה אם הגוף החדש יהיה תאגיד חיצוני או פנימי. בניגוד לכוונה המקורית להקים רשות תקשורת עצמאית חיצונית ומקצועית, החוק הנוכחי מכניס את כל הרגולציה על השידורים בישראל לתוך משרד ממשלתי, בפיקוח ישיר של המנכ"ל ותחת אחריות מיניסטריאלית ישירה של השר הממונה. העצמאות של הגוף הרגולטורי סופגת מכה אנושה במהלך הזה. לשם השוואה, הוא צפוי להיות פחות עצמאי מרשות ההגבלים העסקיים.

2. מינויים ללא חסם בפני הדרג הפוליטי

חוק תאגיד השידור הציבורי יצר תקדים ברמת ההפרדה בין הדרג הפוליטי להשפעה על התקשורת. לראשונה נקבע כי ועדת איתור בראשות שופט בדימוס (שיבחר בעצמו את יתר חברי הוועדה) היא זו שתקבע מי יהיו חברי המועצה הציבורית ומי יהיה מנכ"ל התאגיד. נקודת המוצא היתה שהיכולת הישירה של השר הממונה למנות את אנשי רשות השידור גרמה לפגיעה אנושה ברשות ולסיאוב.

בשידור המסחרי המצב לא טוב יותר. את חברי מועצת הרשות השנייה ממנה הממשלה בהמלצת שר התקשורת באופן ישיר, ללא כל ועדת איתור, וגם מנכ"ל הרשות השנייה ויו"ר מועצת הכבלים מתמנים בוועדת איתור רגילה - שבה לדרג הפוליטי יש עדיין שליטה רבה.

במקום לאמץ את אמות המידה של השידור הציבורי, בפיקוח על השידור המסחרי נעשה צעד אחורה. 11 חברי המועצה ייבחרו בהליך של ועדה לאיתור מועמדים, שבה יהיו חברים נציגים מתחומים שונים, ואותה בוחר השר.

בעוד שהמינוי של 11 חברי המועצה נעשה באמצעות ועדת איתור של אנשים בעלי מומחיות בתחומים שונים, כדי למנות את יו"ר המועצה - שהוא המנהל של גוף הרגולטורי בפועל - נדרש הרבה פחות. כך, היו"ר ייבחר בהליך רגיל של ועדת איתור, כלומר ישירות על ידי השר. בנוסף, היו"ר לא נדרש ל-12 שנות לימוד ולא לתואר אקדמי, אם יש לו ניסיון ניהולי עשיר.

יתרה מכך, בכל הקשור להמשך לקדנציה שנייה בקרב חברי המועצה, כלל אין חסם בפני הדרג הפוליטי. הממשלה תהיה רשאית להאריך את כהונתו של חבר מועצה, ללא צורך בהמלצה של הוועדה לאיתור מועמדים.

מי מפקח על ערוצי התקשורת

הרשות השנייה
יו"ר: אוה מדז'יבוז'
תאגיד חיצוני
מספר עובדים: כ 60-
תקציב שנתי: כ 30- מיליון שקל
מפקחת על:
קשת, רשת, חדשות 2, ערוץ
10 , חדשות 10 , החינוכית,
הרדיו האזורי

מועצת הכבלים והלוויין
יו"ר: יפעת בן חי־שגב
יחידה פנים ממשלתית
מספר עובדים: 14
תקציב שנתי: 5 מיליון שקל
מפקחת על:
HOT, Yes , ערוץ 24 , ערוץ 20 ,
ערוץ הלא (בערבית), ערוץ 9 (ברוסית), ערוץ הכנסת

3. ערפול בסמכויות ובמבנה הפעילות

בענף התקשורת מותחים ביקורת חריפה גם על הליך החקיקה, שכן הוא לוקה בחוסר בהירות בכל הנוגע לסמכויות הגוף הרגולטורי החדש, ובעיקר למבנה הפעילות שלו.

כך למשל, נקבע כי תקציב הרשות ייקבע בחוק התקציב השנתי. כלומר, הדרג הפוליטי המאשר את חוק התקציב יוכל מדי שנה לשלוט בגוף הרגולטורי באמצעות קביעת התקציב שלו. אם הגוף החדש לא יפעל בהתאם להוראותיו, הוא יוכל לצמצם משמעותית את תקציב הפעילות שלו ולפגוע בו.

החוק גם לא קובע את מספר התקנים וכמות העובדים בגוף החדש. כלומר, שר התקשורת יוכל לשלוט בגוף הפיקוח באמצעות החלטה לגבי מספר העובדים שיוקצו לו. בנושא זה צפוי עוד מאבק קשה, שכן העברת החוק מתבצעת בלי שנחתמו הסכמים עם ועדי העובדים הן ברשות השנייה והן במועצת הכבלים והלוויין.

אחת הסוגיות המרכזיות שמעניקות לשר הממונה שוט מול גופי התקשורת היא אופן מימון הגוף הרגולטורי החדש. עד כה התבסס תקציב הרשות השנייה על דמי זיכיון ששילמו הגופים המפוקחים, בעוד שמועצת הכבלים והלוויין היא גוף ממשלתי וניזונה מתקציב משרד התקשורת. הגוף החדש הוא פנים ממשלתי ודמי הזיכיון אמורים להתבטל. ואולם החוק מעניק לשר התקשורת סמכויות נרחבות לקבלת החלטות בנוגע לגביית אגרה מיוחדת מהגופים המפוקחים, שתייצר את הבסיס התקציבי לפעילות הרגולטור.

חלוקת הסמכויות בין הגוף הרגולטורי למועצה עדיין לא ברורה. השר הממונה, למשל, עדיין יהיה אחראי להורות על שורה של תנאים הנוגעים לרישיונות גופי השידור, על קביעת מחירים בשוק, על מחויבויות שונות בתחום השירות לצרכנים והוראות נוספות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker