עתיד השידור הציבורי: שלושה תרחישים אפשריים

דחייה של 15 חודשים בהפעלת תאגיד השידור הציבורי עלולה לקבור אותו - אך ייתכן שהביקורת שנמתחה על הדיל בין נתניהו ליו"ר ההסתדרות תגרום לשניים לוותר על התוכנית

נתי טוקר
נתי טוקר

משרד התקשורת החל אתמול (ד') אחר הצהריים להפיץ את טיוטת התיקון לחוק תאגיד השידור הציבורי בין משרדי הממשלה. לפי התיקון, מועד הפעלת תאגיד השידור הציבורי תידחה מ-30 בספטמבר 2016 לינואר 2018 - דחייה של 15 חודשים.

במשרד האוצר עדיין מביעים התנגדות נחרצת להצעת החוק וסבורים כי היא תשית על קופת המדינה עלות נוספת של 400 מיליון שקל. גם מפלגות הבית היהודי וכולנו מתנגדות לתיקון לחוק. לעמדתן, אין סיבה לדחייה בסדר גדול כזה (עוד על התנגדות המפלגות בעמודי החדשות של "הארץ"). אלה התרחישים המרכזיים לעתידו של השידור הציבורי:

ראש הממשלה, בנימין נתניהו
ראש הממשלה, בנימין נתניהוצילום: אלכס קולומויסקי

התרחיש האופטימי: 
נתניהו וניסנקורן מתקפלים

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ויו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, כנראה לא ציפו לזה. הם חטפו מרגמות מכל כיוון אפשרי על ההודעה שבה בישרו על הדיל שסגרו ביניהם לדחות את פתיחת תאגיד השידור הציבורי. פוליטיקאים מימין ומשמאל, עיתונאים בכירים ואפילו ארגון העיתונאים של ההסתדרות הוציאו הודעת גינוי חריפה. היום בבוקר גם אמורה להתקיים הפגנה של ארגוני היוצרים מול בית ההסתדרות בתל אביב.

כיסי ההתנגדות החריפים ביותר נוצרו כמה שעות לאחר ההודעה. שר האוצר, משה כחלון, היה הראשון שיצא אתמול והודה שהופתע מהמהלך. כחלון לא היה כלל בסוד העניינים בכל הדיונים שהתקיימו בין ניסנקורן לנתניהו, ואנשיו מיהרו לטעון שמדובר בהפרת ההסכם בין כחלון לנתניהו.

מאוחר יותר, אחרי שפקידי האוצר התרעמו על המהלך והודיעו שמדובר בהוצאה כספית אדירה, כחלון, שמנהל מערכת יחסים קרובה עם חלק מאנשי רשות השידור, הודיע רשמית כי יתנגד למימון הכפול של הרשות והתאגיד. שר האוצר לא התייחס להיבט העקרוני של הפגיעה בעיתונות החופשית, אלא לסוגיית העלויות.

שר החינוך, נפתלי בנט, לעומת זאת, הלך צעד אחד קדימה והבהיר כי ההחלטה "תמוהה". מאוחר יותר פירסם בחשבון הטוויטר שלו ציוץ שנהפך למעין הצהרת מלחמה, שבו הוא הזהיר מפני פגיעה בחופש הביטוי.

גם בסביבת ניסנקורן יש גורמים המעריכים שהוא הבין כי שגה בעסקה שרקם עם נתניהו. יו"ר ההסתדרות אמנם הציג עמדה קשוחה שתומכת במהלך, והתראיין בנושא שוב ושוב, אבל אחרי ההתנגדות הנחרצת מכל עבר - כולל זו של מפלגת העבודה, ובעיקר של הח"כים שלי יחימוביץ' ואיתן כבל - יש הסבורים כי הוא מתחיל להראות סימני שבירה.

למכשולים האלה מצטרפת העמדה הנחרצת של מועצת השידור הציבורי בנוגע לעמידתה בלוח הזמנים. בניגוד לטענות של נתניהו ומנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, שלפיהן התאגיד לא יהיה מוכן לעלייה לאוויר באוקטובר, מועצת התאגיד והמנכ"ל, אלדד קובלנץ, הצהירו שוב ושוב כי יעמדו בתאריך היעד.

לפיכך, התרחיש האופטימי ביותר הוא שנתניהו וניסנקורן ישנו את דעתם לאור המחאה הציבורית וההתנגדות הפוליטית, וייסוגו מכל כוונה לפגוע בשידור הציבורי. התאגיד ימשיך במאמצי ההקמה וגיוס העובדים, ויתחיל לשדר שידורים מלאים באוקטובר. במקביל, רשות השידור תיסגר כמתוכנן.

מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, והיו"ר גיל עומר
מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, והיו"ר גיל עומרצילום: אמיל סלמן

החיסרון של התרחיש הזה הוא באיכות השידורים: המוצר שייצא תחת ידי התאגיד יהיה רחוק מלהיות מושלם. גם אם שמונה תחנות הרדיו יצליחו להיערך לשידורים, כולל עריכת מכרז על מפעיל מערכת הפרסום, וגם אם זירת הדיגיטל כבר תהיה פעילה במלואה לעדכונים שופטים - הרי ששני ערוצי הטלוויזיה יפעלו באופן חלקי בלבד.

השידורים המתוכננים של ערוץ 1 יתבססו ככל הנראה על תוכניות רכש של מפיקים חיצוניים, כגון תוכניות אקטואליה, תחקיר ותעודה. בנוסף, ערוץ הטלוויזיה של התאגיד יתבסס על שידורי המבוגרים של החינוכית, או תוכניות שהחינוכית הפיקה עד עתה לגופי השידור האחרים, כמו "ערב חדש" לערוץ 1, ותוכניות אחרות לערוץ 2. לצדן, ישודרו תוכניות ארכיון של ערוץ 1. ככל הנראה, לא תשודר בשלב הראשון מהדורת חדשות מלאה משום שהתאגיד יקום בתקופת החגים, שאינה מאופיינת באחוזי צפייה גבוהים.

התרחיש הגרוע: נתניהו מפרק את התאגיד

נתניהו לא אהב את תאגיד השידור מאז שהגיע אליו שר התקשורת לשעבר, גלעד ארדן, עם הרעיון לפרק את רשות השידור ולהקים גוף חדש, עצמאי ומנותק פוליטית. לקח לראש הממשלה זמן רב להביע תמיכה מסויגת במהלך הזה. לאחר הבחירות הוא נטל לעצמו את כל סמכויות משרד התקשורת והשידור הציבורי, ודחה את בקשותיו של ארדן להמשיך לטפל ברפורמה הזו.

מאז ניסה נתניהו למסמס את התאגיד בעיקר באמצעות עיכוב במינוי חברי המועצה. הוא כנראה ציפה מפילבר לעשות הכל כדי שהתאגיד יהיה נתון למרותו. כשזה לא קרה, נתניהו החליט ככל הנראה להשתמש בנשק האגרסיבי ביותר: הצעת חוק, בתמיכת ההסתדרות, לדחייה לא ברורה של שנה ורבע בעליית התאגיד - וזאת מבלי להתייעץ כלל עם התאגיד עצמו.

גורמים בכירים שתמכו בהקמת התאגיד סבורים כי המטרה האמיתית של נתניהו וניסנקורן היא לבטל לחלוטין את הרפורמה של ארדן. שיטת הפעולה שנבחרה היא עיכוב מתמשך של הקמת התאגיד ופגיעה בו שוב ושוב, עד להכרזה הסופית על ביטול רפורמת הסגירה־פתיחה.

המהלך הזה יהיה מורכב יותר כמובן. התוכנית יכולה לכלול מיזוג של שני הגופים - התאגיד החדש ורשות השידור - לתוך רשות השידור הישנה, כך שיתאפשר להמשיך לשלוט בה. הגוף הניהולי הנוכחי של רשות השידור, שמנוהלת על ידי ברי בר ציון מטעם בית המשפט במהלך הפירוק, תמשיך אולי לנהל את הגוף גם בהמשך, ותמזג את התאגיד לתוכה.

מהלך כזה יקבור את הסיכוי להקים תאגיד שידור ציבורי חדש ונקי מהסיאוב של רשות השידור. לאחר אינספור ועדות שקבעו כי רשות השידור הגיעה אל סוף דרכה, בין השאר בעקבות ההתערבות הפוליטית וההנהלות הכושלות, ועדת לנדס סברה כי יש לסגור את הרשות ולהקימה מחדש. אלא שלנתניהו חשוב יותר לשמור על השליטה ברשות השידור, ומהלך של ביטול הרפורמה, הותרת העובדים של רשות השידור וההנהלה על כנם - תאפשר לו שליטה פוליטית רבה יותר, לפחות בהשוואה לחוסר השליטה שלו במועצת תאגיד השידור ובהנהלה שלו.

תרחיש הביניים: פשרה סבירה - אך מסוכנת

הטענות של נתניהו וניסנקורן, שלפיהן התאגיד אינו ערוך לשידורים, אינן משוללות כל בסיס. אכן, הקמה של תאגיד שידור בסד זמנים כה קצר היא משימה כמעט בלתי אפשרית. התאגיד עצמו אפילו לא השתכן במתחם הארעי שלו במודיעין, שטרם פונה. גם הציוד הטכני לאולפני הרדיו עדיין לא הותקן, וטרם הוזמנו תוכניות לטלוויזיה. בחטיבת החדשות עדיין שוררת אנדרלמוסיה לגבי לוחות השידורים, וקצב גיוס העובדים אטי מאוד. עד כה גויסו רק כ-220 עובדים מתוך כ-850 שאמורים לעבוד בתאגיד.

היישום המקורי של חוק תאגיד השידור הציבורי היה אמור להיות מארס 2015. החוק איפשר שתי הארכות עד אוקטובר 2015, שונה למארס 2016, ואז שונה שוב לאוקטובר 2016. אמנם ניסנקורן ופילבר התחייבו מפורשות כי לא תהיה הארכה נוספת, אבל ייתכן כי תושג פשרה שלפיה התאגיד יקום בסופו של דבר באיחור של כמה חודשים - בינואר או מארס 2017, בהסכמה של כל הצדדים.

עיכוב כזה יעלה עשרות ואולי מיליוני שקלים לקופת המדינה להמשך מימון רשות השידור, אבל ייתכן שהוא יהיה מקובל על דעת מועצת התאגיד, משרד התקשורת ומשרד האוצר. עיכוב כזה עשוי לאפשר לתאגיד לקום באופן מיטבי עם נראות משופרת ביום ההקמה ועם תוכן עשיר יותר.

אלא שדחייה כזו מסוכנת - היא מקבעת את התאגיד כמצב זמני שאפשר לדחות שוב ושוב. ברגע האמת, כשהתאגיד יהיה לקראת הקמה, נתניהו ימצא שוב סיבה לדחות את מועד הקמתו - עד למסמוס אטי וגוויעתו של התאגיד. התהליך הזה יכול לקרות בעקבות התפטרות של מישהו מבכירי התאגיד, היו"ר או המנכ"ל, או משבר תקציבי כלשהו, שיאלץ לבצע קיצוץ תקציבי ועצירת המימון של התאגיד.

דחייה נוספת כזו עלולה גם לפגוע במאמצי התאגיד לגייס כוח אדם איכותי. אחרי ניסיונות ההתערבות של נתניהו, והדחיות החוזרות ונשנות, רמת האמון בתאגיד נשחקת בצורה חסרת תקדים. עיתונאים שמקבלים הצעות עבודה עונים באופן אוטומטי בשלילה, כדי לא להיכנס למיטה חולה. לכן, פשרה כזו עשויה להמשיך לדרדר את הסיכוי להקים שידור ציבורי איכותי בישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ