"במשך שנים העיתונאים חשו מדוכאים. היום אנחנו מנצחים כמעט תמיד" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

"במשך שנים העיתונאים חשו מדוכאים. היום אנחנו מנצחים כמעט תמיד"

אחרי ארבע שנים עמוסות הצלחות, כישלונות, טפיחות על השכם וגם ביקורת - עומד יאיר טרצ'יצקי, יו"ר ארגון העיתונאים, לפנות את מקומו ליו"ר נבחר ■ "עצם היותו של עיתונאי פעיל בארגון העיתונאים לא מציבה אותו בניגוד עניינים"

2תגובות

בסוף 2011, אחרי כמה שבועות שבהם הסתובבו בחשאי במסדרונות ערוץ 10 אנשי ארגון העיתונאים, קבוצה קטנה וקצת מבולבלת, והחתימו עובדים על טופסי הצטרפות לארגון עובדים חדש, החליטה הנהלת הערוץ, בראשות המנכ"ל יוסי ורשבסקי, שצריך להשיב מלחמה. להקים ועד בכלי תקשורת? חלילה וחס. לייסד ארגון עובדים תחת יו"ר ההסתדרות דאז, עופר עיני - שרק שבועיים קודם לכן כיכב בתחקיר "המקור"? ורשבסקי לא ייתן לזה לקרות.

העמדה האגרסיבית של הנהלת הערוץ נשענה במידה רבה על העובדה שריח רע עלה מהמהלך. לא די שהממשלה מעורבת בתקשורת והטייקונים שולטים בה - כעת המשולש ייסגר עם השתלטות ישירה של ההסתדרות. מייסדי הארגון ניסו לשכנע כי לעיני ולהסתדרות לא תהיה השפעה על הארגון החדש. המטרה, לדבריהם, היתה לאגד שוב אחרי עשרות שנים את כל כלי התקשורת, להיאבק על זכויות העיתונאים ולשמור על חופש הביטוי.

יאיר טרצ'יצקי
אייל טואג

בארבע שנים שחלפו מאותם ימים הוקמו ועדי עובדים ברוב כלי התקשורת בישראל, אף שרק בארבעה נחתמו הסכמים קיבוציים. ורשבסקי הוא כיום המנכ"ל שמחובר באופן ההדוק ביותר לוועד העובדים שלו. הארגון היציג הקודם, אגודת העיתונאים, פחות או יותר נמחק.

אל מול התבססות הארגון והצלחותיו, עומדת הביקורת על הלגיטימציה הציבורית הניתנת להסתדרות על שלל חולייה, וכן עולה שאלת האתיקה - האם כתבי כלכלה או שוק עבודה, שאמורים לסקר את ההסתדרות, יכולים להיות חלק ממנה. במקביל, נשמעת לא פעם הטענה כי הצלחותיו של הארגון אינן אפקטיביות.

במאי צפויות להיערך לראשונה בחירות לראשות הארגון, שעד כה נוהל על ידי יאיר טרצ'יצקי, ועשוי לפנות את מקומו ולחזור לעיתונות. "ההישג הגדול ביותר שלנו הוא להפוך את העיתונאים מפרטים אינדיווידואליים לקבוצה אחת - גם ברמה התודעתית וגם ברמה הארגונית. יש לנו כוח אמיתי, ויש לכך המון משמעות", הוא אומר.

"במשך שנים עיתונאים חשו מדוכאים ולא היה להם אומץ להרים ראש, ופתאום הם הרגישו שיש ארגון ויש אנשים מאחוריהם, אז יש נטייה ללכת לעימות. בכלי תקשורת שבהם ההנהלה לא הסכימה לכבד את זכותם של העובדים להתאגד, או סירבה לנהל משא ומתן כשהיתה חייבת, לא היססנו לפנות לבית הדין לעבודה וכמעט בכל המקרים ניצחנו", אומר טרצ'יצקי.

ארגון העיתונאים

במאבק מול חדשות 2 רוני דניאל כינה אתכם "בובות שאנשי ההסתדרות מושכים בחוטיהן".

"תמיד יהיו קולות כאלה. לפעמים אלה קולות של אנשים שלא מבינים, ולפעמים לצד השני נוח להציג אותנו כגורם בעייתי. הארגון לא חף מטעויות. לפעמים דברים יכולים להתלהט. זה אנושי".

אם בוחנים את ההישגים - לא בטוח שלארגון יש במה לנפנף. "מעריב" קרס, וגלי קיצוצים בכלי התקשורת נעשו בלי הבחנה.

"אם היינו מקימים ארגון בענף הביטוח או הבנקאות, שבו החברות מרוויחות, היינו משיגים לעובדים חלוקה ברווחים. פה המצב קשה. אם הייתי בא עכשיו ומצליח להביא לכל העובדים תוספות שכר מופלגות, היית טוען שאנחנו חסרי אחריות וחונקים את כלי התקשורת".

בכל המקומות שבהם היה צריך לעשות קיצוצים הם בוצעו בסופו של דבר - אתכם או בלעדיכם.

"יש מקומות שבהם לא ניתן היה למנוע את הפיטורים, אבל בהרבה מקרים, כשהיינו מעורבים בהליכי שימוע, אנשים לא פוטרו. הוכחנו שיש מניעים זרים. זו דוגמה טובה לאופן שבו אתה משתמש בכלים שהם יחסי עבודה, וזה גם נותן לאדם את הביטחון לעשות את העיתונות טובה יותר. מנגנון הפיטורים שגיבשנו ב'ידיעות אחרונות' הוא אחד ההישגים החשובים ביותר. יש שם מנגנון שמוודא שפיטורים על אי־התאמה מתבצעים רק לאחר הודעה ומתן תקופת מבחן של שלושה חודשים, שבה העובד יכול לשפר את הבעיות".

מה מסייע לכם הכוח של ההסתדרות אם עובדי "גלובס", לדוגמה, קיבלו סכום אפסי לעומת ההטבות שמקבלים עובדים אחרים שמאוגדים בהסתדרות?

"ללא ספק, תנאי הפרישה ב'גלובס' נחותים משמעותית מתנאים בענפים אחרים, כפי שהמצב הכלכלי של עולם העיתונות נחות באופן משמעותי מהמצב הכלכלי של הבנקים או כיל. אבל בלי ההתארגנות העובדים לא היו משיגים אפילו את זה".

מיליון שקל בשנה מדמי חבר

כיום מייצג הארגון כ–2,800 עיתונאים בסטטוסים שונים, חלקם משלמים דמי חבר (0.95% משכרם), חלקם דמי טיפול (0.8%), חלקם גם זה לא. "להערכתי, יש כ–4,000 עיתונאים, אבל קשה לתת הגדרה מדויקת לעיתונאי, בטח בתקופה כזו", אומר טרצ'יצקי. הארגון מכניס כמיליון שקל בשנה מדמי החבר, כשההוצאות העיקריות הן שכר צוות הארגון, שכולל ארבעה עובדים, תשלומים למשרד עורכי דין חיצוני ולמשרד ייעוץ אסטרטגי ותקשורתי - וכן לצורך ארגון פעולות כמו הפגנות, כנסים והשתלמויות.

עם תקציב כזה למה אי־אפשר לנהל ארגון עצמאי ללא תלות בהסתדרות, ואם כבר ארגון יציג, למה לארגון הכי חזק והכי בעייתי?

"היו כמה שיקולים. בתמונה היו אנשים מעורבים שמכירים היטב את שוק העבודה. הבנו שעמותה עצמאית לא היתה מצליחה להרים את זה. העניין המרכזי הוא משאבים. בחיים לא היינו יכולים להגיע לרמה כזו של משאבים. אמרנו שחשוב לוודא שהחברות בהסתדרות לא תשפיע בשום דרך על העבודה של החברים העיתונאים".

אבל יו"ר ההסתדרות לשעבר, עיני, היה מעורב. נפגשתם אתו.

"יזמנו את הפגישה עם עיני והוא אמר בה את הדברים הנכונים - כמה חשובה עיתונות וכמה חשוב שערוץ 10 ישרוד. זה היה אחרי שידור התחקיר של רביב דרוקר עליו. הוא אמר שמצד אחד כמובן שלא נוח לו עם זה, אבל אם מוקם ארגון, המלחמה אולי הכי חשובה היא להציל את ערוץ 10.

"ההסתדרות קמה כדי לאגד עובדים. כל מקום שבו יאגדו עובדים - זו דריסת רגל עבור ההסתדרות. ברור שזה נחמד להתהדר בארגון של עיתונאים. להגיד לך שלא היה חשש? לא, אבל ידענו שאם יהיה משהו שיפגע באינטרסים של העיתונאים, תמיד נוכל לעזוב. בדיעבד הסיכונים לא התממשו אפילו לא במאית".

כתבים שהיו שותפים בייסוד הארגון או ראשי ועד, מסקרים את ההסתדרות. מדובר בניגוד עניינים מובהק.

"להגיד לך שזה היה הדבר הכי אידיאלי? זה לא היה מושלם. אבל אני לא חושב שעצם היותו של עיתונאי חבר או פעיל בארגון העיתונאים מציבה אותו בניגוד עניינים. זה כן עזר לעיתונאים להבין גם את הצד השני של הסיטואציות האלה, וכתוצאה מכך גם לסקר את ההסתדרות בצורה מורכבת יותר".

"המשאבים שלנו מוגבלים"

ארגון העיתונאים הוקם בשנים שבהן העיתונות המודפסת הידרדרה בכל הפרמטרים של אתיקה וחופש עיתונות, ובקרב המרכזי בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות" נחצו בבחירות האחרונות כל הגבולות בהטיית הסיקור. הארגון ספג לא מעט ביקורת על כך שמיקד את מרב תשומת הלב בתנאי ההעסקה - ואילו במאבקים למען חופש עיתונות לא היתה פעילות אקטיבית דומה. באחרונה מונתה ד"ר ענת באלינט לשמש אחראית על תחום חופש העיתונות והכשרות מקצועיות לעיתונאים בארגון.

"דווקא בגלל ההידרדרות היה צריך ליצור לעיתונאים הגנה בתחום יחסי העבודה", אומר יו"ר הארגון. "שיפור מעמד העיתונות נעשה באמצעות שיפור תנאי ההעסקה וחיזוק מעמד העיתונאי. בעבר התחרות לא איפשרה לעיתונאים להתאחד סביב נושאים שהיו בקונצנזוס, וראוי היה להיאבק עליהם. תוך ארבע שנים העיתונאים נהפכו מהענף הכי פחות מאוגד לענף שאולי הכי מאוגד".

ובכל זאת, לא שמעו את קולכם גם מול נוחי דנקנר כשהוא רכש את "מעריב" ועשה בו שימוש כדי לקדם את ענייניו.

"בסופו של דבר הזמן והמשאבים שלנו מוגבלים. כשכלי תקשורת כמו 'מעריב' קורס, המשמעות היא תקופה ארוכה שבמהלכה כל המשאבים של הארגון הולכים לפעילות למען העובדים. בסופו של דבר אנחנו מאמינים בשילוב הדברים. הדברים כרוכים זה בזה".

גם אתה נאלצת לעשות פשרות כעיתונאי. עבדת ב"מעריב" תחת המו"ל עופר נמרודי.

"היו מקרים שבהם הרגשתי שחצו את הגבול. אתה עורך עמוד ב'מעריב' ומקבל בתחילת המשמרת את התוכנית לעמוד, ואז אתה רואה שאמורות להופיע שתי תמונות: אחת עם כיתוב על טקס השבעת צנחנים בכותל ואחרת של אירוע בבית הנשיא. ואז אתה מגלה שמי שנותן את הפרס בבית הנשיא הוא אביו של עופר, יעקב נמרודי, ושההשבעה בכותל זה של הבן של עופר נמרודי. כשהייתי עורך באתר NRG והעלנו אייטם על תלונה של מועצת העיתונות נגד בנק הפועלים, בזמן שהבנק החזיק את 'מעריב' בגרון (הלווה לו 140 מיליון שקל, נ"ט), קיבלתי הנחיה מלמעלה להוריד את האייטם ולא הסכמתי, אז מישהו אחר הוריד אותו".

מה זה מלמעלה?

"לא זוכר. אני מניח שזה היה אחד מהעורכים הראשיים, אבל אולי דרך מתווך. אני סירבתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#