האם נתניהו וכחלון יאפשרו שידור ציבורי עצמאי - או יתקפלו בפני הוועדים החזקים? - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם נתניהו וכחלון יאפשרו שידור ציבורי עצמאי - או יתקפלו בפני הוועדים החזקים?

מאבקי הכוחות של הממשלה מול ההסתדרות יעצבו את תאגיד השידור החדש - וכפי שזה נראה כעת, ידה של ההסתדרות על העליונה ■ בינתיים, גם בין עובדי הרשות מתגלעים סכסוכים הנוגעים לאפליה בין עובדים המאוגדים בהסתדרות לאלה שאינם מאוגדים בה

10תגובות

השבועות הקרובים הם הדרמטיים ביותר לרפורמה הגדולה ברשות השידור. אלה הימים שבהם ייקבע כיצד ייראו פניו של השידור הציבורי החדש - אם ההנהלה החדשה שמונתה תוכל להקים גוף עצמאי ויעיל, או שמא הגוף החדש יסבול מאותם חוליים של רשות השידור הישנה.

הדרך ליישום חוק תאגיד השידור הציבורי, שלפיו יש לפרק את רשות השידור הישנה ולהקים מהיסודות תאגיד חדש, נראית כיום קשה מתמיד. קבוצות לחץ, בעיקר ההסתדרות והעובדים, רוצות לראות את רוח רשות השידור הישנה גם בתאגיד החדש - ולכפות על ההנהלה החדשה להעסיק בעיקר את עובדי רשות השידור הישנה ללא אפשרות בחירה.

בנימין נתניהו ואבי ניסנקורן
קובי גדעון / לע"מ

בחודשים האחרונים המשא ומתן סביב מספר העובדים שיעברו לתאגיד החדש מתנהל בעצלתיים, אבל בימים אלה הוא אמור להיות מוכרע. בתאגיד צפויים לעבוד 900-800 עובדים. ההסתדרות והוועדים הנוספים ברשות השידור דורשים כעת כי 90% מהעובדים בתאגיד החדש יהיו עובדי הרשות שבהליכי סגירה. מנכ"ל ההקמה של התאגיד, אלדד קובלנץ, שמעוניין להקים גוף שידור יעיל המנותק מהחוליים של הרשות הישנה, מתעקש על 25%.

ישיבה בין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן וועדי העובדים של הרשות, לבין מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר וקובלנץ, ביום חמישי בערב בבניין ההסתדרות בתל אביב - התפוצצה. בפגישה עם ניסנקורן, פילבר כבר העלה את הרף ל–50%, אבל ניסנקורן הכריז כי אין טעם להמשיך לנהל את הדיונים - ועזב את החדר.

המאבק הזה עדיין בעיצומו, אבל לוח הזמנים קצר במיוחד. בשבועיים הקרובים ייקבע סופית המתווה של הקמת הגוף החדש. כרגע נראה שיש דרך אחת ליישם את החוק: סגירה של הרשות הישנה והתחלת השידורים ב–1 באפריל. שידורי הטלוויזיה של התאגיד החדש יהיו כמובן מצומצמים מאוד, וגם שידורי הרדיו לא יהיו מלאים.

באוצר הציעו להגדיר את השנתיים הראשונות כ"שידורי ניסיון". פילבר התנגד - אך לכולם ברור שאין לתאגיד החדש תוכן מוכן לשידור בטווח זמן כה קצר, בוודאי כשעדיין לא גויסו עובדים.

שלמה פילבר
אבי אוחיון / לע"מ

האפשרות השנייה היא הפנמה כי לא ניתן לנהל תהליך מורכב כזה בצורה מהירה כל כך. לשם כך יהיה צריך לעצור הכל, ולהכריז באופן רשמי כי התאגיד החדש יוקם רק בינואר 2018 - ואז להתחיל לשדר באופן מלא. אלא שהחלטה כזאת תיהפך לסחבת ומסמוס החוק. לאור עיקרון רציפות השידורים, רשות השידור הישנה תמשיך לפעול עוד שנתיים בתקציב גבוה של כ-800 מיליון שקל בשנה על חשבון משלם המסים, ולהעסיק כ-1,200 עובדים שמייצרים ערך מועט בלבד.

אין תמורה לאגרה

במשך עשרות שנים הידרדרה רשות השידור לסיאוב, שחיתות, כספים למקורבים, שכר מנופח ואבטלה גלויה. ועדי העובדים האגרסיביים שלטו ללא עוררין, ותקעו כל סיכוי להתקדמות. מנהלים מונו על ידי פוליטיקאים - ואיפשרו לפוליטיקאים להשתלט על המסך. רשות השידור הפסיקה להעניק תמורה לאגרה. כספי ציבור בהיקף של כ–8 מיליארד שקל נמחקו בעשורים האחרונים - כמעט בלי לייצר ערך.

כל מי שהכיר את החוליים של השידור הציבורי בשנים האחרונות השתכנע כי לא ניתן לשקם את הגוף הזה. אם יש רצון לשידור ציבורי עצמאי ויעיל, יש לבצע מהלך של סגירה־פתיחה.

אלדד קובלנץ
דניאל בר און

בתפקידו כשר התקשורת, התחיל גלעד ארדן להוביל את המהלך האמיץ, הקים את ועדת לנדס, זירז את הליכי חוק השידור הציבורי בכנסת באמצעות הוועדה בראשות ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), ואפילו זכה לראות את כונס הנכסים הרשמי נכנס לבניין ברוממה ומתחיל בהליך סגירת רשות השידור הישנה. אבל אז נערכו בחירות, ובהחלטה פוליטית שגויה ארדן זנח את הרפורמה שהיתה יכולה להיות רשומה על שמו - והותיר את תיק רשות השידור בידי ראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו.

יישום הרפורמה כבר התחיל ברגל שמאל, כשהתברר כי לא ניתן ליישמו בלוח הזמנים המקורי, והוא נדחה שוב ושוב - עד אפריל 2016. נתניהו, מסיבות פוליטיות, מעכב עד עכשיו את מינוי חברי מועצת השידור הציבורי. גם השר אופיר אקוניס נדחף לענייני רשות השידור, מנע פירוק ממשי שלה ודחף את חוק ההשתקה הידוע לשמצה.

הסיבה לאופטימיות הגיעה מהמינוי המקצועי של מנכ"ל ההקמה של התאגיד החדש - אלדד קובלנץ. בתפקידו הנוכחי כמנכ"ל החינוכית, הוא הפך אותה לגוף חדשני, יצר תוכן אטרקטיבי ואיכותי והזניק את שיעורי הצפייה.

רק בשבוע שעבר זכה קובלנץ לשני אותות הוקרה מנציבות שירות המדינה - שלכאורה סותרים זה את זה. מצד אחד הוא קיבל את אות החדשנות בגין הפעילות הדיגיטלית של החינוכית, כמו העלאת כל התכנים ליוטיוב לפני השידור. מצד שני, הוא זכה באות הוקרה על ההתייעלות בחינוכית - מכיוון שהמהלך לא היה כרוך כמצופה בהוספת תקנים ותקציב.

בניית התאגיד החדש נכנסה בחודש האחרון להילוך גבוה, עם מינוי סמנכ"לים והתחלת הגיוס של עובדים בכירים בחוזים אישיים. כעת הגיע החסם המרכזי - ההסכמים מול ההסתדרות והוועדים. החשש הוא ששוב, כמו בפעמים הקודמות, הממשלה תתקפל.

הכדור אצל 
נתניהו וכחלון

פילבר וקובלנץ הם אנשי מקצוע. הם יודעים היטב כי אסור להיכנע לדרישת ההסתדרות. כל כניעה כזאת פירושה המשך השליטה של אותם גורמים מרשות השידור הישנה גם בתאגיד החדש. שליטה כזאת תרוקן את כל הרפורמה מתוכן. אבל הם לא אלה שמקבלים את ההחלטות. מעל ראשם יש שניים - נתניהו ושר האוצר משה כחלון - והם נוטים להתקפל בפני ההסתדרות. מבחינתם, רפורמת רשות השידור היא כאב ראש קטן, שצריך לבלוע כדי ליישב את המחלוקות המשמעותיות יותר במשק מול ההסתדרות. התוצאה תהיה שליטה הרמטית של ההסתדרות בתאגיד החדש.

את הסימנים להתקפלות הראשונה ניתן היה לראות כבר בחקיקת חוק השידור הציבורי. לקראת סוף הדיונים המרתוניים, הגיע יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לכנסת, איים, הפעיל שריר, ולבסוף שולב סעיף בחוק שמחייב את התאגיד החדש כי 25% מעובדיו יהיו מרשות השידור הישנה או מהחינוכית. החלטה זו היתה מנוגדת להמלצות הוועדה בראשות המפיק רם לנדס, שקבעה כי להנהלת התאגיד החדש חייבת להיות גמישות כדי לגייס עובדים על בסיס כישורים ויעילות.

ניסנקורן רשם הישג נוסף כשנקבע גם כי רמת השכר של אותם עובדים שיעברו לגוף החדש תישאר גבוהה, כפי שהיתה ברשות השידור. עוד נקבע כי לא ניתן יהיה לפטר בתקופת הביניים עובדים מרשות השידור הישנה, והמצב יישאר על כנו עד הקמת הגוף החדש.

מאוחר יותר, כשהחוק הגיע לכנסת, ניסנקורן שוב ניצח. כדי שהתאגיד החדש לא יידרדר להוצאות שכר גבוהות כמו ברשות השידור, שהגיעו ליותר מ-50% מכלל ההוצאות, נקבעה בחוק מגבלה של 35% הוצאות שכר - שמעליה יוכל האוצר לנקוט סנקציות נגד התאגיד. ניסנקורן איים, והסעיף רוכך. על כל אלה יש להוסיף את תנאי הפרישה הנוחים שהשיגו ועדי העיתונאים וההסתדרות לעובדים - כ-700 אלף שקל בממוצע פיצוי לעובד שפרש מרשות השידור.

באוגוסט 2015 התברר כי אי־אפשר לעמוד בלוח הזמנים המקורי ויש צורך לשנות את החוק. כדי לעצור את הזרמות הכספים המיותרות לרשות, במשרד האוצר ובכנ"ר יזמו אז מהלך אגרסיבי של פירוק בפועל, ללא מגבלות על פיטורי כוח אדם, כדי שיתאפשר לסגור את הרשות ולהפסיק לבזבז כספי ציבור - ומנגד ולהקים את הגוף החדש. אלא שהעובדים וההסתדרות, שמעוניינים לשמר את המצב הקיים, התנגדו בנחרצות.

מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, התחיל להתבטא בחריפות נגד דרישות ההסתדרות ועובדי הרשות - ושילם את המחיר. כחלון מתח ביקורת על בכירי משרדו, ובמיוחד על באב"ד, והוחלט להעביר את ההובלה בטיפול ברשות השידור למשרד התקשורת ולפילבר. כחלון לא שש להיכנס לעימות חזיתי עם ההסתדרות ועם גורמים ברשות השידור 
המקורבים אליו.

פילבר הסתער על הפרויקט, והצהיר תחת כל עץ רענן כי בכוונתו ליישם את החוק כלשונו. בדיקה שערכו במשרדו באוגוסט גילתה כי אם ייעתר לדרישות העובדים, זה יעלה חצי מיליארד שקל בארבע שנים. הוא הגיע לוועדה בכנסת ונכנס לעימות מול ניסנקורן. אלא שבמהלך הדיון הגיעו כנראה שיחות טלפון מלמעלה, ופילבר וניסנקורן הסתודדו במסדרון הכנסת עם ראש אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי. הדיל שנסגר היה התקפלות מלאה של הממשלה: אמנם נקבע כי יפרשו 300 עובדים מהרשות הישנה, אך גם כי כל גיוס לתאגיד החדש ייעשה במשא ומתן עם ההסתדרות.

ויש עוד נושאים במחלוקת. במשרדי הממשלה הבינו כי הסעיף שמחייב להעסיק את עובדי הרשות שיקלטו בתאגיד החדש באותה רמת שכר הוא בלתי־אפשרי. הוא לא רק יפלה בין עובדי דור א' לדור ב', אלא גם יעלה בעשרות אחוזים את הוצאות השכר - ויהפוך את התאגיד החדש לגוף חבוט שחוגגים על קופתו. בהסתדרות ובוועדים מוכנים להתפשר, אבל דורשים כי העובדים שיעברו לגוף החדש ויירדו ברמת השכר יקבלו קודם את חבילת הפרישה הנדיבה מרשות השידור. במשרדי הממשלה נוטים לדחות דרישה זו. ההסתדרות גם מעוניינת כבר כעת להיהפך לארגון היציג של התאגיד החדש ולהתחיל לנהל משא ומתן על הסכמי השכר בו. אלא שבתאגיד לא מבינים כיצד ניתן לנהל משא ומתן כשאין עובדים.

מאבק נוסף הוא סביב המיקום של התאגיד החדש. החוק מחייב שהתאגיד החדש יוקם בירושלים. בדיקות שנעשו על ידי הצוותים המקצועיים, כולל חברת ייעוץ חיצונית, לא מצאו מקום שבו יהיה ניתן להקים את התאגיד בטווח זמן כה קצר. נקודת המוצא היתה לא להישאר ברוממה. כולם השתכנעו כי הנוכחות הפיזית באותו מקום תשבש את הניסיון להקים גוף חדש. ברירת המחדל הזמנית היא הקמה של התאגיד באולפני ערוץ 9 במודיעין. המשנה ליועמ"ש אבי ליכט כבר נתן את הסכמתו. במקביל, התאגיד החדש כבר התחיל בשלבי איתור מעשיים לבניין קבע בירושלים. אבל אז קבוצות לחץ - מנציגים בעיריית ירושלים ועד ועדי העובדים - דרשו לא לחתום על ההסכם עם ערוץ 9. אפילו מבקר המדינה גויס, והודיע כי יבדוק את ההחלטה. ועדת הכלכלה מינתה את ח"כ רועי פולקמן (כולנו) למצוא מיקום חלופי בירושלים. הפתרון שהמתנגדים למעבר למודיעין מנסים לגבש הוא הקמה של התאגיד בתוך מתחם רוממה. אלא שבמשרדי הממשלה מתנגדים לכך. מבחינתם, המצב יגרור תלות ברצון העובדים הקיימים של הרשות הישנה, שיהיו אחראים על תפעול האולפנים, ולא יאפשר הקמת גוף חדש עצמאי.

אגב, גם בין העובדים מתפתחים מאבקים. בוועדים חוששים כי ניסנקורן יגרום לתעדוף של העובדים שמאוגדים בהסתדרות - בעיקר הטכנאים, שזכו במשך השנים לרמות שכר גבוהות באופן שערורייתי - והם לרוב אלה שיעברו לתאגיד החדש. ומי ישלם את המחיר? העיתונאים, שמאוגדים בנפרד באגודות העיתונאים, ובמשך השנים רובם הופלו לרעה. השאלה היא עד כמה נתניהו וכחלון רואים חשיבות ביישום מוצלח של הרפורמה ברשות - רפורמה שנתניהו עצמו התגאה בה בתשדירי הבחירות. האם נתניהו וכחלון ישימו את כל כובד משקלם כדי לממש את הרפורמה ולהפוך את התאגיד החדש ליעיל, חדשני ועצמאי - או יתקפלו בפני ההסתדרות?

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם