האביב החרדי: ביום בו לכל החרדים יהיו סמארטפונים - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מה היה קורה אילו

האביב החרדי: ביום בו לכל החרדים יהיו סמארטפונים

כבר כיום יש ליותר ויותר חרדים טלפונים חכמים וגישה לאינטרנט; האם הטכנולוגיה תהפוך אותם לפחות חרדים?

8תגובות
מוטי מילרוד

הרחוב החרדי סער ורגש. ליפא שמלצר - עד לא מכבר כוכב זמר חסידי שובב אך חרדי למהדרין, עם פאות לחיים ארוכות, חולצה לבנה וחליפה ארוכה - נהפך לכוכב מוסיקת טראנס פרועה. בקליפ חדש של שמלצר, שהופץ בחודשים האחרונים, הוא חבר לדי־ג'יי אמריקאי, התלבש כמו ראפר מצוי והשמיע מוסיקה קצבית שחרגה מהמקצב החסידי השגרתי. המלים היו דברי שבח לרבי נחמן מברסלב, המוסיקה והתלבושות - גויים לחלוטין.

כמה שבועות לאחר מכן הפיץ שמלצר שיר חדש, שעורר סערה רבה יותר: "בו"ה בו"ה". השיר התפרש בקרב רבים מבני המגזר החרדי כלעג לאחד הרבנים המובילים במגזר, הרב חיים קנייבסקי. בו"ה הם ראשי התיבות של "ברכה והצלחה" - נוסח הברכה הקבוע של הרב לאנשים שבאים לקבל את ברכתו. השיר לא התקבל יפה בחברה החרדית, ואפילו הוחרם על ידי חלקים ממנה.

אבל איך מלכתחילה נחשפו החרדים לקליפים של שמלצר? דרך האינטרנט, כמובן - עם קבוצות הווטסאפ והפייסבוק בסמארטפונים ובמחשבים. זאת, אף שהרבנים החרדים מנהלים מאבק בלתי פוסק באינטרנט. ילדים מבתים שמחוברים לרשת לא מתקבלים למוסדות החינוך השמרניים, וסמארטפונים שאינם חסומים לאינטרנט הם עדיין באופן רשמי מכשיר אסור. מי שבטעות שולף סמארטפון בבית כנסת עשוי לחטוף גערה חמורה משכנו לספסל.

אמיל סלמן

ולמרות כל זאת, מנתונים של חברת בזק עולה כי חלה עלייה במספר החרדים המצהירים כי הם מחוברים לאינטרנט - ושיעורם כיום מגיע לכ–35%, לעומת 29% ב–2012. המקור לנתונים האלה הוא סקר שמבוסס על הצהרת המשיבים - כך שבפועל, ייתכן כי הנתונים גבוהים יותר. 60% מהמחוברים במגזר הצהירו כי הם מחוברים באמצעות שירותי סינון אתרים, ורק 16% הצהירו כי הם גולשים בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות.

הקליפ של שמלצר, שמתגורר בארה"ב, מייצג חלק מהשינוי ברחוב החרדי. אלה כבר לא אירועים שוליים שמתרחשים בסמטאות צדדיות, בחדרי חדרים של החברה החרדית. הפעם זה קורה בשדרה המרכזית. במשך עשרות שנים הקהילה החרדית הסתגרה והלכה, ועשתה עוד ועוד צעדים להקצנה ולהיבדלות. כעת, באיחור של כ–20 שנה, מתגלות בה מגמות חדשות.

הסצינה החרדית באינטרנט גועשת - עם אתרים, פורומים, ערוצי וידאו ביוטיוב ופעילות בלתי פוסקת ברשתות החברתיות. חלקים נרחבים במגזר, שקרובים מאוד למיינסטרים של החברה החרדית, אימצו את האינטרנט בכל לבם. הם שומרים על אמונתם וסגנון חייהם, אבל משתמשים בדיוק באותם כלים שבהם עושה שימוש כמעט כל אדם מערבי כיום.

אז מה יקרה אם לכל החרדים יהיו סמארטפונים? במלים אחרות, מה יקרה אם כל אנשי החברה החרדית יהיו חשופים לאינטרנט? האם החברה החרדית תאבד מזהותה? האם היא תהיה פחות קיצונית, יותר חילונית? וממה בעצם הרבנים פוחדים כל כך?

חוששים מפיתויים

אוליבייה פיטוסי

"החברה החרדית חוששת משלושה דברים", אומר הרב בצלאל כהן, שנהפך לדמות בולטת בתחום של שילוב החרדים בחברה, בהשכלה ובתעסוקה. כהן עומד כיום בראש ישיבת חכמי לב לצעירים בירושלים, שאותה ייסד לפני שלוש שנים. לצד לימודים ישיבתיים, יש בישיבה זו לימודי חול ובגרות מלאה - עוד סימן היכר לשינוי הקיצוני בקהילה החרדית.

החשש הראשון הוא די טבעי, אך כהן נמנע מלנקוב במונח המדויק: אתרי פורנו. "יש חשש מחשיפה לנושאים שבצנעה, לנשים ולאווירת רחוב", הוא אומר. "זאת החרדה הכי גדולה של המנהיגות החרדית. כל המאבק, לפחות בכל הקשור לבני נוער, מגיע מהמקום של חשיפה לנורמות שאינן מקובלות במגזר. את הנושאים האלה מבליטים כשיוצאים למאבק. מספרים, למשל, כיצד נהרסו חיי הנישואים של אברכים בגלל האינטרנט. זה מסקרן ומסוכן לכל אדם צעיר וסקרן. הרחוב באינטרנט קורץ יותר מאשר הרחוב האמיתי. הוא מפתה יותר".

ואולם הפיתויים של העולם המתירני הם נקודתיים, רגעיים. החטאים הקטנים האלה לא יוצרים שינוי רוחבי עמוק בחברה החרדית. שינוי כזה נוצר רק משילוב של שני גורמים נוספים, לדברי כהן: חשיפה לידע רחב ויכולת של פרטים רבים להתאגד סביב רעיון.

"החלק הפחות מדובר בהשפעות של האינטרנט הוא העובדה שהוא פתח את שוק הדעות", אומר כהן. "יש לרבנים חשש שהקבוצה האינטלקטואלית במגזר החרדי תיחשף למידע ולדעות שאינם מקובלים על ההנהגה. לא כולם מבינים את החששות האלה, ולא ברור עד כמה זה באמת מאיים, כי בסך הכל זאת קבוצה קטנה יחסית. נוסף על כך, הסיכון תמיד היה שם. תמיד היו סקרנים שהלכו בכוחות עצמם לספריות ולכל מיני מקומות כדי לאגור מידע. את יצר עץ הדעת קשה לעצור".

השינוי האמיתי שנוצר, לדברי כהן, הוא היכולת של הטכנולוגיה לקצר טווחים ולאפשר לאנשים ליצור קשרים ולבנות קהילות חדשות, שמערערות על מקור הסמכות הרבנית. "האינטרנט נהפך לכלי עזר גדול מאוד לארגון מחתרות. הוקמו קבוצות שיצרו שיח ביניהן באמצעות מיילים ופורומים. אנשים בעלי זהות אידיאולוגית התחברו בצורה קלה הרבה יותר ומצאו חברים לדרך. פעם לא ידעת מה ההוא שיושב לידך בכולל (מסגרת לימוד לאברכים, נ"ט) חושב, אבל כיום אתה יכול להכיר אותו".

אוליבייה פיטוסי

"האינטרנט הוא לא הגורם לשינוי"

"שואלים אותי אם החברה החרדית השתנתה בגלל האינטרנט", אומר הסוציולג וחוקר החברה החרדית, ד"ר נסים ליאון מאוניברסיטת בר אילן. "ההמחשה לשינוי הזה היא האיסור שהיה בעבר להכניס טלוויזיה הביתה, מול הכנסת האינטרנט לבית. הפער בין היכולת לעמוד בהוראה של אי־הכנסת טלוויזיה, שנהפך לאחד הסממנים הקלאסיים של בית חרדי, לבין הקושי לעמוד באי־הכנסת אינטרנט, מסביר את השינוי שחווה החברה החרדית. זה שינוי בסמכות, בכוח של הציבור".

הפער הזה מתעצם אם חושבים על כך שבאינטרנט יש פוטנציאל נזק הרבה יותר גבוה מבטלוויזיה.

ליאון: "בוודאי, אבל באינטרנט יש בחירה חופשית במה לצפות - ובטלוויזיה אין. הבחירה באינטרנט היא אולי רק יכולת אשלייתית, אבל בסופו של דבר אדם תלוי בעצמו בהחלטה מה הוא צורך ומה לא. השליטה היא בידיו.

"זה בעצם הסיפור של האינטרנט והחרדים. יותר משהחברה החרדית השתנתה, הכלים החדשים הכניסו ממד של בחירה. חברה שמרנית יכולה להכיל כלים כאלה, כשיש בהם מרכיב של בחירה חופשית, אבל זו בדיוק הסיבה שהכלי הזה מסוכן הרבה יותר מבחינתה. טלוויזיה כן או לא - זאת היתה שאלה אידיאולוגית, הם כאן ואנחנו שם. האינטרנט זה כבר שאלה תיאולוגית. האינטרנט נהפך בעצם למבחן איך בונים את החרדיות מתוך בחירה חופשית".

מי שאכן מנסה לבנות את החרדיות החדשה הוא עו"ד יחזקאל רוזנבלום. במשך שנים הוא היה פעיל במפלגת טוב - מפלגת החרדים העובדים, שהתבססה על פא"י (פועלי אגודת ישראל) ההיסטורית. המפלגה כבר אינה פעילה, ורוזנבלום עבר לשלב הבא: הקמת התנועה הרעיונית חי"ש (חרדים ישראלים), שמנסה לבנות זן חדש של 
חרדי־ישראלי. כיום רוזנבלום עושה זאת גם באמצעות ליכוד השורות והעברת הרעיונות ברשתות החברתיות, בעיקר בקבוצה בפייסבוק.

בניגוד לדעה שהאינטרנט הוא שמחולל את השינוי בחברה החרדית, רוזנבלום סבור כי יש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת. "השינוי הזה מזין את עצמו", הוא אומר. "אם לא היה הקיבוץ הזה של אנשים, שנמצאים במקום הזה ומאמינים בעמדות מסוימות, הם לא היו מגיעים לאינטרנט. הם גדלו וחיו פה, ואם קשה למדינה - קשה גם להם. הם חלק מהישראליות. יש מעבר בין־דורי מהחרדיות האירופית לחרדיות הישראלית. הטכנולוגיה היא בהחלט כלי אדיר בעוצמתו, אבל רק כדי לארגן את האנשים - לא לשנות עמדות. עד עתה כל אחד חי לעצמו, ופתאום הוא מרגיש שהוא לא חושב על הדברים לבד, אלא הוא חלק מחברה. כך נוצרת מציאות חדשה".

בעשור האחרון, אומר רוזנבלום, גם החרדים החדשים לא הצליחו למצוא את הנוסחה הנכונה ולהגדיר במדויק את הזהות שלהם. "השלב הראשון היה המונח 'חרדים עובדים', שניסה לכלול בתוכו גם את אלה שמתגייסים לצה"ל, אלה שלובשים חולצות לבנות ואלה שלובשים כחולות. אבל קשה לשים את האצבע על המכנה המשותף שלהם. כיום ההגדרה של חרדים ישראלים בשלה יותר ומכילה את המגוון של כל מה שנמצא בסיר הזה. אלה חרדים שרוצים להיות חלק מהמרחב הישראלי בלי לאבד את הזהות שלהם. הם רוצים להשתלב בכל מקום- באקדמיה, בתעסוקה, ביזמות, בפקידות הבכירה. זה כרוך בוויתורים מצד שני הצדדים, והאינטרנט הוא רק המכשיר בידם".

דיונים ברשת על הזהות החרדית

הרשת מלאה בקבוצות של חרדים, שמוכיחות את הטענה של רוזנבלום. "שלום חברים", כתבה אחת החברות לא מזמן בקבוצת הפייסבוק חי"ש. "אני מחפשת מישהו שיעביר שיעור גמרא לנשים בירושלים. מישהו עם תחושת שליחות, שרואה בדבר כזה ערך חשוב", פירטה הגולשת את הדרישות למדריך הגמרא. "מדובר בקבוצה קטנה של עשר נשים בערך. אנחנו מקוות שבהמשך העניין יתפוס תאוצה".

עין חילונית אולי תחמיץ את הדרמה, אבל לימוד גמרא על ידי נשים הוא כמעט טאבו בחברה החרדית - והנה גולשת אינטרנט חרדית שאינה חוששת לפרסם ברבים את עמדתה בנושא. וזה לא מקרה חריג. ברשימה שפירסמה לא מזמן בבלוג "העגלה", קראה הפעילה החברתית החרדית רחלי איבנבוים ללימודי ליב"ה במוסדות החינוך החרדיים, אבל גם הסבירה מדוע היעד החשוב של שילוב החרדים בחברה הישראלית אינו מספיק.

"הרוב המוחלט של בוגרי מערכת החינוך החרדית מוצאים עצמם סביב גיל 20 נטולי ידע כללי בסיסי ונעדרי יכולת לפרנס את עצמם", כתבה איבנבוים. "במקרה הטוב, הפער הזה שולח אותם להזיע במכוני השלמת בגרויות ובמכינות אקדמיות, ובמקרה הפחות טוב, הם נידונים מתוך חוסר אונים לחיי עוני". עם זאת, היא סייגה וכתבה כי "האתגר החינוכי האמיתי של העולם החרדי הוא להצליח לייצר זהות איתנה, מנומקת ובהירה, שתעמוד יציבה גם באקלים הכלל־ישראלי".

הדיונים הנועזים האלה סביב הזהות החרדית לא התחילו היום, והם לא המצאה של הדור המחובר לרשת. כבר לפני 15 שנה הרב כהן היה חבר בפורומים חרדיים שנחשבו לחתרניים - כמו "עצור כאן חושבים" - שבהם התקיימו דיונים אינטלקטואליים מעמיקים בפילוסופיה היהודית, שחברי הפורומים לא היו יכולים לקיים בפומבי מחשש שיבולע להם. כיום הדיונים האלה פומביים מתמיד - והם כוללים מעגל גדל והולך של משתתפים.

הכסף עוצר 
את המהפכה

עם זאת, מוקדם להספיד את הבדלנות החרדית ולחגוג את ההשתלבות הקרבה של הקהילה במעגל העבודה והחיים המודרניים. דווקא עוצמתו ותפוצתו של האינטרנט נהפכת כעת לרועץ, ומתחילה מגמה הפוכה של יישור קו.

אתרי האינטרנט החרדיים הגדולים נהפכו ליותר ויותר ממושמעים להנהגה, בניסיון לקבל לגיטימציה מכל הגורמים. אתרים ופורומים שהיו בעבר סמל החתרנות נאבקים כיום בעיקר למען שימור העמדות החרדיות המקוריות. מרחב הפעולה של האתרים החרדיים אמנם גמיש הרבה יותר משל העיתונות המפלגתית האידיאליסטית, למשל, אבל הקו המערכתי הוא עדיין לשמור על ההגמוניה של ההנהגה. לאתרי התוכן הגדולים יש כוח אדיר, משום שחלק גדול מהמגזר מחובר לאינטרנט באמצעות שירותי סינון, שמאפשרים לו גישה רק לאתרים חרדיים - ולא לפייסבוק, למשל.

כהן מחדד עוד יותר את הבעייתיות: "היו כאלה שחששו, מי יודע מה הולך להיות כשהאינטרנט יחשוף את החרדים לשוק דעות גדול", הוא אומר. "אבל הזמן שחלף יוכיח שרוב החרדים באינטרנט עדיין רוצים להיות בקונסנזוס. הם לא מחפשים להתעמת עם המערכת. גם האתרים וגם הפורומים היו בעבר נשכניים יותר מאשר כיום. באתר חדרי חרדים היה פורום אופוזיציוני - אבל ככל שחלף הזמן, הוא נהיה יותר ויותר במיינסטרים. כיום אתה יכול להיות גם בקונסנזוס - וגם באינטרנט".

פעמים רבות השיקול של אתרי האינטרנט החרדיים, כמו בכל חברה אחרת, הוא כלכלי. "כמו בכל כלי תקשורת, נכנס אלמנט מסחרי", מסביר כהן. "האתרים הגדולים ראו שהרבה יותר כדאי מבחינה כלכלית להיות עם הקונסנזוס. עדיף, למשל, לתקוף את עו"ד יואב ללום (מי שהוביל את המאבק נגד אפליית תלמידות חרדיות ממוצא מזרחי; נ"ט) מאשר להיות עם ללום. האביב הערבי יצא מפייסבוק, וגם האביב החרדי יוצא ממנו - אבל לא האינטרנט מחולל זאת, אלא האנשים. האינטרנט רק מאפשר להם את זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#