"שמי יעל. אני שבויה בידיכם ללא יכולת לעצור את האסון הכלכלי שאני עומדת בפתחו" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מה קורה ברשות השידור?

"שמי יעל. אני שבויה בידיכם ללא יכולת לעצור את האסון הכלכלי שאני עומדת בפתחו"

שנה לאחר שאושרה הרפורמה לסגירת רשות השידור, האוצר מייבש את הרשות במטרה להחליש את התנגדות העובדים, שמצדם מסרבים לפנות את מתחם שרונה היקר

34תגובות

"שי, שלום. שמי יאיר קדר, ואני עובד על סדרה תיעודית לערוץ 1 על גדולי התרבות העברית. בניגוד לחוזה החתום והמאושר בינינו, לא מועברים אלי תשלומים והעובדים שלי לא מקבלים שכר. אני רואה בך אחראי ישיר למניעת הפרנסה מההפקה שלי בשל אי־העברת כספים לרשות השידור".

זוהי רק אחת מעשרות הודעות ווטסאפ ו-SMS שקיבל בימים האחרונים מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, מיוצרים ישראלים. יעל שביט, האחראית על הפקת "הסעודה האחרונה", כתבה לו: "יש לי הלוואות והתחייבויות. אני שבויה בידיכם ללא יכולת להפסיק את הפרויקט ולעצור את האסון הכלכלי שאני עומדת בפתחו. אני מקווה ששם ההפקה לא ייהפך למציאות".

אמיל סלמן

שנה לאחר שאושר בכנסת חוק השידור הציבורי, שקבע כי יש לפרק את הרשות ולהקים תאגיד חדש לשידור הציבורי, הכל תקוע. הרשות נחנקת ממחסור מכספים, העובדים אינם פורשים, הקמת התאגיד החדש עוד לא התחילה - והפוליטיקאים מעורבים ברשות יותר מתמיד.

1. החזית מול 
משרד האוצר

האצבע המאשימה מופנית כיום בעיקר כלפי משרד האוצר, שמסרב להעביר תקציב לפעילות רשות השידור. נכון לעכשיו הרשות חייבת ליוצרים כ-20 מיליון שקל. "האוצר חונק אותנו", אמר באחרונה מנכ"ל רשות השידור, יונה ויזנטל, בדיון בכנסת. החוב של הרשות לספקים חיצוניים מגיע לכ-70 מיליון שקל, והרשות בקושי מצליחה לשלם שכר לעובדים.

באוצר טוענים בתגובה כי בכל מקום עבודה פרטי, שהיה נקלע למצוקה כמו זו של הרשות, שכרם של העובדים היה מקוצץ באופן דרמטי, אלא שהחוק אינו מאפשר לקצץ בשכרם של עובדי הרשות. "הסכמי השכר השערורייתיים האלה גורמים לבזבוז כספי ציבור", אומר מקור באוצר, שהביע חשש כי המימון הבזבזני יימשך עוד זמן רב.

כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר), המופקד על פירוקה של רשות השידור, הציג לאוצר תוכנית המאפשרת לחסוך בהוצאות ולהעסיק 800 עובדים בלבד ברשות. עקב כך, באוצר סבורים כי יצליחו להמשיך להפעיל את הרשות בהוצאה חודשית של 30 מיליון שקל בלבד, במקום כ-50 מיליון שקל כיום. בישיבה שהתקיימה בשבוע שעבר במשרד האוצר סוכם כי הסכום יועבר לרשות בכל חודש.

באוצר אמנם מתכוונים לשלם ליוצרים, אך מסרבים להמשיך לשפוך "כסף רע" על הסכמי העבודה הנוכחיים של הרשות. הם מוכנים להזרים לרשות כסף נוסף - בתנאי שהחוק שהתקבל ב-2014 לסגירת הרשות ולהקמת תאגיד חדש ייושם.

"במצב הנוכחי, אנחנו לא מתכנסים לקראת פתרון. עובדים לא עוזבים, מתחם הרשות בשרונה לא מפונה - ומצד שני עוד לא מתחיל לקום גוף חדש. במצב כזה, אין טעם להמשיך להזרים כספים", אומרים במשרד האוצר. "אין הצדקה שהגוף הקיים, שיכול לתפקד עם 800 עובדים, ימשיך להעסיק 1,500".

2. הרפורמה 
לא ישימה

ועדת לנדס, שבעקבות מסקנותיה מ-2014 יצאה לדרך החקיקה לסגירת הרשות ולהקמת תאגיד חדש, ביססה את המלצותיה על שתי הנחות יסוד. הראשונה היא "המסקנה הברורה והחד־משמעית שלפיה רשות השידור, במתכונתה הנוכחית, איבדה את דרכה ואינה ממלאת עוד את ייעודה".

במלים אחרות: אין עוד הצדקה לפעילות הגוף הזה בתקציב של כ-900 מיליון שקל בשנה. "הגוף המסואב של רשות השידור נקבר מזמן. כיום אנחנו רק חותמים על תעודת הפטירה", אמר שר האוצר דאז, יאיר לפיד, במסיבת העיתונאים שבה הוצג דו"ח ועדת לנדס.

אמיל סלמן

ההנחה השנייה היא שבמפת התקשורת הנוכחית צריך גוף שידור ציבורי עצמאי ויעיל, שמנותק מהדרג הפוליטי ומנוהל בגמישות ובהתאם ליעדים. כדי לעשות זאת, הומלץ להקים את התאגיד החדש.

אלא שלחץ ציבורי ומאבק של העובדים הוביל את המחוקקים לכרוך יחדיו את שני היעדים. הנוסחה היתה סגירה־פתיחה - כלומר לא ניתן לסגור את הרשות ללא פתיחת התאגיד החדש, ולהפך. מאוחר יותר הנוסחה שונתה: פתיחה של הגוף החדש, ורק לאחר מכן סגירה של הגוף הישן. כך, מצד אחד מוחזקים עובדי הרשות הישנה - שרבים מהם רוצים לפרוש כבר כעת - כבני ערובה עד להקמת הגוף החדש; ומנגד, הקמת הגוף החדש אינה מתאפשרת כל עוד הרשות הישנה לא נסגרת, לא מתפנים תקציבים ולא מפונים שטחי הנדל"ן שאמורים לממן את מערך הרשות הישנה.

עם חקיקת חוק השידור הציבורי ביולי 2014 נראה היה שיש סיכוי לממשו, בין השאר בשל הירתמות רחבה ודחיפה מלמעלה של השרים הממונים. אלא שהשרים גלעד ארדן ולפיד עזבו, האוצר קפץ עוד יותר את ידו וסירב להזרים תקציבים ללא פעולות ממשיות בשטח, העובדים הקשיחו את עמדותיהם לאור האי־אמון בינם לבין האוצר והדרג הפוליטי - וכעת הפוליטיקאים משבשים את התוכניות. כך, ראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו, מסרב למנות את חברי המועצה של השידור הציבורי, שנבחרו בידי ועדת האיתור בראשות השופט (בדימוס) עזרא קמא.

כיום כבר ברור שלא ניתן ליישם את החוק בהתאם לרוח ועדת לנדס, בוודאי לא בלוח הזמנים שקובע התיקון לחוק - עד 31 במארס 2016. משרדי האוצר והתקשרות עדיין לא מצאו דרך שבה יוכל המנהל הזמני, אלדד קובלנץ, להקים חטיבת חדשות, בשעה שאסור לו למנות עיתונאים ללא מנהל חטיבת חדשות. מנהל החטיבה אמור להתמנות במכרז שכלליו ייקבעו בידי מועצה - אך מועצה, כאמור, אין.

קובי קלמנוביץ

אלא שהבעיה אינה רק בחטיבת חדשות. קובלנץ אמור לגייס 400 עובדים לתאגיד החדש. הוא כמובן אינו יכול לראיין בעצמו 400 איש, ולכן זקוק למנהלי מחלקות. וכיצד ימונו המנהלים? לשם כך יש צורך במכרזים, וכרגע, ללא מועצה, אין גוף שיכול לעשות זאת.

לצד זה יש אינספור שאלות תפעוליות שאינן מאפשרות להקים את התאגיד החדש בזמן קצר כל כך. כך למשל, מאז שוויזנטל נכנס לתפקיד מנכ"ל הרשות שבפירוק, הוא עשה שימוש נרחב בתכנים שהיו על המדפים בערוץ 1. הוא התחיל להוציא לדרך תוכניות חדשות שהיו אמורות להעשיר את המסך, אבל הכל נתקע כאשר הפוליטיקאים החליטו להפסיק את גביית האגרה, והאוצר סירב לממן את הרשות. התוצאה היא שהמדפים בערוץ 1 הולכים ומתרוקנים, ויצירה של תוכן חדש תארך זמן רב. כלומר, לתאגיד החדש לא יהיה כלל מה לשדר עם הקמתו.

גם לא ברור כלל כיצד יוקם התאגיד החדש כל עוד עובדי רשות השידור משמשים בתפקידיהם. כיצד, למשל, יעבור מגיש חדשות מהרשות הישנה לגוף החדש בתוך יום עבודה אחד, ביום הקובע? והיכן ישוכן התאגיד החדש? בנייה של בניין חדש לשידור הציבורי תימשך לפחות שנתיים. באופן זמני, אמורה פעילות הטלוויזיה של הרשות בתל אביב לעבור לחברת מזמור הפקות, ופעילות קול ישראל לבניין ברמת החי"ל, אך מדובר בהסדר זמני שכן התאגיד אמור לקום בירושלים.

3. העובדים
 עושים שריר

אייל טואג

המאבק הנוכחי של האוצר הוא מול נציגי העובדים. התקדמות מתווה הפרישה שעליו סיכמו לפני כחודש האוצר וההסתדרות, ולפיו מאות עובדים מהרשות יפרשו עוד לפני הסגירה, מתקדמת בעצלתיים. עד כה פנו כ-800 עובדים מרשות השידור לקבל מידע על הליכי הפרישה, ונערכו פגישות ראשוניות עם כ-360 בלבד. כ-50 עובדים בלבד חתמו על פרישה מוקדמת.

אלא שחלק מנציגי העובדים אינם מרוצים מהחוק הנוכחי, הקובע כי רק 25% מעובדי התאגיד החדש יבואו מרשות השידור הנוכחית, וכעת הם דורשים כי השיעור יעלה ל-95%. מצב כזה לא יאפשר למנהל הזמני, קובלנץ, גמישות ניהולית ויכולת לקבוע אילו אנשי מקצוע ראויים לשרת בתאגיד החדש ואילו לא.

בינתיים, מאחר שהקמת התאגיד החדש תלויה בסגירת הרשות הישנה, העובדים מסרבים לפרוש (החוק, כאמור, אוסר לפטרם), וסגירת הרשות הישנה מתעכבת - מה שמונע גם את הקמת התאגיד החדש. חלק מהעובדים מסרבים כעת לשתף פעולה עם קובלנץ. בקשה שלו לקבל נתונים על מאגר הציוד שבידי הרשות כדי להיערך לבניית התאגיד החדש נתקלה בסירוב.

ועדת לנדס גם ניסחה כללים ברורים לגבי הוצאות השכר בגוף החדש, וקבעה מגבלה שלפיה הוצאות השכר לא יעלו על 35% מהוצאות הגוף כולו, לעומת יותר מ-50% כיום. ואולם, כדי להעביר את החוק ולעמוד בדרישת ההסתדרות, נקבע שעובדי רשות השידור שיעברו לגוף החדש ייהנו מאותם תנאי שכר בדיוק. כלומר, לפחות 25% מעובדי התאגיד החדש ייהנו משכר גבוה יותר. חישוב שערכו גורמי מקצוע גילה כי מדובר בהוצאה שנתית עודפת של כ–30 מיליון שקל, שלא הובאה בחשבון בבניית תקציב ושל התאגיד החדש.

החוק גם אינו מותאם לכללי המשחק בשוק השידורים. לפי החוק, 90 מיליון שקל בשנה יופנו להפקות מקור מסוגה עילית בתאגיד החדש. מבדיקה של גורמי מקצוע עולה כי בסכום כזה אפשר לשדר דרמה אחת בשבוע או שתי סדרות דוקו, לא יותר. כדי למלא שבוע שידורים, יהיה צורך בתקציב גבוה יותר. לשם השוואה, זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, השקיעו 240 מיליון שקל לשבוע שידורים בערוץ 2.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#