דנקנר שיקר לגבי מניעיו לרכישת מעריב - וקנה ביושר את התביעה הנגזרת - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דנקנר שיקר לגבי מניעיו לרכישת מעריב - וקנה ביושר את התביעה הנגזרת

במקום להודות בפני בעלי המניות בדסק"ש כי בעלות על עיתון בעל מוניטין תסייע לו להדוף מתחרים ורגולטורים ולשמור על אימפריית אי.די.בי, הוא סיפר להם סיפורים על סינרגיה עסקית ושמירה על הדמוקרטיה - והחליש את שוק העיתונות כולו

3תגובות

ארבע שנים לאחר ההודעה הראשונה של דסק"ש כי היא צפויה לרכוש את "מעריב", ניתן לומר כי נוחי דנקנר כלל לא טעה כשרכש את העיתון הגווע. הוא הבין היטב את הסביבה העסקית באותה העת, הוא ניתח טוב את הסיכונים והעריך נכונה את היקף המשאבים שעומדים לרשותו.

כבר במארס 2011 ידע דנקנר כי גורל האימפריה שבנה אינו תלוי בהכרח ביכולת של מנהליו להתמודד בשוק תחרותי, או לספק ללקוחותיהם שירות בעל ערך, אלא נתון בעיקר בידיהם של פוליטיקאים, רגולטורים, עיתונאים, ספקי אשראי ובנקאים. הוא זיהה נכון כי הדרך הטובה ביותר לשמור על שלמות פירמידת החוב שלו היא להשפיע על אותם שליחי ציבור, ולגרום למי שאמור לדאוג לכספי החוסכים לדאוג לכספו של דנקנר. רכישת עיתון יומי, בעל מותג ידוע ונחשב, בו כותבים פובליציסטים בעלי השפעה, ובעל מוסף כלכלי יומי, היא דרך אפקטיבית להתמודד עם הסכנות שארבו לאימפריה שלו.

עופר וקנין

שנה וחודשיים לפני שגולן טלקום נכנסה לשוק, הבין דנקנר כי השינויים שמתכנן שר התקשורת דאז, משה כחלון, בשוק הסלולר ישמיטו את הקרקע מתחת לפרת המזומנים העיקריים של הקבוצה שלו - סלקום. הוא זיהה בעצמו כי קיימת בעיית ריכוזיות במשק, הוא צפה את הסיכון שוועדת הריכוזיות תחליט לפרק את האימפריה שלו, והבין כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא יהסס לקדם חקיקה על סמך מסקנות ועדת הריכוזיות.

דנקנר אפילו מצא את האיש הנכון שיעשה זאת. ניר חפץ, שמוכר כיום יותר כ"לוחש על אוזנם" של בני משפחת נתניהו, גייס עובדים למעריב החדש רק מהעיתון שסיכן את אי.די.בי, ונמנע מלפגוע בעיתונים אחרים שמהם לא נשקפה סכנה לדנקנר. הוא היטה את הסיקור בעיתון בהתאם לצרכים של הבוס, גם אם הדבר דרס את האתיקה של העיתונאים המסכנים שעבדו תחתיו. חפץ היטיב לנווט את העיתון בהתאם לצרכים העסקיים של דנקנר, כך שהעיתון הוותיק נהפך מגוף תקשורת שאמור לספק שירות לקוראיו, לכלי המיועד לשימור הפירמידה.

אז מה הבעיה? מדוע הגישו כמה בעלי מניות טרחנים תביעה נגזרת נגד דירקטוריון דסק"ש? הרי דנקנר פעל רק לשם שלמות האימפריה, ושלמותה הוא אינטרס של בעלי המניות. ראשית, התוכנית נכשלה. מעריב לא היה חזק מספיק כדי לשנות תהליכים חברתיים שכבר התחילו והגיעו לשיאם בקיץ 2011. אך הסיבה העיקרית שבגללה אושרה התביעה כנגזרת, היא שדנקנר והדירקטוריון שיקרו לבעלי המניות שלהם. במקום לעמוד איתנים מול המציאות ולהגיד את האמת - "שווה לדסק"ש לרכוש את "מעריב" כדי להחליש את העיתונים הרוצים רפורמה, כדי להשפיע על רגולטורים ופוליטיקאים, וכדי להחזיק כלי משחית שיאיים על כל מי שיעלה על קצה דעתו לצמצם כוחנו" - הם העדיפו לספר סיפורים על "סינרגיה עסקית", "התלכדות עולם התקשורת" ו"שמירה על הדמוקרטיה".

למעשה, פרשת מעריב מייצגת את שיא ההשחתה של התקשורת על ידי הטייקונים. מאז 2012 התרחשו כמה תהליכים חיוביים: נפלה אימפריית אי.די.בי, "מעריב" התגלגל לידיו של אלי עזור, השיטות המפוקפקות של "ידיעות אחרונות" נחשפו ורפי גינת ונציגיו של רון לאודר עזבו את ערוץ 10, שעשה מאז תפנית עסקית חשובה. אך למרות זאת, התקופה הקצרה שבה החזיק דנקנר במעריב היא בעלת השלכות הרסניות ארוכות טווח - הוא דירדר עוד יותר את רמת האמון (הנמוכה גם כך) שרוחשים הקוראים והצופים לגופי העיתונות. רק מעטים מהקוראים והצופים מצליחים להבדיל בין גופי העיתונות שמקדמים את האינטרסים שלהם באופן עקבי, לבין אלה שפועלים בשירות הכסף והכוח. לאחר אירועי דנקנר-"מעריב" העיתונות כולה חלשה יותר, וכוחה להניע שינויים לטובת הציבור ירד. עדות לכך ניתן לראות בימים אלה, כשהבוס של חפץ, כלומר ראש הממשלה, מפטר רגולטורים על ימין ועל שמאל, ומתעלם מהאינטרס הציבורי.

עופר וקנין


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#