נתניהו שוב מניף את חרב הזמניות מעל ראשה של התקשורת - מדיה ושיווק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו שוב מניף את חרב הזמניות מעל ראשה של התקשורת

כך גוף השידור החדש - שהיה אמור להיות עצמאי ובריא - הולך בדרכה של רשות השידור הישנה, לנוחיותם של ראש הממשלה נתניהו ויועצו בתחום התקשורת, אופיר אקוניס

2תגובות

שרי הממשלה, שאישרו אתמול את ההצעה לשינוי חוק השידור הציבורי, כנראה לא שמו לב לסמליות של הכרעתם. זו החלטה אחת מתוך רבות שמשקפות כולן את אותו מודל פעילות שאהוב כל כך על הפוליטיקאים בישראל: להחזיק את גופי התקשורת במצב זמני. לא להכריע לכאן או לכאן, אלא לתת לתקשורת ליפול על ברכיה עד להחלטה קבועה. כך נעשה עד כה ברגולציה על הטלוויזיה המסחרית, וכך נעשה כעת גם בשידור הציבורי.

במקום ללכת במסלול החקיקה הנוכחי, למנות מועצה ציבורית מקצועית שמנותקת מהפוליטיקה, שתמנה בעצמה מנכ"ל ראוי שיקים את תאגיד השידור הציבורי החדש והנקי משחיתות — ראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו, מנצל לאקונה, אולי טעות, בחוק המקורי ומשבש אותו לחלוטין. המנהל הזמני, שבמקור אמור היה רק לטפל בהקמת התשתיות הראשוניות של התאגיד, יהפוך פתאום למנהל כל־יכול של תאגיד השידור. אין עליו שום פיקוח, אין מעליו מועצה ציבורית שתנחה אותו, וגם אין לו שום הגנה מפני לחץ פוליטי.

המנהל הזמני, אלדד קובלנץ, הוא מנהל מוכשר ורב הישגים שזוכה להערכה מקיר לקיר, וקשה לשייך אותו פוליטית. אבל גם איש נקי מרבב ייאלץ ללכלך את ידיו כאשר הוא מקים פרויקט רגיש בפיקוח ישיר של משרדי הממשלה.

לנתניהו זה נוח. זה מאפשר לו להימנע ממינוי מועצת השידור הציבורי, שכבר נבחרה על פי חוק, וגם מותיר את קובלנץ ואת כל התאגיד הציבורי החדש במצב המתנה. כולם תלויים כל הזמן בנתניהו ובאנשיו. כמו קשת ורשת, ועד לאחרונה גם ערוץ 10, שנאלצו שוב ושוב לעלות לירושלים ולהסתודד עם פוליטיקאים כדי לשרוד — כך ייאלצו כעת לנהוג גם אנשי תאגיד השידור הציבורי החדש. גם עובדי הרשות הישנה שבפירוק נסמכים כעת על שולחן משרד האוצר. המנהל יונה ויזנטל כבר הבין לאן זה הולך, והחליט אתמול כי אם החוק יאושר כך — הוא יתפטר.

"המצב הזמני" הזה ישתנה ויתהפך כמה פעמים. מדוע? משום שנתניהו והשר שמייעץ לו בתחום התקשורת, אופיר אקוניס, לא אומרים לשרים את כל האמת. הם לא אמרו, למשל, שכל הגורמים המקצועיים הבהירו להם שגם תאריך היעד הנוכחי בחוק המתוקן, אפריל 2016, אינו ריאלי, ויהיה צורך בהארכה נוספת. אותם גורמים אומרים שאי־אפשר להקים מבנה חדש לרשות השידור עד אז. כלומר, לוח הזמנים מחייב שעובדי הרשות הישנה ועובדי הגוף החדש יישבו זה לצד זה, באולפנים הישנים של רשות השידור. זהו מתכון בטוח לכישלון.

גם הסוגיה התקציבית עוד תעורר כאבי ראש: בשל הפניית העורף לארדן מצד חלק מחבריו בקואליציה ב–2014, הוא נזקק להגיע להבנות עם האופוזיציה כדי להעביר את החוק. ההבנות האלה עלו לו בכניעה לדרישות ההסתדרות ואיגודי העובדים החזקים של רשות השידור. בחוק החדש נקבע ש–25% מהעובדים בתאגיד החדש יגיעו מרשות השידור — והם גם יזכו לתנאי שכר כמו שקיבלו ברשות השידור. במלים אחרות, בעוד עובדי התאגיד החדש ישתכרו בהתאם למקובל בשוק התקשורת, עובדי 
דור א' — אלה שיגיעו מרשות השידור — יקבלו שכר הגבוה פי 2.3 מהעובדים החדשים. כך מייצרים ארגון חולה ומפולג.

לפי המסתמן כעת, נתניהו ואקוניס עומדים לסרס ולהרוס רפורמה דרמטית, שאמורה היתה ליצור גוף תקשורת חזק ועצמאי. הם מנסים ליצור עסקת קומבינציה שתאפשר להם להמשיך לשלוט בתקשורת. אבל משום מה, זה כבר לא מפתיע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#