הריאל פוליטיק מעכב תהליכים נכונים עשרות שנים - מדיה ושיווק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הריאל פוליטיק מעכב תהליכים נכונים עשרות שנים

הפוליטיקאים אוהבים ערוצי תקשורת חלשים ותלותיים ■ לכן, המעבר של ערוץ 10 מזיכיון לרישיון קבוע הוא מקרה נדיר ■ עכשיו יש סיכוי שגם יאחדו מועצות, אך האם יש סיבה לאופטימיות? לא בטוח

תגובות

"שיטת הזיכיונות נכשלה וצריך להגיד את זה. הפתרון הוא לעבור לרישיונות" - שש שנים של שקשוקת הון־שלטון עברו מאז שיו"ר מועצת הרשות השנייה, נורית דאבוש, אמרה את הדברים, ועד שערוץ קיבל לראשונה רישיון. מה לא היה לנו באותן שנים: פגישות דחופות בין בעלי הערוצים והפוליטיקאים המפקחים עליהם, הפגנות טאלנטים ושימוש במסך כדי ללחוץ על פוליטיקאים, ישיבות ליליות בוועדת הכלכלה שבהן פוליטיקאים סגרו עניינים מול מנכ"לי ערוצים ומנהלי חברות החדשות שמסקרות אותם, ומלחמות גלויות בין ראש הממשלה וערוץ שאינו סר למרותו.

הרבה אינטרסים שיחקו בגורלם של הערוצים המסחריים: שאיפת כוח של פוליטיקאים, אגו של מנהלים, רצון להשפעה של בעלי הון והצורך בשימור עצמי של רגולטורים. ומה עם ציבור הצופים? רק חלק קטן מהפוליטיקאים התעניין באמת בצופים, וכך הריאליטי נהפך לשליט הבלתי־מעורער של המסך.

כבר ב–2003, כששר התקשורת דאז ראובן ריבלין העלה את הנושא לראשונה, היה נכון ציבורית וכלכלית לנטוש את שיטת הזיכיונות לטובת רישיונות קבועים. אך במערכת הפוליטית הישראלית, לא הדבר הנכון הוא זה שקורה. מיזוג רשויות הפיקוח על הערוצים, כלומר הרשות השנייה ומועצת הכבלים, הוא הדבר הנכון - אך זה לא קורה. ביטול משרד התקשורת והקמת רשות תקשורת מקצועית המנותקת מלחצים פוליטיים, הוא הדבר הנכון - אך זה לא קורה. פירוק רשות השידור והקמה של גוף שידורים מנותק פוליטית ויעיל הוא הדבר הנכון - אך גם זה לא קורה.

אלון רון

תמיד יהיה הפער בין הדבר הנכון ובין המציאות. קוראים לזה "ריאל פוליטיק", אבל ה"ריאל פוליטיק" הישראלי הוא סוטה במיוחד. הוא מעכב תהליכים נכונים עשרות שנים, ומרחיק את החוק הקיים מהמציאות.

ערוץ 10 נמצא במשבר קיומי כבר 14 שנה, זכייניות ערוץ 2 רשת וקשת מפסידות כבר עשור, והמשבר ברשות השידור הוא כל כך ותיק שאף אחד לא סופר את משכו. המציאות הכלכלית והטכנולוגית השתנתה ללא היכר, אך הפולטיקאים המשיכו להחזיק את הערוצים תלותיים באמצעות חוקים לא רלוונטיים למציאות.

רפורמת הרישיונות יצאה לדרך עוד בתקופת שר התקשורת אריאל אטיאס, שעשה את עבודת המטה ב–2008 מתוך ידיעה כי זמנו במשרד קצוב. משה כחלון עשה את העבודה הפרלמנטרית והעביר את חוק הרישיונות בתחילת 2011, אך תנאי הרישיון שנקבעו היו מנותקים מהמציאות הכלכלית - והפכו את החוק לאות מתה. גלעד ארדן שינה את תנאי החוק והפך אותו רלוונטי, אך עזב את המשרד לפני שהגיע זמן האמת לתת רישיון לערוץ 10.

תפוח האדמה הלוהט הזה עבר מיד ליד, כי אף פוליטיקאי לא ממש רצה או היה מסוגל לפתור את הבעיה. חלק ניכר מהפוליטיקאים אוהבים את התלות של הערוצים בהם. הם רוצים באותן פגישות ליליות, באותם בכיפופי ידיים. זה מה שמעניק להם כוח ומכניס אותם למסך הקטן כאורחים במהדורות החדשות ותוכניות הבוקר. טלוויזיה עצמאית ובלתי־תלויה אינה טובה בעבורם. לפיכך, המעבר של ערוץ 10 מזיכיון תלותי לרישיון קבוע הוא מקרה נדיר - כמעט כמו החוק לפירוק רשות השידור (שלא יצא לפועל).

במסגרת ה"ריאל פוליטיק" הישראלי, יש אנשים אופטימיים שמאמינים כי מתן הרישיון לערוץ 10 אינו סוף פסוק, וייתכן מאוד שנראה בקרוב גם איחוד מועצות. מדוע דווקא עכשיו? שרי התקשורת לדורותיהם וראשי ממשלה אף פעם לא רצו באמת לאחד את המועצות, כי המשמעות בעבורם היתה פחות ג'ובים. אבל עכשיו, ייתכן שהכוכבים הסתדרו נכון מבחינת ראש הממשלה, כי במועצת הרשות השנייה ובמועצת הכבלים יושבים מינויים של גלעד ארדן, המקורב שנהפך יריב. איחוד מועצות יאפשר לנתניהו למנות את אנשיו, ו"להכניס" לארדן. האיחוד כבר הוכנס לחוק ההסדרים הקרוב. ככה זה עובד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#