האינטרס הציבורי זז בהתאם לצורכי רה"מ - מדיה ושיווק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האינטרס הציבורי זז בהתאם לצורכי רה"מ

רק לפני שלושה חודשים טען ראש הממשלה בתשדירי הבחירות כי החוק לפירוק רשות השידור הוא אחד ההישגים הגדולים של ממשלתו

2תגובות

בשיא המאבק של עובדי רשות השידור נגד שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, שודרו בזמן משחקי המונדיאל ב–2014 שקופיות שהאשימו את הממשלה בזריקת העובדים לרחוב.

העובדים הובילו מאבק נחרץ ברפורמת הסגירה־פתיחה של השידור הציבורי שהוביל ארדן. לארדן זה דווקא עשה טוב: עובדי הגוף השנוא, שדרשו מאתנו כל שנה מאות שקלים אבל לא נתנו תמורה, לא זכו לאמפתיה. הצעד הדרסטי של ארדן לסגירה־פתיחה של הרשות זכה בלגיטימציה ציבורית רחבה, והעובדים נותרו בצד.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה הראשון לזהות את הערך האלקטורלי של הרפורמה. רק לפני שלושה חודשים הוא טען בתשדירי הבחירות כי החוק לפירוק רשות השידור הוא אחד ההישגים הגדולים של ממשלתו. ביטול האגרה, והתקווה כי הצופים יקבלו תמורה טובה יותר, שימשה את נתניהו כדי לפאר את הישגי ממשלתו הקודמת - ולשכנע את הבוחרים כי הוא פועל טוב ממתחריו הפוליטיים כדי לדאוג לרווחתם.

דניאל בר און

מה קרה מאז? כיצד השתנה האינטרס הציבורי כך שנדרש שינוי מעמיק ברפורמה האמיצה הזאת?

בתוך שלושה חודשים זז האינטרס הציבורי בהתאם לצרכים של ראש הממשלה. לפני הבחירות נתניהו היה צריך את הציבור, ועל כן לא עצר את הרפורמה שהוביל ארדן - וביטול האגרה הקל על הפוליטיקאים את שיווק הרפורמה. כעת, אחרי הבחירות, הציבור כבר פחות מעניין. מעניין יותר להשקיט את עובדי רשות השידור, לתת לשר המקורב אופיר אקוניס הישג כלשהו, ולחזור ולשלוט ברשות השידור.

ארדן ניהל הליך חקיקה לתפארת, אך קבע לוח זמנים מהיר מדי לגוף חולה כמו הרשות. הוא הניח כי נתניהו ימשיך לתמוך ברפורמה - אך אין לאף אחד יכולת לצפות את המתחולל בראשו. עתה מתברר כי העיכובים נפלו כפרי בשל לידיו של נתניהו. אפשר להעריך עתה כי הרפורמה של ארדן פגעה בבעלי בריתו הפוליטיים של ראש הממשלה ברשות ולא היתה מקובלת עליו מלכתחילה, ואולם ממניעים פוליטיים הישרדותיים הוא נאלץ ליישר קו עם השר הדומיננטי ארדן. כעת שואף נתניהו להחזיר לידיו את השליטה - ולערוך שינויי חקיקה משמעותיים בחוק הקובע את מתווה הרפורמה.

ההישג המרכזי של ארדן היה ניתוק אפקטיבי בין הדרג הפוליטי לבין הנהלת הרשות ונטרול גורם הסיאוב המרכזי שפגע בעבודת הרשות. אך נראה שניתוק מסוג זה, ומתן עצמאות לרשות, אינם לרוחו של נתניהו. ההערכות הן כי הוא מתכוון לבצע תיקוני חקיקה כך שתחזור לידיו השליטה במינויים. הוא ינסה לעשות זאת בשקט, תוך נפנוף בהבטחה לציבור כי לא תוחזר האגרה. כדי למנוע היתקלויות לא נעימות עם העובדים, נתניהו ואקוניס גם ינסו לפתות אותם בהסכמי שכר נדיבים על חשבון הציבור. "אנחנו תומכים באקוניס", אמרו אתמול נציגי חלק מהעובדים, והם יודעים היטב למה.

שמירה על הקשר בין הפוליטיקאים לבין הנהלת רשות השידור ועובדיה תנציח את המצב הקיים, שבו קבוצת האינטרס של עובדי רשות השידור מרוויחה, הפוליטיקאים נהנים - והציבור ממשיך לממן את החגיגה מבלי להשתתף בה. במצב כזה, עדיף יהיה לסגור לחלוטין את רשות השידור מאשר להפוך אותה לצעצוע בידי פוליטיקאים. תוכניות בעלות ערך, כמו זו של קרן נויבך ברשת ב', ימצאו את דרכן לגופי תקשורת אחרים, שבהם מאמינים בחופש העיתונות יותר מנציגי הציבור בממשלה.

שנה אחרי שאושרה בחקיקה, ניתן להסיק עתה כי הרפורמה הנרחבת ברשות השידור לא נעשתה מתוך רצון אמת לשרת את הציבור. מקורה של הרפורמה בפוליטיקאי שאפתן וחזק שזיהה הזדמנות אלקטורלית, ובראש ממשלה ציני שיודע כי כל חקיקה ניתנת לשינוי בהתאם לאינטרס המשתנה שלו. בזירה כזאת, רפורמות אמיתיות המשנות את פני המציאות הן תופעה טבע נדירה, המגיעה רק כשכל הכוכבים בשמים מתיישרים היטב עם האינטרסים הנזילים של נתניהו. מתי זה יקרה שוב? אולי בעוד עשור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#