נקמת נתניהו: כך יחליש ראש הממשלה את התקשורת שהתייצבה נגדו - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

נקמת נתניהו: כך יחליש ראש הממשלה את התקשורת שהתייצבה נגדו

יריב לוין, זאב אלקין או יובל שטייניץ - ראש הממשלה צפוי למנות לתפקיד שר התקשורת את אחד ממקורביו - ולייבא את אפקט "ישראל היום" לטלוויזיה

68תגובות

1. 
כישלון התקשורת

לא היה צריך את בחירות 2015 כדי להבין עד כמה מפולגת החברה הישראלית, אבל בבחירות הנוכחיות נוכחנו לדעת שהפלגנות ושנאת האחר העפילו לפסגה חדשה. מדהים היה לראות כיצד בנימין נתניהו הצליח להעביר לליכוד עשרה מנדטים ממפלגות הימין רק באמצעות הפחדה מפני קבוצות אחרות בחברה - ה"שמאלנים" והערבים. בבוקרו של יום רביעי בשבוע שעבר קלט הצד המפסיד עד כמה שונאים אותו בצד המנצח, כלומר רוב הישראלים.

איל ורשבסקי

את הטראומה הזאת חוו ביתר שאת בגופי התקשורת. בגופים האלה, התלויים למחייתם באהדת הקהל, הבינו עד כמה הקהל שלהם עוין אותם. בחירות 2015 חשפו את החד־ממדיות של התקשורת הישראלית - את הסקטוריאליות שלה ואת הצביעות של גופי התקשורת, המאמינים שהם יודעים מה טוב לקהל שלהם.

אלא שזה היה רק הפתיח. המכה העיקרית שחטפו מערכות העיתונאים וערוצי הטלוויזיה ניחתה עליהם כשהפנימו כי היכולת שלהם להשפיע על סדר היום נשחקת והולכת, ויש שיגידו שהיא כבר אינה קיימת.

התגייסות התקשורת נגד ראש הממשלה לא רק שלא נעלמה מעיני נתניהו, היא הפכה בידיו לכלי שבאמצעותו גייס עוד בוחרים. הרבה לפני הבחירות נתניהו הבין ששינוי מפת התקשורת עשוי לבצר את כוחו בלשכת ראש הממשלה, ועכשיו הוא מסמן את התקשורת כאחד מיעדי הממשלה הבאה. אם יהיה זה יריב לוין, זאב אלקין או יובל שטייניץ — נתניהו צפוי למנות לתפקיד שר התקשורת מישהו ממקורביו, שיוביל במשרד מדיניות הנוחה לו.

עוד לפני ניצחון הימין, נטען כי ערוץ 10 צפוי להיות הקורבן הראשון, ואולי העיקרי, של השינויים שיוביל שר התקשורת הבא. הישרדות הערוץ, שמוביל קו מערכתי נחרץ נגד נתניהו, עדיין תלויה בהחלטת השר הבא. השבוע יגיש הערוץ בקשה לרישיון, לקראת סיום תקופת זיכיונו, בתום יוני. למרות האיבה שרוחש נתניהו לערוץ, הסיכוי שערוץ 10 ייסגר קטן. לרשות השנייה ולמועצה הציבורית שלה יהיה קשה להסביר משפטית מדוע אין לתת רישיון לערוץ 10, כל עוד הוא ממשיך לעמוד בחובותיו. בכיר בערוץ 10 העריך בסוף השבוע כי נתניהו לא יסגור את הערוץ.

אבל לנתניהו, ולממשלת הימין שיקים, יש דרכים אחרות להחליש את ערוץ 2 ו–10 — הם יכולים לייבא את אפקט "ישראל היום" מהעיתונות הכתובה לעיתונות המשודרת. רגע אחרי שהחוק להגבלת "ישראל היום" עבר בקריאה ראשונה בכנסת, בניגוד לעמדת נתניהו, עצר ראש הממשלה את היוזמה לפיצול ערוץ 2. כעת, לאחר שהבין שעצירת היוזמה לא העניקה לו השפעה על הקו המערכתי של חדשות ערוץ 2, נתניהו עשוי להפיח רוח חיים ביוזמה לפיצול הערוץ וחברת החדשות החזקה שלו.

יריב לוין בכנסת
אמיל סלמן

פיצול ערוץ 2 הוא רק אמצעי אחד. יש עוד כמה מהלכים שיכולים להפחית מאוד את כוחן של שלוש חברות החדשות הפועלות בטלוויזיה הישראלית.

שר התקשורת הבא יוכל לאשר ל–HOT ול–yes להקים ערוצי חדשות משל עצמם. שתי חברות הטלוויזיה הרב־ערוצית מנסות כבר שנים לקדם שינוי חקיקה שיאפשר להן לחדור לתחום החדשות. HOT תאמץ את ערוץ החדשות i24news, שבבעלות בעל השליטה בה פטריק דרהי, ו–yes צפויה לחבור לאתר וואלה ולהקים עמו ערוץ חדשות.

במקרה, או שלא, שני גופי החדשות האלה נוטים ימינה — כך שסביר להניח שיעמידו אלטרנטיבה נוחה יותר לנתניהו מערוצים 2 ו–10. מצד שני, תחרות בריאה בתחום ערוצי החדשות תחליש את הערוצים הקיימים, שייאלצו להתאים את עצמם למציאות החדשה.

2. העיתונות מאבדת מכוחה

צילום מסך - ערוץ 10

כוח המחץ שפגע בדומיננטיות של התקשורת המסורתית הוא הדיגיטל. אם מישהו חשב בתחילת עידן האינטרנט כי הנגישות המשופרת למידע תגרום להרחבת האופקים של הבוחרים, ותחשוף אותם לסוגיות ולתחומים שמחוץ לסביבתם המיידית — בחירות 2015 לימדו אותנו כי הרשת דווקא מחזקת את השבטיות בחברה המקומית.

כ–60% מתנועת הגולשים לאתרי החדשות מגיעה מפייסבוק ומגוגל. גולשים אלה אינם עוברים דרך עמודי הבית של אתרי החדשות — הם מקליקים על לינקים לכתבות היישר מהפיד שלהם בפייסבוק או מתוצאות החיפוש שביצעו בגוגל. אנחנו עדיין צורכים את התוכן העיתונאי שמציעים גופי חדשות כמו ynet, מאקו, וואלה ו–TheMarker — אבל מרביתנו מדלגים על עמוד הבית, ובכך מפחיתים מאוד את יכולת העורכים להשפיע על סדר היום שלנו.

עמוד הבית הוא כמו העמוד הראשי בעיתון — לצד המידע שהוא מספק לקורא, הוא גם מדריך אותו מה חשוב (בעיני העורך) ומה חשוב פחות. כשהגולש מגיע ישירות לכתבה, תוך שהוא פוסח על עמוד הבית, הוא מייתר את השירות הזה. הגולש קובע בעצמו מה חשוב יותר ומה פחות. מגמה זו תתעצם ככל שצריכת המדיה, הן כתבות טקסט והן וידאו, תהיה דיגיטלית יותר.

במציאות כזאת, שבה הקורא או הצופה ניגש למידע היישר מהפיד שלו בפייסבוק, בוואטסאפ או בטוויטר — בחירת הנושאים שאליהם הוא ייחשף עוברת מידי העורך לידי קבוצת חבריו של הגולש. ומיהם אותם חברים? בעיקר אנשים כמוהו, אלה שהוא נתקל בהם ביום־יום, או אנשים מקבוצת הייחוס שלו.

במקביל לתהליך הזה, חלה אינפלציה עצומה בעולם התוכן, שכן כבר לא צריך להיות עיתון גדול ומבוסס או זכיין טלוויזיה כדי ליצור תוכן איכותי. בלוגים מכל זרם ומין, כמו גם אתרי נישה רבים, מציפים את הרשת בתוכן. גם הנבחרים עצמם הצטרפו למעגל יצרני תוכן, ופוסטים וסרטונים שלהם ממלאים את הרשתות החברתיות.

כך, כל קבוצה שבטית בישראל יוצרת לעצמה עולם תוכן סגור ומלא. ההיפסטרים בתל אביב, החרד"לים במודיעין עילית, המתנחלים, הערבים, תושבי הפריפריה — כולם נסגרים בתוך עולם התוכן השבטי שלהם, שמספק את את כל צורכיהם ואינו חופף לעולם התוכן של שבטים אחרים באוכלוסייה.

התקשורת הממסדית היתה בטוחה שהיא ביססה לעצמה מעמד של מדורת שבט — אבל באור עקיבא, שדרות, ירושלים, בית"ר עילית ובמקומות רבים אחרים שבהם הרוב בחר בנתניהו, התנהל שיח אחר לגמרי ברשתות החברתיות. שיח שלתקשורת הממוסדת היתה השפעה מועטה עליו במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב - היא פשוט עוררה בו אנטגוניזם.

מה דעתכם על תפקוד התקשורת בבחירות, ועל מה שצפוי עכשיו לעשות נתניהו? הגיבו ושתפו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#