כך איבדו "ידיעות אחרונות" ו-ynet את אמון הקוראים

התקשורת נטועה עמוק באג'נדה סקטוריאלית, מתעלמת מסביבתה ומתנתקת ממנה

אמיר טייג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר טייג

כמה דקות לאחר פרסום תוצאות הסקרים ביום שלישי ב-22:00, נשלח רביב דרוקר למסך המגע הענק באולפן חדשות ערוץ 10 כדי להסביר לצופים מה הן האופציות הקואליציוניות. בעודו נתלה בכוח בשבריר הסיכוי שהמחנה הציוני יקים קואליציה, צעק עליו פעם אחר פעם הפאנליסט חנוך דאום: "איפה אתה חי רביב, איפה אתה חי?"

אירוע זה משקף היטב את הניתוק של התקשורת מהשטח בבחירות 2015. אף פרשן, אף עיתונאי ואף סוקר (אפילו לא ב"ישראל היום") לא צפה את התוצאות והשלכותיהן. אך גם כשהגיעו תוצאות הסקר, רבים מאנשי התקשורת סירבו להכיר במציאות החדשה. בבחירות 2015 התקשורת היתה נטועה עמוק מאי-פעם בתוך האג'נדה הסקטוריאלית שלה, תוך שהיא מתעלמת מסביבתה ומתנתקת ממנה. התקשורת מעולם לא היתה רחוקה כל כך משיקוף המציאות.

מאז ומעולם התקשורת המרכזית רוצה להשפיע, אך גופים כמו ערוץ 2 ו"ידיעות אחרונות", שפונים להמונים, הקפידו לעשות זאת בצורה מתוחכמת, מאחורי חזות מאוזנת לכאורה. בבחירות 2015 זה נגמר. המסיכות נקרעו, וההטיה הפוליטית של עיתונאים ופרשנים מובילים התגלו על גבי מסכי הטלוויזיה, דפי העיתונות, עמודי האתרים, וחשוב מכל - ברשתות החברתיות. הצופים קיבלו אישור מובהק לתחושות שמלוות אותם מאז ומתמיד - העיתונות היא הומוגנית בדעותיה, סקטוריאלית, ובעלת נטייה ברורה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

מי שהוביל ללא עוררין את המלחמה בנתניהו היה מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, ששולט ב"עיתון של המדינה" ובאתר החדשות הדומיננטי ynet. מודל ההצלחה של מוזס עד כה התבסס בין השאר על האלמוניות שלו. כל עוד דמותו היתה מוכרת רק לעיתונאים ולגופי התקשורת, הוא היה יכול להמשיך ולמכור לקוראיו הרבים את התדמית של עיתונות מאוזנת לכאורה, ולשמור על התפוצה רחבה של עיתונו.

מוזס ניהל את הקרבות שלו בחוכמה, מעל ראשי הקוראים, תוך שימוש רגיש ומניפולטיבי בתפוצה הרחבה שלו. אך כאשר פצח במלחמה מסחרית (שנהפכה ייצרית) נגד "ישראל היום", נעלמה כל החוכמה והרגישות, ומוזס השתמש במלוא כוחו, פעם אחר פעם, באגרסיביות ומול פני הקוראים - עד שכילה את כוחו לגמרי.

בעדינות של פיל השועט קדימה, טיפל "ישראל היום" בנוני מוזס יום אחר יום, והפך אותו לדמות ציבורית - הדבר שממנו נרתע מו"ל "ידיעות" כל השנים. האינטרסים המסחריים והפוליטיים של מוזס נהפכו לאייטם. ככל ש"ידיעות" ו-ynet הגדילו את הכותרות נגד נתניהו, כך הם איבדו מהאמון המוגבל שעוד רחשו להם הקוראים.

אפשר לחזות די בוודאות כי בסקר הבא שבו יישאל הציבור לגבי רמת האמון שהוא רוחש לתקשורת נראה קריסה נוספת במדד זה. נתניהו, שהקדים את הבחירות בשל אישור ראשוני של חוק "ישראל היום", זיהה זאת, והפך את חוסר האמון של צרכני התקשורת להון פוליטי. עד בחירות 2015 לא נמצא הפוליטיקאי שיעז לצאת ישירות נגד מוזס. נתניהו עשה זאת בבחירות החולפות - והצליח.

בחירות 2015 הן עדות נוספת לחולשת העיתונות בישראל. הרצון העז להילחם ב"ישראל היום" ולהחליף את נתניהו בילבל את גופי התקשורת והוציא אותם משיווי משקלם. הממלכתיות שמשמשת את "ידיעות אחרונות", ערוץ 2 וערוץ 10 כדי להגיע לקהלים רחבים, התגלתה כמתנשאת ומזוייפת. עכשיו כל דבר ייתקל בספקנות מקרב הצופים וקוראים. הם יבינו כי תמונת החיילת בשער האחורי של "ידיעות" אינה בהכרך לאומנות מאחדת, אלא סתם ניסיון ציני להתחבב על הקוראים בימי חול.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker