"הקורא צריך לשאול את עצמו אם 'ידיעות' ו'ישראל היום' מספרים את האמת" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הקורא צריך לשאול את עצמו אם 'ידיעות' ו'ישראל היום' מספרים את האמת"

אחרי שבע שנים שבהן חקרו את שוק התקשורת בישראל, עמית שכטר ומורן ימיני חוששים מהעתיד ■ "מעטים ישלטו בערוצי המידע"

16תגובות

"בשורה התחתונה, הריכוזיות הגבוהה גם כך בתקשורת הישראלית צפויה להמשיך ולהחמיר, לנוכח החולשה של רשות השידור והמשך המיזוגים הצפויים בערוצי ההפצה של התוכן" - כך מסכמים עמית שכטר ומורן ימיני את מחקרם המנתח את רמת הריכוזיות בשוק המדיה והתקשורת הישראלי. זה שבע שנים עוקבים השניים אחר שוק התקשורת והעיתונות הישראלי, במסגרת מחקר גלובלי רחב היקף אותו מוביל פרופ' אלי נועם מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה. המסקנה המרכזית, הנסמכת על נתונים שנאספו מ–1984, היא כי "המערכת הישראלית עברה מעגל שלם: משליטה מלאה של המדינה בתקשורת, דרך הפרטה ועד חזרה למבנה לא תחרותי".

"יש התכנסות למספר קטן של קבוצות תקשורת שיש להן בעלות על כל שרשרת הערך, מהתשתיות ועד התוכן עצמו. עם זאת, גילינו שהמצב פחות נורא ממה שחשבנו. המצב בישראל כנראה טוב יותר מבהרבה מדינות אחרות", אומר שכטר.

שכטר וימיני ניסו למדוד פרמטר שאותו הגדירו כ"מספר הקולות" בתקשורת הישראלית. "המדד נעשה לפי 'נועם אינדקס' (על שם אלי נועם), שבודק את הריכוזיות בתקשורת על פי כמות הקולות בכל מדינה. למשל, בלוגר הוא קול, אבל הוא חלש מאוד כי הוא לא מגיע לתפוצה גדולה. בשוק המדיה, החשיפה היא זו שקובעת את נתח השוק, ולא רק מספר המתחרים בשוק. ברור לנו שאין קורלציה מלאה בין חשיפה להשפעה", מסביר שכטר. שני החוקרים טוענים כי בישראל פועלים הרבה קולות שונים, אך רק מעטים מהם מגיעים לחשיפה גבוהה.

דודו בכר

מלחמת אדלסון־מוזס משפיעה על הסיקור

אחד הקולות המרכזיים כיום במדיה הישראלית, וכנראה הקול שעשה את השינוי המהותי ביותר, הוא זה של "ישראל היום". העיתון, שבבעלותו של טייקון ההימורים שלדון אדלסון, שינה את הזירה בשני כיוונים מנוגדים: מצד אחד הוא הפחית את כוחו הריכוזי של "ידיעות אחרונות", אך מנגד הנחיל פרקטיקות עיתונאיות בעייתיות.

"ההופעה של ישראל היום גרמה לעלייה דרמטית בתחרותיות בתקשורת הכתובה. כמובן שלא ניתן לנתק את זה מהשאלה הערכיות, אבל אם מסתכלים רק על המספרים התחרות גברה, כך שלא הכל רע בקיומו של 'ישראל היום'. מבלי להתייחס למוטיבציות של העיתון, 'ישראל היום' הוא קול אלטרנטיבי עם עוצמה רבה מאוד", אומר שכטר. "בראייה כוללת המצב כרגע בתקשורת הרבה יותר טוב מבעבר", מוסיף ימיני.

האם הערך שישראל היום מביא לענף התקשורת הוא גדול יתר מהפגיעה שלו?

שכטר: "זה לא מה שאמרנו. 'ישראל היום' הביא ערך כלשהו. לכל אחד מאיתנו יש תזות אחרות בסוגיה הזו. יש בעיתון הזה בעיות קשות מאוד של שקיפות. הוא משקר שהוא כותב כאילו הוא דוגל באובייקטיביות ואיזון".

וגם "ידיעות אחרונות" משקר בנושא הזה?

"יש בעיה רצינית גם ב'ידיעות'. הקורא צריך לשאול אם עיתונאי מספר את האמת כפי שהוא רואה אותה, או שכתיבתו משרתת מטרות אחרות. אם יש מאחורי העיתון מטרה אחרת, עליו להצהיר על כך".

אבל מה עם לשרת את האמת?

ימיני: "אני לא יודע אם יש אמת כלשהי שאפשר לשרת אותה. ל'ישראל היום' יש חשיבות כקול נוסף. הוא מעניק עוד נקודת מבט. כשמישהו קורא את 'ידיעות אחרונות' ואת 'ישראל היום' ברכבת, הוא רואה שתי כותרות הפוכות. מה האמת?".

האם זה משנה את התפישה של הקורא לגבי העיתונות?

שכטר: "זה מצריך השקעה בחינוך, לאפשר קריאה דמוקרטית. אם אדם מודע להטיות בתקשורת וקורא באופן ביקורתי, אז 'ישראל היום' אינו בעייתי. האמון של הקוראים בעיתונות אכן נשחק, אבל הפתרון הוא בשקיפות. גופי החדשות צריכים להצהיר מה היא האג'נדה שלהם".

חשש משליטה עודפת של בעלי הכוח

מלחמות נוני מוזס־שלדון אדלסון, חשובות ככל שיהיו, הן לא הדבר היחיד או העיקרי שמטריד את שכטר וימיני. מחקרם מתמקד בהשפעות הריכוזיות של התקשורת, והחשש מפני שליטה עודפת של בעלי כוח בתודעה. לדעתם, הכוח שמרוכז בידי בעלי תשתיות התקשורת מסוכן לא פחות מזה של גופי התוכן. הם מחלקים את הגופים האלה לשניים: בעלי התשתיות עצמן, כלומר החברות שמספקות שירותי אינטרנט כמו בזק ו–HOT, והגופים המתווכים בין הקוראים והמידע, שהם בעיקר גוגל והרשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר.

"האינטרנט לא ביטל את בעיית הריכוזיות בתחום התוכן. אתרי החדשות הדומיננטיים הם גלגול של גופי התקשורת הוותיקים, אך לצידם נוצרה שכבה חדשה של מתווכי תוכן ומפיצים, כמו גוגל ורשתות חברתיות, ששולטים במידע", אומר ימיני.

האם יש למתווכי התוכן השפעה על השיח ועל התודעה?

שכטר: "אם ניקח כדוגמה את סין, כשאתה מחפש את השם של גורמי אופוזיציה בגוגל - הם לא קיימים. זו לא מתמטיקה, זו אידיאולוגיה. לגוגל יש אג'נדה - להרוויח - והיא מטה את האינפורמציה בהתאם לאינטרס שלה, שאני אפילו לא יודע מהו. זה לא נוני מוזס. זה יותר מתוחכם".

ימיני: "לפעמים יש לגופי ההפצה והתשתית מוטיביציה להתערב בתוכן. בקנדה, למשל, בעלת תשתית גדולה מנעה גישה לאתר של ועדי העובדים שלה. טכנולוגית, אין בעיה לעשות את זה. יש מחקרים שמראים שהגופים האלה מתערבים בתוכן, כפי שנחשף במקרה של ויקיליקס. למדינות יש השפעה על הגופים האלה. זו בעיה, כי מצד אחד גוגל יכולה להפוך להיות ידה הארוכה של המדינה, אך מצד שני, גוגל אינה כפופה לביקורת חוקתית. המחשבה מתחילת ימי האינטרנט, כאילו לא ניתן לשלוט במידע, היא פשוט תמימה ולא נכונה. האינטרנט אכן סייע בהורדת חסמים, אבל יש עדיין צנזורה - רק המודל של הצנזורה השתנה. עכשיו לא מתאמצים לחסום את הכל, אלא רק את מה שחשוב".

עם זאת, לפי שכטר, הנטייה לייחס לרשתות החברתיות מהפכות חברתיות, לרבות פריצת האביב הערבי, היא מוטעית. "בכל הקשור לאביב הערבי, התזה הזאת מופרכת. להמון בארצות האלה בכלל לא היתה גישה לאינטרנט. החדירה של שירותי הפס הרחב במצרים היתה בקושי 3% בימי המחאה. הרשתות החברתיות רק איפשרו לפעילים המרכזיים שאירגנו את המחאה ליצור ביניהם מערכת קשר אפקטיבית. הרשתות לא היו האמצעי ששינה את התודעה של ההמון.

"יכולת ההשפעה של הרשתות החברתיות היא מוגבלת. הדבר היה נכון גם למחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011 בישראל: מחאת הקוטג' ומחאת האוהלים אמנם פרצו הרבה בעזרת הרשת, אך הן לא הפכו למחאות עממיות לפני שהגיעו למדיה המסורתית. הרשתות החברתיות טובות להעברת מידע, אבל גופי המדיה המסורתיים עדיין קובעת את סדר היום", אומר שכטר.

בהקשר זה מציין שכטר כי חלק מהאחריות למותה של המחאה בישראל שייכת לתקשורת המסורתית. "המחאה הגיעה לתודעה דרך המדיה המסורתית, ואז, כשהמחאה היתה צריכה להתעורר מחדש, היא נתקלה במגוון של בעיות שחלקן נבעו מהשינוי בתדמיתה. ישנם מחקרים המצביעים כי חל שינוי בדימוי שייחסה המדיה החדשותית למוחים: בהתחלה התקשורת חיבקה את אותם והציגה את המחאה כלגיטימית. בהמשך החליטו חלק מגופי התקשורת המסורתיים שמספיק להם, והם שינו את עמדתם והציגו את המוחים כאלימים". לדברי שכטר, "שינוי זה גרם למותה של המחאה. השיח שלנו עדיין מושפע מהדימויים שיוצרת התקשורת המסורתית. הדוגמה הקלאסית לכך היא יאיר לפיד, שכביכול הוא נושא הדגל של המחאה. הוא הרי לא הציע שינוי עמוק, אלא לשמר את הסטטוס קוו. הוא דמות שכולה תוצר של המדיה המסחרית".

חלוקת ישראל היום
מוטי קמחי

השידור הציבורי נחלש

החשש המרכזי שמביעים שכטר וימיני הוא מפני ריכוזיות בתחום המדיה - ובעיקר בתחום שידורי החדשות בטלוויזיה. "העלייה בריכוזיות בברודקאסט היא בעיקר בגלל הירידה של ערוץ 1. היה פה תהליך של קריסת השידור הציבורי. ערוץ 1 אינו קיים כלל במדיות החדשות, כלומר באינטרנט. ערוץ 10 למעשה גדל על חשבון ערוץ 1 ולא הגדיל ממש את מספר הקולות", אומר שכטר. באשר לרפורמה שעוברת הרשות בימים אלו מציין שכטר כי " אני מאוד מעריך את מה שהמנכ"ל הנוכחי, יונה ויזנטל, עושה ואני תומך בחקיקה החדשה שיכולה לחזק את השידור העצמאי".

"החיזוק של השידור ציבורי לא היה באג'נדה של הציבור ולא היה אחד מתוצרי המחאה, למעט בשוליים. דיברו במחאה בעיקר על חיזוק של הכלכלה החופשית, ומשה כחלון דיבר על תחרות. אני לא בטוח שהתחרות וכלכלה חופשית יפתרו את הבעיות של העניים", אומר שכטר, ומוסיף כי "המחאה החברתית לא הצליחה לייצר שיח אלטרנטיבי של פתרונות חדשים למעורבות הנדרשת של הממשלה בכלכלה וכיצד לעזור לחלשים".

"השיח בטלוויזיה המסחרית מאוד מצומצם. אין שם חשיבה אלטרנטיבית. אך בהיבטים מסוימים, למשל בתחום השחיתות, אנחנו יודעים היום יותר ממה שידענו בעבר, ומצבנו טוב יותר ממדינות אחרות. למשל, בארה"ב השחיתות מובנית לתוך שיטת מימון המפלגות. יש שם אתוס של שחיתות. גם ביחס לנשים חל מהפך אדיר בזכות התקשורת. ניצבים הטרידו גם קודם. זה לא משהו חדש. אבל כעת, בזכות התקשורת זה מקבל חשיפה", אומר שכטר.

שכטר וימיני מציינים את העוצמה של חדשות ערוץ 2, השולטת בשני שליש מצופי החדשות בשעות הפריים, אך אינם מייחסים לכך חשיבות גבוהה. "כשאתה מסתכל בנתוני הצפייה אתה מגלה שבזמן נתון רק שליש מהצופים בוחרים לצפות בערוצי הברודקאסט. שיעור הצופים במהדורות החדשות של הערוצים מסחריים הוא פחות מ–20% מהציבור", אומר ימיני.

בכל זאת, בשעה 20:00 רבים מדליקים את הטלוויזיה. הם רוצים שרוני דניאל יגיד להם מה לחשוב.

שכטר: "אל תשכח שהציבור מגיע למהדורה ב–20:00 הרבה יותר מבושל. הוא קרא כל היום מה החברים שלו בפייסבוק חושבים, התעדכן בחדשות ברשת, קיבל עיתון ברכבת ואולי גם שמע רדיו בדרך".

מה עדיף — גוגל או נוני מוזס?

"במשרד שלי יש שלט שכתוב עליו 'כוח משחית, אבל הרבה כוח זה כיף'. החשש הוא שאנחנו הולכים לכיוון שבו בעלי התשתית ומפיצי התוכן יחזיקו את כל הכוח בידיהם. לכלי התקשורת יכולת לייצר הבניה של סדר היום. זו יכולת שהתערערה בעקבות התפתחות הטכנולוגיה, אבל לא נעלמה", מוסיף ימיני, אשר מעריך כי כוחה של המדיה המרכזית ימשיך להיחלש. "בעוד כמה שנים לא יהיו ערוצי טלוויזיה עם לוח שידורים מובנה. אני גם לא יודע אם המודל של עיתון ישרוד. מי שבעצם ישלוט בשיח יהיו בעלי התשתיות והמתווכים. הם אלה שייקבעו מה יעלה לדיון ציבורי ומה לא".

חולשת הרגולטור הישראלי

פרופ' עמית שכטר הוא פרופסור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ונחשב למומחה בתחום התקשורת בישראל. בראשית שנות ה–90 לקח חלק בוועדת לבני לבחינת עתיד רשות השידור, ובמשך השנים ישב בוועדות שונות בתחומי האסדרה והתקשורת. במשך שמונה שנים שהה באקדמיה האמריקאית, שם עסק בתחום התקשורת. שכטר חבר למורן ימיני, דוקטורנט באוניברסיטת חיפה בעל שני תארים ראשונים ושני תארים שניים בתחומי המשפט, התקשורת ומדעי המדינה.

השניים הצטרפו לפרויקט של פרופ' אלי נועם מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה שמטרתו למפות את שווקי המדיה בעולם ולקבוע את רמת הריכוזיות שלהם.
המחקר כולל נתונים משנת 1984 על החשיפה לערוצי טלוויזיה ורדיו, נתונים משנת 2004 על החשיפה לערוצי הכבלים והלויין, נתחי שוק של כל חברות התקשורת, סלולר, שירותי אינטרנט, טלוויזיה רב ערוצית, מנועי חיפוש, אתרי חדשות, ועוד. התמונה שמציירים השניים היא ייחודית מאוד, ונסמכת על נתונים שלא רוכזו בצורה זו עד כה.
במסגרת המחקר נפגשו השניים עם עמיתים מכל העולם, אשר עסקו באיסוף נתונים.

שכטר וימיני מציינים כי איסוף המידע בישראל היה בעייתי מאוד. מבחינתם, זוהי עוד עדות לכך שהרגולציה על תחום התקשורת בישראל מפגרת משמעותית אחרי מדינות העולם. "אין שום תיעוד היסטורי של שינויי בעלות בגופי השידור", אומר שכטר. "אפשר להשיג רק תמונת מצב עדכנית. זה פשוט לא רציני. באירופה נערכים כל כמה שנים דיונים עתידיים כדי לבחון את כל מבנה הרגולציה מחדש ואולי לשנות תפישות. פה מתעסקים בתיקונים על חוק תקשורת שנכתב בשנות ה–80. אין שום דיון כולל. הוחלט ביוני 1996 להקים רשות תקשורת בהחלטת ממשלה, אך זה עדיין לא קרה", אומר שכטר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#