הקרב על הכסף הגדול בשוק הטלוויזיה: "קשת ורשת שולטות במרבית ההפקות"

זכייניות ערוץ 2 ספגו מכה אנושה בקרב שמנהלים נגדן המפיקים הגדולים בישראל: הדו"ח הסופי של ועדת אייל קבע כי יש ליישם את החוק המחייב שרוב ההפקות יהיה עצמאיות

נתי טוקר
נתי טוקר

הקרב בין הזכייניות למפיקים על הכסף הגדול ממכירת פורמטים לחו"ל הגיע ביום שלישי בערב לנקודה דרמטית: ועדה שהקים שר התקשורת לשעבר, גלעד ארדן, קבעה כי שוק הטלוויזיה בישראל - ובעיקר זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת - הוא ריכוזי, ומאפשר לזכייניות לשלוט בכל ההפקות ולהחזיק בזכויות המסחור על חשבון המפיקים.

הוועדה, בראשות ד"ר עדי אייל מאוניברסיטת בר אילן, לא חסכה במלים כדי לתאר את הכשלים בשוק הטלוויזיה: "יש ריכוזיות בשוק השידורים של הטלוויזיה המסחרית - מיעוט גורמים משדרים", נכתב בדו"ח הסופי של הוועדה. כשל השוק הראשון, לפי הוועדה, "קשור במתח בין מיעוט הגורמים הגדולים המשדרים תוכניות לבין ריבוי גורמי הפקה ויצירה המתחרים ביניהם על ייצור אותן תוכניות - ריכוזיות בצד אחד של השוק, מול ביזור בצדו השני".

כמו דו"ח הביניים של הוועדה, גם הדו"ח הסופי קובע במפורש כי ההתנהלות כיום של שוק הטלוויזיה לא עונה על הגדרות חוק הרשות השנייה, המסדיר את פעילותם של הערוצים המסחריים בטלוויזיה. "קיימת בשוק בעיה אמיתית הדורשת פתרון, ומערך ההפקות הקנויות כולו הוסט מהאיזון שדרש המחוקק", נכתב בדו"ח הסופי.

איל, ד"ר למשפטים ולכלכלה, הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, וחוקר במשך שנים תופעות של שווקים ריכוזיים מתוקף מומחיותו בתחום ההגבלים העסקיים. לשיטתו, במצב השוק הנוכחי שבו יש לזכייניות ערוץ 2 כוח עצום, יש פגיעה באינטרס הציבורי.

עדי איילצילום: עופר וקנין

"העובדה שכל גורמי היצירה בתחום נשלטים ומונחים בעיקר על ידי קשת ורשת, שהן הקונות הגדולות של הפקות מקור חיצוניות, גורמת לפגיעה בפלורליזם", אמר אייל בראיון ל–TheMarker. לדבריו, "ברור שבשוק השידורים יש שני קונים שאחראים לעיקר הרכישות. זה דומה לדואפול, ובהחלט שוק מאוד ריכוזי, שבו שני גורמים מהווים את עיקר כוח הרכש והשפעה שעל שוק ההפקות".

לצד אייל כיהנו בוועדה גם אווה מדז'יבוז' (שמונתה לאחר מכן ליו"ר הרשות השנייה), ד"ר יובל קרניאל, היועצת 
המשפטית של משרד התקשורת דנה נויפלד, והווארד פולינר ממשרד המשפטים.

עם הפנים לחו"ל

מסקנות ועדת אייל הן מעין אקורד סיום במאבק שהתנהל מתחת לפני השטח בין גופים אדירים ובעלי עוצמה. לפני יותר משנתיים החלו המפיקים הגדולים בישראל, ובהם מפיקי תוכניות הפריים־טיים הבולטות, להתאגד ולהיאבק בגופים שעמם הם עובדים באופן צמוד, בעיקר זכייניות ערוץ 2.

לפי החוק, גופי השידור מחויבים להוציא 65% מכלל הפקות המקור שלהם למפיקים חיצוניים. מטרת סעיף זה בחוק היתה ליצור פלורליזם ולמנוע מגופי השידור לשלוט בתוכן. בפועל, נטען כי גופי השידור שלטו בכל שלבי ההפקה, החליטו מי יככב בתוכניות ומי יכתוב אותן.

סיבה נוספת להחרפת הקרב בין המפיקים לגופי השידור בשנתיים האחרונות היתה ההצלחה הישראלית במכירת פורמטים טלוויזיוניים לחו"ל. קשת הצליחה למכור פורמטים כמו "חטופים" ו"הכוכב הבא" לחו"ל, והקימה פעילות בינלאומית משגשגת. רשת הגיבה בהתאם, ובשנה האחרונה נכנסה כשותפה בענקית ההפקות הבינלאומית אנדמול, כדי להרחיב את המכירות לחו"ל. בשל כך, בחלק מהמקרים דורשות כיום שתי החברות 80% מזכויות המסחור - גם של הפקות חיצוניות.

אסף אמיר. יו"ר איגוד המפיקיםצילום: דודו בכר

המפיקים התאגדו ושכרו משרדי לובינג ויחסי ציבור, ובאמצעות יו"ר פעיל במיוחד - המפיק אסף אמיר - יצאו לקרב. במפתיע, אמיר הצליח לגייס לצדו את איגודי הבמאים והתסריטאים. עיקר האש מצדם מכוונת כלפי קשת ורשת - אשר רוכשות יחד, מתוך שוק של כמיליארד שקל, הפקות בהיקף של 600–700 מיליון שקל. את השאר רוכשים יחד ערוץ 10, HOT ,yes ועוד ערוצים ייעודיים.

קשת ורשת הגיבו לעתים באגרסיביות למאבק המפיקים: בדו"ח הביניים של הוועדה הוזכרו טענות שלפיהן מפיקים רבים חששו להביע את עמדתם, לאחר שלדבריהם קיבלו איומים מרומזים על כך שלא יוכלו למצוא עבודה בשוק הטלוויזיה. בשלב מסוים משכו חלק מהמפיקים הבכירים את ידם באופן רשמי מההתאגדות נגד גופי השידור. בנוסף, הדו"ח הסופי מבוסס גם על שיחות עם מקורות שדרשו להישאר אנונימיים. "לאורך כל הדרך הורגשה תחושת פחד אצל המפיקים", אומר גורם הקשור לתחום ההפקה. קשת ורשת עצמן הכחישו את הטענה שאיימו על מפיקים או על גורמים אחרים בתעשייה.

מועד פרסום הדו"ח, שהתאחר בשבועיים, הוביל להשערות על לחצים מאחורי הקלעים למניעת הפרסום. בלשכת ראש הממשלה הכחישו טענות לעיכוב מכוון, והסבירו רק כי המתינו שרה"מ בנימין נתניהו יבחן את הדו"ח.

הזכייניות: הסיכון הכספי כולו שלנו

עוד לפני כן, קשת ורשת ניסו לשכנע את הוועדה כי אין כל הוראה בחוק שההפקות צריכות להיות עצמאיות, והוראות החוק עמומות. לפי הזכייניות, אין להן כוח שוק עודף והן נמצאות בתחרות אדירה ביניהן. לטענתן, הן נוטלות את הסיכון הכספי בכל הפקה ולכן ראוי שיקבלו את מירב זכויות המסחור.

גם הרשות השנייה, שהואשמה כאילו אינה אוכפת את החוק, דחתה את מסקנות ועדת הביניים. בחוות דעת ששיגר המנכ"ל לשעבר של הרשות, שי באב"ד, הוטל ספק בקביעת הוועדה שלפיה יש כשל שוק, ונטען כי הוראות החוק לא ברורות בנוגע לחובת ההפקה להיות עצמאית ומנותקת מהזכיין.

גם בדו"ח הסופי של ועדת אייל לא הלכו חברי הוועדה עד הסוף, וההמלצה ליצור הפרדה מוחלטת בין גופי השידור לבין חברות התוכן ירדה מהפרק. אך גם המסקנות שנכללות בדו"ח הסופי קשות דיין עבור גופי השידור.

לפי הדו"ח, כיום בחלק מהמקרים מפיקים לא באמת יוצרים הפקות עצמיות, אלא נכנעים לתכתיבים של גופי השידור החזקים - אשר מכתיבים למשל את זהות עורך התוכנית, הטאלנטים המשתתפים ומקום הצילומים - ונאלצים לוותר גם על זכויות המסחור. "יש השתלטות בפועל של חלק מהמשדרים על הפקות שאמורות להיות חיצוניות", אומר איל. "במקרה כזה, הולך לאיבוד האינטרס הציבורי לתרבות מגוונת וליצירה של הרבה מפיקים ויוצרים".

הכשל הנוסף הוא בהשתלטות גופי השידור על זכויות המסחור וההפצה לחו"ל של ההפקות. "כשרק הגורם המשדר מפיץ את היצירות המשודרות אצלו, זה גם גורם לו להשתלט לחלוטין על היצירה, וגם לתכנן מראש תוכניות שיתאימו למכנה המשותף לכל הקהלים", אומר איל. "לרוב מדובר בתוכן נמוך או רדוד יותר, וכך הקולות הייחודיים הולכים לאיבוד". במלים אחרות, הרצון להשתמש בפלטפורמה בישראל כדי לשווק תוכניות לחו"ל גורם להשקעה בתוכניות ריאליטי ושעשועונים - במקום בתוכן איכותי.

מקורות הקשורים לתחום ההפקות כבר אומרים כי בעזרת הקביעה של הוועדה שלפיה המצב הקיים מנוגד לחוק, הם יוכלו להגיש תביעה אזרחית או מינהלית נגד גופי השידור. "מי שמכיר מקרים ספציפיים שבהם המשדר מחזיק בשליטה מלאה על ההפקות אך מדווח כאילו הן הפקות קנויות, יהיה רשאי להפעיל את כל האמצעים המשפטיים ולהשתמש במידע שברשותו", אומר איל.

שקיפות והגבלת כוח

הוועדה המליצה על שורת פעולות שאותן יכולה לבצע מועצת הרשות השניה כבר עתה. כך למשל, מנהלים בגופי השידור יחויבו לחתום על תצהיר שלפיו ההפקה אכן חיצונית, כדי להטיל עליהם חובה אישית. עוד ממליצה הוועדה כי הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין יפרסמו באתרי האינטרנט שלהן את רשימת ההפקות החיצוניות - כדי לאפשר שקיפות וכדי שהמפיקים יידעו שאכן מדובר בהפקה עצמאית.

כמו כן, הומלץ להגביל את כוחם של מפיקים גדולים, כדי לתת יותר מקום למפיקים קטנים. אם עד היום ההגבלה למפיק אחד בגוף שידור היתה 20% מזמן השידור, הרי שכעת מומלצת הגבלה ל–20% מההשקעה הכספית, שתיצור חלוקה שווה יותר בין השחקנים בשוק.

לצד זאת, הוועדה גם המליצה על הגדרה מדויקת בחוק להפקה עצמאית. בהפקה כזאת יתחלקו זכויות המסחור שווה בשווה בין גופי השידור למפיקים. ההמלצות לשינויי חקיקה כוללות גם הגבלה שלפיה גופי השידור יוכלו להחזיק בתוכן באופן בלעדי רק שלוש שנים, ולאחר מכן יחויבו לאפשר לאחרים לרכוש אותו.

אייל יודע כי קלוש הסיכוי לקידום המלצותיו בתקופת בחירות, ושהתמונה עלולה להשתנות עם מינוי שר תקשורת חדש. "היישום יכול להיות מיידי", אומר אייל. "צריך ליצור שקיפות, ולחייב את המנהלים בהצהרת מנהלים על ההפקות החיצוניות. אני מודע לתרומה של קשת ורשת ליצירה הישראלית ויש רצון לאזן את התמונה ולא לפגוע בהן".

"הוועדה לקתה בחוסר הבנה של האופן שבו השוק עובד. למשל, אף אחד לא ראה כמה באמת הרוויחו המפיקים מהעבודה אתנו", אמר מקור מתחום השידורים. בגופי השידור אומרים כי הם עדיין בוחנים את הדו"ח, אבל באופן כללי דוחים לחלוטין את המסקנות ואת ההמלצות האופרטיביות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ