להציל את הנס הקטן של "העין השביעית" - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

להציל את הנס הקטן של "העין השביעית"

החדשות על קיצוצים במכון הישראלי לדמוקרטיה וסכנת הסגירה שבה מצוי ה"עין השביעית" הן מדכאות, אבל אולי טמונה בהן גם הזדמנות

12תגובות

איום הסגירה המרחף בימים אלו מעל אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" הוא מהלך מדכא מאין כמותו. הוא מדכא לא רק משום שמדובר בבמה עיתונאית (נוספת) שחרב מאיימת לרדת עליה במהירות מפתיעה, אלא בעיקר משום שאם לא יימצא פתרון להמשך פעולתו של "העין השביעית", תהיה זו עדות מבהילה ומדכדכת על החברה שבה פועל האתר. משמעותה תהיה כי כלי תקשורת קטן, אמיץ ואיכותי ששם לעצמו למטרה להיות "כלב השמירה" של "כלבי השמירה", איננו בר קיימא בישראל היום. באופן פשוט - סגירת "העין השביעית" תחשוף חברה שאין בה מספיק תמיכה לבמה עיתונאית החושפת מדי יום סבך האינטרסים האפל המניע את פעולת כלי התקשורת.

לפני כמעט 20 שנה יזם העיתונאי עוזי בנזימן, לשעבר איש מערכת "הארץ", את הקמת "העין השביעית". הרעיון היה פשוט ומקורי: עיתונות על עיתונות. הדו-ירחון, שמומן מיום הקמתו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ביקש להיות מגזין איכותי המציג תחקירים וטורי דעה שחושפים את מה שלא הרבו לעסוק בו עד אז בעיתונות הרגילה: אחורי הקלעים של כלי התקשורת. לבנזימן הצטרפו העיתונאים נחום ברנע, רפי מן וכרמית גיא כחברי מערכת. מכיוון המכון הישראלי לדמוקרטיה היו אלו פרופ' ירון אזרחי ופרופ' מוטה קרמניצר שנתנו גב לרעיון.

בלומברג

בנזימן ביקש ליצור כלי תקשורת חדש שבו עיתונאים פעילים, בעלי מעמד בכיר במקומות עבודתם, יבקרו את התקשורת "מבפנים". באותה נשימה ביקש גם לטפח כותבים צעירים, כאלו שנהנים לנבור בערימות זבל ולדלות מהן יהלומים. קוראים לזה תחקירים. התמזל מזלי להיות ביניהם: כתבתי ב"עין השביעית" מתחילת דרכו ב-1996 ולעבודתי העיתונאית שם היה חלק מרכזי בעיצוב הזהות המקצועית שלי כמבקרת וחוקרת תקשורת. במובן מסוים, מעולם לא הפסקתי להיות חלק מ"העין השביעית" גם כשהתפניתי לעיסוקים אחרים. בשנים האחרונות חזרתי להיות חלק מצוות הכותבים התורמים ל"עין השביעית", שהפך בינתיים לאתר המתעדכן מדי יום. 

באמצע שנות התשעים נרעשנו ממעשיו הפליליים של עופר נמרודי ב"מעריב" והתפעלנו מפלאי המייל והרשת המתפתחת במהירות (ICQ, וואו!). בינתיים, בקצב שאיש מאיתנו לא היה יכול לשער בנקודת ההתחלה, הטכנולוגיה יצרה עולם שכל כולו "תקשורת" ובאותה נשימה - הניחה מכה כואבת ואנושה על העיתונות כפי שהכרנו אותה. הקהל התפזר לכל עבר, המודל הכלכלי של כל גופי התקשורת המרכזיים נמצא כבר כמעט שני עשורים בכרסום מתמיד והמציאות החדשה של העיתונות היא של מצוקה מתמדת וחרדה קיומית. "עידן המידע", בין השאר, פתח את השער למו"לים מושחתים, התערבות פוליטית גסה ומסחור בוטה ששוטף את הקהל בנהר של מידע. אכן נהר, אבל הזרם הוא עכור, ולעתים קרובות מדי "מכור": קשה לדלות ממנו את העיקר ולשרטט תמונת מציאות ברורה.

בתוך השיטפון, קרה ל"עין השביעית" נס קטן: הוא הצליח לעשות מעבר מוצלח מאין כמותו לגרסה דיגיטלית והפך (תחת העורך שוקי טאוסיג) לבמה החשובה ביותר לדיווח יומיומי על הנעשה בתקשורת בישראל. ככל שמצבה של העיתונות הלך והחמיר; ככל שהתרבו ניסיונות החקיקה שנועדו לפגוע בחופש הביטוי; ככל שנכנסו לזירה בעלי אינטרסים זרים שביקשו להתהדר בכובע של מו"לים או זכיינים (שלדון אדלסון ב"ישראל היום", נוחי דנקנר ב"מעריב", אודי אנג'ל ב"רשת"); ככל שמו"לים אחרים (דוגמת נוני מוזס ב"ידיעות אחרונות") המשיכו לדרוך ברגל גסה בתוך עבודת המערכת; ככל שרשות השידור המשיכה בקריסתה וככל שתופעת הפרסום הסמוי הלכה וגאתה כמעט בכל מקום - כך צפה הבימה של "העין השביעית" כמעין מגדלור המאיר על הנעשה ומדווח בחזרה - לעיתונאים עצמם ולמתעניינים מסביב. באמצעות סקירות יומיות המתחקות אחר רשת האינטרסים הסבוכה והמושחתת המעצבת את סדר היום הציבורי, באמצעות תחקירים שאין להם שום בית אחר (האם יש ל"ישראל היום" מודל כלכלי? כנראה שלא) ובאמצעות טורי דעה וניתוח הפך "העין השביעית" לסרגל מקצועי לעיתונאים, קריאת אזהרה לקוראיהם ואולי, אם יורשה לי להאמין, בלם מפני הידרדרות נוספת. 

תומר אפלבאום

במידה מסוימת, חופפים נושאי העיסוק של "העין השביעית" עם רבים מאלה שעליהם מדווח TheMarker בעקביות רבה, מנקודת מבטו כעיתון כלכלי. אין זה מפתיע. זירת התקשורת איננה בועה, להפך - היא מגרש משחקים כוחני לפוליטיקאים ואנשי עסקים. היא מאפשרת השפעה גדולה על התודעה הציבורית - חידוד תודעה זו, או ערפולה המוחלט. כשזה עובד "נקי" - זוהי נשמת אפה של הדמוקרטיה, כשהבלמים האתיים והנורמטיביים קורסים - זה עלול לקרב את קיצה. משום כך, "העין השביעית" כבר מזמן איננו אתר העוסק רק בתקשורת עצמה, אלא באופן שבו בעלי הון ופוליטיקאים אוחזים בה אחיזת חנק. חוזקו של "העין השביעית" הוא במעמדו כ"צופה מן הצד", כלי תקשורת המתבונן על הנעשה בביצה, אך נשען על מו"ל עצמאי המעניק לו קיום כלכלי שוטף ובעיקר - חופש.

החדשות לפיהן המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא במהלך קיצוצים ולא יוכל לתמוך יותר ב"עין השביעית" הן, לפיכך, מדכאות מאין כמותן, אבל אולי טמונה בהן גם הזדמנות. "העין השביעית" צריך יותר מגב מו"לי אחד. זהו מיזם קטן מדי וחשוב מדי מכדי שיוכל להתקיים לאורך תחת חרב קיצוצים מתמדת או איומי סגירה, נוסח ערוץ 10. הוא נזקק לתמיכה רחבה שתאפשר לו קיום כלכלי בטוח לאורך זמן, אבל מעבר לכך - תמיכה שתהיה בה הצהרה חברתית מהדהדת לפיה בישראל 2015 מיזם כזה הוא לא רק נחוץ, אלא גם רצוי ביותר. 

דעה אחרת: למה "העין השביעית" בדרך לסגירה? תסתכלו על תלושי השכר של בכירי המכון הישראלי לדמוקרטיה

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם