מתקפת הטרור החמורה ביותר נגד ארה"ב מאז 11 בספטמבר - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתקפת הטרור החמורה ביותר נגד ארה"ב מאז 11 בספטמבר

מתקפת ההאקרים הצפון קוריאנים על סוני הכניסה את הממשל האמריקאי לבעיה כפולה: ביטחונית ותדמיתית ■ מה עושים כשהאויב החדש שלך יותר מתוחכם מסדאם חוסיין והרבה יותר חמקמק מבן לאדן, ומה יקרה כשההאקרים ישתלטו על שרתים של מתקנים אסטרטגיים בארה"ב? ■ כך הוריד השליט הזדוני את ארה"ב לברכיים

17תגובות

אף אחד בהוליווד לא היה יכול לחשוב על תסריט יותר מושלם מזה. כל הרכיבים של שובר קופות נמצאים בעלילה הבלתי אפשרית הזאת: שליט מחרחר מלחמה, כוכב קולנוע מצליח, האקרים זדוניים, סחיטה באיומים, סוכנויות ביון רופסות ובמרכז - תאגיד מסחרי בינלאומי. השליט המטורף מחליט בוקר אחד ללמד את כוכב הקולנוע לקח ומפעיל לוחמת גרילה אלימה נגד התאגיד, שמנהליו נכנעים בקלות לטרור, מתוך ניסיון למזער את הנזק הכלכלי שעלול להיגרם לו.

על פי הסטנדרטים ההוליוודיים, בסצינת הסיום, השחקן הראשי היה מגיח בהילוך איטי מתוך כדור של אש ומסך עשן. בידו האחת אוחז סממן אמריקאי (דגל ארה"ב, מזוודה מלאה בדולרים, או יפהפיה מתמסרת) ובידו השנייה את ראש הנחש (תיכף נגיע לראש הזה). חבול אך מסוקס היה הגיבור ההוליוודי נושא נאום על דמוקרטיה, על חופש הבחירה, על ניצחון הטובים על הרעים ועל כך שארצות הברית היא האומה המושלמת שאיש לא יכול להכניע. הצופים מוחאים כפיים, הכיתוביות עולות, האורות נדלקים וכולם חוזרים הביתה בתחושת סיפוק.

אז זהו. שלא.

זה לא קולנוע - אלה החיים. זה לא סיפור בידיוני - זו המציאות. והסוף של הסיפור הזה כלל לא מרהיב והירואי, אלא עצוב וקודר. השליט הזדוני הכניע את התאגיד הכלכלי, הוריד אותו על ברכיו והשפיל את המעצמה הגדולה בעולם. צפון קוריאה ניצחה, ארצות הברית הפסידה וההשלכות של מתקפת הסייבר על שרתי חברת סוני, על אדמת ארצות הברית, עלולות להיות חמורות יותר מתוצאות פיגועי הטרור של 11 בספטמבר 2001. 

זה בדיוק דפוס הטרור שמוטט את מגדלי התאומים. ב-2001, כמו ב-2014, משתמשים הטרוריסטים בתשתיות של חברות מסחריות כדי לפגוע במטרות פרטיות ובכך להשיג מטרה מדינית. אז זיהו הטרוריסטים את הבטן הרכה של חברות התעופה המסחריות והתרסקו על מגדלי הסחר העולמי והיום את הבטן הרכה של חברת מדיה והתרסקו על תעשיית הקולנוע שהיא אחד מהסמלים המובילים של ארצות הברית.

"תגובה חסרת רחמים"

קים ג'ונג און. מנהיג צפון קוריאה
אי־אף־פי

בחודש יוני השנה, כשממשלת צפון קוריאה טענה שהסרט ״ראיון סוף״ הוא ״הכרזת מלחמה מצד הממשל האמריקאי״, זה נראה היה כמו עוד תעלול שיווקי מוצלח מבית היוצר של הוליווד. יוצר הסרט והשחקן הראשי, סת׳ רוגן הרשה לעצמו להתרברב בחשבון הטוויטר שלו שבדרך כלל אנשים מאיימים לחסל אותו רק אחרי שהם צפו בסרט שלו ולא כמה חודשים לפני הקרנת הבכורה.

אבל אנשיו של שליט צפון קוריאה קים ג׳ונג און לא הרפו. הם הגישו מחאה רשמית לאו״ם והצביעו על הממשל האמריקאי כמי שאחראי על הכפשת מנהיג של מדינה ריבונית. אם לא תיעצר הפצת הסרט, הדבר ייחשב כתמיכה ומימון אמריקאי בטרור, הם טענו ואיימו לנקוט ״תגובה חסרת רחמים״.

ב״ראיון סוף״ מגלם השחקן ג׳יימס פרנקו מנחה של תוכנית טלוויזיה צהובה שחביבה על קים ג׳ונג און, ורוגן את מפיק התוכנית. כשהשניים זוכים בראיון נדיר עם קים, מציע ה-CIA להפוך אותם למתנקשים. עיקר הזעם בצפון קוריאה היה סביב סצינת השיא של הסרט, שבה ראשו של שליטם מתפוצץ ונערף.

באוגוסט עדיין שקלו באולפני סוני פיקצ׳רז להוריד את הסצינה מעוררת המחלוקת ולערוך שינויים דיגיטליים נוספים שימתנו את הזלזול בדמותו של קים, אך בלחץ של רוגן לא בוצעו שינויים בתסריט. באותו זמן התקרית המדינית הזאת נראתה כמו עשרות תקריות אחרות שהוליווד חוותה במשך השנים מול שליטים של מדינות ערב, הממשל הסיני, או רוסיה בימי המלחמה הקרה. העיקר שמכירות הכרטיסים לא ייפגעו.

צילום מסך, יוטיוב

אבל לפני חודש בדיוק חלה תפנית מפתיעה בעלילה ומה שלא קרה מעולם - התרחש: הצפון קוריאנים מימשו את האיום שלהם. ולא רק זאת, אלא שהמתקפה היתה מסוג שהעולם עדיין לא ראה כמותו - מתקפת סייבר אלימה ואכזרית.

"אנחנו מחזיקים בכל סודות החברה"

זה התחיל בהודעה אנונימית שהושתלה בכל מחשבי אולפני סוני בארצות הברית: ״ראו הוזהרתם", נמסר בהודעה מטעם קבוצת ההאקרים שמכנה את עצמה ״מלאכי השלום". "השתלטנו על כל מערך הנתונים שלכם דרך האינטרנט ואנחנו מחזיקים בידינו את כל סודות החברה. זאת רק ההתחלה״, הם איימו. וזאת באמת היתה רק ההתחלה.

בימים שלאחר מכן החלו לדלוף לרשת מסמכים סודיים של הנהלת סוני פיקצ׳רז, פירוט שכרם של כוכבי קולנוע, פרטים אישיים שלהם, תכתובות מייל אישיות של מנהלי האולפנים, מסמכים מביכים שבהם לועגים במאים ומפיקים לשחקני הקולנוע. כוכבים כמו אנג׳לינה ג׳ולי או אדם סנדלר, למשל, למדו החודש שהצופים אמנם אוהבים לראות אותם בקולנוע, אבל מנהלי האולפנים לא אוהבים לעבוד איתם. זאת עדיין היתה רק ההתחלה גם הנזק המשמעותי, הכלכלי, הגיע כמובטח.

אי–פי

פתאום הופיעו ברחבי האינטרנט גרסאות לא חוקיות באיכות מעולה של סרטים שעדיין לא יצאו לבתי הקולנוע ושעל כמה מהם ביססה סוני את הכנסותיה מתקופת חג המולד. ״זעם״, של בראד פיט, ״אנני״, של וויל סמית ו״מר טרנר״ של הבמאי מייק לי.

ועדיין סוני ההמומה, שירותי הביון האמריקאים, והמטה ללוחמת סייבר של ממשל ברק אובמה לא הצליחו להצביע על האשמים במתקפה. סוכני הממשלה של צפון קוראיה הכחישו מעורבות אך המשיכו לתבוע את גניזת ״ראיון סוף״. אבל מועד הקרנת הבכורה נותר - 25 בדצמבר, ערב חג המולד.

ואז הטילו הטרוריסטים את הפצצה האיומה מכל: "זכרו את 11 בספטמבר 2001. אנו ממליצים לכם להתרחק מהמקומות (שבהם יוקרן הסרט) בזמן שזה יקרה", הזהירו ההאקרים בהודעה נוספת. זה היה האיום ששבר את סוני, הדליק את האור במשרד ההגנה האמריקאי והבהיר לעולם שלא מדובר בתעלול פרסומת, או בבעיה פרטית של גוף מסחרי. הפעם האיום נתפס כסכנה ברורה ומיידית - רוגן ופרנקו ירדו למחתרת, הקרנת הבכורה בוטלה ובתי הקולנוע גנזו את העותקים שרק המתינו למיליוני הצופים.

אי־פי

החטיבה הרווחית ביותר של סוני

סוני פיקצ'רס אנטרטיינמט, חטיבת ההפקה וההפצה של סרטים ותוכניות טלוויזיה, הוקמה ב-1989, כשתאגיד סוני היפני רכש מקוקה קולה את אולפני הסרטים קולומביה. האולפנים, אשר היו אחראים בשנים האחרונות לשוברי קופות כמו "סקייפול" ו"ספיידרמן המופלא 2", נחשבים לאחד החלקים הרווחיים ביותר של התאגיד.

בעוד שתאגיד סוני כולו נמצא בדרכו להפסד שנתי חמישי בתוך שש שנים, סוני פיקצ'רס רשמה הכנסות של 8 מיליארד דולר בשנה שהסתיימה במארס 2014, מתוך הכנסות של 65 מיליארד דולר של התאגיד העולמי. מניית סוני ירדה עד כה החודש ב-9% בבורסת טוקיו בעקבות הפרשה. ביום שישי המניה עלתה בכמעט 4% בעקבות ההודעה על גניזת הסרט.

אולפני סוני פיקצ'רס פועלים באופן עצמאי ובכירי תאגיד סוני לא נוהגים להתערב בתהליכי קבלת ההחלטות בהם. עם זאת, באימיילים שהדליפו ההאקרים נחשף כי נשיא ומנכ"ל סוני, קזואו היראי, הביע חשש כבר בספטמבר לגבי גורלו של "ראיון סוף". היראי ביקש להוציא מהסרט את הסצינה שבה נורה קים ג'ונג און בראשו, בעוד שרוגן, שכתב וביים את הסרט, התעקש להכניס אותה.

פרשת ההאקרים מגיעה בתקופה שבה היראי, שנכנס לתפקידו לפני שנתיים וחצי, מנסה לבלום את הפסדי החברה ולהראות כי סוני טובה יותר כאשר כל החטיבות שלה - שכוללות סרטים, מצלמות, טלוויזיות ואפילו ביטוח - מרוכזות תחת קורת גג אחת.

אויב ללא פרצוף וגוף

אין דבר שמפחיד ומתסכל את האמריקאים יותר מטראומת המתקפה של אנשי אל קאעידה על אדמת ארצות הברית, או כאשר מישהו מאיים בטרור על אזרחי ארצות הברית. אבל הפעם האויב הרבה יותר מתוחכם מסדאם חוסיין והרבה יותר חמקמק מאוסאמה בן לאדן. לא רק שלאויב החדש הזה אין פרצוף, גם אין לו גוף שאפשר לפגוע בו. חבורה של האקרים אנונימיים שחודרת למחשבים באדמת ארצות הברית הריבונית, ומטילה טרור פחד ואימה. ולא רק מאיימת - אלא גם מקיימת.

עכשיו הממשל האמריקאי נמצא בבעיה כפולה: גם ביטחונית וגם תדמיתית. איך זה שכל סוכנויות הביון האמריקאיות, עם הסמכויות הכמעט בלתי מוגבלות שלהן ותקציבי הענק שהן מקבלות, לא מצליחות לזהות את המתקיפים. איך זה ש-NSA, CIA, FBI וכל שאר זרועות הביטחון - שמסוגלות ליירט שיחות של אנגלה מרקל או אהוד אולמרט, שמצותתות לכל תעבורת המיילים של העולם - לא מצליחות לאתר את האחראים למתקפה רחבה ומתמשכת נגד ארגון אחד?

ולא רק זאת, אם תעשיית הביון האמריקאית נכשלה בהגנה על ארגון מסחרי אחד, אילו ערבויות יש לאזרחי המדינה שזרועות הביטחון הללו יכולות להגן על מתקנים אסטרטגיים כמו תחנת כוח, מערכות רמזורים, או אפילו על מחשבי הבורסה?

מתוך המצוקה הזאת, בין היתר, הודיע הנשיא אובמה בסוף השבוע (באיחור רב) כי יש בידי ארצות הברית ראיות הקושרות את צפון קוריאה להתקפת הסייבר על סוני פיקצ'רס, וכי ההחלטה לגנוז את הסרט היתה טעות. אובמה נאלץ למתוח ביקורת על סוני, רק לאחר ששחקנים רבים ואף כמה אולפני הפקה הוליוודיים חתמו על עצומות וגינו את סוני על פחדנותה וכניעתה לתכתיבי ההאקרים.

פתאום גם הצהיר הנשיא שהוא היה שמח לו סוני היתה מתייעצת איתו מראש וכי ארצות הברית תגיב בצורה שתראה לנכון. "אנחנו לא יכולים לחיות בחברה שבה דיקטטור באיזה מקום יכול לכפות צנזורה על ארצות הברית", הוא אמר ואנשיו רמזו כי ארצות הברית שוקלת להחזיר את צפון קוריאה לרשימת המדינות התומכות בטרור.

יעדים פוטנציאליים למתקפת טרור

אלא שהתגובה של אובמה לא יכולה לטייח עובדה חשובה אחת ויחידה: העורף הטכנולוגי של ארצות הברית חשוף ופגיע באופן שמעולם לא היה כמותו. אם שנת 2013 עמדה בסימן החשש של האזרחים מפני פגיעה של הממשל בפרטיות שלהם (כפי שחשפו מסמכי אדוארד סנודן והדלפות ויקיליקס של ג'וליאן אסאנג'), הרי ששנת 2014 והמתקפה על סוני הבהירו לאזרחי ארה"ב והעולם כולו שהמצב שלהם גרוע הרבה יותר.

הסכנה מבית, שעליה יש אי אילו מגבלות חוקתיות, מתגמדת כיום לעומת הסכנות שמבחוץ. הפגיעות הטכנולוגית של החברות המסחריות שחיות על הרשת ובתוך הרשת, הופכת את כולן ליעדים פוטנציאליים למתקפות טרור ואת המדינה כולה לפגיעה מבחינה צבאית. היום אלו המליציות האלמוניות של קים ג'ונג און, מחר אלו יכולות להיות אוגדות הסייבר של צבא סין, או גדודי ההאקרים האיראניים שיבואו חשבון עם ארה"ב על נזקי הסטוקסנט שחוללו שמות במתקני הגרעין האיראניים.

מצד שני, יכול להיות בהחלט שהסרט עדיין לא נגמר ושהתבוסה היא רק נקודתית. יכול להיות שהטוויסט בעלילה עדיין לפנינו ושכמו בכל סרט אקשן הוליוודי הגיבור שלנו יתרומם נגד כל הסיכויים, יגייס את כוחותיו האחרונים ויתיז את ראשו של הארכי-נבל בכוריאוגרפיה ספקטקולרית (ובהילוך אטי, כמובן). דבר אחד ברור: ארצות הברית זקוקה היום לגיבור חדש שיחלץ אותה מתבוסה במלחמת הסייבר החדשה שנכפתה עליה.

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#