לא תחרות 
ולא דמוקרטיה - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא תחרות 
ולא דמוקרטיה

רוצים לעזור לעיתונות? הגבילו את כוחם של המו"לים

7תגובות

"בואו נסיר את המסיכות ונגיד ללא כחל ושרק - אנחנו לא אוהבים את שלדון אדלסון. הוא זר, הוא מבוגר, הוא מתלהם, וגרוע מכל - הוא ימני קיצוני. הוא מעולם לא היה חלק מאתנו, האליטה השלטת. הוא אפילו לא ניסה להתחבב עלינו. הוא שונה, מפחיד ומסוכן, ולכן חייבים לעצור אותו". אף אחד מחברי הכנסת שתמכו אתמול בחוק "ישראל היום" לא יודה כי מחשבה זו עברה בראשו לפני שלחץ על לחצן ההצבעה. הם יעדיפו להתהדר במלים גבוהות כמו דמוקרטיה, תחרות, ריבוי דעות, או כשם החוק - "החוק לקידום ולהגנה העיתונות הכתובה בישראל'. כיצד סגירת עיתון בישראל מקדמת תחרות או דמוקרטיה?

חברי כנסת נכבדים, גם אם תצליחו לעצור את ההפצה של "ישראל היום" לא תצליחו לעצור את המשך הידרדרות של העיתונות הכתובה. סגירת "ישראל היום" לא תזיז למגמות הכלכליות, שהן חזקות מכל קבוצת לחץ פוליטית שקמה לרגע בכנסת. אין מה לעשות, פחות כסף זורם לפרסום בעיתונים המודפסים, פחות מנויים משלמים עבור עיתון, וזה לא עומד להשתנות. אמנם הסתלקותו מהשוק של "ישראל היום" תאפשר ל"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ועיתונים אחרים להעלות את המחיר שהם גובים מהמפרסמים, אך זה יהיה כוסות רוח למת. עתידם הכלכלי של גופים אלה תלוי ביכולתם להשתנות ולהתאים עצמם לסביבה דיגיטלית, ולא בכוחם הפוליטי לעצור מתחרים.

כבל, לבני, ליברמן, לנדבר - אם אתם באמת רוצים להציל את העיתונות הכתובה ולדאוג לעתידם המקצועי של מאות עיתונאים הסובלים משכר נמוך וחוסר ביטחון תעסוקתי, יש הרבה חוקים אחרים שתוכלו לקדם. כיום, החוק העיקרי שמסדיר את פעילות העיתונות הכתובה בישראל הוא בכלל פקודה בריטית מ–1933, שמתמקד בעיקר בהסדרת כוחו של השלטון להגביל את העיתונים. פקודה זו מתאימה לשנים שבהם העיתון היה עסק בר קיימא, ולא לתקופה בה התקשורת היא כלי בידי בעלי הון אלימים ואינטרסנטים.

עופר וקנין

מדוע לא יחוקקו חברי הכנסת הנכבדים חוק עיתונות מודרני, שמטרתו העיקרית היא חיזוק הערכים העיתונאיים ולא הגבלתם? חוק דמיוני שכזה יוכל להגן על עורכי העיתונים מפני כוחם שלוח הרסן של מו"לים רבים. למגבלות מסוג זה יש תקדים בחוק החברות, שמנסה לשמור על הציבור מכוחם הדורסני של בעלי השליטה. עיתון הוא גוף שצריך להוביל מטרות ציבוריות, על כן הוא הזכאי להגנה דומה לכללי ממשל תאגידי.

למשל, ניתן לאסור על הבעלים להתקשר ישירות עם העורך הראשי ולהעביר לו הוראות עריכה. אפשר למנוע מהבעלים לנהל רשימות של אנשים שמותר להכניסם לעיתון וכאלה שאסור. אפשר לאסור על הבעלים להשפיע על התוכן שמפורסם בעיתון ולנהל באמצעותו לחצים על מפרסמים ושאר גורמים מסחריים קריטיים לשורת ההכנסות. אפשר לאסור על העיתון לבצע "תחקירי מגירה" רק כדי לאיים על פוליטיקאים וללחוץ על מפרסמים. נכון, החוק לא יוכל למנוע לחלוטין פרקטיקות פסולות אלו, אך יוכל ליצור מאזן בריא יותר בין כוחו של הבעלים לזה של העורך הראשי.

במקביל, יכולים חברי הכנסת הנכבדים להפוך את תקנות האתיקה של מועצת העיתונות לחוק המחייב את כל העיתונים. "ידיעות אחרונות", למשל, בחר עד כה שלא להצטרף למועצת העיתונות ולא להתחייב לתקנון האתיקה של המועצה. זה אותו "ידיעות אחרונות" שמאוד רוצה בחוק להגבלת "ישראל היום". במקום לעמוד לצדו של גוף בעל אתיקה עיתונאית לא שקופה, אנא כבל, ליבני, ליברמן, לנדבר, קדמו חוק עיתונות שבאמת יגן על העיתונות הכתובה ועל העיתונאים בישראל ולא חוק תפור לצרכים הפוליטיים המשתנים שלכם, או לצרכים המסחריים של עיתון חזק אחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם