ארדן הצליח עם רשות השידור - 
אך החמיץ כמעט בכל השאר - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ארדן הצליח עם רשות השידור - 
אך החמיץ כמעט בכל השאר

מה קרה לתחרות המובטחת ב-HOT ו-yes? איפה הפתרון המיוחל לשוק הטלוויזיה המסחרית?

5תגובות

מקובל לייחס לשני שרי התקשורת האחרונים תכונות־על של פוליטיקאים. גלעד ארדן, שעזב את משרד התקשורת בסוף השבוע שעבר, ומשה כחלון לפניו, הבינו כי עליהם לקשור בין טובתם הפוליטית לטובת הצרכן, והניעו בהצלחה רפורמות חשובות שהשפיעו לטובה על חייהם של כל אזרחי המדינה.

ואולם, בהתבוננות רחבה יותר, התמונה יפה הרבה פחות, ואולי אף עגומה. מאז נכנס כחלון למשרד התקשורת, לפני פחות משש שנים, בוצעו מעט מדי רפורמות מהותיות בשוק התקשורת. בתקופה שבה האייפון שינה את חיינו, ודפוסי הצפייה בטלוויזיה השתנו לחלוטין, הצליחו שני השרים - שנחשבים פרודוקטיביים מאוד - להוביל שתי רפורמות בלבד: הרחבת התחרות בענף סלולר ופירוק רשות השידור.

מה לגבי הרחבת התחרות בבזק בשוק הקווי? מה לגבי הכנסת מפעילי טלוויזיה נוספים, לצד HOT ו-yes? פירוק המונופול של ערוץ 2 ופתרון ארוך טווח לרגולציה המעוותת בשוק הטלוויזיה? הצלת חברת הדואר המקרטעת? איחוד מועצות הפיקוח על הטלוויזיה? טיפול בבעיית מפיקי הטלוויזיה? צמצום עמלות הפרסום, שנוגסות בהכנסותיהם של גופי התוכן? טיפול בפיגור הדיגיטלי של משרדי הממשלה? הרחבת הפלטפורמה החינמית של עיד"ן פלוס? יצירת תנאים נוחים יותר להקמת ערוצי טלוויזיה נושאיים וייחודיים? מה לגבי כל אלה? הרי מדובר בנושאים חשובים, שחלקם נמצאים על שולחנם של שרי התקשורת כבר עשור.

דניאל בר און

ההצלחה הציבורית של כחלון וארדן מתבססת בעיקר על רמת הציפיות הנמוכה שיש לנו מהפוליטיקאים המאיישים את תפקיד שר התקשורת. התרגלנו לקבל מהם מעט מאוד, כך שכשכבר יוצא מהם משהו טוב - אנחנו יוצאים מגדרנו מתוך הכרת תודה. ראו כיצד כחלון מצליח לרכוב על רפורמה חשובה אך יחידה שהוביל, ולהפוך באמצעותה לאיום מוחשי על ההגמוניה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

"שר היפראקטיבי"

לזכותו של ארדן, שמשדרג את עצמו לתפקיד שר הפנים, ייאמר כי במסגרת סד האילוצים ורמת הציפיות הנמוכה, הוא היה שר תקשורת טוב, אפילו טוב מאוד. אחת התלונות הנפוצות נגד שרים היא שהם לא מקדישים די זמן לענייני המשרד, לא מכירים את הפרטים ונמנעים מהחלטות. ארדן היה ההפך הגמור מכל זה, ובתעשייה יש מי שאף הגדירו אותו "היפראקטיבי". הוא למד לעומק כל נושא ונושא, ובתוך תקופה קצרה שלט היטב בפרטים.

הוא היה מעורב מאוד בעבודת המשרד, ריכז חלק מהעבודה המקצועית בעצמו, והיה מעורב בהליכי החקיקה שהוביל המשרד. הדוגמה הטובה לכך היא המסירות שבה הוביל את חוק רשות השידור. במשך שבועיים התייצב מדי יום בדיונים של הוועדה המיוחדת שהוקמה בכנסת לדיון בחוק, ודאג אישית שהחוק יעבור מבלי שיקוצץ עוקצו.

אך נראה שהתכונה שמאפיינת יותר מכל את ארדן היא נחישות. הוא הבין היטב את מרבית תחלואי שוק התקשורת והטלוויזיה, עוד מימיו בוועדת הכלכלה של הכנסת. הוא הבין שיקצור את תשואתו הפוליטית כשיביא לציבור רפורמה שתתבטא מהר בארנקו - ושם מיקד את מאמציו.

הוא בחר ברפורמה ברשות השידור ודחף אותה בנחישות אין קץ. רפורמה זאת נתקעה שנים רבות, אך הקרקע היתה פורייה לשינוי: כוחה הסחטני של הרשות נחלש מאוד בשנים האחרונות, עם צניחת הרייטינג של ערוץ 1; נתניהו תמך; והציבור שנא מספיק את הרשות כדי להישאר אדיש לשימוש האסור שעשו עובדי הערוץ במסך בזמן המונדיאל.

הרפורמה של ארדן ברשות השידור היתה מהותית כמו רפורמת הסלולר עבור כחלון, אך נחישות זו, והרצון העז לקצור תשואה מהירה, היו בעוכריו, במיוחד כשנדרש להתעמת עם גופים חזקים ומתוכחמים מרשות השידור. למרות ניסיוניו הרבים, ארדן לא הצליח לשנות את פניו של שוק הטלוויזיה הרב־ערוצית. המפתח להרחבת התחרות בתחום נמצא ברפורמה בשוק הקווי, שעליה עובד משרד התקשורת כבר שבע שנים לפחות. ארדן ניסה לכפות מחיר סיטוני נמוך מאוד, שייטיב עם חברות הסלולר, שהבטיחו לו שייכנסו לתחום הטלוויזיה אם התשתיות של בזק יימכרו להן בזול. בזק לא התנגדה למהלך עצמו, אך התנגדה למחיר הנמוך.

ארדן הסתער על היעד, אך כשהביט אחורה ראה שאנשי המקצוע לא הסתערו בקצב שלו. הנחרצות שלו נתקלה בקשיים בתוך משרדו. אנשי המקצוע התקשו לגבש צידוק כלכלי וחוקי למחיר הנמוך שארדן רצה לכפות על בזק. ארדן לא התגמש, השימועים התמשכו, המחיר הסיטוני לא נקבע, השוק הסיטוני לא החל לפעול ואף חברת סלולר לא נכנסה עדיין לתחרות ב-HOT
וב-yes. למרות מאמציו הרבים של השר, המצב נותר ללא שינוי. גם אם יקרה שם משהו טוב בעתיד הקרוב, ארדן כבר לא יהיה במשרד כדי לקטוף את הפירות.

גם בשוק הטלוויזיה המסחרית נתקלה הנחישות של ארדן בהתנגדות מתוחכמת וחזקה. הוא היטיב לזהות את כיוון ההתקדמות של השוק, והבין כבר לפני חמישה חודשים כי ללא פעולה מקדימה שלו, צפוי פיצוץ בסוף השנה, כשתוקף זיכיונו של ערוץ 10 יפוג. הוא זיהה את הפתרון הנדרש והחל לקדמו באותה הנחישות שבה הוביל את הרפורמה ברשות השידור.

בתחילה הצהיר ארדן כי אין בכוונתו להציל באופן יזום את ערוץ 10, אלא לפצל את ערוץ 2 לשני ערוצים מתחרים. רשת אמנם דבקה בהתנגדותה לצעד זה, אך ארדן הצליח למנוע איחוד שורות של שתי הזכייניות, כשגרם לקשת, הזכיינית החזקה בערוץ 2, להצהיר כי היא תומכת במהלך הפיצול, ובכוונתה לבקש רישיון קבוע לשידורים של שבעה ימים בשבוע.

אך מהלך ה"הפרד ומשול" של ארדן נכשל: קשת חזרה בה. כמה שבועות לפני מועד ההכרעה, שחל בסוף אוקטובר, נודע כי ארדן מקדם הרחבה של הרפורמה שתיכנן, כך שערוץ 10 יוכל להמשיך לחיות. אמנם הרצון של ארדן היה טוב, והרחבת הרפורמה היתה נדרשת - אך העיתוי שלה היה אומלל. ארדן רצה הישג ענקי ומיידי - וכך איבד את תמיכת קשת. עתה ניצב החוק לפיצול ערוץ 2 מול חזית אחידה של שתי זכייניות מתנגדות, השולטות יחד בחברת החדשות החזקה במדינה.

החוק אמנם ממשיך בדרכו הפרלמנטרית, אך ארדן כבר לא יהיה שם כדי לדחוף אותו. נתניהו, שנטל ממנו את השליטה במשרד התקשורת, כבר לא זקוק לשדרוג פוליטי כרפורמטור גדול. יעניין אותו הרבה יותר לסגור חשבונות ישנים עם התקשורת ולבצר את כוחו בה. כפי שהוכיח בעבר, כששלט ברשות השידור, נתניהו יקדם את הצעת החוק לפיצול ערוץ 2 בעיקר בהתאם לאינטרסים האישיים שלו. נציגיו היו אלה שווידאו בסוף 2012 שערוץ 10, שהעז לשדר את תחקירי ביבי טורס, ייפול על ברכיו, ורק אחרי התערבות מנכ״ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, הושגה הסכמה על הארכת זיכיונו.

לא היסס לסרב 
לבעלי הון

אפשר להגדיר את תקופתו של ארדן במשרד התקשורת כהחמצה ענקית. בניגוד לכחלון, ארדן לא בחר לרכוב על רפורמה בודדת, אלא רצה להוביל כמה רפורמות חשובות. הוא גם לא חשש לגעת בשוק הטלוויזיה, שהוזנח שנים רבות בשל החרדה של השרים מפני הגופים המסקרים אותם. היו לו הידע, הנחישות והכוח הפוליטי כדי לפתור בעיות רבות שנצברו במשרד התקשורת לאורך שנים. ארדן גם צבר מספיק שנות ניסיון כדי לגבש חוט שדרה מול ראש מפלגתו, ובעיקר מול בעלי ההון השולטים בכלכלה הישראלית ובתקשורת. הוא לא היסס לסרב להם, ולפעמים גם לא לענות להם לטלפונים.

לכן, סביר להניח כי אם ארדן היה בוחר להישאר במשרד התקשורת, הוא היה מצליח במחצית השנייה של הקדנציה לנקות משולחן השר נושאים רבים שחיכו שם שנים רבות מאוד. אך השאפתנות הפוליטית שלו מנעה זאת, וכשנקלע בדרכו שדרוג פוליטי, הוא חטף אותו מיד. אי־אפשר להאשים את ארדן באופרטוניזם, הרי זה טבעו של פוליטיקאי - לרחף מתפקיד לתפקיד עד הנחיתה המיוחלת בכיסא ראש הממשלה.

ארדן גם מאמין כי הוא התווה את הדרך למחליפו להסדרה של שורת נושאים בשוק התקשורת, גם אם לא הצליח להשלימם. ובכלל, הוא מודה שביצע צעד פוליטי, אבל מאמין שבכורסת שר הפנים הוא יוכל לבצע רפורמות מהותיות יותר לאזרחי ישראל.

אך הקריירה הפוליטית של ארדן פחות מעניינת אותנו - צופי הטלוויזיה, גולשי האינטרנט ומשתמשי הסלולר. השר החדש, הלוא הוא נתניהו, לא צפוי לפנות זמנו מאיראן, מארה"ב, מהפלסטינים ומתקציב המדינה כדי להוביל רפורמות בשוק התקשורת. כל עוד המשרד החבוט הזה ייוותר בידי פוליטיקאים ולא יעבור לניהול מקצועי ועצמאי, כמו בכל מקום אחר בעולם - ניאלץ להמשיך להיות תלויים באופורטוניזם הפוליטי של שרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם