רביב דרוקר: "לא צריך לעבור לשידורי אבל ביום בו מתבשרים על חללי צה"ל"

פרשן ערוץ 10 בפוסט חדש בבלוג שלו: "אין צורך, גם בטלוויזיה, לעבור לקבל דיווח על כל אזעקה מאשדוד, אשקלון או תל אביב. המחוייבות שלנו היא לשדר חדשות. חדשות זה כשקורה משהו חדש, שונה, אם מישהו נפגע או שנגרם נזק משמעותי"

TheMarker Online
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
TheMarker Online

"לא צריך להפוך את כל לוח השידורים למתכונת של שידורי אבל ביום בו אנחנו מתבשרים על חללי צה"ל. זה שוחק משמעותית את היכולת של כולנו לעמוד בעימות כזה לאורך זמן. להנמיך קצת את הטון? בטח, אבל לא צריך להראות את כול ההלוויות ואפשר לקמץ בראיונות עם משפחות שכולות", כך כתב היום פרשן ערוץ 10, רביב דרוקר, בפוסט חדש שפירסם בבלוג שלו.

דרוקר הסביר כי "לתקשורת יש תפקיד מיוחד בזמן חירום, מבצע צבאי או רעידת אדמה. תפקיד גם בתחום המוראל הלאומי. אנחנו לא סי אן אן ואנחנו כן מעורבים. תקשורת ישראלית בהחלט צריכה להיות עסוקה בשאלה איך השידורים שלה לא פוגעים ביכולת העמידה של הציבור בזמן מבצע צבאי. השאלה היא מה מידת ההטייה של התקשורת לעומת דרך פעולתה הרגילה".

לדברי דרוקר, "לא צריך לאפשר את הנוהל הזה שקריין עולה בזמן אמת על השידור הרגיל ברדיו ואומר "אזעקה ב…". לא צריך. נשמעת אזעקה. זה יוצר תחושת חירום מיותרת, כשהרוב המוחלט של האזעקות מסתיימות בלא כלום ורוב מוחלט של המאזינים לא קשורים לאזעקה הזאת ולא צריכים לקפוץ לשום מקום. די בכך שהשדר הרגיל יעשה שיקול דעת סביר, כמו בטלוויזיה ויחליט אם להגיד על האזעקה, מתי ואיך.

"אין צורך, גם בטלוויזיה, לעבור לקבל דיווח על כל אזעקה מאשדוד, אשקלון או תל אביב. המחוייבות שלנו היא לשדר חדשות. חדשות זה כשקורה משהו חדש, שונה, אם מישהו נפגע או שנגרם נזק משמעותי. 99% מהאזעקות מסתיימות בכלום. זה כבר לא חדשות. התרגלנו. את ריכוז התוצאות של האזעקות (יירוטים, נפגעי חרדה) אפשר לרכז בדיווח אחד, אחת לכמה שעות".

דרוקר התייחס לשאלה האם מותר למתוח ביקורת בתקופת לחימה. "לדעתי, אין ספק שצריך לעשות את זה", כותב דרוקר. "כן ביקורת, כן להגיד את העובדות האמיתיות, כן להעלות שאלות. לא צריך לעשות את זה בעוצמה שאנחנו נוהגים בה בזמן שיגרה, אפשר להנמיך את הטון ולבחור ניסוחים מנומסים, אבל אסור לנו לאבד את האמון של הציבור בשידורים שלנו. התקשורת הישראלית, למשל, נוהגת במשך שנים לפי אותו כלל מאוד יפה שקובע שלא משדרים את הידיעה על מותם של חיילים, לפני שכל המשפחות יודעות. זה באמת כלל מעורר השראה, שייחודי לנו (אגב, לא נהוג על אזרחים), אבל אי אפשר להמשיך ולדבוק בו. הציבור יאבד בנו אמון.

"הוואטסאפים, הסטטוסים בפייסבוק, כלי התקשורת הזרים הם כבר לא עניין שבשוליים. כשאנחנו שעות ארוכות מתעלמים מהחדשה הכי גדולה של אותו יום, זה הופך לקרקס. כשאנחנו כבר משדרים את הידיעה, אין כמעט אחד בציבור שלא יודע. פה זה ממש לא עניין של אגו עיתונאי. לשדר ידיעה על הרוגים זה לא סקופ. דווקא למדינה צריך להיות אינטרס עצום שהציבור לא יאבד את האמון שלו בכלי התקשורת הממוסדים.

"אם לא נשדר ידיעות על הרוגים לאורך זמן ולא נמתח ביקורת ולא נגיד שההנהגה הישראלית רוצה הפסקת אש, כשהיא רוצה, אז נהיה אחלה כלי תקשורת, רק שאף אחד לא יאמין לנו. האם חמאס שואב עידוד כשהוא שומע שההנהגה הישראלית רוצה הפסקת אש? יכול להיות, אבל הוא גם יודע שכשאנחנו משדרים דברים שלא נעימים לו, הם גם נכונים. זה שווה את זה ולא סתם הם צופים כל הזמן בערוצי הטלוויזיה הישראליים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker