לשלב ידיים למען חופש הביטוי - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לשלב ידיים למען חופש הביטוי

כשזה נוגע לסוגיה הרגישה של שוק התקשורת - הח"כים שמים בצד את האינטרס הציבורי

6תגובות

חצי שנה לאחר שהכנסת אישרה את חוק הריכוזיות, שעבר בתמיכה מקיר לקיר בכנסת, שמונה ח"כים מהקואליציה והאופוזיציה יחלו לגבש היום את אחד החוקים החשובים בישראל בתחום חופש הביטוי: החוק שיאפשר את סגירת הגוף הנוכחי המתנוון של רשות השידור, והקמת גוף חדש לשידור הציבורי שיכלול את ערוץ 1, ערוץ בערבית, החינוכית ותחנות רדיו.

חוק הריכוזיות גובש רק לאחר שחל שינוי תודעתי היסטורי. האזרחים החלו להביע את מחאתם נגד שליטת בעלי ההון בכלכלה והשפעתם הרבה בתפר שבין הון ושלטון, והכנסת מיהרה לחוקק חוק שיפחית את השליטה הזו. דעת הקהל השתנתה גם לגבי הקשר המושחת שקיים בממשק שבין התקשורת לבין השלטון וההון, ובמיוחד לגבי התקשורת הציבורית - שהיתה נתונה במשך שנים לשליטתם של הפוליטיקאים. אם עד עתה המצב נתפש ככזה שלא ניתן לשנותו, הציבור הבין שלקול שלו יש השפעה על מהלכים משמעותיים.

את ההצעה מגיש שר התקשורת, גלעד ארדן, והיא זוכה גם לתמיכה של שר האוצר, יאיר לפיד. אלא שהעובדה שארדן לקח את הנושא כפרויקט המרכזי בקדנציה שלו היא כנראה הסיבה לכך שהתגובה האוטומטית של שורת חברי כנסת מהאופוזיציה היא להתנגד להצעה הזו. למה? גם הם לא יודעים, אבל הם ימצאו כל סיבה לעלות על דוכן הכנסת, וכשרוממות הפלורליזם והחופש העיתונאי בגורנם הם מביעים התנגדות לחוק.

יעל אנגלהרט

רק לפני כחצי שנה אישרה הכנסת ברוב של 72 חברים, בלי אף מתנגד, את חוק הריכוזיות שאמור להגביר את התחרותיות במשק הישראלי. תהליך הגיבוש של הצעת החוק הזו היו מרתקים - זה לצד זה, ח"כים מהאופוזיציה ומהקואליציה הניחו בצד את המחלוקות הפוליטיות ויצרו יחד שיתוף פעולה מוצלח. הפעם, כשזה נוגע לסוגיה הרגישה של שוק התקשורת, לא מעט ח"כים מהאופוזיציה (וכנראה גם לא מעט מהקואליציה, שבינתיים שומרים על שקט) שמים בצד את האינטרס הציבורי וחוזרים להיות עסקנים פוליטיים קטנים. אף שחלקם אינם מכירים את החוק, לא קראו את הדו"חות המפורטים ולא עיינו בהשוואות הבינלאומיות, הם שולפים מהשרוול טיעונים שנועדו להכשיל את יוזמתו של ארדן.

רוצים דוגמאות? יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, הוציאה הודעה נזעמת לעיתונות לאחר אישור החוק בממשלה, שבה טענה כי "הקמת מינהלת תאפשר לשר התקשורת לבחור אישית מי יהיו העיתונאים". ובכן, גלאון כנראה לא קראה את הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת, מפני שבזו הנוכחית לא אומצו מסקנות ועדת לנדס ולא מופיעה אף תוכנית להקמת מינהלת.

בדיון בכנסת לפני כשבועיים שבו אושר החוק בקריאה הראשונה, עלו בזה אחר זה ח"כים מהאופוזיציה ותקפו את החוק. יו"ר האופוזיציה, יצחק בוז'י הרצוג, הצהיר כי "החוק נותן שליטה מוחלטת למשרד האוצר בתקציב רשות השידור", וזאת לאחר שכ-200 מיליון שקל מתקציב הרשות יגיעו מקופת המדינה. אך האם הרצוג מודע לכך שעד עתה השידור הציבורי גם כן ניזון מ-200 מיליון שקל שהגיעו מתקציב המדינה (השלמת כספי אגרה ומימון החינוכית)?

ח"כ מירב מיכאלי (העבודה) צדקה כשטענה שממשלות ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, "רמסו את רשות השידור ברגל גסה". אבל מדוע היא קובעת שההחלטה להוציא את רוב ההפקות לשוק היא "יצירה של עוד שידור מסחרי"? האם מתן עבודה לשוק ההפקות וריבוי הפלורליזם הוא שידור מסחרי?

הדברים הגיעו לשיא כשח"כ נסים זאב (ש"ס) הקריא מדף מסרים כשלהו שורת נקודות שהוכתבו לו מראש לגבי החוק החדש, והצהיר כי "הוועדה כלל לא עסקה בתכנים של השידור הציבורי". ובכן, באילו תכנים בדיוק, ח"כ זאב, צריך להתמקד? יוצא דופן היה ח"כ איתן כבל (העבודה), שהודיע שיתמוך בחקיקה, אבל ינסה לשפר אותה.

לליכוד, ובעיקר לנתניהו, יש אשמה רבה בכל הנוגע להידרדרות רשות השידור. גם ארדן עצמו היה חלק מכך, כח"כ וגם כחבר מליאת הרשות. אבל ארדן הפנים בזמן את השינוי התודעתי בקרב הציבור, והבין כי אם הוא מעוניין לשרוד פוליטית הוא חייב ליצור שינוי מהותי לטובת האינטרס הציבורי. בדיוק כמו בחוק הריכוזיות, ח"כים מהאופוזיציה צריכים כעת להירתם ולסייע להוביל את החקיקה הזו לחוף מבטחים, בלי לאפשר לבעלי האינטרסים להשפיע ולשנות את החקיקה לרעה.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם