האם השידור הציבורי ינותק מהפוליטיקאים? - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם השידור הציבורי ינותק מהפוליטיקאים?

העירוב בין רשות השידור והפוליטיקאים הוא אחד הגורמים לחולשת השידור הציבורי

8תגובות

עובדי רשות השידור, ובעקבותיהם בכירים שעוסקים בעניין, אימצו בשבועות האחרונים את השיח על חופש העיתונות ומניעת שליטה פוליטית בשידור הציבורי, במסגרת התנגדותם לחוק החדש לשידור הציבורי, שאושר השבוע בממשלה. החשש המרכזי שלהם הוא הפגיעה בעובדים, אבל הם מעלים טענות כלפי שר התקשורת גלעד ארדן, שלפיהן הוא מבקש לחזק את השפעתו הפוליטית בשידור הציבורי העתידי.

"הצעת החוק שהונחה על שולחן הממשלה אינה בונה חומה סינית, אלא מסתפקת בהרס רשות השידור. היא אינה מבטיחה את ניתוק הזיקה מהפוליטיקאים אלא להפך - הופכת את השידור הציבורי לרשות שלטונית שכפופה ישירות לאיש עם הקאטר, השר הממונה ארדן", נכתב במסמך שהפיצו העובדים.

הטענות של העובדים על יכולת השפעה פוליטית לשר הממונה או לשר האוצר מחייבות עיון מדוקדק בהצעת החוק הנוכחית, ובעיקר השוואתה מול החקיקה הקודמת בתחום. האם באמת יהיה קשר ישיר בין השר הממונה להנהלת הרשות?

ועדת לנדס, שהגישה את ההמלצות שעל בסיסן גובשה הצעת החוק, הדגישה בדו"ח כי חלק מיעדיה היה ליצור הפרדה ככל האפשר בין הדרג הפוליטי לרשות. בוועדה הסבירו כי לא ניתן ליצור נתק מוחלט בין הממשלה לשידור הציבורי. "המטרה שלנו היתה לייצר כמה שיותר חוצצים בדרך, כדי למנוע שליטה, אך בסופו של דבר, למעלה למעלה, תמיד יהיה שר אחראי וממשלה", הסביר גורם בוועדה.

דניאל בר און

בבחינה השוואתית לחקיקה הקודמת של רשות השידור או לנוהל המקובל במינויים לתפקידים רגישים אחרים, כמו הרשות השנייה, רשות ניירות ערך או הממונה על ההגבלים, מעלה כי הצעת החוק הנוכחית מנסה ליצור את הנתק האפקטיבי ביותר. בנוסף, במשרד התקשורת אף שונו והוחמרו בימים האחרונים כמה סעיפים, כך שהנתק יהיה אפקטיבי יותר. ארדן – ביחד עם שר האוצר, יאיר לפיד - איפשרו לגורמים המקצועיים לקדם חוק שיוצר את הנתק המשמעותי ביותר עד כה בין דרג פוליטי לגופי התקשורת.

חוק רשות השידור המקורי, שנחקק ב–1965, יצר קשר ישיר בין הממשלה והשר האחראי לבין הרשות - כולל מינויי הבכירים. ב–2012 אושר בכנסת תיקון 27 לחוק, שנועד לייצר נתק פוליטי. ואולם בלחץ הפוליטיקאים החוק סורס ונותרה השפעה פוליטית ברשות, בעיקר במינוי המנכ"ל. החוק הנוכחי של השידור הציבורי, שעדיין צריך לעבור את ההליך החקיקתי, מגביה עוד יותר את החומות.

מי מפקח ומתווה מדיניות?

עיון בחוק רשות השידור המקורי מעניק תחושה לא נוחה. ניסוח החוק מבהיר כיצד נוצר הקשר הפוליטי המסוכן כל כך, שדירדר את הרשות. הממשלה, נכתב שם, היא זו שקובעת מי יהיו 30 חברי מליאת רשות השידור, והנשיא מוסר להם את כתב המינוי. חבר מליאה נוסף מתמנה על ידי הסוכנות היהודית.

הממשלה היא גם זו שממנה ישירות את שבעת חברי הוועד המנהל של הרשות, הגוף המצומצם שאחראי על ניהול הרשות, וגם את יו"ר הרשות והמשנה ליו"ר. התיקון ב–2012 קבע כי במועצת הרשות יהיו 13 חברים, והם ייבחרו על ידי ועדת איתור - אך בסופו של יום, הממשלה היא זו שתמנה אותם.

ועדת האיתור, לפי התיקון לחוק, ממליצה על שלושה מועמדים ליו"ר ומועמדים רבים למועצה, והשר האחראי והממשלה יכולים לבחור מבין חלק מהמועמדים. בפועל, חוק זה עוד לא יושם, שכן המליאה הנוכחית אמנם סיימה את תפקידה, אך בשל ההחלטה לסגור את הרשות לא מונתה מועצה חדשה לפי החוק החדש.

החוק החדש של ארדן מחמיר משמעותית את ההנחיות של תיקון 27. לפי החוק הנוכחי, יהיו רק תשעה חברי מועצה - ולא 13 - ולכל אחד מהם תהיה מומחיות מקצועית ספציפית - בתחום הכלכלה, התקשורת, החינוך, התרבות ועוד.

בשונה מהנוהג הנפוץ במינויים חשובים במגזר הציבורי, שם יו"ר ועדת האיתור הוא לרוב מנכ"ל המשרד האחראי, לפי החוק החדש בראשות ועדת האיתור יעמוד שופט בדימוס - עליון או מחוזי - מתוך כוונה ששופט יהיה גורם שלא יהיה נתון להשפעה פוליטית.

בנוסף, ועדת האיתור תמליץ רק על מועמד אחד ליו"ר. כלומר, לשר האחראי לא תהיה אפשרות בחירה, וכל פסילה של המלצת ועדת האיתור תהיה צריכה להיות מנומקת היטב. בנוגע לשאר חברי המועצה, בחוק רשות השידור הקודם ניתנה לשר אפשרות בחירה נרחבת על בסיס המלצות ועדת האיתור. בימים אחרונים שונה גם חוק השידור הציבורי החדש, ולפיו ועדת האיתור תמליץ על שמונה מועמדים בלבד לתפקיד חברי המועצה, כך ששיקול דעתו של השר יצומצם משמעותית.

ועדיין, יש כמובן קשר פוליטי. השר האחראי יחליט מי יהיה השופט שיעמוד בראשות ועדת האיתור, אך מנגד, השופט, לאחר שמונה ליו"ר הוועדה, יחליט מי יהיו שני החברים שיצורפו אליו. בנוסף, בניגוד לחוק הקודם, המינוי בפועל יהיה על ידי השר האחראי, ולא בהחלטת ממשלה. חברי ועדת לנדס סברו כי יש עדיפות שההשפעה הפוליטית הזו תהיה בידי השר האחראי בלבד, וכי מצב זה עדיף על פני מעורבות פוליטית של הממשלה כולה.

בימים האחרונים גם שונה החוק, והסמכות שניתנה לשר להאריך כהונה של חבר מועצה, או להדיחו אם אינו ממלא את תפקידו כראוי, היא רק באישור ועדת האיתור.

מי ממנה את המנכ"ל?

גם עיון בחוק המקורי של רשות השידור בנוגע למינוי המנכ"ל מעורר פלצות. לפי החוק, השר האחראי יכול להגיש לממשלה מועמד מטעמו לתפקיד, והממשלה יכולה לאשרו - תוך עקיפה מוחלטת של מליאת הרשות.

בתיקון החוק ב–2012 נקבע כי תוקם ועדת איתור למנכ"ל, שבראשה יעמוד יו"ר המועצה. המנכ"ל הנוכחי, יוני בן מנחם, אכן מונה באמצעות ועדת איתור שבראשה עמד יו"ר הרשות. עם זאת, החוק סורס מכוונתו המקורית, ובסופו של דבר המינוי בפועל של הגורם המקצועי הבכיר ביותר הוא פוליטי על ידי הממשלה. בנוסף, כשהיו"ר הוא מינוי פוליטי לכל דבר בחוק הקודם, גם מינוי המנכ"ל בעייתי.

בחוק הנוכחי נוצר נתק נוסף. יו"ר המועצה ושני חברי המועצה יהיו חברי ועדת האיתור לבחירת המנכ"ל, וגם המינוי בפועל ייעשה על ידי רוב של שני שלישים במועצה - ללא מעורבות של הממשלה. עם זאת, גם בחוק הנוכחי ניתנה אפשרות לממשלה להדיח את המנכ"ל, בהמלצת השר האחראי, אם אינו ממלא תפקידו כראוי. הליך כזה יכול להתרחש רק לאחר שהשר האחראי פנה למועצה, וזו החליטה שלא לדון בעניין - כלומר, בסמכות המועצה לדחות את בקשת השר ולמנוע דיון בממשלה. בימים האחרונים הוכנס שינוי לחוק, ולפיו הממשלה תוכל לדון בעניין הדחת מנכ"ל רק לאחר שוועדת האיתור, שמכהנת בתפקידה כל העת, תאשר את הדחת המנכ"ל.

לשם השוואה, את חברי מועצת הרשות השנייה, המפקחים על השידור המסחרי, ממנה הממשלה. את מנכ"ל הרשות השנייה ממנה שר התקשורת, בהתאם להמלצות ועדת איתור שאינה בראשות שופט, וכך את יו"ר מועצת הכבלים. גם את מפקד גל"צ ממנה שר הביטחון, בהמלצת ועדת איתור.

מי שולט בתקציב?

ועדת לנדס הגיעה למסקנה כי חלק מהעיוותים הכלכליים ברשות נוצרו בעקבות התנפחות מרכיב השכר בהוצאות הרשות – שהגיעה ל–56% מכלל ההוצאות. החוק קובע כי מרכיב השכר לא יהיה יותר מ–35% מכלל הוצאות השידור הציבורי. אך מה יקרה כשהרשות תחרוג מהוראה זו? במקרה כזה יינתנו לשר האוצר סמכויות להורות שלא לגייס עובדים חדשים ולא לחתום הסכמים עם ספקים. הוראה כזו משאירה כוח רב בידי האוצר, אך היא יכולה להיות מיושמת רק במקרה שבו הגוף החדש יחרוג מהחוק וינפח את הוצאות השכר.

בדומה לתיקון לחוק ב–2012, בחוק הנוכחי נקבע כי לא רק מבקר המדינה יבקר את השידור הציבורי, אלא ימונה לה גם חשב מלווה שיפקח על הדו"חות הכספיים של גוף השידור. סמכות שניתנת לחשב מלווה מטעם רשות החברות הממשלתיות - גוף שנשלט על ידי האוצר - עשויה לגרום להשפעה חיצונית לא רצויה, אך בוועדת לנדס סבורים כי יש נחיצות לפיקוח על הרשות מטעם גורם מקצועי.

בכל הנוגע לאישור תקציב הרשות, בניגוד לחוק הקיים, שבו לא רק הממשלה מאשרת, אלא גם ועדת הכלכלה - בחוק הנוכחי רק השר האחראי ושר האוצר יאשרו את תקציב הרשות. ובכלל, בחוק הנוכחי הופקעו סמכויות שונות מידיהן של חברי הכנסת, למעט סמכות של ועדת הכלכלה לשנות את סעיפי ההוצאה על תוכן.

לאור ביטול אגרת הטלוויזיה, המימון של גוף השידור החדש יהיה מבוסס על אגרת הרכב, הכנסה מפרסומות וחסויות. בשבועות האחרונים הוחלט כי משרד התחבורה יעביר לפחות 150 מיליון שקל בשנה לגוף השידור על חשבון אגרת הרכב, זאת ללא קשר לאגרת הרדיו שנכללת ברישיון הרכב. באוצר ובמשרד התקשורת הבהירו כי אגרת הרכב לא תעלה, אלא הסכום הנוסף יועבר על חשבון תקציב המדינה.

באוצר הוחלט להעביר את התקציב באופן כזה, ולא בסעיף תקציבי רגיל, כדי למנוע אפשרות שליטה של המחוקקים או האוצר עצמו ולבצע שינויים. כשהתקציב מופנה ישירות ממשרד התחבורה - שגם כך מפנה את כספי אגרת הרכב - לכאורה לא ניתן לגעת בו. עם זאת, המבקרים של החלטה זו טוענים כי הרשות עדיין תהיה נסמכת על שולחנם של אחרים ותלותית בתקציב הממשלה.

למרות היתרונות הרבים של החוק החדש, החוק עדיין נמצא בתחילת הליך החקיקה. ייתכן כי במהלך הדיונים בוועדות יוכנסו שינויים נוספים בחוק, וקרוב לוודאי שנושא המעורבות הפוליטית יעסיק מאוד את כל אלה המעוניינים לשמור על מערכת היחסית הבעייתית שבין רשות השידור לנבחרי הציבור.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם