מה ההבדל בין פישמן לאדלסון? - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה ההבדל בין פישמן לאדלסון?

אדלסון של היום הוא גילגולו של פישמן בסוף שנות ה-90, אז רכש את "ידיעות אחרונות"

3תגובות

ההחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים היום לאשר את העסקה למכירת עיתון "מקור ראשון" לידיו של מו"ל "ישראל היום" שלדון אדלסון, ללא שום תנאי מגביל, התקבלה בהפתעה בקרב הגורמים המקצועיים המכירים את התיק.

היו רבים שסברו כי הממונה מבין את כוחו של אדלסון והשפעתו הרבה על שוק העיתונות, ואת המוטיבציה שלו לרתום גם את "מקור ראשון" לאג'נדה של "ישראל היום" - התומכת ללא סייג בבנימין נתניהו.

בעוד ב"ישראל היום" אישר דיויד גילה את העסקה, במקרה אחר בשוק העיתונות הממונה דווקא היה נחרץ מאוד למנוע שליטה של גורם אחד בגוף תקשורת נוסף. בית הדין להגבלים עסקיים צידד בעמדת הממונה ב-2012 והורה לאיש העסקים אליעזר פישמן למכור 9% ממניותיו בעיתון "ידיעות אחרונות" (כלומר לרדת לאחזקה של 25%), וזאת משום ש"ידיעות" שולט בעיתון הכלכלי "כלכליסט", כאשר במקביל פישמן מחזיק בעיתון "גלובס" (בשלב זה המניות בנאמנות).

ההחלטה של בית הדין במקרה של פישמן ניתנה על בסיס חשש פגיעה בתחרות, כאשר אליעזר פישמן מחזיק בשני עיתונים בשוק שבו פועלים רק שלושה עיתונים כלכליים. בסוגיה של "מקור ראשון" ו"ישראל היום", לאחר הרבה התלבטויות, הממונה בחר שלא למנוע את העסקה.

AP

אז מדוע אושרה בכל זאת העסקה? ברשות ההגבלים העסקיים ראו תחילה את העסקה כבעייתית. היה חשש כי השתלטותו של "ישראל היום" על "מקור ראשון" עשויה לפגוע בחופש העיתונות. ברשות גם הכירו בכוחו של "ישראל היום" והעובדה שהעיתון מחולק חינם ולכאורה אינו תלוי כלל במצב השוק.

ברשות בדקו את סוגיית חופש העיתונות בהקשר של חשש לירידת איכות המוצר שיוצע לציבור תחת שליטתו של אדלסון. על אף שעלו הצעות ליצירת הפרדה מערכתית מוחלטת בין שני העיתונים, ברשות בחרו שלא להטיל כל תנאי מגביל - גם מטעמים פרקטיים וגם עקרוניים.

דודו בכר

מבחינה עקרונית, אנשי הרשות סבורים כי אם קיים חשש כלשהו לפגיעה בתחרות, עדיף שלא לאשר עסקות כלל, מלאשר תחת מגבלות. כך לדוגמה היה במקרה של חברת אלרוב של אלפרד אקירוב, שמחזיקה בחניון ממילא. שם רשות ההגבלים פסלה את רכישת חניון קרתא – ולא נענתה לבקשת החברה לאשר את הרכישה, תחת מגבלה שלא יתאפשר לחברה להעלות מחירים.

גם ברמה הפרקטית, ברשות ההגבלים משוכנעים כי בעלי עיתון אכן משפיע על התכנים בעיתון, וכך עשוי להיות גם ב"מקור ראשון", אך גם אם ינסו ליצור הגבלה ולמנוע השפעה תוכנית, לא ניתן יהיה לאכוף את המגבלה הזו. שכן לעולם אי אפשר היה לדעת, לדוגמה, האם עיתונאי או עורך פוטרו בשל עמדה שהביע בכתיבתם או מסיבות אובייקטיביות אחרות.

מנגד, ברשת הבינו כי גם האפשרות לבטל את העסקה עם אדלסון ולאשר את מכירת העיתון למציע שהגיע למקום השני - אלי עזור, היא איננה ההצעה הטובה ביותר. שכן מעבר לרכישה הנוכחית של "מעריב", עזור הרי מחזיק בעיתונות מקומית, בעיתונים: "סופהשבוע", "ישראל פוסט" ו"ג'רוזלם פוסט", ובתחנות הרדיו: "ללא הפסקה" ו-99.

לא מעט קולות נשמעו נגד אישור העסקה של אדלסון, שהעלו חשש לפגיעה חמורה בחופש העיתונות. אבל מה בדיוק ההבדל בין פישמן לאדלסון?

בדיוק כמו אדלסון, גם פישמן הגיע בשנות ה-90 לעיתונות, ולא מתוך כוונה להניב רווחים ישירים מאחזקה זו. אחזקה בעיתון יומי כמו "ידיעות אחרונות" ובעיתון כלכלי כמו "גלובס" היא דרך מצוינת להגדיל את השפעתך בקרב מקבלי ההחלטות, לגרום לרגולטורים לציית לך, או להיות אהוד במיוחד בקרב נותני האשראי. בדיוק כמו אדלסון, פישמן השקיע בשנות ה-90 מאות מיליוני שקלים ברכישת מניות ב"ידיעות", שאותם כנראה לא יראה בחזרה בשל ירידת הערך של "ידיעות" והידרדרות שוק התקשורת.

בדיוק כמו אדלסון, פישמן הצליח בשני העשורים האחרונים להרחיב את השפעתו בתקשורת באמצעות בעלויות צולבות (כולל מניות ב-HOT, אחזקות שאותן מכר) ללא הפרעה וללא מגבלות רגולטוריות.

ההבדל היחיד בין פישמן לאדלסון הוא שהמקרה של פישמן נכנס תחת ההגדרות היבשות של חוק ההגבלים, והוא חויב למכור 9% ממניותיו ב"ידיעות" (ואולי בהמשך יותר). מנגד, אדלסון הצליח היום להימלט מהחוק היבש ולרכוש שני כלי תקשורת נוספים ("מקור ראשון" ואתר NRG).

פישמן של היום הוא לא פישמן של שנות ה-90 וה-2000. השפעתו על "ידיעות" מועטה, והוא מנסה להיפטר כיום מאחזקותיו, מרצון או מאילוץ - גם "בידיעות" וגם ב"גלובס" (במחיר המתאים, כמובן). מנגד, אדלסון מנסה לרכוש עוד ועוד אחזקות.

למעשה, אדלסון של היום הוא גילגולו של פישמן של סוף שנות ה-90, אז רכש את "ידיעות אחרונות" כאשר שלט ב"גלובס". מי שסבור שאדלסון אינו ראוי היום, צריך לשאול את עצמו מדוע פישמן היה אז כן ראוי.

 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם