לנדס ימליץ על סגירת רשות השידור - נתניהו יחליט אם לבצע או למסמס - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לנדס ימליץ על סגירת רשות השידור - נתניהו יחליט אם לבצע או למסמס

כבר ב-1973 הוגש דו"ח שהזהיר מפני הקשר הבעייתי בין רשות השידור לפוליטיקאים ■ מאז כונסו 14 ועדות שונות ומחר צפויות להתפרסם המסקנות של ועדת לנדס, האחרונה בשרשרת, שתמליץ על סגירת הרשות והחלפתה בגוף אחר

57תגובות

לראש הממשלה בנימין נתניהו תהיה מחר (ד') תחושת דז'ה וו חזקה במיוחד, שתזרוק אותו 17 שנה אחורה. בזמן ששר התקשורת, גלעד ארדן, יציג את המסקנות של הוועדה שהקים לעתיד רשות השידור, בראשות איש התקשורת רם לנדס, ייזכר נתניהו בקדנציה הראשונה שלו ב–1997. אז הוצגו בפניו מסקנות הוועדה בראשות פרופ' ארנון צוקרמן לרשות השידור.

הן היו ברורות וחד־משמעיות, והציגו את הכשלים הניהוליים הרבים ברשות - בדיוק אלה שבהן מדובר כיום: עודף כוח אדם, דרג ניהולי חסר הכשרה, תפוקה נמוכה, הסכמי עבודה בלתי אפשריים, חוסר בהשקעה ביצירה מקורית, וכמובן - תלות בלתי אפשרית של הרשות בשרים ובחברי כנסת.

הוועדה בראשות צוקרמן המליצה על רפורמה מקיפה ברשות: להקים שתי רשויות סטטוטוריות עצמאיות לטלוויזיה ולרדיו, שבראש כל אחת מהן תעמוד מועצת מנהלים. את המועצות ימנה נשיא המדינה, על פי המלצה של ועדת מינויים שבראשה יעמוד שופט. הרשויות החדשות יהיו מצומצמות בהרבה. בנוגע להפקות הומלץ כי כל ההפקות, למעט חדשות וספורט, ייצאו לגופים חיצוניים - בדיוק כמו שתמליץ ועדת לנדס היום. הוועדה של צוקרמן עסקה גם בשאלת הטלוויזיה החינוכית, והמליצה לשלבה בפעילות הערוץ הציבורי, שימשיך להיות ממומן מאגרה.

המסקנות האלה, כמו מסקנות של 13 ועדות נוספות שהוקמו עד עתה, לא יושמו מעולם. בתחילה נתניהו כלל לא הגיב לדו"ח ולא איפשר את פירסומו בציבור. שלושה חודשים לאחר הגשת הדו"ח, נפגש נתניהו עם אנשי הוועדה, ובסיום הפגישה הודיע כי הוא "סומך את ידו על ההמלצה המרכזית בדו"ח בדבר חשיבות שמירת שידור ציבורי בישראל", אבל היישום של ההמלצות האחרות נתקע בטקטיקה הידועה: הקמת ועדת שרים שתדון ביישום המסקנות.

דבר לא קרה. רשות השידור המשיכה להידרדר ולהסתאב. נתניהו מינה את אורי פורת למנכ"ל הרשות, הקים מליאה חדשה לרשות השידור, והכל המשיך כאילו מעולם לא הוצגו בפניו העיוותים הקשים. לנתניהו, כמו לפוליטיקאים רבים לפניו, לא היתה סיבה ליצור זעזוע בכלי תקשורת הסר למרותו.

רפי דלויה

אחוזי צפייה 
לא רלוונטיים

מסקנות דו"ח ועדת לנדס אמורות לכלול שורה של המלצות שחלקן דומות מאוד לאלה של ועדות קודמות - צמצום דרמטי בכוח האדם עד כדי פיטורים של 1,000 איש; הקמת מינהלת חדשה לשידור הציבורי שתחליף את רשות השידור; מבנה שכר חדש; הפרדה בין הדרג הפוליטי למינויים ברשות השידור; ומיזוג בין מערכות החדשות של אמצעי המדיה השונים בשידור הציבורי. השאלה הגדולה היא האם נתניהו של 2014 הוא אותו נתניהו של 1997. האם זהו נתניהו הישן, שאינו בוחל בטקטיקות פוליטיות כדי למסמס מסקנות של ועדה שהוא עצמו הקים, או שזהו נתניהו הרפורמטור, שהפעם ידחף לשינוי. האם זה אותו נתניהו החושש מעימותים עם גורמי בעלי השפעה פוליטית רחבה במרכז המפלגה שלו, או שזה נתניהו שנחוש לפעול לטובת הציבור ולשים את כל כובד משקלו לביצוע השינוי החשוב - גם אם הוא יחטוף נאצות בתוך הבית.

גורמים פוליטים מעריכים כי הפעם יש סיכוי לשינוי, ומציינים שלוש סיבות מרכזיות לכך. ראשית, רשות השידור של 2014 אינה הרשות של הקדנציה הראשונה של נתניהו. יכולת ההשפעה הציבורית שלה מזערית, והיא סובלת מאחוזי צפייה לא רלוונטיים. הדיווידנדים התקשורתיים שמקבלים חברי הכנסת מהליכוד מכלי התקשורת שהם שולטים בו פחותים משמעותית, וגובר הסיכוי שהם יאפשרו את יישום הרפורמה.

בנקודה זו יש סייג אחד מרכזי. גם אם נתניהו יתמוך ביישום הרפורמה, חברי הכנסת מהקואליציה עשויים לשבש אותה. הקשר הפוליטי בין שרים וחברי כנסת לבכירים ברשות השידור אינו סוד. כך, באחרונה ביקר שר החוץ, אביגדור ליברמן, במשרדי רדיו רק"ע של רשות השידור - תחנת רדיו למגזר הרוסי המעניקה חשיפה רחבה לליברמן ומהווה מקדם משמעותי לכוח הפוליטי שלו. חברי כנסת נוספים עשויים להתגלות פתאום כ"לוחמים למען השידור הציבורי" באמצעות ניסיונות לתקוע את הרפורמה בדיונים בכנסת.

ואולם, גם אם יהיו כאלה שינסו למנוע את יישום הרפורמה, הם ייתקלו בביקורת ציבורית שאליה לא היו רגילים בעבר - בוודאי בנוגע לרשות השידור: הסיבה השנייה לתקווה שהרפורמה תיושם היא השינוי התודעתי שחל בציבור להתנהלות השלטון, בעיקר לאחר המחאה החברתית של 2011.

יונתן זינדל

בשנים האחרונות נהפכה הרשות לסמל לבזבוז כספי ציבור, לשחיתות פוליטית ולכשלים ניהוליים, ובעיקר לגוף המפעיל שיטות גבייה אגרסיביות. אי לכך, כל ניסיון להשאיר את הגוף מסואב על כנו ייתקל במחאות חריפות של אזרחים ברשתות החברתיות ומעל כל במה אפשרית. נתניהו עצמו החל להתנער מרשות השידור כשהעביר את האחריות לה לארדן, לאחר שיועציו הקרובים הבהירו לו כי היחסים בינו לבין הרשות רק מזיקים לתדמיתו.

הסיבה השלישית לסיכוי שאולי הפעם זה יקרה היא התסבוכת הפוליטית שבה שרוי נתניהו. אם יבחר לעכב את הרפורמה, הוא ייתקל לא רק בשר תקשורת שהצהיר בכל הזדמנות כי בקדנציה שלו יחול שינוי ברשות השידור, אלא גם בשר האוצר, יאיר לפיד. שר האוצר, בתמיכת פקידי האוצר, מציג בינתיים נחישות רבה לבצע את המהלך. לפיד, המהווה לשון מאזניים בקואליציה, אולי לא יאיים בפירוקה בשל עיכוב ביישום הרפורמה, אבל יש לו מספיק משקל פוליטי כדי לקדם את החקיקה בכנסת.

"חשבונות מפלגתיים"

דו"ח ועדת צוקרמן, שנתניהו מיסמס, לא היה הדו"ח הראשון שהפוליטיקאים דחפו למגירה. ביוני 1973, חמש שנים לאחר הקמת הטלוויזיה, הגיש סר יו גרין, לשעבר מנכ"ל BBC, דו"ח מפורט שעסק בסוגיות בנוגע לטלוויזיה בישראל - וגם הציע לשנות את מבנה רשות השידור.

"בקרב סגל העובדים של רשות השידור יש תחושה, שאני שותף לה, שהוועד המנהל ואפילו ועדות המליאה עוסקים יותר מדי בפרטים מבצעיים, על חשבון היעילות והמורל, וכי ההתעסקות הזאת נובעת לעתים קרובות מדי מחשבונות מפלגתיים", כתב גרין לשר החינוך דאז יגאל אלון, בדו"ח שצוטט במלואו 
ב–TVBlog של יואש אלרואי, לשעבר איש הערוץ הראשון. בדו"ח השווה גרין את ההתנהלות ל–BBC וכתב כי "אין לפרלמנט הבריטי כל סמכות מהסמכויות הנתונות לכנסת ולוועדותיה על פי חוק".

ממש כמו מסקנות ועדת לנדס הנוכחיות, גם גרין כתב בדו"ח "אני סבור כי סעיף 24 בחוק רשות השידור בדבר תנאי העסקתם של העובדים, המשווה את עובדי רשות השידור לעובדי המדינה האחרים, גרם לרשות כמה מבעיותיה החמורות ביותר". גרין המליץ, בין השאר, לשנות את המבנה של רשות השידור, לבזר סמכויות בהנהלה, לשנות את השוואת השכר בין עובדי הרשות לעובדי המדינה ולהפחית את מעורבות הכנסת ברשות השידור. כל אלה לא יושמו בשל התנגדות פוליטית.

ב–1993, לאחר עליית השידור המסחרי לאוויר, הקימה שרת התקשורת דאז שולמית אלוני ועדה, שהמליצה גם היא על ניתוק בין המערכת הפוליטית לרשות, שינויים מבניים והקמה של ערוץ נוסף לילדים וערוץ בשפה הערבית.

דו"ח גרניט, שהנהלת הרשות הזמינה ב–1996, עסק בעיקר בסוגיית מבנה השכר ברשות. לפי הדו"ח, מערכת הסכמי השכר וההסדרים עם העובדים דומה לזו שבשירות המדינה, אך אינה מתאימה לצרכים של גוף תקשורת, ובוודאי לא במצב התחרותי שהתפתח מול הטלוויזיה המסחרית. הדו"ח גם מצא כי יש עמימות בנוגע לתפקידים השונים ברשות, ואין קשר בין התמורה לתרומה.

ההמלצות העיקריות של ועדת גרניט היו להפוך את רשות השידור ל"ארגון היי־טק" - להפריד בין הדרג הניהולי לביצועי, לצמצם דרמטית את כוח האדם, לגבש סדרי עבודה חדשים וגמישים יותר ולהנהיג סולם שכר חדש. דו"ח תיאום נוסף שהזמינה הנהלת הרשות באותה שנה חשף ממצאים קשים יותר. בדו"ח התגלתה חוסר היעילות של הרשות, בין השאר בשל המאבקים הפנימיים בתוך הרשות, כוח אדם לא מנוסה וחסר כישורים, ניהול לא יעיל, מרמור בקרב העובדים, וכמובן מבנה השכר המעוות הכולל שכר בסיס נמוך ותגמול נרחב באמצעות שעות נוספות.

דו"ח זה הרחיק לכת גם בהמלצותיו והציע שינוי ארגוני מקיף ברשות - שינוי בחטיבות התוכן והשירותים וביסוס של שדרת ניהול מקצועית שתפעל לטווח זמן ארוך. הדו"ח גם המליץ לתמחר באופן מלא כל פעילות של הרשות, לייסד מערכת שכר חדשה ולקצץ משמעותית את כוח האדם. שוב, דבר מכל זה לא נעשה.

ב–1999 הקים ראש הממשלה דאז אהוד ברק ועדה בראשות האלוף במיל' רפאל ורדי, ומאז הוקמה ב–2001 ועדה בראשות גיל סמסונוב, שגם היא המליצה על ניתוק מהדרג הפוליטי ושינויים במבנה השכר. גם השר הממונה על רשות השידור דאז, רענן כהן, הקים צוות עבודה. רו"ח יעקב גינצבורג, שפעל מטעם רשות השידור, הגיש גם הוא באותה שנה דו"ח שהצביע על חריגות שכר במיליוני שקלים, וב–2004 היה זה רענן דינור, לשעבר מנכ"ל התמ"ת, שהמליץ לקצץ 70% ממצבת העובדים.

ב–2005, לאחר סערה ברשות השידור, נראה היה שיש סיכוי לשינוי כשהשר הממונה על רשות השידור דאז, אהוד אולמרט, הציע לאורי שנער - לשעבר מנכ"ל ונשיא קשת - להתמנות למנכ"ל הרשות. היה זה לאחר דו"ח חמור של מבקר המדינה על התנהלות הרשות ולאחר שהממשלה הדיחה את ג'ו בראל מהנהלתה. אלא ששנער הציג כתנאי מהלך דרמטי של סגירת הרשות ופתיחה של מבנה יעיל יותר, ומשנדחה סירב לקבל את ההצעה.

בעקבות המלצת מבקר המדינה, יזם השר הממונה לשעבר על רשות השידור, איתן כבל, את הצעת חוק רשות השידור, שהיתה אמורה לנתק את הרשות מהדרג הפוליטי. ההצעה המקורית היתה כי מליאת רשות השידור תוחלף במועצה בת 13 חברים שתבחר ועדת איתור ולא הממשלה; יו"ר ועדת האיתור יהיה שופט בדימוס; והמינוי של דרג המנכ"ל יהיה עצמאי וללא מעורבות הממשלה.

ב–2012 החוק אושר וסורס משמעותית בכנסת: שבעה מתוך 13 חברי המועצה ייבחרו בידי הממשלה בהמלצתה של ועדת האיתור; יו"ר ועדת האיתור אינו חייב להיות שופט בדימוס; והממשלה תאשר את מינוי המנכ"ל. גם רוככו ההגבלות בנוגע לאי מינוי אדם בעל זיקה פוליטית לחבר במועצה. החקיקה הזו אמורה להיכנס לתוקף בפעם הבאה שימנו מועצת לרשות השידור, אלא שכרגע הנושא אינו רלוונטי - מליאת רשות השידור תמשיך בתפקידה עד יישום מסקנות ועדת לנדס.

השאלה אם הפעם יצליחו הפוליטיקאים לגבור מעל השיקולים האישיים תלויה גם במידת המעורבות של אנשי הוועדה בהמשך. אם לנדס וחבריו - אנשי מקצוע מהשוק הפרטי ופקידים בכירים במשרדי הממשלה - באמת מאמינים במסקנות שגיבשו הם צריכים להיות נוכחים בדיונים בכנסת ולפקח מקרוב שאף סעיף לא מסולף ומעוות בגלל גחמה פוליטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם