כך מבזבזת רשות השידור את כספי הציבור על תוכניות כושלות שמפיקים מקורביה - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך מבזבזת רשות השידור את כספי הציבור על תוכניות כושלות שמפיקים מקורביה

בחינת תקציב ההוצאות של הרשות ב–2012 מעלה חשש כי כספיה מפוזרים בקלות ■ בארגוני היוצרים טוענים כי הצעות של מפיקים מוערכים לא זוכות לתגובה - ואילו הפקות הקשורות למקורבים לליכוד ולבכירים ברשות זוכות לקידום מהיר

95תגובות

רשות השידור - ובעיקר ערוץ 1 - חיה על זמן שאול. שר התקשורת, גלעד ארדן, ושר האוצר, יאיר לפיד, החליטו להקפיא את הרפורמה, ונראה כי התסריט שלפיו הרשות תיסגר ובמקומה יוקם ארגון חדש נעשה סביר יותר מיום ליום. עד שזה יקרה, יש מי שגורף הון מהכסף הציבורי, כמו חברות שמקבלות תקציבי עתק להפקת תוכניות - בעוד שהרייטינג שלהן נמוך.

נתוני הפקות המקור של רשות השידור נחשפים כעת, לאחר מאבק משפטי שניהלו ארגוני היוצרים ופורום היוצרים הדוקומנטריים כנגד הרשות. מהדו"ח, שמתפרסם כאן לראשונה, עולה כי הרשות הזרימה עשרות מיליוני שקלים להפקות שנכשלו, שילמה לגורמים שנטען לגביהם כי הם מקורבים לדמויות חזקות ברשות השידור - ובעיקר הוציאה הרבה מעבר למקובל בשוק עבור הפקות פשוטות יחסית.

על אף הסכומים הגדולים, חברות הפקה הגדולות והמוכרות בשוק, שהן הצלחות טלוויזיוניות מוכחות בגופים אחרים, כמעט לא נכללות בדו"ח - אף שהן מגישות הצעות לרשות להפקות שונות. ההתנהלות בעניין זה מעלה תהיות קשות לגבי אופן קבלת ההחלטות ברשות ולגבי מדיניות חלוקת התקציבים.

כמו כל הגופים המשדרים בישראל, גם רשות השידור מחויבת על פי חוק להפנות חלק מתקציבה לרכישת הפקות מקור. אך בשעה שהזכיינים הפרטיים מזרימים לשוק מאות מיליוני שקלים, הרשות הציבורית לא עומדת כבר שנים במחויבותה להזרים 36% מהכנסותיה להפקות מקוריות מקומיות. הרעיון מאחורי החקיקה היה לקדם פלורליזם ולאפשר למפיקים עצמאיים לשדר תוכן בגוף השידור הציבורי. בפועל, עד 2011 התקציבים נבלעו בתוך התקציב השוטף של הרשות.

עד 2011, הפנתה הרשות סכומים מגוחכים להפקות מקור חיצוניות. ב–2009–2010 היא השקיעה 8–9 מיליון שקל בהפקות כאלה, במקום כ–260 מיליון שקל. ב–2011 הסכום גדל ל–25 מיליון שקל. המדינה מחלה לרשות שוב ושוב, בחקיקה, על חובותיה בתחום. ב–2012, במסגרת הכנות לרפורמה ברשות, אושרה חקיקה שלפיה תופחת המחויבות ל–15% מההכנסות - כ–73 מיליון שקל, מהם כ–50 מיליון שקל להפקות שהוגדרו "סוגה עילית".

בחינת תקציב ההוצאות של הרשות ב–2012 מעלה חשש כי היד קלה בחלוקת הכספים. אלא שבארגוני היוצרים ובפורום היוצרים הדוקומנטריים טוענים כי הפקות שונות שמוצעות לרשות על ידי מפיקים ותיקים ומוערכים לא זוכות כלל לתגובה, ואילו הפקות אחרות זוכות לקידום מהיר בתקציבי עתק.

עד כה סירבה הרשות לפרט אילו סכומים השקיעה בהפקות ומי היו חברות ההפקה שזכו בכסף. בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש פורום היוצרים הדוקומנטריים, באמצעות עורכי הדין יהושע רזניק וינון וסרטיל, חייב בית המשפט את הרשות לפרסם את הדו"ח המלא של ההפקות ב–2012–2013.

ניר קידר

משקיעים הרבה בתוכניות אירוח

מהדו"ח עולה כי חלק ניכר מההפקות הגדולות של רשות השידור בשנה האחרונה הועברו לז'אנר טלוויזיוני שכמעט חלף מהעולם: תוכניות אירוח. עלות ההפקה של תוכניות כאלה בערוצים המסחריים נמוכות יחסית - הן נעשות לרוב ללא צילומי חוץ או עריכות מוקפדות, והעלות העיקרית היא הטאלנטים, האולפן והצוות המצומצם. לא כך הדבר ברשות השידור.

אחת התוכניות הבולטות בתחום ב–2013 היתה "מחר שבת", תוכנית אולפן עם יעקב כהן ושמואל וילוז'ני. בחוזה עם הרשות סוכם כי ישודרו 20 פרקים בעלות של 5.8 מיליון שקל - כמעט 300 אלף שקל לפרק. "זה סכום דמיוני לתוכנית אירוח, אפילו עם תזמורת", אומר בכיר בתחום ההפקות בישראל, שמעריך כי עלות של תוכנית דומה בערוץ מסחרי עשויה להגיע ל–100 אלף שקל בלבד. ולא נראה שהרייטינג שהשיגה "מחר שבת" מצדיק את ההשקעה - 3.1% בלבד בכלל האוכלוסייה, פחות מממוצע הרייטינג של ערוץ 1 בפריים טיים ‏(3.4%‏) ב–2012.

גלי איתן

מאחורי "מחר שבת" עומדת חברת ההפקה גאגא, שהסטנדאפיסט שלום אסייג מחזיק ב–75% ממנה. לפי רשם החברות, שותף נוסף בחברה הוא רוני שוורץ, שנטען לגביו כי הוא בעל קשרים הדוקים עם גורמים ברשות השידור. הפקה שהוביל שוורץ, "צימרים", כיכבה בדו"ח מבקר המדינה ב–2006, לאחר שנטען כי הרשות שכרה ציוד בעלות של 2.2 מיליון שקל ללא מכרז עבור הצילומים, ושילמה יותר מ–600 אלף שקל עבור חודשים שבהם הציוד עמד ללא שימוש.

עוד תוכנית אירוח שכיכבה בערוץ 1 ב–2012 ומאז ירדה היא "שישי עם טל ברמן", שעלתה לרשות 5.7 מיליון שקל ל–20 פרקים - 280 אלף שקל לפרק, והשיגה רייטינג של 4.5%. את התוכנית הפיקה חברת עומר טי.וי שבבעלות ליאורה לנדאו, אשתו של ראש עיריית הרצליה המקורבת לליכוד, שהפיקה בעבר את תשדירי הבחירות של המפלגה.

כתבות נוספות ב-TheMarker:

התרחישים: רפורמה משופרת, סגירה חלקית או סגירה מוחלטת

מניות לאומי בשווי מיליארד ש' יסייעו לניצולי שואה - אז למה הן לא נמכרות?

ב–2012 השיג ערוץ 1 גם טאלנט בכיר מבית זכיינית ערוץ 2 קשת, אלי פיניש, שהגיש תוכנית אירוח הומוריסטית סביב האולימפיאדה, ב–3.7 מיליון שקל ל–20 פרקים - 185 אלף שקל לפרק. והרייטינג? 2.6% בלבד. את ההפקה הובילה חברת אליס תקשורת, שמאחוריה עומד קובי סיט - דמות מקושרת ברשות השידור, שהפיק לערוץ 1 שורה של הפקות נוספות, בהן אירועי יום העצמאות ב–2012 וב–2013, בעלות של 505 אלף שקל ו–655 אלף שקל בהתאמה, ומופע זמר ים תיכוני בעלות של 470 אלף שקל.

מסיט נמסר כי "אנו עובדים לפי הנהלים המקובלים ברשות השידור, ונשמח לעבוד עם כל גופי התקשורת בארץ. סכומי ההפקות שהוזכרו הם לעלות של כ–150 אלף שקל לפרק אחד".

חברת הפקות נוספת שנמצאת בקשרים הדוקים עם רשות השידור היא ניהול פלוס של יואב גרוס. החברה הפיקה לרשות ב–2012 תכנים לקראת חגי תשרי בעלות של כ–850 אלף שקל, וקיבלה ממנה שתי הפקות גדולות שנמצאות בשלבי עבודה: "היהודים באים" בעלות של 6.6 מיליון שקל ו"מי נתן לך רישיון" בעלות של 3.2 מיליון שקל - כלומר, 10% מתקציב ההפקות של הרשות בשנה וחצי האחרונות הועברו לניהול פלוס. לפי מקורות ברשות, עשויים להיחתם עם החברה הסכמים נוספים בקרוב. ניהול פלוס מקיימים קשרים עם אסייג וחברת ההפקה גאגא של אסייג ושוורץ. כך למשל, בקו הטלפון של החברה מקבל המתקשר מידע לגבי אופן ההתקשרות עם חברות מקבוצת גאגא. ניהול פלוס גם הפיקה את התוכנית "צחוק מעבודה" של אסייג בערוץ 2.

גרוס מסר בתגובה כי "החוזים שיש לי בערוץ 10 וברשת גדולים מאלה ברשות השידור. חברת ההפקה שלי היא אחת המובילות בשוק ואין סיבה הגיונית שלא אקבל הפקות מרשות השידור. ניגשתי ל–15 קולות קוראים וקיבלתי שתי הפקות ועוד ארבעה ספיישלים. אין שום קשר עסקי ביני לבין רוני שוורץ".

גם חברת ההפקות אבוט המאירי השיגה תקציבים מכובדים מהרשות השידור: החברה הפיקה 20 פרקים של תוכנית התרבות "הזירה" עם גל אוחובסקי, בעלות כוללת של 3.4 מיליון שקל - 170 אלף שקל לפרק. בלי קשר לרייטינג, שהיה 1.3% בלבד, בענף ההפקות סבורים כי הסכום מופרך יחסית לתוכנית שמבוססת על דיונים באולפן. ההפקה עצמה, יש לציין, היתה מושקעת וכללה אולפן גדול, צילומי חוץ לכתבה אחת ואנשי צוות.

אבוט המאירי זכתה בתקציב נוסף מרשות השידור עבור סדרה חדשה של בן זוגו של אוחובסקי, הבמאי איתן פוקס, בעלות של 7.1 מיליון שקל עבור 12 פרקים - 590 אלף שקל לפרק. העסקה אושרה ב–2012 ללא שהוצג לערוץ 1 תסריט מלא, ורק כעת היא נמצאת בשלבי עבודה.

"רק קצה הקרחון"

הרשות מחויבת להשקיע כ–50 מיליון שקל בשנה בהפקות "סוגה עילית", אלא שברשימת התוכניות מסוג זה שולבה באופן מעורר תהיה גם תוכנית הדוקו־ריאליטי "בואו לאכול איתי". תוכנית זו הופקה על ידי גיל הפקות בעלות של 6.9 מיליון שקל ל–50 פרקים, ורשמה רייטינג ממוצע של 1.9%. גורם בתחום ההפקה אמר כי "אף אחד בענף, כולל בשידורים המסחריים, לא מגדיר תוכנית נושאת פרסים כ'סוגה עילית', אז דווקא ערוץ 1 פועל כך?"

אסף גיל, המפיק של "בואו לאכול איתי", סבור כי זו אכן סוגה עילית. לדבריו, "זו סדרה דוקומנטרית שמשתמשת במנגנון של תחרות. מבחינת כמות העבודה שהתוכנית סיפקה, היא לא יורדת ואף עולה על כל תוכנית דוקומנטרית שהפקתי בחיי".

בחודשים האחרונים נכנס לתמונה מבקר המדינה, שעורך בדיקה מקיפה סביב הסכמי ההפקות של רשות השידור. ל–TheMarker נודע כי אחת התוכניות שנבדקות היא "נפגשים בשישי" עם יענק'לה מנדל, שמשמש גם יו"ר ארגון אמ"י ‏(אגודת אמני ישראל‏) ובמקביל מפיק את התוכנית באמצעות חברה שבבעלותו. עלות ההפקה של 26 פרקים ב–2013 הגיעה ל–3.9 מיליון שקל - 150 אלף שקל לפרק, והרייטינג בעונה הקודמת של התוכנית היה 2.9% בלבד.

דו"ח הרשות חושף השקעות נוספות, למשל סביב שידורי קדם האירוויזיון. הרשות רכשה שני סרטי דוקו סביב הקדם בעלות של מיליון שקל, ושני ערבי השידורים עלו לה 1.9 מיליון שקל. במקרה זה, הרייטינג של אירוע הגמר היה גבוה יחסית - 6.8%.

לצד תוכניות הריאליטי, הרשות חתמה חוזים להפקת דרמות ישראליות. הסדרה "30 שקל בשעה", שעונתה הראשונה יצרה תהודה רחבה, תקבל תקציב של 4.6 מיליון שקל ל–14 פרקי העונה השנייה. מנגד, הסדרה "בית המשאלות" של חיים בוזגלו זכתה לתקציב ל–7.4 מיליון שקל עבור 26 פרקים - אך זכתה לביקורות שליליות ולרייטינג של 1.8% בלבד.

לפי הדו"ח, בסך הכל השקיעה הרשות 73.8 מיליון שקל בהפקות חיצוניות ב–2012, וסכום זה שולמו עד כה 42 מיליון שקל בלבד. ב–2013 חתמה הרשות על חוזים בהיקף של 28 מיליון שקל, ובפועל שילמה עד כה 15 מיליון שקל.

מארגוני היוצרים נמסר כי "הנתונים הם רק קצה הקרחון בכל הקשור לנעשה ברוממה. קברניטי הרשות נוהגים באופן מקומם בכסף שמשלמים אזרחי המדינה. האחריות לפארסה נופלת באופן שווה על הדרג המקצועי והדרג הציבורי המפקח. אנו בוחנים את הדו"ח בעזרת היועצים המשפטיים שלנו כדי לגבש תגובה הולמת, הן בפן המשפטי והן בפן הציבורי".

מרשות השידור נמסר כי "כל ההפקות המוזכרות בכתבה עברו את כל שלבי ההתקשרות הנדרשים של כל הגורמים המקצועיים, וכללו בדיקה מדוקדקת של כל מרכיבי ההפקה והתוכן - והכל בשקיפות מלאה. הסכומים המפורטים בכתבה הם הסכומים המקובלים בשוק הטלוויזיה, וחלקם אף נמוכים מהם. כל חברות ההפקה שרשות השידור מתקשרת עמן הן חברות מקצועיות בעלות מוניטין, שעברו את כל תנאי הסף. כל ניסיון לייחס להתקשרות עם חברה זו או אחרת מניעים שאינם מקצועיים הוא ניסיון נואל ומגמתי של בעלי עניין שנמצאו כמתאימים פחות".

אסייג ולנדאו לא ענו לבקשת TheMarker לקבלת תגובה. את תגובתו של רוני שוורץ לא ניתן היה להשיג.

ארדן יקים צוות יועצים לרפורמה ברשות השידור

גם אם תיושם הרפורמה ברשות השידור, היא תיקלע לגירעון תזרימי כבר ב–2018 - כך עולה מהערכה כלכלית שהתבצעה עבור משרד התקשורת. לפי הנתונים, הגירעון ייווצר בשל תוספות השכר הצפויות לעובדי הרשות בשנים הקרובות - המצטברות לעשרות מיליוני שקלים בשנה.

התחזיות הפסימיות הללו היו בין הגורמים שדחפו את שר התקשורת, גלעד ארדן, ואת שר האוצר, יאיר לפיד להכריז על הקפאת הרפורמה ברשות ובחינה של מתווים שונים - ככל הנראה סגירת הרשות ופתיחתה לאחר מכן במתכונת מצומצמת. במשרדי הממשלה מעריכים כי ערוץ 1 ותחנות הרדיו של רשות השידור כנראה יוחשכו או יירדו מאוויר לכמה חודשים אם המהלך ייצא לדרך - בשל מחאת ועדי העובדים. לפי הערכות באוצר, עלות סגירת הרשות עלולה להגיע ליותר ממיליארד שקל, בעיקר למימון פרישת 1,800 העובדים. בשלב זה מתכוון ארדן להקים ועדת מומחים, ובהם כלכלנים ומומחי טכנולוגיה ותוכן, שיגבשו מתווה חדש לטיפול בסוגיית רשות השידור. היעד כרגע הוא כי בתוך ארבעה חודשים יסיים הצוות להגיש את המלצותיו.

סגירת הרשות עשויה להיות מורכבת מבחינה פוליטית. המכשול הגדול ביותר עד כה היתה לשכת ראש הממשלה, שהיה השר האחראי על הרשות בקדנציה הקודמת. בנושא זה היה פעיל במיוחד נתן אשל, לשעבר ראש הסגל של נתניהו. הרוח הנושבת כיום במשרד ראש הממשלה היא להתנתק מהרשות, בעיקר בשל הנזקים התדמיתיים שהיא גורמת לנתניהו. זו הסיבה, בין השאר, שארדן קיבל לטיפולו את התיק. ה"מוקשים" הבעייתיים יותר יהיו מתנגדים בתוך הליכוד, שעשויים להיות מושפעים מלחץ של גורמים במרכז המפלגה המחוברים לבכירים ברשות השידור. בשלב זה נראה כי ארדן הגדיר את הטיפול ברשות השידור כאחת ממטרות העל שלו, והוא סבור כי הדיווידנד הציבורי שיגרוף ממהלך כזה יהיה כדאי יותר פוליטית מאשר כניעה ללחצים בתוך הליכוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם