5 חברי מליאה: "איבדנו אמון ביו"ר ובהנהלה - לסגור רשות השידור" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלעדי

5 חברי מליאה: "איבדנו אמון ביו"ר ובהנהלה - לסגור רשות השידור"

במכתב ששלחו לשר התקשורת גלעד ארדן, הציגו חמישה מחברי המליאה עמדה חד־משמעית: "איבדנו אמון ביכולתם של היו"ר וההנהלה הנוכחית להביא להבראת רשות השידור, אם באמצעות רפורמה ואם בדרכים אחרות" ■ "המלצתנו: לבנות רשות שידור ציבורית חדשה, שתיוסד על פי מודל ועקרונות שונים מהותית מהנוכחיים" ■ ההסכמים הסופיים של הרפורמה אמורים להיחתם היום בין ועדי העובדים לאוצר

99תגובות

האם יש ביכולתה של הרפורמה ברשות השידור להציל את השידור הציבורי בישראל? רגע לפני החתימה הסופית על יישום הרפורמה, ובתום שבוע סוער, שבמהלכו הודיע שר התקשורת הטרי, גלעד ארדן, כי אינו מרוצה מתוואי הרפורמה, פירסמו ביום חמישי האחרון חמישה מחברי מליאת הרשות את עמדתם החד־משמעית, שלפיה הרפורמה לא תציל את השידור הציבורי. הפיתרון היחידי, לדבריהם, הוא סגירת הרשות ובנייתה מחדש.

"איבדנו אמון ביכולתם של היו"ר ‏(אמיר גילת‏) וההנהלה הנוכחית להביא להבראת הרשות, אם באמצעות הרפורמה המדוברת ואם בדרכים אחרות", כתבו חברי המליאה במכתב ששלחו לשר ארדן. "המלצתנו היא לסגור את הרשות ולבנות רשות שידור ציבורית חדשה, שתיוסד על פי מודל ועקרונות שונים מהותית מהנוכחיים". מהנהלת רשות השידור לא נמסרה תגובה לדברים.

אוליבייה פיטוסי

במכתבם מפרטים חברי המליאה שורה של כשלים בניהול הרשות בשנתיים האחרונות. "לצערנו, גילינו כי ההתנהלות של הנהלת הרשות אינה עומדת באף קנה מידה מקובל, מקצועי או ערכי. אנחנו לא פחות מהמומים לראות כיצד הנהלת ארגון מעזה להתנהל במאה ה–21". חברי המליאה הציגו דוגמאות לדרך פעולתה של הנהלת הרשות, "בצורה כוחנית, שרומסת את תוצרי עבודתן של ועדות שמינתה, כשהתוצאות נוגדות את דעתה".

על המכתב חתמו ד"ר טלי איכנולד דביר, סגנית דקאן בית הספר אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה; ד"ר אורי ארבל גנץ, ראש בית הספר לחברה ולממשל במכללת בית ברל; יפעת זמיר, מנכ"לית עמותת כ"ן - כוח נשים; השופטת בדימוס ד"ר בלהה כהנא; וחני פרי. במליאה 31 חברים, מהם שבעה בוועד המנהל של הרשות. המכתב נשלח על רקע הכוונה לחתום היום על הסכמי הרפורמה הסופיים עם ועדי העובדים והאוצר, ולהתחיל ליישמה ב–1 ביוני.

"צריך אנשים 
שיודעים לנהל"

"השורה התחתונה קשה, אבל פשוט איבדנו אמון בהנהלה הנוכחית להוביל לעומק את המהלך של תיקון", אומרת זמיר. "אנחנו עומדים בפני מהלך מורכב מאוד של רפורמה, כולל הסכמי עבודה ורכישות ציוד. זו רשות ממשלתית שנמצאת בקריסה, אבל רפורמה לגוף כל כך חולה אי אפשר לבצע עם ההנהלה הנוכחית. 800 מיליון שקל לתקציב הרשות זה הרבה מאוד כסף, וצריך אנשים שיודעים לנהל, לא פוליטיקאים או פוליטיקרטים. יש ברשות כל המחלות של המגזר הציבורי, וגם מחלה של פוליטיזציה ושל ועד עובדים חזק מאוד".

כהנא, שכיהנה כיו"ר ועדת אתיקה, ניסתה במשך זמן רב להכניס קוד אתי חדש לרשות, אך לדבריה החלה להתייאש מכך. "הסכמנו, למשל, לאשר את הרפורמה, בתנאי שתקום ועדת מעקב, שבראשה יעמוד ארבל־גנץ. הוועדה התכנסה פעם אחת ועלו שאלות קשות, אבל האמירות שלנו לא נשאו חן בעיני ההנהלה, והיו"ר החליט לפרק את הוועדה", היא אומרת.

עופר וקנין

השאלה הגדולה היא איך מצליחה ההנהלה להעביר החלטות במליאת הרשות, כמו פירוק ועדת המעקב, אף שאמורים להיות נציגי ציבור שיפקחו על הנעשה בהנהלה. "בקושי משתתפים אנשים בישיבות הנהלה", אומרת כהנא. "אנשים איבדו אמון בכל הגוף הזה, ולעתים אין בכלל קווארום, ואז מכנסים ישיבה ללא קווארום וברוב של שניים־שלושה אנשים שמקורבים להנהלה מאשרים דברים". כהנא טוענת כי מאחורי הקלעים נעשים דברים חמורים הרבה יותר. "בחלק מהמקרים יש לנו ידיעות ברורות, שלא נפרט אותן, על איומים על אנשים", היא אומרת. "יש אנשים שנאלמים דום, שפתאום לא מגיעים לישיבות מליאה, או שפתאום מוציאים אותם באמצע ישיבה, ואז הם חוזרים ומצביעים בעד ההנהלה".

איכנולד דביר מפנה אצבע מאשימה גם כלפי גילת, שלדבריה, אינו מסייע למליאה לפקח על ההנהלה. היא טוענת כי במקרים רבים הוא מסרב לקבוע ישיבות בנושאים שהם רוצים להעלות לדיון, וגם כשהמליאה מתכנסת, הוא קובע את סדר היום, ולא מותיר זמן לדון בנושאים שהם העלו. "אלה תמרונים פוליטיים של כיתה א', אבל זה מצליח לו", היא אומרת.

מדוע נזכרתם דווקא עכשיו לפרסם את המכתב הקשה?

"עשינו אלף ואחד ניסיונות בכל דרך אפשרית לתקן את המצב", אומרת איכנולד דביר. "עכשיו, כשיש שר תקשורת חדש, יש סיכוי שהוא ישנה דברים. יש לו דרכים לפעול מול מנכ"ל משרד ראש הממשלה ונציבות שירות המדינה, שימצאו דרכים לעצור את זה. יש ברשות אנשים מקסימים ואנשי מקצוע מעולים, אבל פשוט אין להם תנאים לעבוד. המקום הזה כל כך רקוב מבפנים, שצריך לסגור אותו ולפתוח מחדש, כדי שגם לציבור יהיה אמון ברשות החדשה".

אם הרפורמה תיכנס לתוקף ודבר לא ישתנה, מה יהיה הצעד הבא?

זמיר: "ברור שאנחנו מתפטרים. אנחנו נמצאים בעידן של פוליטיקה חדשה, וזו הזדמנות מצוינת לעשות מהלכים דרסטיים. אחרי שהתייעצנו עם אנשי מקצוע, הבנו שחייבים לסגור ולהקים גוף חדש. שהעובדים יקחו פיצויים ויילכו הביתה, והטובים ייקלטו מחדש".

הצעדים של ההנהלה, בניגוד לדרישות חברי מליאה, באים לידי ביטוי גם בתוכן. כך למשל, חברי מליאה הביעו לא פעם דרישה לבצע פיילוטים לתכנים שעולים בערוץ 1, כדי לוודא שהכסף זורם לתכנים איכותיים, כמו שמקובל בערוצים המסחריים, אך הדרישה לא נענית.

"הרפורמה היא רק תחילת השינוי"

ואולם, לא כל חברי המליאה מסכימים עם חמשת שולחי המכתב, התומכים בפירוק הרשות. יואב הורוביץ, חבר הוועד המנהל של הרשות, אומר: "אין פה שני צדדים. אני שותף לדאגה של כולם למצב של רשות השידור. הרשות זקוקה לשינוי מהותי, זה גוף חולה שצריך לתקן. כששוקלים את כל השיקולים, הדרך הנכונה היא להתחיל ברפורמה. הרפורמה היא רק תחילתו של השינוי. אחרי שתהיה תשתית, נוכל לטפל בכל שאר הדברים. גם להנהלה ברור שהרשות מתפקדת כיום בצורה שאינה מניחה את הדעת. השלב הבא יהיה לראות איך אנחנו דואגים לזה שתהיה רשות טובה יותר ונעמוד בהוראות החוק. כיום יש מתווה ברור, ונעשה את התיקונים שצריך".

הורוביץ סבור כי הרשות יכולה להמשיך בתפקידה. "לסגור ואחר כך לפתוח, זה דבר שקשה מאוד ליישם. לסגור תמיד אפשר. אם יראו בעוד כמה חודשים שכלו כל הקצין, אני הראשון שיגיד לסגור", הוא אומר.

גביש: "לערוץ 1 אין זכות קיום ממשית"

הרפורמה ברשות השידור יצאה לדרך בתקופתו של היו"ר לשעבר, משה גביש. כבר לפני ארבע שנים, אומר גביש, נחתמה הרפורמה עם ההסתדרות והוועדים, "אבל בארבע שנים לא נעשה דבר, והכל נפתח מחדש", הוא אומר. כיום, הוא מסביר, גם בקרב חברי המליאה וגם בהנהלת הרשות, "יש קשר פוליטי מאוד חזק לגורמים מסוימים, ואני לא בטוח שנבחנו הכישורים שלהם לפני מינויים. הרשות מתנהלת בפועל רק על ידי ההנהלה, והמליאה והוועד המנהל לא מעורבים".

באותם ימים הגיש גביש לשר הממונה דאז על רשות השידור, יולי אדלשטיין, הצעה מרחיקת לכת ומשמעותית יותר כדי להבריא את הרשות. התפישה של גביש נשענה אז על העובדה שתחנות הרדיו של הרשות מבצעות את תפקידן בצורה טובה יחסית. כך, רשת ב' עדיין זוכה לשיעורי האזנה גבוהים יחסית ומהווה מקור חדשותי חשוב. "צריך לאושש את רשת ב'", אומר גביש, ומתכוון בעיקר לניסיונות המעורבות הפוליטיים שהיו בתחנה, כמו הניסיונות להצמיד מגישים מאזנים לקרן נויבך. "הרדיו התנהל במשך שנים בצורה טובה, ולכן היה קשה לקלקל אותו. יש גם חשיבות לשמור תחנות נוספות של קול ישראל, כמו קול המוסיקה או רשת מורשת".

לעומת זאת, לערוץ 1, אומר גביש, "אין זכות קיום ממשית". ההצעה של גביש היתה לייעל באופן משמעותי את הוצאות כוח האדם של הרשות. "יש ברשות השידור יותר מ–1,800 עובדים. באמצעות התוכנית, הרשות יכולה לתפקד עם כ–800 איש", הוא אומר.

גביש מציע להפריד בין זרוע הרדיו של הרשות לבין הטלוויזיה. "גם ברדיו אפשר להתייעל ולחסוך בהוצאות כוח אדם, אבל הרדיו מתנהל טוב ורשת ב' יכולה להמשיך לממן תחנות נוספות. הרדיו צריך להיות יישות עצמאית". לגבי הטלוויזיה, גביש הציע מהלך מהפכני יותר: להותיר בערוץ 1 רק חברת חדשות עם כ–200 עובדים, בדומה למבנה של חברות החדשות בערוצים המסחריים. במקביל, ערוץ 1 יוציא את כל ההפקות שהוא מבצע למפיקים חיצוניים, ולא יבצע דבר בתוך הבית. "זה ייתן חופש ליצירה בערוץ 1. את הכסף שייחסך, אפשר יהיה להפנות להחזרת ההלוואות הרבות של הרשות במסגרת הרפורמה. בשלב הבא, הרשות תוכל להשקיע מדי שנה 200–250 מיליון שקל בהפקות חיצוניות", הוא אומר. "ממשלות ישראל, לאו דווקא הנוכחית, היו מעוניינות ברשות שידור חלשה. בדרך הזו הן יכלו להפעיל לחצים. בארבע השנים האחרונות ניהלו את הרשות אנשיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו".

בכל הקשור ליישום הרפורמה הנוכחית, גביש מסופק מאוד אם היא תועיל לרשות, משתי סיבות: ראשית, השלב הראשון של פרישת 700 העובדים ייעשה בתהליך של פרישה מרצון. במצב כזה, מסביר גביש, ברור כי העובדים הטובים יותר, שיש להם אפשרות לקבל פיצוי כספי גבוה ולמצוא עבודה בחוץ, הם אלה שיעזבו - והרשות תישאר עם העובדים הפחות הטובים. הבעיה השנייה היא ההנהלה הנוכחית: "זו הנהלה שעושה חשבונות, שמתנקמת בעובדים, וזה יבוא לידי ביטוי בהחלטה מי יפוטר", אומר גביש.

גביש מנהל כיום תביעה נגד הרשות בדרישה שתיישם את ההסכם עמו, שלפיו מרכיב משכרו היה אמור להיות מועבר למטרות ציבוריות. כעת הוא מקווה כי השר ארדן יוכל להוביל מהלך. "כיו"ר ועדת הכלכלה, ארדן ניסה להוביל מהלך לחוק רשות שידור חדש, שהיה עשוי לנתק את הפוליטיקה מהרשות, אבל בסופו של דבר, שינו לו את החוק ועדיין המינויים ברשות נעשים על ידי הממשלה", הוא אומר. "הניסיון שלי עם ארדן חיובי, ואני רואה בחיוב את ההתערבות שלו בסוגיה. ברגע שהמדינה מזרימה כסף, היא חייבת לדאוג שהוא ינוצל למטרות נכונות, ובנקודת הזמן הנוכחית, הרפורמה היא לא הדרך הטובה ביותר להבריא את הרשות".

מינויים שנויים במחלוקת

סוגיית המינויים היא אחת הבעיות המרכזיות שהועלו במכתב של חברי המליאה לשר ארדן. הם מזכירים את המינוי של מנכ"ל ערוץ 1, שבמסגרתו ועדת איתור של הרשות לא הצליחה להביא מועמד חיצוני לתפקיד מנהל הערוץ, וזאת לאחר שקיימה מכרז פנימי וחיצוני. ההנהלה רצתה במינויו של משה נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות, אלא שנסטלבאום נאלץ כיום להתמודד עם תובענה של נציבות שירות המדינה בגין הטרדה מינית, לאחר שנטען כי העיר הערות הומופוביות לעובדים הומוסקסואלים. כל זה לא מנע מוועדת המכרזים להחליט כי הוא המועמד לתפקיד, ולא למנות אף אחד אחר ‏(בשלב זה ממלא את מקומו המנכ"ל, יוני בן מנחם‏).

יעקב בורובסקי, חבר הוועד המנהל, שיגר מכתב חריף לוועדת האיתור ודרש לפזרה בנוגע למינויו של נסטלבאום. במקרה אחר, יו"ר ועדת הכספים הציב בסימן שאלה את תקפות הליך בחירת סמנכ"ל משאבי אנוש של הרשות, אבל זה לא מונע מההנהלה להמשיך בשלה.

בנוסף, במכתב טענות רבות אחרות, בנוגע לביטול לא מוסבר של ועדת הפיקוח על הרפורמה; פרוטוקולים של דיוני מליאה שמעולם לא מתפרסמים; העלמות מידע לגבי מצבה הכספי של הרשות; וטרפוד עבודתן של ועדות, כמו למשל בעניין המלצות לגיבוש קוד אתי חדש.

חברי המליאה התייחסו במכתב גם לההתנהלות של בן מנחם עצמו. למרות התראות מהממונה על השכר באוצר, בן מנחם מועסק ללא חוזה, מפני שהוא מסרב לחתום עליו. לא זו בלבד, אלא שבן מנחם תובע את רשות השידור להעניק לו זכויות פנסיה תקציביות - כלומר, שכל הפנסיה שלו תגיע מהמדינה, ולא תופרש על ידי העובד.

עוזרו של מנכ"ל הרשות, זליג רבינוביץ', מככב גם הוא במכתבם של חברי המליאה לשר התקשורת. בית הדין לעבודה קבע אמנם כי רבינוביץ' לא יוכל לעסוק בענייני כוח אדם ולהעביר הוראות לדרג המקצועי, אבל זה לא מונע ממנו להמשיך להיות מעורב בניהול הרשות. "בלשון המעטה, נראה כי מעורבותו של רבינוביץ' בענייני ניהול רשות השידור, בהנחייתו המפורשת של המנכ"ל, חורגת מפסק הדין", כותבים חברי המליאה.

רבינוביץ' גם ממשיך בימים אלה לנהל את המו"מ מול ועדי העובדים. השבוע, לאחר שהגיע לסיכומים אחרונים עם הוועדים, הוא שיגר הודעת SMS לחברי ההנהלה והוועד המנהל, שבו עידכן על הסיכומים וכתב: "שיהיה לכולנו בהצלחה, ושנצעיד את השידור הציבורי למחוזות שהוא ראוי להם. תודה למנכ"ל שתמך בי ונתן בי אמון לאורך כל הדרך הקשה, תוך ניסיונות רבים ונאלחים לסכסך ולפצל ולשבור את 'מלתי'. תודה לכל חברי הוועד המנהל והיו"ר שתמכו במינויי על ידי המנכ"ל, ואף אישרו אותו ועמדו כחומה בצורה גם בימים הקשים".

יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, אמר בתגובה: "מאז כניסתי לתפקיד הבהרתי שהרפורמה, על יתרונותיה וחסרונותיה, היא כרגע הדרך היחידה להבראת רשות השידור. כך סבור גם הרוב הגדול של חברי המליאה כמו גם משרד האוצר. זו הסיבה שהקדשנו מאמץ כה רב להביא להתנעתה ואין חולק על כך שאם לא תיושם - דינה של הרשות להיסגר.

"בשלב זה, מתוך אחריות כבדה, העדפתי לתת סיכוי והזדמנות להבראה ולשמחתנו המאמצים נשאו פרי - מחר אמור להיחתם ההסכם ליישום הרפורמה, ולראשונה מזה שנות דור יש סיכוי של ממש לשיקום הרשות וקידום השידור הציבורי.

"ניצני התהליך כבר נראים לעין- בעיקר בהגדלה דרמטית של ההשקעה בהפקות מקור. מוסדות רשות השידור מפקחים בצורה הדוקה על פעילות ההנהלה ומעבר לכך אין בכוונתנו לנהל את רשות השידור על גבי העיתון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#