כמה באמת שווים הדגלים, הפטישים והקצף שקניתם ליום העצמאות?

המסע מתחיל במחסן בסין, עובר בתחנת ביניים בדרום תל אביב ומסתיים בצמתים ובבסטות של במות הבידור - במחיר גבוה פי שלושה ■ סיור ברחוב מטלון, ממלכת ציוד המסיבות הישראלית, רגע לפני הטירוף של החג

עידו אפרתי
עידו אפרתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו אפרתי
עידו אפרתי

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום עמוס ברחוב מטלון שבדרום תל אביב, עסקי יום העצמאות מגיעים לשבוע השיא, לישורת האחרונה. "מעכשיו עד יום העצמאות זה כסאח רציני", מסביר סוחר גבוה ומזוקן בין מדפי החנות.

שבוע לפני יום העצמאות, הרחוב נראה כמו מפגן של לאומיות בלתי מסויגת. אדם זר - ולא חסרים כאלה באזור - עלול לטעות ולחשוב שממש כאן הכריז בן גוריון על הקמת המדינה. אם אתם מחפשים פטריוטיזם מגומי, פלסטיק או פוליאסטר, הגעתם למקום הנכון. דגלים, דגלים ועוד דגלים. בכל גודל או גרסה: לחלון או למראה של המכונית, לראש, לשיער, קופץ, מנצנץ, מהבהב באורות צבעוניים.

החנויות קרובות זו לזו, זולגות לרחובות כפר גלעדי והרצל, מציגות לראווה גרזנים, פטישי ענק ונבוטים מתנפחים, לצד כובעי בוקרים, סיכות לבגדים, צופרים בצבעי הלאום - על כולם מוטבע מגן דוד וכולם מהמזרח הרחוק.

לא שומרים כלום לשנה הבאהצילום: תומר אפלבאום

"רחוב מטלון נחשב השוק הסיטונאי היחיד בישראל לצעצועי יום הולדת ומסיבות. יותר מ-50% מהסחורה מגיעה אל רחוב מטלון והשאר מתפזרת בהיקפים נמוכים בהרבה בערים כמו חיפה ואשדוד", מסביר קובי אמסלם, הבעלים של חברת "צעצועים זה אנחנו", האחראית על יותר מ-70% מיבוא הדגלים ומוצרי המסיבות ליום העצמאות. אמסלם, שעוסק ביבוא צעצועים משך כל השנה, מחזיק משרד קבוע בסין שבו הוא נמצא חמישה חודשים בשנה, בין היתר בשביל תקופות עמוסות כמו זו של יום העצמאות, שבכל הקשור למוצרים הנלווים שלו, הוא נחשב היבואן הגדול והמרכזי.

רוב הסחורה של אמסלם המיועדת לחגיגות יום העצמאות נוחתת כאן במטלון - ממלכת הגימיקים בשקל והלב הפועם של מארגני המסיבות והבסטיונרים של יום העצמאות. מכאן יוצאים הילדים שמוכרים לכם דגלי רכב בצמתים, והטיפוס המפוקפק שימכור לילד שלכם ספריי שלג במחיר מופקע. זה המקום שבו שוכנים אדריכלי השלאגרים של החג הבא.

הקאובוי היהודי

אדם מבוגר, עם מכנסיים קצרים וכפכפים, חובש כובע של קאובוי לבן מעוטר ברצועה עם מגני דוד צועק בקול, עובר מחנות אחת לאחרת. אני מתעניין בדגלים לרכב והוא מציע ארבעה ב-10 שקלים. "בצומת ימכרו לך אחד בחמש", הוא אומר. אני שואל על פטיש מתנפח ומסביר לו שזה לצורך כתבה. הקאובוי מדרום תל אביב מרצין: "אנחנו, החבר'ה משכונת התקווה, לא אוהבים לענות על שאלות. אל תיכנס לחנות הזו ולא לחנות השנייה, גם היא שלי". אני מבין שאם אקבל ממנו פטיש, הוא לא בהכרח יהיה עשוי גומי, וממשיך הלאה.

המפעל העסקי הגדול של יום העצמאות מזוהה באופן טבעי עם בעלי האטליזים, רשתות השיווק והאמנים שחורשים את הארץ בהופעות, במימון הארנונה שלנו. אבל רגע, מה עם הסממן הייחודי של יום העצמאות - זה שגורם לכל הישראלים להיראות יום אחד בשנה כמו אוהדי כדורגל של אותה קבוצה? ענף הדגלים ואביזרי החגיגות הוא למעשה תת־ענף שמתנקז לכמה שעות של אירועי ערב יום העצמאות. הוא מתחיל בחגיגות הרחוב ההמוניות ובבמות ההופעות בערים, וממשיך למסיבות בבתים פרטיים או במועדונים, שנמשכות אל תוך הלילה.

רובן המכריע של רשתות הצעצועים המכובדות מוותרות מראש על התענוג ומשאירות את המסחר באביזרי החגיגות לחנויות השכונתיות ולבעלי הבסטות, שחיים מחג למועד. על פי הערכות, שוק אביזרי יום העצמאות מגלגל כ-60-50 מיליון שקל בשנה. בהתחשב בעובדה שמדובר במוצרים זולים שמיועדים לכמה שעות בלבד, יממה לכל היותר, אפשר לומר שעם ישראל אוהב לחגוג ולהשקיע בגימיקים.

בינתיים, בחנויות ברחוב מטלון מתחממים העניינים: עובדים אורזים שקיות גדולות ללקוחות שמתכננים לערוך מסיבה בערב יום העצמאות. ההזמנות מגיעות לסכומים של 300-200 שקל. במקביל נשלפות עוד ועוד עגלות. היבואנים מבחינתם משתדלים כל שנה להפתיע ולשנות.

הצעצועים והמספרים של יום העצמאות

"הפטישים המתנפחים גדלו השנה מחצי מטר למטר. אחד הגימיקים של השנה הוא פטיש מתנפח עם אור בפנים", מסביר רוני אבגן, מבעלי חנות אבגן־פופ. "אנחנו מוכרים לחנויות שכונתיות וגם לרשתות. עד יום העצמאות נמכור עוד אלפי מוצרים כאלה. אף אחד לא שומר לשנה הבאה, כי כל שנה זה משהו חדש. מי שיבואן, יש לו רווח. אם פה הצרכן הבודד קונה פטיש מואר ב-10 שקלים, בבסטות של ערב יום העצמאות המחירים יכולים להגיע גם ל-40-25 שקל, תלוי באיזו עיר מדובר - עשירה או ענייה".

הלהיט: קשתות לשיער

מיד כשמסתיים פורים, ממהרים הסיטונאים להיפטר מהסחורה ומתחילים בהכנות ליום העצמאות. שרשרת המעורבים וגוזרי הקופונים בדרך לצרכן היא ארוכה, ולימי השיא שלקראת החג קדמה הכנה של חודשים. כל המוצרים, למעט תרסיסי השלג, מיוצרים בסין. "איך אומרים: 'אלוהים ברא את השמים ואת הארץ וכל השאר מיוצר בסין'. רוב המוצרים מגיעים מהעיר איו, שם קיים מרכז בגודל שלא ייאמן לכל המוצרים מהסוג הזה", מסביר אמסלם. "אנחנו מדברים על קניון ענק בשם פוטיין שאי אפשר לתאר את הגודל שלו במלים, עם עשרת אלפי דוכנים של צעצועים בלבד. חצי שנה לפני יום העצמאות אנחנו מגיעים ובוחרים דוגמאות, החברות הסיניות מאשרות את הייצור ותוך שלושה שבועות זה מוכן. לוקח עוד חודש להביא את זה לישראל באונייה. אני נוהג להתייעץ עם אשתי מה כדאי להביא השנה".

מהרגע שהגיעה הסחורה מתחילה שרשרת השיווק וההפצה לעבוד: "פטיש מתנפח ענק עולה לנו 4.5 שקלים ליחידה ‏(כולל הובלה ומיסוי‏), אני מוכר לסיטונאי ב–5.5 שקלים, הוא מוכר את זה הלאה לבסטיונר ב–7–7.5 שקלים, וזה מוכר לצרכן הסופי ב–15 שקל לפחות", טוען אמסלם. היקף הסחורה של דגלים ומוצרים מתנפחים לחג שנכנסה השנה לישראל מוערך ביותר מ–10 מיליון שקל. עד שתגיע לצרכן הסופי היא תכפיל את שוויה פי ארבעה לערך, לכדי כ–40 מיליון שקל.

את הסחורה שלו שלח אמסלם לרחוב מטלון כבר לפני שלושה חודשים. לאקססוריז בצבעי כחול־לבן יתווספו עוד כמה פריטי חובה שלא מזוהים בהכרח רק עם יום העצמאות, אבל נחשבים מבוקשים במיוחד בחג. אקדח בועות סבון הוא אחד המוצרים הנמכרים לקראת יום העצמאות - צעצוע שרק ממנו יובאו השנה לקראת החג עשר מכולות בסכום של כ–2 מיליון שקל. גם כאן, מכפלות הרווח בשרשרת ההפצה דומות למוצרים האחרים. אחרי אקדחי הסבון, המוצרים הנמכרים ביותר הם כל האביזרים המנצנצים והמהבהבים, שהשנה, משום מה, רובם הוצמדו לקשתות לשיער ‏(למורת רוחם של הקירחים‏).

"קשתות ראסטות וקשתות מוהיקן עם אורות, קשתות עם דגלי ישראל ועם פפיונים מוארים. וגם: עגילי אור, שרשראות אור, סיכות דגלי ישראל מאירות, כיסויים למראות של הרכב וספריי שלג", מפרט בפני אלון, מחנות הסיטונאות ש.ט צעצועים. גם הוא מייבא חלק מהמוצרים בעצמו, ונסער מהחוויות ממסע הקניות שלו בסין: "נוסעים לאיו, לגוואזו ולשנזן ועל הדרך עוצרים לחופש בתאילנד. אתה מגיע לסין ונכנס למולים שאין דבר כזה. קח את עזריאלי ותכפיל ב–9,000".

ואולם, גם אם נדמה שמי שמביא סחורה מסין נהנה משיעורי רווח של מאות אחוזים על פריטים שנרכשים בעשרות אגורות ליחידה, מסביר אלון כי לא כך הם פני הדברים. "גם אם העלויות של המוצרים נמוכות, יש הרבה תשלומים נוספים כמו הובלה, עמילות מכס, ביטוח לסחורה ועוד", הוא אומר.

שלג בדרום תל אביב

כבר שעת צהריים ובמדרכה ממול מתרוצצים הסיטונאים - מעבירים על עגלות עשרות ארגזים של ספריי שלג ממחסן צדדי לקדמת החנות. "אתה לא מבין?" נוזף בחור צעיר, סוחר באחת החנויות, באב לילד ממושקף, "אנחנו לא מוכרים בבודדים, רק בקרטונים. היית פה כבר ארבע פעמים. מה לא ברור?".

אם יש משהו ששומר על יציבות בחג הזה לאורך השנים ושאינו מושפע מרוח הזמן, זהו מיכל התרסיס הלבן. בעוד שבן הזוג שלו, הפטיש, מחליף מדי שנה גודל, צורה ומרקם, נותר התרסיס המטריד כפי שהכרנו אותו: לבן, מבוקש ומלכלך. "הגדולים כבר התחילו לנקות סחורה. עד עכשיו הם מכרו משטחים של 70 קרטונים, עכשיו זה השלב שמוכרים כמויות קטנות יותר של 10 קרטונים, ואחר כך בודדים", מסביר לי חיים, מהחנות "להיט" שבהמשך הרחוב. אני מחייך ומהנהן כאילו שאני מכיר את הז'רגון, אבל יעברו עוד כמה דקות לפני שאבין שהוא מדבר על מכלים של ספריי שלג, שנמכר בכמויות שיכולות לכסות את החרמון פעמיים.

רחוב מטלון מתכונן ליום העצמאותצילום: תומר אפלבאום

הספריי מסעיר את הילדים הרבה יותר מהפטישים המתנפחים. הוא נרכש גם על ידי בני נוער, או על ידי בוגרים אינפנטיליים במיוחד. המחיר בסיטונות: 7 שקלים, המחיר לצרכן ליחידות בודדות: 10 שקלים, המחיר לצרכן בדוכני יום העצמאות ערב החג: 15 שקל ומעלה. כמחצית ממוכרי הדוכנים לא נצמדים למחיר וינסו להעלות את המחיר אל מעבר ל–15 שקל, בהתאם לביקוש ולתחרות המקומית.

חודש לפני החג הנחית אמסלם, היבואן הבלעדי מספרד של הספריי, מכולה בישראל עם 250 אלף מכלים של הקצף הלבן - כולם יימכרו ויתרוקנו עד סוף החג. ואולם על אף הביקוש הגבוה לתרסיס, מתברר שמדובר במוצר בעייתי מבחינה מסחרית. "זה מוצר שהוא לא כלכלי ליבואנים אבל חייבים לייבא אותו", הוא טוען. "אני שולט על נתח של קרוב ל–80% משוק הצעצועים ליום העצמאות, אבל אף אחד לא יקנה ממני צעצועים אם אני לא אביא גם ספריי שלג - זה מוצר חובה. זה כמו שלא תיכנס לסניף של רמי לוי אם לא יהיה בו קוקה קולה. להביא אותו עולה לי 6.20 שקלים ליחידה ואני מוכר אותו לסיטונאים ב–6.50 שקלים. בנוסף, אנחנו משלמים עשרות אלפי שקלים למכון התקנים כדי שהמוצר יעמוד בתקן הישראלי", הוא מסביר.

אחת הבעיות בשיווק התרסיס הוא שרשויות מקומיות רבות בישראל אוסרות את מכירתו. הן אוכפות את האיסור באמצעות חוקי עזר עירוניים ופקחי עירייה ושוטרים נוהגים להחרים את מכלי התרסיס כל אימת שאלה צצים ברחובות וליד במות הבידור - הן מבעלי דוכנים והן מילדים. "העיריות, בעיקר במרכז הארץ, לא מאפשרות את מכירת התרסיס כיוון שהוא מלכלך את העיר, ועולה הרבה כסף לפנות את המכלים הריקים לאתר הפסולת ברמת חובב", אומר אמסלם. בהתאם לכך, רוב תרסיסי השלג נמכרים דרומית לתל אביב, שם מאפשרות רוב הרשויות למכור את מכלי הקצף. "מתוך 250 אלף, 200 אלף הולכים לאזור הדרום, לערים כמו אשדוד ואשקלון. חלק מגיעים לרשתות צעצועים כמו הפיראט האדום ולחנויות שכונתיות", מסביר אמסלם.

"לא תמיד זה היה ככה", טוען אחד הסוחרים במרכז הסיטונאי במטלון. "פעם ביום העצמאות אפשר היה לעשות מה שרוצים. הבסטות קנו הכל, העיריות אפשרו למכור הכל ואפילו במס הכנסה לא היו מתלבשים על בעלי העסקים של יום העצמאות. זה היה כמו תרומה לעסקים לערב אחד. היום הכל השתנה. בודקים את כולם והעיריות מחרימות את הקצף".

דגל עם פטנט

אחד ממוצרי הדגל ביום בעצמאות הוא הדגלים לרכב - אלה שנצמדים לחלונות, מכסה המנוע או תא המטען. על פניו, הדגל הזה נבלע בתוך ערב רב של גדלים שונים ומוצרי יום עצמאות. ואולם מדובר במוצר מיוחס, בעל מעמד מסחרי מיוחד. העניין הוא לא הדגל עצמו, כמו מוט הפלסטיק שמחובר אליו - שהוא פטנט ישראלי רשום של חברת רונית דגלי אומות, שהיא גם יצרנית בלעדית של מה שמוגדר באופן רשמי כ"מוט רב־תכליתי לדגל רכב".

השליטה של חברת רונית בפטנט הופכת אותה לבעלת השליטה גם במסחר שלו. "דגלי רכב זו נישה נפרדת שנשלטת על ידי חברת רונית דגלים, הם מוכרים מזה כמה מיליונים כל שנה", מסביר אחד הסיטונאים. "חלק מהסיטונאים לא מוכנים להחזיק את זה כי זה מוצר שעולה 88 אגורות, אבל החברה מוכרת אותו ב–1.5 שקל".

את דגלי הרכב אנחנו פוגשים בצמתים מרכזיות כשהם נמכרים על ידי ילדים ובני נוער, או מתגוללים בשולי כביש המהיר אחרי שנתלשו מעוצמת הרוח. לטענת הסוחרים, בניגוד למה שנהוג לחשוב, מאחורי מכירות הדגלים בצמתים לא מסתתרים ארגון פשע או תשתית מרוכזת.

"מגיעים הנה ילדים, קונים קרטון ב–400 שקל - 2 שקלים לדגל, משלשים את המחיר בצומת, מסיימים את הארגז ובאים לקנות עוד אחד", מספר הסוחר. נדמה שאיכשהו זה עובד: השילוב של רמזור אדום, מבטי התחינה של הנער ומחיר של 5 שקלים עושה את העבודה על הנהג הישראלי, שממהר לתקוע את המוט בחלון ולגזור על עצמו נסיעה בחלונות סגורים לכל החג - העיקר שיידעו שגם הוא משתתף בחגיגה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker