זרמון תובע 7 מיליון שקל מאדלר חומסקי: "גנב קמפיין של דלתא עם נינט"

דלתא העבירה במארס את תקציב הפרסום שלה מזרמון לאדלר חומסקי ■ חומסקי בתגובה: "התביעה מבוססת על שקרים. אם היא יצאה מזרמון, כולם מבינים את הבעייתיות שבעניין" ■ לפי כתב התביעה, טייב משתכרת מיליון שקל לשנה

נתי טוקר
נתי טוקר

משרד הפרסום זרמון DDB, שבבעלות הפרסומאי אילון זרמון, תובע 7 מיליון שקל ממשרד הפרסום אלדר חומסקי ורשבסקי בטענה כי המשרד גנב ממנו את הקריאייטיב ואת מהלך המיתוג עבור קמפיין דלתא בכיכובה של נינט טייב.

תקציב הפרסום של דלתא, בהיקף של כמיליון דולר בשנה, טופל במשך כעשור בזרמון - ועבר לאדלר חומסקי במארס השנה. במשרד הפרסום זרמון אומרים כי גם דלתא היתה שותפה למהלך הגניבה, אבל שהמדיניות של המשרד היא לא לתבוע לקוחות ולכן החברה לא נתבעת בשלב זה.

נינט טייבצילום: אלון רון

אילון זרמון ושותפו הדר גולדמן פירקו ב-2011 את השותפות ארוכת השנים ביניהם מ-1999, וזרמון יצא לדרך עצמאית. מכתב התביעה עולה כי התנהלו מגעים בינו לבין אייל חומסקי, יו"ר אלדר חומסקי, לרכישת חלקו של גולדמן. במסגרת המו"מ, טוען זרמון, הוא חשף בפני חומסקי את קשריו עם הלקוחות השונים. בסופו של דבר רכש זרמון עצמו את חלקו של גולדמן.

"לא חלף זמן רב עד שהסתבר, כי לא תמימים היו מהלכיו של חומסקי - הסתבר, כי לא שותפות עם זרמון הייתה בראש מעיניו של חומסקי, אלא תחרות בלתי הוגנת, ריגול תעשייתי, גניבת לקוחותיו של זרמון, סודותיו המסחריים, זכויות היוצרים של פירמת הפרסום של זרמון בקמפניים וכיוצב'", נטען בכתב התביעה.

אילון זרמוןצילום: טלי מאייר

זרמון טיפל במשך כעשר שנים בתקציב הפרסום של חברת ההלבשה התחתונה דלתא, ולטענתו גיבש לחברה קו פרסומי המבוסס על הפרזנטורית נינט טייב, שאמור היה "לחדש ולמרק" את המותג. לטענתו, דלתא הביעה התלהבות מההצעה הפרסומית, שכללה גם שמות חדשים לתתי-מותג.

לפי זרמון, מהלך הגיוס של טייב היה מורכב ודרש מאמצים רבים מצד משרד הפרסום. "נינט לא אוותה להצטלם בהלבשה תחתונה, מה שלכאורה אמור היה להיות דיל ברייקר בסיטואציה בה היא אמורה לפרסם חברת הלבשה תחתונה", נכתב בתביעה. "אך במשרד הפרסום זרמון הגו פתרונות לקשיים אלה ואף לאחרים בהתקשרות בין הצדדים, ולמעשה היוו גורם בלעדיו אין ליצירתה". לפי כתב התביעה, שכרה של טייב הוא מיליון שקל בשנה למשך שלוש שנים.

לאחר מכן התברר לזרמון כי דלתא מתכוונת לעזוב את המשרד, ולכן דרש כי המוצרים שיצר עבורה יישארו בידיו, או שיקבל את עמלת המדיה - התשלום שממנו משתכרים משרדי הפרסום. אלא שלטענת זרמון, "פניותיו ודרישותיו של זרמון בנושא, נענו לתדהמתו, הלכה למעשה (וכיום ברור שבהשראת חומסקי), באצבע משולשת, ודלתא לא הייתה מוכנה לדון בתגמול המגיע לזרמון בדין".

זרמון טוען כיום כי חומסקי השתמש במידע שנמסר לו במסגרת המו"מ ביניהם כדי להעביר את תקציב דלתא אליו. "חומסקי לא בחל גם בניסיון לפתות לקוחות נוספים של משרדו, על יסוד האינפורמציה האינטימית לה נחשף בתהליך המו"מ. במקרה של דלתא, חומסקי הצליח בתוכניתו הזדונית, הצליח מעל ומעבר", נכתב בכתב התביעה.

זרמון תובע בשלב זה לצורכי אגרה 7 מיליון שקל מחומסקי, או 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק עבור כל הפרה של זכות בכל אמצעי מדיה. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אופיר צברי, דיבון פרקש ורעות כמוס ממשרד צברי-יובל ושות'.

איל חומסקי מסר בתגובה: "זו תביעה מגוחכת וקנטרנית וכולה מבוססת על שקרים. אם התביעה יצאה מבית זרמון כולם מבינים את הבעייתיות שבעניין". מדלתא סירבו להגיב.

עורכי הדין צברי ופרקש מסרו בתגובה בשם קבוצת זרמון DDB: "הניסיון להשמיץ באופן אישי את זרמון הוא ניסיון שקוף להסית את תשומת הלב מהעניין - חומסקי גנבו קריאייטיב של זרמון DDB וייחסו אותו לעצמם ועל כך יש לשלם. התביעה מדברת בעד עצמה ומבוססת על מסמכים מאירי עיניים - מי פה משקר - עוד יתברר לאשורו בבית המשפט".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ