כנס אילת לעיתונות - אכלו ושתו כי מחר נפוטר - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כנס אילת לעיתונות - אכלו ושתו כי מחר נפוטר

בעוד ענף התקשורת שותת דם - על הבמה נאמו הטאלנטים

20תגובות

חלק גדול מהנואמים בכנס אילת לעיתונות, שהתקיים השבוע, היו משוכנעים כי הם מדברים לקהל של עיתונאים. "הזהירו אותי שיש פה קהל עיתונאים שלא יודעים לצחוק", אמר אדיר מילר במופע סטאנד-אפ שנתן בליל שני. "אבל אני רואה שאתם אחלה קהל! ממש אחלה קהל!". גם יאיר לפיד, האיש שמכיר מערכות עיתונאיות, היה משוכנע כי קהל שומעיו הם אנשים שעבודתם היומית היא לדווח, לחשוף ולספר סיפור שעוד לא נשמע. "עיתונאים הם אנשים חרוצים שיודעים לעכל מידע רב בזמן קצר", ניסה לפיד להחמיא לקהל.

אלא שלא זה היה המצב. לפיד ומילר היו יכולים בקלות להבחין שלדמויות שמילאו את האולמות המפוארים של מלון הרודס היה קשר קלוש למקצוע העיתונות. מלבד כמה עיתונאים לשעבר שעדיין זכאים להנחה בהשתתפות בכנס, היו שם בעיקר יח"צנים, יועצים, דוברים, יזמים דיגיטליים ואנשי מחלקות השיווק. בקיצור, כל מי שמכיר את העיתונות מהצד שעליו מרוחה החמאה. כל מי שיש לו בעל בית עם כיס עמוק שמממן לו חופשה קצרה באילת, או שמצא דרך לשהות בעיר הדרומית על חשבון משלמי דמי החבר של אגודת העיתונאים.

שלומי דעי- רון בן

בעוד ענף התקשורת שותת דם ועובר תהליכי פיטורים מסיביים בכל אמצעי המדיה, על הבמה ישבו מנהלים, עורכים בכירים או טאלנטים מהטלוויזיה ודיברו את עצמם למוות. למות משעמום. היה קשה במיוחד למצוא מישהו שהגיע לאילת כדי ללמד את העיתונאים הצעירים מהי תחושת השליחות שחייבת ללוות אותם, כיצד מתעקשים לחתור לאמת ואיך עומדים בפני לחצים פוליטיים וכלכליים מבחוץ ומבפנים - גם מכיוון שפשוט לא היו שם עיתונאים.

בימים אלה כמעט נטרפת דעתם של עובדי "מעריב", שממתינים לשמוע מי יישאר ומי יפוטר על ידי שלמה בן צבי, עובדי "ידיעות אחרונות", "הארץ"-TheMarker, "גלובס" וגופי תקשורת נוספים מתבשרים על הליכי פיטורים כואבים או קיצוצי שכר; עובדי ערוץ 10 והחדשות המקומיות חוששים שעוד רגע החרב תכרות את ראשם. אבל במרחק 350 ק"מ מתל אביב, הכל נראה זחוח ואופטימי יותר. זרי פרחים מקשטים את גג אולם הרודס, שם נערך "מפגש חברתי בליווי מוסיקלי" ערב אחר ערב, עם אלכוהול חופשי ועוגות שטורדל חמימות בתוספת גלידת וניל וקצפת.

קשה היה לאתר בתוך סבך הגמלאים, המנהלים או הטאלנטים עיתונאי קטן אחד - כזה שרודף יום שלם אחרי חשיפה בלעדית ובבוקר למחרת רץ לפתוח את העיתון כדי לראות את שמו ולחוש את הסיפוק המקצועי. לעיתונאים האמיתיים אין כסף לעזוב הכל, ולטוס לאילת. הם לא עורכי דין או רואי חשבון שיכולים להוסיף כמה אלפי שקלים לדו"ח ההוצאות למס הכנסה שיממן מכיס הציבור את הכנס התורן. וגם כך הרי האדמה רועדת מתחת לרגליהם, וזה לא הזמן לשכשך רגליים בבריכת המלון. מה גם שאף אחד לא הזמין אותם או שאל לדעתם.

נכון, מארגני הכנס ניסו "להתחבר לאירועים", ולא מעט פאנלים עסקו במשבר בענף. אבל כששניים מיושבי פאנל שעוסק במשבר התקשורת הם יועצי תקשורת משופשפים של חברות ענק, ברור שלא משם תצמח הישועה. כשגוף שאמור לייצג עיתונאים מקיים ערב מיוחד לדוברי הרשויות המקומיות, או עורך הצדעה לראשי הרדיו האזורי - לעיתונאים אין מה לחפש שם.

והיו גם הפוליטיקאים. שלי יחימוביץ', יאיר לפיד, משה כחלון, יצחק אהרונוביץ', כרמל שאמה-הכהן, אופיר אקוניס, נחמן שי ואחרים. כשהבחירות בפתח, הם יגיעו לכל מקום וישמחו לחייך מול כל מיקרופון אוהד כדי לייצר כותרת. אלה האנשים שבזמן כהונתם התרסק ענף התקשורת המקומי והם לא עשו דבר. חלקם אפילו חגגו. אבל כשיגיע הרגע לעשות דין וחשבון ולתת תשובות לשאלות האמיתיות, לא בטוח שהם יגיעו. אחרי הכל, עיתונות היא עניין די מעצבן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם