"מי שלא רוצה לנצח, לא מבין את כללי המשחק" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מי שלא רוצה לנצח, לא מבין את כללי המשחק"

פנינה פירסט רק בת 24, אבל לפי עמוד הפייסבוק שלה היא כבר עשתה מסע ארוך מהעולם החרדי אל כס המנכ"לית של סטארט-אפ מבטיח

12תגובות

מכר משותף סיפר לי עליה - פנינה פירסט, יזמת בת 24, חרדית לשעבר. "חפשי אותה בפייסבוק", ייעץ כששאלתי מהי הדרך הכי מוצלחת ליצור קשר, "היא נמצאת שם הרבה". שלחתי הודעה, היא ענתה מהר, מהירות של אנשים שחיים את הרשת. במקור רציתי לראיין אותה לכתבה שעסקה בתופעה מטרידה: נשים מצליחות המייחסות את הצלחתן למזל, במקום לכישרון. אלא שפירסט, מנכ"לית ומייסדת חברת הסטארט-אפ סוויפטו (swifto), היתה רחוקה מלהתאים לטייפ-קאסט. "אני מייחסת את ההצלחה שלי למוטיווציה, לחכמה וליצירתיות, מזל הוא לא העיקר", ענתה. מאז אנחנו חברות, ומהפרופיל השגרתי לכאורה, יכולים אני, ועם ישראל, ללמוד משהו על סיפור חיים מורכב.

הנה תמונות מהחתונה עם דוד, בלבוש חרדי מלא ("זו היתה חתונה חרדית למהדרין, אבל רק העמדנו פנים") כשמאז הספיקו לחזור יחד בשאלה, ולצדן תמונות מהחופשה האחרונה בכרתים, בשיער בהיר ולבוש משוחרר; פוסט על קורס למלווי כלבים שמארגנת החברה שלה, שמתווכת בין בעלי כלבים למלוויהם (dog walkers) במנהטן ותמונה של ציפורניים שזה עתה נמשחו בלק צבעוני. משפט חילוני מאוד מושך את תשומת הלב: "מי שאמר שלנצח זה לא הכל בחיים, לא יודע איך לשחק את המשחק". "אני מאוד תחרותית", הסבירה, "אם מישהו לא מסכים אתי, הדבר הראשון שאגיד לו הוא 'רוצה להתערב?'.

אייל טואג

פירסט מספרת שהיתה ילדה סקרנית מאוד. תשובה בלתי מספקת לשאלה לא הניחה את דעתה. היא החלה ללמוד בבית יעקב, עברה לבית ספר תיכון מתירני יותר, התבלטה במקצועות המדעיים וסיימה בציון בגרות כה גבוה, שהקנה לה תעודה על הישגים יוצאי דופן מטעם משרד החינוך. בבית לא עשו עניין מלימודים, אבל פירסט מספרת שבלי להתאמץ יותר מדי, הוציאה מאיות. תחרותית, כבר אמרנו. אחרי התואר ראשון בכימיה במוסד הדתי מכללה ירושלים סיימה תואר שני בביוטכנולוגיה מהאוניברסיטה העברית, שניהם במלגה מלאה.

העובדה שנמשכה למדעים - שם מקבלים תשובות ברורות - השתלבה עם החזרה בשאלה. "העליתי שאלות והלכתי לבדוק אותן, ואם לא קיבלתי תשובות מספיק טובות, הייתי ממשיכה לבדוק. בענייני דת זה לא עבד. שאלתי למה יש אלוהים, מי אמר שיש אלוהים ואולי התנ"ך לא נכתב בידי אלוהים", סיפרה בפתיחות, "ובניגוד לחברות שלי שהסתפקו בתשובות הנדושות, לא הייתי מרוצה. למזלי, בבית איפשרו לי לשאול".

החיים כחילונית לא קלים יותר לעומת חייה הקודמים, אבל היא לא מחפשת חיים קלים. המחיר שהיא משלמת כבד. רגשות האשם מייסרים אותה – אחותה למשל המתינה ארבע שנים לשידוך. "הפרדוקס הכי גדול", כתבה בפוסט בפייסבוק שעורר 31 תגובות מקרב חבריה, "הוא שלא משנה עד כמה אני אצליח, ועד כמה אשנה את העולם – בחברה החרדית ימשיכו לראות בי כישלון".

את החזרה בשאלה היא מתארת כחוויה מטלטלת. הקלה גדולה לא היתה שם, רק התקרבות למה שהיא קוראת לו "אמת". "קמתי בבוקר לא שלמה עם עצמי, עד שאמרתי 'די'. היום בחברה החרדית מסתכלים עלי כעל אסיר נמלט. הקרקע נופלת מתחתייך, זה כמו ליצור עולם חדש מאפס. לא הכרתי כלום - לא ידעתי מי זו בריטני ספירס, לא ראיתי סרטים, לא היתה לי גישה לאינטרנט עד גיל 18".

כמי שהגיעה מ"שם" היא ערה למה שחילונים אולי מעט עיוורים לו. היא אמנם עזבה את הדת, אבל לא טרקה את הדלת מאחור בכעס. דווקא בחברה החרדית ספגה ערכים של פמיניזם. "מעמדה של האשה חזק מאוד בחברה החרדית, היא מחוברת לעולם האמיתי, אחראית לכסף בבית. העולם החרדי שובניסטי הרבה פחות מהחילוני".

הלימודים במחיצת בנות בלבד, היא אומרת, ניתקו אותה מסטיגמות. "למדתי בכיתה של בנות בלבד והצטיינתי במתמטיקה. לא היה לי מושג שמתמטיקה היא מקצוע של בנים. רק כשיצאתי מהעולם החרדי גיליתי שגברים שולטים בעולם העסקים הישראלי, שבכל כנס יזמות יש ארבע נשים על 300 גברים". ומה לגבי הלחצים החברתיים הדכאניים, אפילו מסרסים, בחברה החרדית? אני מקשה. "בחברה החרדית הלחצים מגיעים מתוך החברה, אתה עושה מה שאתה עושה כדי להשתייך, אחרת הסנקציות החברתיות קשות. שלוש שנים המשכתי באורחות החיים החרדיים מתוך הנוחות הזו. הייתי דתייה בארון", היא מסכימה, אבל מיד מחדדת את הנקודה. "בעולם החילוני יש לא פחות לחצים. למי יש מכונית יותר מפוארת, קריירה יותר מוצלחת, אם חזרת למידה 38 אחרי הלידה".

אם שמים לרגע בצד את הרקע הלא שגרתי של פירסט, אי אפשר שלא להתייחס להתנהלות הפרקטית – בחורה בת 24 שמנהלת חברה בת תשעה עובדים, כולם מבוגרים ממנה. "זו לא בעיה, מתמודדים", היא אומרת כשאנחנו משוחחות בסקייפ, בעודה מתרוצצת ברחבי מנהטן. שבועיים מדי חודש היא נמצאת בעיר הגדולה, ושבועיים בישראל. "אני מאוד סמכותית, ואני נראית יותר מבוגרת מכפי שאני באמת. נהג מונית אמר לי לא מזמן 'את נראית בת 25, אבל אני מניח שאת בת 32'". אני מצליחה להשחיל עוד שאלה אחרונה לסיום, לפני שבעיות הקליטה והפגישה הבאה של פירסט יחרצו את גורלי. "הקמת חברה מצליחה, את בת 24, מה תעשי עוד 20 שנה?" היא אפילו לא מהססת, "יש לי עוד פרס נובל להשיג, לא?"

 

לחזרה לפרויקט "חבר שלי בפייסבוק" לחצו כאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#