ברשות השידור מבזבזים מיליארדים ואצלנו מחרימים את שטראוס - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ברשות השידור מבזבזים מיליארדים ואצלנו מחרימים את שטראוס

הדו"חות המלאים של רשות השידור מגלים מה שהכל ידעו, אך התקשו להוכיח

40תגובות

>> אפשר לגחך על יאיר לפיד. על הפוזה, הדוקטורט, ההתנהלות בפייסבוק, הפיקשושים הקטנים. אפשר לצחוק על החברים העשירים, הרכב והסיגר, על זה שהוא לא ניהל כלום ושהוא עדיין פוליטקאי מפלסטיק. אבל כדאי גם לזכור שהיה זה לפיד שהחזיר את הכסף שלנו לשולחן. בדיוק כשהמחאה החברתית של הקיץ גוועה, כתב לפיד את הסטיקר - "איפה הכסף".

בנאום הפוליטי הראשון שלו, בסוף השבוע שעבר, צעד לפיד צעד נוסף קדימה כשפתח את הדיון ביוקר המחיה בהשוואה עולמית, במשכורותיהם הלא מצחיקות של שוטרים ומורים, במונופולים ממשלתיים מושחתים, בג'ובים למקורבים ובשחיתות ברשויות המקומיות. כמו שלי יחימוביץ' לפניו, גם לפיד מבין שאיכות ורמת החיים של הבוחרים צריכות להיות במרכז, ולא דיבורי סרק על איראן או סיסמאות על ירושלים, האהובות כל כך על ראש הממשלה. נכון, לפיד עדיין לא ממוקד, הביקורת שלו על הטייקונים חסרה, ואין לו תשובות טובות מספיק בנושאים כלכלים מרכזיים. ובכל זאת, הוא מוביל את סדר היום לכיוונים הנכונים. מה שעצוב הוא שיהיו לו חיים קלים, כי מדי יום בשנה הקרובה יצוצו סיפורים על יוקר המחיה, בזבוזים ושחיתויות או מחאה מתחדשת.

בסוף השבוע התעוררה מחדש מחאת הקוטג', והפעם נגד מחירי החטיפים של שטראוס. אלא ששוב, כמו בסיפור הקוטג' מיוני 2010, נוח להתעסק במוצר ובבעלת בית שהכל מכירים - פסק זמן ועופרה שטראוס. אבל האם המחאה הממוקדת נגד שטראוס מוצדקת? האם לא צריך להפנות את הזעם (המוצדק) גם לתחומים אחרים? יש לזכור שגם שטראוס ועובדיה נאנקים תחת יוקר המחיה והמסים (מישהו הרי צריך לשלם את תקציב הביטחון המנופח). גם לשטראוס יש הוצאות על חשמל (עוד מונופול מסואב) וגם היא משלמת מחירים גבוהים על משאיות שמובילות סחורה ועל הדלק שלהן. וגם חדשנות עולה כסף.

נכון, גם לשטראוס אחריות ליוקר מוצריה. גם היא משלמת שכר מנהלים גבוה מדי. גם היא, בדומה לאסם ותנובה, רכבה בשנים האחרונות על גל מיזוגים ורכישות בחסות רגולטורים חלשים, מה שאיפשר לה ליהפך למפלצת גדולה ולעתים אלימה. ובאמת אין סיבה שמחיר פסק זמן בחו"ל יהיה נמוך מבישראל. ובכל זאת, הרווחיות שלה לא עד כדי כך גבוהה, ויכולת ההשפעה שלה על המוצר הסופי מוגבלת. וחוץ מזה, לא חייבים לקנות פסק זמן.

בעמודים שאתם קוראים נחשפים לראשונה הדו"חות המלאים של רשות השידור. הם מגלים מה שהכל ידעו, אך התקשו להוכיח: שכסף ציבורי מופקר בישראל ושהממונים עליו חוגגים על חשבונו. כל מי שבא לצפות במשחק כדורגל ראה כמה אנשים מסתובבים על הדשא עם אפודות כתומות כשערוץ 1 מעביר את השידור, בהשוואה לשידור חי של ערוץ מסחרי מתחרה. כל מי שמוזמן לתוכנית ראיונות הכי נידחת בערוץ 1, או שיושב במסיבת עיתונאים, יודע לספר על כוח אדם עודף ברשות.

אבל הדו"חות הכספיים מגלים תמונה מפחידה יותר. כמעט 5 מיליארד שקל זרמו מהכיס הציבורי לרשות השידור בשש השנים האחרונות. ועל מה? על ג'ובים בחסות פוליטיקאים, על תוכניות עלובות ועל רייטינג אפסי; על הוצאות גבייה מטורפות, ועל שכר מנופח לאלפי עובדים והנהלה יקרה. לו לפחות חלק מהכסף הזה היה מופנה ליצירה טלוויזיונית אמיתית.

צריך להיות אופטימיים כדי להאמין שאותם אנשים שנתנו לרשות השידור להידרדר יצליחו להביא אותה למצב שבו היא גם חוסכת בכספי ציבור וגם מספקת שירות אמיתי למשלמי האגרה. מה שבטוח הוא שחומרים מסוג זה מתאימים הרבה יותר למחאה ציבורית מאשר מחירו של פסק זמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#