כך ביזבזה רשות השידור 4.7 מיליארד שקל - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלעדי

כך ביזבזה רשות השידור 4.7 מיליארד שקל

הוצאות הנהלה מנופחות, עלויות העסקה גבוהות והשקעה מינימלית במסך - דו"חות הביצוע של רשות השידור משש השנים האחרונות חושפים את המספרים האמיתיים מאחורי השידור הציבורי המקרטע בישראל  החשש: הרפורמה שבדרך לא תשנה דבר  שידור ציבורי במשבר

65תגובות

>> 4.7 מיליארד שקל - זה סכום הוצאותיה של רשות השידור בשש השנים האחרונות. רובו של סכום זה הגיע מכיסי אזרחי ישראל, המשלמים את אגרת הטלוויזיה והרדיו מדי שנה. לאן הועברו הכספים? דו"חות הביצוע של רשות השידור ל-2006-2011, שהגיעו לידי TheMarker, מגלים את היקף הבזבוז וההתנהלות הלקויה של הרשות, שהביאה להידרדרות מעמד השידור הציבורי בישראל.

בדו"חות נחשפים ההיקפים האמיתיים של הוצאות הרשות, שבהם דובר במשך שנים: העסקה של אלפי עובדים בשכר גבוה, הוצאות הנהלה מנופחות, עלויות גבוהות למחלקות השונות - ומנגד, השקעה דלה בתכנים.

תומר אפלבאום

במשך שנים נשלטה הרשות בפועל על ידי פוליטיקאים - שמינו את ראשיה, שלטו בתכנים המשודרים ודאגו שהרשות תישאר מוחלשת ונתונה לחסדיהם. המנגנון המסואב, שנחשף בדו"חות חריפים של מבקר המדינה, הצמיח רשות חסרת שיניים, שלא עמדה ביעדיה ועברה על הוראות החוק בכל הנוגע למינויים ולהיקף השקעה בהפקות מקור חיצוניות.

ההנהלה הנוכחית של הרשות, שנכנסה לתפקידה ב-2011, מנסה לבדל את עצמה מקודמותיה ולהשמיע קולות אחרים. גולת הכותרת של פעילותה היא המתווה ליישום הרפורמה ברשות. כבר יותר משנה שהרפורמה תקועה בשל קשיי מימון. בשבוע שעבר הודיעו במשרד האוצר וברשות כי הגיעו להסכמות לגבי מתווה המימון. עם זאת, בפרקליטות המדינה הכחישו את קיומן של הסכמות כאלה.

לפי מתווה הרפורמה, 700 מתוך כ-1,900 עובדי הרשות יפרשו מרצון, והרשות תשקיע 330 מיליון שקל בשדרוג טכנולוגי. המימון יורכב ממענק של 90 מיליון שקל מהאוצר, הלוואה של 240 מיליון שקל והלוואת גישור של 400 מיליון שקל עד להשלמת מכירת נכסי נדל"ן של הרשות. במקביל, תשקיע הרשות בבניית בית רשות השידור ברחוב יפו בירושלים.

הרפורמה המיוחלת מעוררת סימני שאלה רבים בענף התקשורת. בין היתר טוענים המתנגדים לה כי הרשות תפנה תקציבים לשדרוגים טכנולוגיים ולתוכניות בנייה וכי העובדים האמונים על יישום הרפורמה לא מונו על סמך קשריהם ולא על בסיס כישוריהם. בנוסף מותחים המתנגדים ביקורת על כוונת הרשות להשקיע עשרות מיליוני שקלים בהקמת ערוץ חדשות, שיסיט תקציבים מתכנים אחרים.

הדיונים סביב יישום הרפורמה הרפורמה ברשות הואצו בשבועות האחרונים לקראת הגשת תשובת המדינה לבג"צ בעניין עתירת ארגוני היוצרים. העתירה נוגעת להיקף ההשקעה של רשות השידור בהפקות מקור חיצוניות - 25 מיליון שקל ב-2011, 3% בלבד מהכנסות הרשות - לעומת הוראות החוק, הדורשות השקעה של 36% מההכנסות. במתווה הרפורמה סוכם כי גם ב-2012 לא תעמוד הרשות במכסה, ותקצה 15% מהכנסותיה להפקות, שיעור שיעלה באופן הדרגתי עד לסכום המלא בתוך חמש שנים.

הסיכום הזה, כמו גם היבטים אחרים של הרפורמה, מצריך שינוי חקיקה בכנסת. בשלב זה נראה כי עוצמת לשכת ראש הממשלה ומשרד האוצר, המעוניינים ברפורמה, תביא לתמיכת הקואליציה בה. ואולם, היוצרים, המתנגדים למתווה הנוכחי, מבטיחים לצאת למאבק כדי שהמספרים של שש השנים האחרונות ברשות לא יחזרו על עצמם גם בשש השנים הבאות.

1. התקציב השוטף: עודף של 47 מיליון בשלוש שנים

ברשות השידור אמרו בשנים האחרונות שוב ושוב כי אין באפשרות הרשות להשקיע בהפקות, מאחר שאין בקופתה מזומנים לשם כך, ומכיוון שהיא רושמת הפסדים בכל שנה.

דו"חות התקציב השוטף של הרשות ל-2009-2011 מגלים תמונה אחרת: הרשות סיימה את שלוש השנים האחרונות בעודף תקציבי כולל של 47 מיליון שקל. כלומר, באותן שנים, היקף הוצאותיה במזומן היה נמוך מהכנסותיה. הכנסות הרשות מורכבות מגביית אגרה, מפרסום בתחנות הרדיו של קול ישראל ומשידור חסויות בערוץ 1. מנגד, ב-2006-2008 רשמה הרשות גירעונות בסך של כ-47 מיליון שקל.

בסך הכל הגיעו סעיפי ההכנסות בתקציב השוטף ב-2006-2011 לסכום של 4.7 מיליארד שקל, וההוצאות הסתכמו בסכום זהה - כך שהתקציב השוטף של הרשות היה מאוזן. עם זאת, הרשות לא מספקת נתונים לגבי המאזנים שלה - התחייבויותיה מול הנכסים שלה - ולכן הנתונים לא מספקים תמונה מלאה של מצבה הפיננסי.

2. ההנהלה: זינוק של 100% בהוצאות השכר

הדו"חות מגלים כיצד הצליחה הרשות לנפח את הוצאות ההנהלה שלה בשש השנים האחרונות. ב-2006 עמד מוטי שקלאר בראש הרשות - בשנה זו הסתכם סעיף התקציב הנוגע להנהלת הרשות, כולל לשכת היו"ר ומחלקת הביקורת, ב-13 מיליון שקל.

בהנהלה עבדו אז 26 עובדים (לא כולל הלשכה המשפטית), והוצאות השכר שלהם - כולל שעות נוספות והוצאות כמו טלפון ואש"ל - הגיעו ל-6.07 מיליון שקל. בממוצע, עלות השכר של כל עובד הנהלה הגיעה ל-19.4 אלף שקל בחודש בממוצע.

ב-2011 התנפחו הוצאות ההנהלה ב-50% לעומת 2006, והגיעו ל-20 מיליון שקל. הסעיף המרכזי שהתנפח בהוצאות ההנהלה הוא השכר. באותה שנה הועסקו בהנהלת הרשות 47 עובדים, וההוצאות הכוללות של הרשות על שכרם הגיעו ל-12.7 מיליון שקל - זינוק של 100% לעומת 2006. עלות השכר של כל עובד בהנהלה הגיעה ב-2011 ל-21.6 אלף שקל בחודש בממוצע.

3. הוצאות גבייה ומינהל: 21 אלף שקל בחודש לעובד

אחד הסעיפים הסוחטים מרשות השידור תקציבים בהיקף נרחב מדי שנה הוא הגבייה, המינהל והמשק. ב-2011 הוציאה הרשות על פעילות זו 90 מיליון שקל. 34 מיליון שקל מתוכם הופנו לאגף הגבייה בלבד, העוסק בגביית אגרה מהציבור. ב-2011 הועסקו באגף 22 עובדי גבייה ו-99 עובדי אכיפה.

גם מחלקת המינהל, הכספים והמשק של רשות השידור נהנתה ב-2011 משפע תקציבי: תקציב המחלקה הסתכם ב-33 מיליון שקל. ב-2011 הועסקו במחלקה 84 עובדים קבועים - עלות השכר של כל אחד מהם הגיעה ל-21 אלף שקל בחודש בממוצע, כולל הפרשות לפנסיה והוצאות כמו אש"ל וטלפון.

ההוצאה הגדולה של הרשות על גבייה בשנים האחרונות לא הבטיחה שירות יעיל ומהיר ללקוח. רק לפני ארבעה חודשים, בנובמבר 2011, הציג נציב קבילות הציבור ברשות, אלישע שפיגלמן, מסמך שלפיו אגף הגבייה אינו מספר לצרכנים שירות הולם ואינו מספק מענה לתלונות שונות, ובהן חיובים כפולים. לפי שפיגלמן, אגף הגבייה מספק שירות לציבור במשך שלושה ימים בשבוע בשעות הבוקר בלבד.

4. ההכנסות מפרסומות: נפילה של 27% בשש שנים

מאז 2006 צנחו ב-27% הכנסות רשות השידור מפרסום ברדיו ומחסויות בטלוויזיה. היקף ההכנסות מתשדירי חסות בערוץ 1 הידרדר מ-18 מיליון שקל ב-2006 ל-6 מיליון שקל בלבד ב-2011.

את הנפילה בהכנסות מפרסום בטלוויזיה ניתן להסביר בעיקר דרך הצניחה בנתוני הצפייה בערוץ 1 בפריים טיים, שהגיעו ב-2011 ל-3.5% בממוצע בכלל האוכלוסייה, לעומת 5.9% בממוצע ב-2006. ואולם, דו"חות הרשות מצביעים על כך שגם ההכנסות מפרסום בתחנות הרדיו של קול ישראל, ובהן רשת ב', רשמו ירידה מדי שנה. ב-2006 רשמו תחנות הרדיו הכנסות של 98 מיליון שקל, ואילו ב-2011 צנח הסכום ל-79 מיליון שקל בלבד. המשמעות היא שבשנים האחרונות הצטמצמה יכולתה של הרשות להסתמך על מקורות הכנסה עצמאיים, כמו פרסומות וחסויות, ונאלצה להסתמך על תשלומי האגרה או לבקש מהאוצר הלוואות ומענקים.

5. מבנה השכר: 45 מיליון שקל עבור נסיעות ואש"ל

מבנה השכר ברשות השידור זכה לקיתונות של ביקורת - בין היתר הופנתה ביקורת כלפי שיטת השעות הנוספות הבלתי מוגבלות הנהוגה ברשות ושוברי התשלום לעובדים זמניים. מדוחות הרשות עולה כי הוצאותיה על שכר ל-1,860 עובדיה הסתכמו בכ-480 מיליון שקל מדי שנה.

מרכיב השכר המעניין ביותר הוא סעיף שנקרא "קמ"ז (נסיעות, נ"ט), אש"ל וטלפון", המתקצב החזרים עבור נסיעות, אש"ל וטלפון לכל עובדי הרשות. סכומים אלה מגיעים לאלפי שקלים בחודש לעובד. כך לדוגמה, הוצאות השכר (כולל פנסיה ושעות נוספות) של 46 עובדי הביצוע בתחנות הרדיו של קול ישראל, העוסקים בעיקר בתחומי ההפקה ברדיו, הסתכמו ב-2011 ב-19 אלף שקל בממוצע לעובד. סכום זה אינו כולל את הסעיף "קמ"ז, אש"ל וטלפון", שזיכה כל עובד ביצוע בתוספת של כ-2,600 שקל בכל חודש באותה שנה.

במחלקות אחרות, כמו אלה של עובדי ההנדסה, או מחלקת מינהל ומשק, הסכומים דומים: תוספת של אלפי שקלים למשכורת לעובד בכל חודש עבור הוצאות נסיעה, טלפון ואש"ל. בסך הכל ב-2011 הוציאה הרשות כ-45 מיליון שקל רק עבור סעיף הוצאות הנסיעות, הטלפון והאש"ל של עובדיה.

6. המשרדים בדרך יפו: 110 מיליון שקל בלתי מנוצלים

אחת ההוצאות הנכבדות של הרשות, המופיעה בדו"חותיה מדי שנה, נוגעת להחזר הלוואות עבור רכישת מבנה בית החולים שערי צדק הישן בירושלים, שממנו פועלים כיום הנהלת רשות השידור ומרכז ההדרכה שלה.

ב-2002 כפה משרד האוצר על הרשות לרכוש את המתחם. הרשות אכן רכשה את המבנה, אך עד כה לא העבירה אליו את כל הפעילות המתוכננת, לאחר שקבעה כי ההשקעה במעבר תהיה כרוכה בעלויות גבוהות. בינתיים ממשיכה הרשות מדי שנה לשלם את החזרי הלוואות. בסך הכל מ-2006 הוציאה הרשות 110 מיליון שקל רק על החזרי הלוואות. במסגרת הרפורמה המתוכננת, אמורה הרשות להקים במתחם בשערי צדק מגדל רב קומות, שיאכלס את רוב פעילותה. מדובר בהשקעה גבוהה ועדיין לא ברור אם תצא לפועל.

הוצאה משמעותית נוספת של הרשות היא תשלום שנתי של כ-50 מיליון שקל לחברת בזק עבור תחזוקת המשדרים. "מדובר בסכום גבוה מאוד שהרשות יכולה לחתוך בחצי, באמצעות פנייה לגופים מתחרים", אומר בכיר בענף.

הרשות גם מוציאה מדי שנה עשרות מיליוני שקלים עבור רזרבות, כמו עתודה לתביעות, רזרבות לתשלום שכר (25 מיליון שקל ב-2011) וייעודה לתשלומי מס (3.8 מיליון שקל). הרשות גם העבירה תקציבי פיתוח בהיקף של 36 מיליון שקל בשש שנים, בעוד תשתיותיה מידרדרות.

7. הפקות מקור: האם ב-2012 תימשך השקעת החסר?

בתחילת 2007 נכנס לתוקפו חוק רשות השידור, המחייב את הרשות להשקיע מדי שנה 36% מהכנסותיה ברכישת הפקות מקור של מפיקים חיצוניים. הסעיף בחוק הנוגע לחובת ההשקעה נועד להעשיר את המסך הציבורי בהפקות מקור ישראליות.

בפועל, הרשות רחוקה מליישם את החוק, ומאז החלתו הזרימה שיעורים בודדים מהכנסותיה להפקות מקור חיצוניות. ב-2007 השקיעה הרשות רק 9.7 מיליון שקל בהפקות אלה, ב-2008 עלה הסכום ל-17 מיליון שקל וב-2009 ירד הסכום שוב ל-8.6 מיליון שקל בלבד - פחות מ-3% מהכנסותיה ב-2007-2008, וקרוב ל-1% בלבד ב-2009.

ב-2009 הקדישה הרשות סעיף תקציבי נפרד ל"תגבור הפקות חיצוניות" - אבל הסכום שנרשם בו הוא עגול: 0. ב-2010 המשיכה הרשות להתעלם מהחוק והשקיעה ברכישת הפקות חיצוניות רק 7.5 מיליון שקל - פחות מ-1% מהכנסותיה. עם זאת, ב-2011 נרשם זינוק בהשקעה בסעיף זה, והרשות הזרימה להפקות מקור חיצוניות 25 מיליון שקל. ברשות טוענים כי השקעתה בתכנים צריכה להיות מחושבת לפי 36% מהכנסות הטלוויזיה ולא מתוך כלל הכנסות הרשות, אך גם לפי תחשיב זה היא רחוקה מהיקף ההשקעה הנדרש ממנה בחוק.

השקעת הרשות בהפקות מקור חיצוניות נידונה בימים אלה בבג"ץ, שאישר לשר הממונה על הרשות, ראש הממשלה בנימין נתניהו, להפחית את היקף ההשקעה של הרשות בהפקות חיצוניות ב-2011. עתה נשאלת השאלה כיצד תנהג הרשות בשנים הקרובות, לאחר יישום הרפורמה. במתווה הרפורמה המתגבש סוכם כי שיעור ההשקעה של הרשות בהפקות חיצוניות יעלה באופן הדרגתי ותגיע ב-2012 רק ל-15% מהכנסותיה. היוצרים מתנגדים לסעיף זה ברפורמה וקרב סוער בכנסת צפוי סביבו.

8. שידורי הספורט: 165 מיליון שקל בשש שנים

ארגוני היוצרים והמפיקים, שהצעותיהם להפקות מקור נענות בדרך כלל בסירוב מצד הרשות בנימוק של מחסור תקציבי, מעלים קול צעקה כל אימת שהרשות מפנה תקציבים לרכישת זכויות למשדרי ספורט. לדברי היוצרים, הרשות מעדיפה להזרים מדי שנה עשרות מיליוני שקלים לשידורים אלה, אף שהשקעה בשידורי ספורט אינה נכלל במסגרת הגדרות תפקידה בחוק.

מדו"חות הרשות עולה כי סך התשלומים שהעבירה מ-2006 תמורת זכויות לשידורי ספורט הגיע ל-165 מיליון שקל. ב-2011 השקיעה הרשות ברכישת שידורי ספורט כמעט 30 מיליון שקל - כ-3.6% מהכנסותיה, ויותר מהשקעתה בתכני מקור חיצוניים. מדובר, בין השאר, בזכויות שידור של משחקי הליגה הישראלית בכדורגל ובטורנירים נוספים בישראל, וכן בזכויות שידור של אירועי ספורט בינלאומיים, כמו המונדיאל והאולימפיאדה. בסכום זה אינם נכללים מיליוני שקלים בשנה שהוציאה הרשות עבור הפקת המשדרים עצמם.

ברשות טוענים כי שידורי הספורט מסייעים לה להגדיל את שיעורי הצפייה בערוץ 1 ומהווים מקפצת רייטינג ליתר התוכניות של הרשות. בפועל, היקף הצפייה בשידורי ליגת העל נמצאים בירידה מתמדת, והמשחקים המרכזיים בכל שבוע לא עוברים את סף ה-10% רייטינג.

9. הרדיו המסחרי זול יותר, הטלוויזיה המסחרית מניבה פי 4 רייטינג

כשבוחנים את נתוני רשות השידור מול עלויות ההפקה של ערוצי תקשורת מקבילים, מתברר עד כמה עמוקים הפערים.

כך לדוגמה, עלות ההפעלה של תחנת הרדיו של רשות השידור בערבית הגיעה ב-2011 ל-34 מיליון שקל. בתחנה הועסקו 112 עובדים. לעומת זאת, עלות ההפעלה של תחנת רדיו 103, המבוססת בעיקר על תוכניות מלל ואקטואליה, מגיעה לפי הערכות בשוק ל-20 מיליון שקל בלבד, ובה מועסקים כ-100 עובדים. עלות הפעלת רדיו תל אביב, המבוסס על מוסיקה, מוערכת ב-13 מיליון שקל בלבד. גם יתר תחנות הרדיו של רשות השידור מנוהלות באופן בזבזני: שבע תחנות הרדיו הנוספות של הרשות עלו ב-2011 207 מיליון שקל, והועסקו בהן 480 עובדים. במערכת החדשות של רשת ב', למשל, הועסקו 111 עובדים, עם עלות שכר של 35.5 מיליון שקל.

בפעילות הטלוויזיה, רשות השידור מוציאה יותר מהערוצים המסחריים (בעיקר הוצאות שכר ופחות הפקות) - אך משיגה הרבה פחות. סך ההוצאות של רשות השידור, ללא תחנות הרדיו והטלוויזיה בערבית, הגיעו ב-2011 ל-550 מיליון שקל (כולל הנהלה וכלליות). מנגד, עלות הפעלת ערוץ מסחרי בישראל, כולל חברות החדשות והתשלומים המועברים למדינה כמו תמלוגים ודמי זיכיון, מגיעה ל-500-480 מיליון שקל בשנה. כשבוחנים את היקף ההשקעה לעומת התפוקות מגלים פערים אדירים: הרייטינג הממוצע של ערוץ 2 בפריים טיים (שבו מושקע רוב הסכום) הגיע ל-19.4% בכלל האוכלוסייה, ובערוץ 10 שיעור הצפייה הממוצע הגיע ל-8.2%. מנגד, הרייטינג הממוצע של ערוץ 1 בפריים טיים הידרדר מ-8.8% ב-2002 ל-3.5% בלבד ב-2011. המשמעות היא שבעזרת יותר תקציבים מכספי ציבור מצליחה רשות השידור להגיע רק ל-25% מהרייטינג הממוצע של ערוצים 2 ו-10 בפריים טיים (13.8%).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#