שעתם היפה של המונופולים

קריסת ערוץ 10 היא שלב נוסף בכישלון המתמשך של פתיחת שוק התקשורת לתחרות. רק בסוף 2002 החל משרד התקשורת להתאים מדיניותו למציאות שנוצרה שנתיים קודם לכן, כשהתפוצצה הבועה

הדר חורש
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הדר חורש

התמוטטות ערוץ 10, שהועבר בשבוע שעבר לניהול נאמנים מטעם בית המשפט, היתה אחד הכישלונות הבולטים בניסיונותיה של הממשלה לפתוח את שוק התקשורת לתחרות - אך לא הראשון. במבט לאחור, קל יותר למנות את ההצלחות מאשר את הכישלונות, ונראה שאת התחרות הקיימת בשוק התקשורת בישראל אפשר לזקוף בעיקר לזכותן של תקופת היציבות המדינית הקצרה במזרח התיכון ובועת הטכנולוגיה והתקשורת בעולם.

שתי אלה איפשרו גיוס של יותר ממיליארד דולר, ששימשו לפתיחת התחרות בשוק התקשורת הסלולרית (הקמת סלקום ופרטנר כמתחרות לפלאפון) ובשוק השיחות הבינלאומיות (הקמת ברק וקווי זהב כמתחרות לבזק בינלאומי).

משרד התקשורת איחר להבין את משמעות השינוי בשווקים העולמיים. גם לאחר הקריסה ולאחר שהתברר שאין דרך לממן מיזם יומרני להקמת רשת תקשורת ארצית מתחרה לזו של בזק, המשיך המשרד במכרז על תדרים אלחוטיים לצורך הקמת הרשת, על אף שתנאי הרישיון לא התאימו כלל למגמות החדשות בשוק.

הערוצים הייעודיים מתעכבים

אם יסתלק ערוץ 10 סופית מהמרקע תיפגע התחרות בשוק הטלוויזיה המסחרית. על אף שהערוץ, שהחל לשדר בסוף ינואר 2002, לא הצליח עד כה להשיג שיעור צפייה שהפך אותו למתחרה של ממש בערוץ 2 הוותיק, הוא בכל זאת יצר אווירה של תחרות שאילצה את זכייניות ערוץ 2 להתייעל, להשתפר ולהוריד את מחירי הפרסום.

ללא ערוץ 10 יהיו הערוצים הייעודיים המתחרים היחידים בערוץ 2 בשוק הפרסום בטלוויזיה. אך רוב הערוצים האלה אינם מתחרים על הקהל של ערוץ 2 או על המפרסמים שלו. היחיד שעשוי להוות תחרות מסוימת הוא ערוץ החדשות.

הבעיה העיקרית בערוצים הייעודיים היא שגם הם, כמו מיזמים אחרים בענף התקשורת, מקרטעים.

הערוץ בשפה הרוסית, ישראל פלוס, שהחל לשדר לקראת סוף 2002, סובל מהפסדים כבדים ועניין מועט

במשרד התקשורת דנים, אך לא ברצינות יתרה, באפשרות להעניק לחברות הכבלים והלוויין היתרים למכירת זמן פרסום.

ההיתרים עשויים לפתור חלקית את בעיית התחרות בשוק הפרסום בטלוויזיה, אבל אם תיווצר התחרות המקווה, היא תקבור לשנים רבות את הסיכוי להקים בישראל ערוץ מסחרי שיתחרה בערוץ 2.

תקשורת נתונים תחילה

גם בתחום הטלקומוניקציה, שהכנסותיו גדולות פי כמה, מתקשה התחרות להתפתח. בספטמבר 2002 אימץ משרד התקשורת את המלצותיה של הוועדה שדנה בפתיחת שוק התקשורת הפנים-ארצית לתחרות.

הוועדה, בראשות רן קרול, המליצה על דחיית הפתיחה המלאה של השוק לתחרות, ועל פתיחה הדרגתית של חלקים ממנו. היישום הראשון של ההמלצות החל בנובמבר, כאשר משרד התקשורת הרחיב את הרישיון של מד-1, סלקום וחברות הכבלים באופן שהתיר להן לספק שירותי תמסורת ותקשורת נתונים מהירות.

הצעד הוצג כשלב חשוב בעידוד התחרות בשוק, אך בפועל הוא לא שינה את התמונה באופן משמעותי. ההכנסות בשוק הזה נאמדות בפחות מ-100 מיליון דולר בשנה, ועיקר הפעילות היא מתן שירותים לחברות הסלולר: מרבית קווי תמסורת הנתונים מחברים בין בסיסי האנטנות הסלולריות. גם לאחר פתיחת השוק לא כדאי לחברות הסלולריות להחליף את הקווים הקיימים של בזק בקווים חדשים בבעלותן.

בזק, שהיתה עד סוף 2002 הספק היחיד בשוק תמסורת הנתונים דאגה להוריד את מחירי השירותים ב-40%-30% בממוצע, ובכך צימצמה מאד את כדאיות הכניסה לשוק. היום ממשיכה בזק לשלוט בכ-80%-75% מהשוק. סלקום היא המתחרה העיקרית שלה. נוכחותה של מד-1, אומרים בענף, אינה מורגשת כמעט. קשייה של מד-1 בחדירה לשוק תקשורת הנתונים מתבטאים בתלונה שהגישה למשרד התקשורת, שבה נטען כי סלקום מציעה לעסקים עסקות משולבות של שירותים סלולריים ושירותי תקשורת נתונים, כך שהרווחים מחלקה הסלולרי של העסקה מסבסדים את ההפסדים מהחלק האחר. במד-1 סירבו בסוף השבוע להתייחס לתלונה או לפעילות החברה.

משה מיץ, סמנכ"ל שיווק למגזר העסקי בסלקום, אומר בתגובה כי סלקום אינה משווקת חבילות משולבות. ללא חבילות משולבות, אין לסלקום יתרון של ממש על פני המתחרות וקשה לראות כיצד היא יכולה לכבוש לעצמה נתח משמעותי משוק תקשורת הנתונים בעתיד הנראה לעין. מיץ אומר שהיתרון של סלקום על בזק הוא בגמישות מחירים. כמונופול חלה על בזק חובה להציע לכל לקוח, גדול כקטן, מחיר אחיד. המתחרים האחרים יכולים להציע מחירים משתנים, כמו לדוגמה מחיר נמוך יותר ללקוח גדול.

חברות הכבלים שקיבלו את ההיתרים אינן ערוכות עדיין לפעילות בתחום הטלקומוניקציה, ונראה כי תעבור שנה לפחות עד שהן ייערכו לכניסה לשוק שירותי תקשורת נתונים למגזר העסקי.

בדואר מכשירים מצב קיים

באין תחרות של ממש, גם הכרזה מדומה על תחרות יכולה להתקבל בעין יפה. זה יותר מחמש שנים בוחן משרד התקשורת דרכים לפתיחת שוק הדואר לתחרות. בעוד המשרד מתלבט, בוחן, מקים ועדות ומתייעץ עם מומחים, החל השוק לרחוש יזמים שלא המתינו להיתרים. להבדיל משוק הטלקומוניקציה, דמי הכניסה לשוק הדואר נמוכים: די בהשקעה ראשונית של כמה עשרות אלפי שקלים כדי להקים חברת שליחויות. היתר היסטורי לחברת מוניות להעביר דברי דואר שימש את אליעזר פישמן ושותפיו להקמת מיזם הדואר המתחרה ברשות הדואר במשלוח "כמותי" של דברי דואר מחברות תקשורת ומוסדות פיננסיים ללקוחות ומנויים.

בינואר הכריז שר התקשורת דאז, ראובן ריבלין, על "פתיחה בשלבים" של שוק הדואר לתחרות. הוא הודיע על מתן היתרים למשלוח דואר לחו"ל וחבילות בתוך ישראל ובלבד שמחירי הדיוור לא יהיו נמוכים מפי 4.5 ממחיר משלוח מכתב רגיל באמצעות רשות הדואר.

בפועל נפתח השוק לתחרות מצד חברות שליחויות וחברות השילוח הבינלאומיות. בשירותים שלהם ניתנו היתרים מתקיימת תחרות זה זמן רב, אך ברשות הדואר טענו שהמתחרות פעלו באופן לא חוקי. ההיתרים החדשים שהעניק משרד התקשורת אינם אלא הכשר למצב הקיים בשוק זה עשר שנים, ואינם מבשרים על תחרות חדשה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker