הצנזורה של הטייקונים חזקה יותר מהצנזורה הפוליטית - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצנזורה של הטייקונים חזקה יותר מהצנזורה הפוליטית

כל עוד לא נטפל בריכוזיות לא תהיה כאן עיתונות חופשית באמת

31תגובות

בשעה טובה ומבורכת התעוררו עיתונאי ישראל ויערכו היום לראשונה כינוס חירום "למען תקשורת חופשית". הטריגר הוא המשבר הכלכלי של ערוץ 10, שהפך אותו שוב לבן ערובה בידי הממשלה והכנסת - אבל כינוס כזה היה צריך להיערך מזמן, כי העיתונות הישראלית חלשה ומאוימת.

ראשית, כדאי להבהיר: גם לפני עשר שנים מצבה של העיתונות הישראלית לא היה מזהיר, בלשון המעטה. האינטרסים הכלכליים והפוליטיים אחזו בה גם אז בצבת חזקה ועקשנית. קומץ העיתונאים שהבינו אז מה קורה העדיפו לשתוק ולשתף פעולה. עסקות הון-שלטון-עיתון נסגרו חרש בחדרים סגורים.

מה שאולי השתנה כיום הוא שהאינטרנט והמחאה החברתית העלו לתודעת הציבור ולתודעת העיתונאים עצמם את מבנה המשק והחברה בישראל, ואת מקומה של עיתונות הטייקונים והפוליטיקאים בתוכו. הנרטיב שלפיו יש לנו משק מצוין, תחרותי ומשגשג עם הזדמנויות שוות לכולם החל להשתנות, וגם העיתונאים התחילו לשאול את עצמם שאלות קשות על התפקיד האמיתי של כלי התקשורת בדמוקרטיה ובכלכלה הישראלית.

היום בצהריים יעלו על הבמה בסינמטק תל אביב שורה ארוכה של עיתונאים בכירים, ויסבירו מדוע לדעתם חופש העיתונות בישראל בסכנה. קריאת כיוון ראשונה כבר נתן רביב דרוקר בבלוג שלו בסוף השבוע, כאשר סיפר על המכתבים שקיבל מעורך דינם של שתיים מהמשפחות החזקות במשק הישראלי לאחר שהחליט, עם מיקי רוזנטל, לערוך תחקיר על מונופול המלט נשר.

אינני מתיימר לקבוע מהי עיתונות חופשית ואיך היא צריכה להיראות - אבל כמי שמצוי בעולם העסקי, הכלכלי והתקשורתי זה יותר מעשרים שנה, אני סבור שבישראל לא תהיה לעולם עיתונות חופשית כל עוד לא נחליט לטפל בריכוזיות הכלכלית החריגה של המשק הישראלי.

הריכוזיות בישראל לא רק גבוהה יותר מבכל מדינות OECD, אלא שהיא סובלת משלוש מחלות כלכליות קשות שלא קיימות בשום מדינה אחרת בעולם: קומץ פירמידות ענקיות החולשות על שורה של ענפי משק, מונופולים ואוליגופולים בשורה של ענפי משק מרכזיים ושליטה של אותן עשר משפחות וקבוצות על שוק ההון הישראלי - על מערכת הבנקאות, חברות הביטוח וקופות הגמל - ועל מחצית מנכסיו הפיננסיים של הציבור.

לא תוכל להיות בישראל עיתונות חופשית אם קומץ אנשי עסקים יהיו חזקים יותר מכל ממשלה ומכל פוליטיקאי. כי ממשלות אפשר להחליף כל ארבע שנים בקלפי, אבל טייקונים ששולטים במונופולים ובחברות פיננסיות יכולים לשרוד עשרות שנים. לא תוכל להיות בישראל עיתונות חופשית אם יהיה כאן מועדון קטן ומלוכד של כמה עשרות אנשי עסקים ומנהלים שכירים שחולשים על רוב כספי הציבור ועל מרבית הג'ובים הבכירים, ויכולים להציע לכל הפוליטיקאים, הרגולטורים, עורכי הדין, רואי החשבון, הפרסומאים, היח"צנים, העיתונאים ואנשי האקדמיה כסף גדול תמורת שתיקה, חוזי ייעוץ תמורת התקרנפות וויתור על עצמאות מחשבתית.

לא תוכל להיות בישראל עיתונות חופשית כל עוד המשק נשלט בידי קומץ אנשי עסקים, ששואבים את רווחיהם מחברות שהצלחתן או כישלונן תלויים בהחלטות של פוליטיקאים ורגולטורים. כי ברגע שיש לפוליטיקאי או לרגולטור השפעה עצומה על עסקיך, הפיתוי לקנות שליטה בעיתון או בערוץ טלוויזיה כדי להשפיע עליו או לאיים עליו הוא עצום.

במשק ריכוזי, הרווחים לא הולכים רק למצטיינים, לכישרוניים או לנועזים - אלא בעיקר למי שמכיר את המשחק הכפול של ההון והשלטון, ובשנים האחרונות את המשחק המשולש של ההון-השלטון-והעיתון.

כי במשק ריכוזי, שבו 50 או 100 איש מקצים את רוב האשראי והמימון, משק שאין בו כמעט דירקטורים עצמאיים בחברות הציבוריות - במשק כזה העיתונאים הבכירים ביותר, העומדים בראש המערכות, יודעים עם מי כדאי להתעסק ועם מי לא.

במשק כזה גם תמיד יימצאו העיתונאים שישמחו או ייאלצו לשתף פעולה עם מועדון הריכוזיות, שיודע להרעיף על חבריו מכל טוב.

היום יש לנו, העיתונאים, הזדמנות לעשות שינוי. המחאה החברתית העולמית והישראלית היא רוח שנושבת בגבנו. הגיע הזמן שנציג לציבור בצורה מלאה את תמונת הריכוזיות במשק הישראלי, ונקרא לחברי ועדת הריכוזיות ולחברי הממשלה וועדות הכלכלה והכספים לשים לה קץ.

אם לא נפתור את בעיית הריכוזיות, עיתונים וערוצי טלוויזיה ישמשו לפני הכל כנשק אסטרטגי בידיהם של קומץ אנשים לשימור כוחם הכלכלי והפוליטי. אם לא נפתור את בעיית הריכוזיות, העיתונאים יחיו תמיד בפחד. אם לא נפתור את בעיית הריכוזיות - לא תהיה כאן עיתונות חופשית.

הריכוזיות היא לא רק מחיר הקוטג', לא רק הפנסיה שלנו, לא רק עושק המיעוט ודיכוי התחרות והחדשנות - היא גם אויב הדמוקרטיה. כי במשק ריכוזי, כלבי השמירה של הדמוקרטיה ושל השוק החופשי חלשים: הם לא יכולים לנשוך, ובדרך כלל מעדיפים גם לא לנבוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#