ערוץ 10 מציג את הריאליטי המותח ביותר - הישרדות עצמית

במשך השנים עמד הערוץ בפני התרסקות ורק יכולת הישרדות מופלאה סייעה לו להמשיך לשדר עד היום; "ערוץ טלוויזיה זה צעצוע בשביל בעלי ההון. זה כמו להחזיק קבוצת ספורט"

נתי טוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתי טוקר

מה משותף לדודי ויסמן, עמי גניגר, מוטי זיסר, לב לבייב, אילן שילוח, שלמה בן צבי, ארקדי גאידמק, אילן בן דב, נוני מוזס ונוחי דנקנר? לכל האנשים האלה יש כיסים עמוקים מאוד, ובשלב מסוים בחייהם הוזכרו כמי שמתכננים לדחוף לתוכם את היד (או לכיס של החברה הציבורית שבשליטתם) ולהוציא משם סכומי כסף גדולים כדי שבפורטפוליו של החברות שלהם יופיע ערוץ טלוויזיה - ערוץ 10 ליתר דיוק.

במשך השנים, כשערוץ 10 נקלע למצוקה פעמים רבות, ניסה בעל השליטה בערוץ 10, יוסי מימן, עם ההנהלה שלו, לגייס אינספור משקיעים לערוץ. לא היתה לו ברירה: הצרות הרי נפלו על הערוץ עם השקתו. לוח השידורים איכזב, וכבר בתחילת הדרך נאלץ הערוץ לבקש הקלות רגולטוריות - ואף נקלע להקפאת הליכים.

"הישרדות", ערוץ 10צילום: TheMarker

במשך השנים עמד הערוץ בפני התרסקות, ורק יכולת הישרדות מופלאה סייעה לו להמשיך לשדר עד היום. רון לאודר, ארנון מילצ'ן ורופרט מרדוק הם אלה שהחזיקו את הערוץ במשך השנים והזרימו לו 1.3 מיליארד שקל. כעת שוב עומדת בפני הערוץ סכנת סגירה, לאחר שבקשתו לדחיית חובות בסך 60 מיליון שקל למדינה בגין תמלוגים ודמי זיכיון, נדחתה על ידי ועדת הכלכלה.

אתמול נראה היה כאילו מסתמן מוצא חדש למשבר של ערוץ 10: איש העסקים חזי בצלאל נפגש עם מימן ולאודר על היאכטה של מימן בהרצליה. בצלאל שוקל להיכנס לערוץ ולהזרים לו 90 מיליון שקל. בינתיים, הפגישה הסתיימה ללא תוצאות.

הכתובת, במקרה הזה, היתה על המסך. עוד בשלבי המכרז לזכיין טלוויזיה נוסף, ב-2000, ערך דודו ועקנין, כלכלן צעיר מחברת הייעוץ האסטרטגי טאסק-ארנסט אנד יאנג, מחקר שגילה כי ערוץ חדש יפסיד סכומי עתק בשנות פעילותו הראשונות, גם אם יגיע לשיעורי צפייה מקסימליים.

ההערכות דיברו אז על תזרים מזומנים שלילי של מיליארד שקל בשנים הראשונות. כיום ועקנין מרגיש היטב כיצד הנבואה הגשימה את עצמה: הוא מכהן בתפקיד סמנכ"ל התקשורת של ערוץ 10, ונאלץ לנהל את המאבק התקשורתי בניסיון למנוע את סגירתו של הערוץ.

אפשר למנות סיבות רבות לכישלונו של הערוץ: המכרז הפריז בגובה שוק הפרסום ובציפייה להכנסות, הדרישות הרגולטוריות היו גבוהות מדי, הניהול הבעייתי, אסטרטגיית החיקוי של ערוץ 2, התחקירים שהביאו לעימותים עם פוליטיקאים ועוד סיבות - שכולן נכונות במידה רבה.

השתלשלות ההיסטוריה של ערוץ 10

"ערוץ טלוויזיה זה צעצוע בשביל בעלי ההון"

ואולם הבעיה חמורה הרבה יותר. למעשה, לאף אחד לא באמת אכפת אם יהיה כאן ערוץ טלוויזיה אחד חזק, או שיהיו שניים חלשים, או שלא יהיו בכלל. המדינה הציגה מכרז שבו יש חשיבות רבה לרווחים שהיא תשיג מהמהלך, וכל ההיבטים האחרים של סוגיות ההשקעה בתוכן לא נשקלו כראוי - כפי שמוכח כיום.

לרגולטור אין ברירה אלא ליישם את מה שהמחוקק קבע; ליוצרים ולמפיקים, אלה שנלחמו שהערוץ יעמוד במחויבויות התוכן שלו, יש אינטרס לחשוש לפרנסתם - ובצדק; בעלי הערוצים התלהבו משכרון הכוח של אחזקת ערוץ טלוויזיה, ולא באמת בדקו אם יש היתכנות כלכלית למיזם כזה; והפוליטיקאים עסוקים בהישרדות אישית ואולי לפעמים בהשתקה של מי שמציק להם. רק לאזרח הקטן, זה שרוצה לראות טלוויזיה איכותית ומגוונת, אף אחד לא באמת דואג.

"ערוץ טלוויזיה זה צעצוע בשביל בעלי ההון", מסבירים כולם. "זה כמו להחזיק קבוצת ספורט". ובכן, מתברר שמועדון ספורט זו לא ממש דוגמה טובה - שם זה עובד הרבה יותר טוב. בתחילת כל עונה חייבים בעלי הקבוצות להגיש לרשות לבקרה תוכנית תקציבית מפורטת ולהציג בטוחות. שם לרוב אין תופעה של התחייבויות שבדיעבד התברר שאי אפשר היה לעמוד בהן. אין לך מקורות מימון? תשיג, או שתבנה קבוצה קטנה יותר בעונה הזו, או שתסגור את המועדון.

הכדורגל זה עניין רציני, ויש מי שמפקח על היציבות הפיננסית של הליגה - פשוט כי הרבה אנשים באמת אוהבים כדורגל. ערוצי טלוויזיה, כנראה, לא היו עד היום בעלי חשיבות רבה. אף אחד, כולל בעלי המניות, לא הרגיש מחויב לדאוג לכך שיהיה בישראל מגוון ערוצי טלוויזיה עם תכנים איכותיים לאורך זמן.

אם הנושא היה בעל חשיבות אצל מקבלי ההחלטות ובעלי המניות, צריך היה למצוא את הדרך לייצר תחרותיות בריאה בענף, להגביר את חופש העיתונות, לבטל את התלות הנוראית בפוליטיקאים - ולתת לבעלים סיבה להמשיך להחזיק בנכס הזה. זה לא קרה, ובינתיים כולנו באופסייד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום