באינטרנט תעמולת הבחירות דווקא חוקית

חוק תעמולת הבחירות לא מתייחס כלל לאינטרנט. לפני שנתיים המליץ השופט חשין להסדיר את מעמד הרשת בבחירות, אבל הכנסת התעלמה. כעת אתרים יכולים לפרסם כל תעמולה

יובל דרור
יובל דרור

"החיה הזו אינה דומה לאף אחת מאחיותיה הבכירות. חיה שחלקה ביבשה וחלקה במים, חלקה בחמצן וחלקה בחנקן". תיאור כמו-זואולוגי זה נאמר מפיו של שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, כשהתייחס לאינטרנט. חשין, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16 ששימש בתפקיד גם בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה לפני שנתיים, נדרש לסוגיית מעמדה של האינטרנט בחקיקה הישראלית והגיע למסקנה מעניינת: אין לה מעמד חוקי, משום שאינה קיימת בספר החוקים. חשין המליץ אז למחוקק להסדיר את מעמד הרשת עוד טרם הבחירות הבאות. המחוקק לא התרשם, חוק הבחירות לא תוקן (למעט סעיף קטן) וכיום ניצבים אתרי האינטרנט מול אחת הפרצות המעניינות בחקיקה הישראלית - הם יכולים לצפצף על חוקי התעמולה ואף אחד לא יכול לעשות דבר.

חוק הבחירות (דרכי תעמולה) נחקק ב-1959. החוק מספק רשימה מפורטת למדי של איסורים החלים על המפלגות וכלי התקשורת בשבועות שלפני הבחירות. כך, לדוגמה, נקבע בסעיף "הגבלת תעמולה בשידורי רדיו וטלוויזיה" ש"לא תהא תעמולת בחירות בתקופה של 60 הימים שלפני הבחירות". סעיף אחר קובע שלא תהא תעמולה באמצעות מודעות מודפסות בעיתונים, בשבועונים או בירחונים אלא אם המודעה קטנה מ-40 אינץ'. בחוק המקורי, שנחקק 10 שנים לפני שהמחשבים הראשונים חוברו לרשת, שמאוחר יותר נודעה בשם 'אינטרנט', אין התייחסות למדיום החדש.

הפיכת האינטרנט לאמצעי תקשורת בולט בהוויה הישראלית הביאה לפתחו של השופט חשין סוגיות הקשורות לאינטרנט לפני כשנתיים, בזמן הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. ש"ס עתרה לפניו נגד ח"כ אופיס פינס מהעבודה. לטענתה, פינס עמד להשתתף בצ'אט מקוון באתר "מעריב", דבר הנוגד את חוק תעמולת הבחירות. חשין דחה את העתירה בטענה שאין דין האינטרנט כדין הטלוויזיה והרדיו.

את הנימוקים לדחיית העתירה ניצל חשין כדי להעביר ביקורת קשה על המחוקק, שנמנע מלאוורר את חוק הבחירות המיושן. לדבריו, המחוקק - ששם לב שהרשת נהפכה בימה מרכזית לביטוי - לא מצא לנכון לשנות את חוק התעמולה, אף שיכול היה לעשות כן, כפי שעשה כשתיקן את החוק בכל הקשור להוראות בעניין הרדיו והטלוויזיה. "מעמדו של חופש הביטוי הפוליטי מחייב את המסקנה כי לא נוסיף איסורים על חופש הביטוי בצד אלה שנקבעו בחוק", כתב אז חשין והוסיף: "האיסור הגורף הקבוע בחוק התעמולה על שימוש באמצעי תקשורת אלקטרוניים בתעמולת בחירות העלה אבק רב, ונדרש

בהמשך נימוקיו מסביר חשין מדוע אין בכוונתו לגזור גזירה שווה בין הרדיו והטלוויזיה לבין האינטרנט. "אם נתבונן ברשת האינטרנט ונעמיד בצדה את הרדיו והטלוויזיה, נבין כי השניים שונים באורח מהותי: השידורים ברדיו ובטלוויזיה מוסדרים על פי דין, בעוד האינטרנט נעדרת כל רגולציה; תדרי הרדיו והטלוויזיה מוגבלים במספרם, ואילו במרחב האינטרנט אין מחסור במשאב ערוצים; המאזין לרדיו והצופה בטלוויזיה הם פאסיוויים בעוד שהמשתמש באינטרנט הוא במובן מסוים גם השחקן וגם הבימה. מאפיינים אלה מצדיקים יחס שונה לאינטרנט". בסיכום קובע חשין "צ'אט כמוהו כשיחה בין אנשים, יותר מאשר כרדיו או טלוויזיה".


יקום וירטואלי חדש

בהזדמנויות אחרות, נדרש השופט חשין לדימויים חריפים יותר כדי להבהיר שהאינטרנט היא יצור הנדרש לטיפול מיוחד: "זה יקום חדש. יש בו אנשים אחרים, לא כמונו, שנולדו לעולם אחר. היקום הזה הוא מקום בו תולעים רוכבות על קרני האור, והצמחים גדלים כאשר הפרח צומח באדמה והשורשים כלפי מעלה. אין לנו הכנה נפשית ליקום כזה", אמר בשנה שעברה בכנס לרגל הוצאתו לאור של הספר "המחשב וההליך המשפטי" שכתב עו"ד נמרוד קוזלובסקי, שהיה עוזרו. "הדבר דומה לחייזר שבא מעולם אחר. הוא דומה לאדם, אבל הוא רק רוח, איננו יודעים מה זה. החייזר מביא עמו מחלה, אבל אין לנו תרופות נגדה, אנחנו לא יודעים איך להילחם בה", הוסיף אז חשין.

עו"ד אביב אילון אומר שדבריו של חשין מבטאים מצוקה אמיתית: "ברור לכל שלרשות השופטת אין כלים מתאימים בכדי לעסוק בתחום המשפט המקוון. עובדה זו מחייבת פתרון מהיר שיביא ליציבות בדין וימנע יצירת תקדימים פרטיים. כל עוד לא ימצא פתרון בחקיקה מסודרת, יאלצו בתי המשפט לפרש את הסוגיות בכל פעם מחדש, בכל מקרה לגופו".

מנהלי ועורכי אתרי האינטרנט בישראל מודעים גם הם למצוקה של הרשות השופטת ומכירים היטב את החור החקיקתי בחוק הבחירות. אך בשיחה עם כמה מעורכי אתרי התוכן הגדולים מסתבר שהם מחילים על עצמם את החוק. זה לא עניין של אזרחות טובה - הם פשוט מעוניינים להוכיח שהם פועלים בסטנדרטים עיתונאיים.


אתיקה עיתונאית

"על כל במה אפשרית, כלפי חוץ ופנים, אני מכריז ש-Ynet הוא עיתון לכל דבר ועניין", אומר העורך הראשי של Ynet, יון פדר. לכן, "אני כופה על עצמי נורמות עבודה של עיתון ואתיקה של עיתונות". פדר טוען שמכאן קצרה הדרך להכפפת האתר לחוק הבחירות. "למרות שאין עלי איסור מפורש בחוק, אני רואה את עצמי כמוגבל בנגזרות העקרוניות של איסורי התעמולה", מכריז פדר.

אך פדר מדגיש שההתנדבות שלו היא בעירבון מוגבל: "העובדה שאני מתנדב להגדיר את עצמי כעיתון לא פותרת את הבעיה העקרונית, שהשפה של חוק הבחירות אינה רלוונטית לאינטרנט - כמו ההגבלה על אינצ'ים בתחום המודעות. מכאן שאני לא מתכוון להגביל את עצמי בשום דבר שלא נאמר לי במפורש בחוק, למעט אותם חלקים שאני מתנדב לקחת על עצמי מתוקף הזהות העצמית שלי כעיתון".

הפלפול הלשוני של פדר אינו מקרי. הוא מתבטא בפרקטיקה המעשית של Ynet. כך לדוגמה, אין בכוונת האתר לתת לראשי המפלגות במה תעמולתית במסגרת ראיונות שיערכו עמם. פדר מסביר שהסיבות לכך אינן נעוצות בחוק אלא נובעות מהחשש ש"אם ניתן לעמרם מצנע במה, נצטרך לתת לכל שאר ראשי המפלגות, כתוצאה מרצוננו לשמור על התדמית של Ynet ככלי תקשורת מאוזן".

גם עורך אתר "נענע", דביר וולק, נוקט בכפל לשון: "החוק לא חל עלינו כך שמצד אחד, נעשה מה שאנו רואים לנכון; אבל מצד שני, לא נהיה במה לתעמולה. אתר הבחירות של 'נענע' יעלה בימים הקרובים, כך שעוד לא ניתחנו את הדילמות במלואן. אך נגלה התחשבות שקשורה יותר לאתיקה ופחות להתחשבות בחוק, שלא חל עלינו, מכיוון שאנחנו רואים עצמנו כעיתון". כן, גם "נענע" היא עיתון.

זה לא מסתיים בזה. עופר שני, העורך הראשי של "וואלה", אומר: "אנחנו רואים עצמנו כמערכת עיתונאית לכל דבר ולכן אנחנו מחילים על עצמנו את הוראות החוק למרות שהן לא מוטלות עלינו". לדבריו, "החתמנו את מפרסמי מודעות הבחירות על נספח מיוחד שהולם את הכללים הכלולים בחוק הבחירות, כמו האיסור להשתמש בילדים מתחת לגיל 16. לגבי האינצ'ים, זה לא רלוונטי עבורנו אבל החלטנו שבאתר הבחירות שלנו לא יהיו מודעות חסות, אלא פרסומות בגדלים המקובלים בוואלה".

ואולם, כמו השניים שלפניו, ממהר שני להסביר את הבעיות שאתר כמו "וואלה" עלול להיתקל בהן: "אם רוצים להטיל מגבלות בחוק כדאי שיתייעצו איתנו. לא הייתי רוצה לגלות שהחוק קובע שיש להטיל מגבלות גם על התוכן של הגולשים שמופיע בפורומים. צריך לעשות הפרדה בין תוכן מערכתי לתוכן

עו"ד ד"ר יובל קרניאל, מרצה לדיני תקשורת במכללה האקדמית למשפטים, טוען שהדרך היחידה לפתרון הסוגיה היא הטלת ההגבלות על המפלגות עצמן: "אי אפשר לשלוט באינטרנט, אבל אפשר לומר למפלגות: אתן יכולות לפרסם באנרים בגדלים כאלה וכאלה, ומותר לכן לעשות באינטרנט את הדברים הבאים ואסור לכן לעשות דברים אחרים. בכל מקרה הגיע הזמן לעשות סדר. האינטרנט הפכה מזמן לאמצעי תקשורת משמעותי, אפילו בישראל".

ואכן, נראה שהמחוקק התעורר בדקה ה-90. לפני חודש העבירה הכנסת את תיקון מספר 22 לחוק הבחירות לכנסת הקובע כי "איסור פרסום סקרים בכתב", ביממה שלפני הבחירות, יחול גם על האינטרנט. בתיקון נכתב כי "פרסום בכתב" מתייחס לפרסומים בעיתון או באינטרנט. כך, עשור לאחר שהפכה הרשת לאמצעי תקשורת פופולרי, שנתיים לאחר ששופט בית משפט עליון הצביע על פרצה בחקיקה וחודשיים לפני הבחירות, ניאות המחוקק להוסיף לספר החוקים הישראלי, את המלה "אינטרנט".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker