קיטוב וזעם: ינון מגל נגד בן כספית, אמנון אברמוביץ' נגד עמית סגל

המודל העסקי של מלחמות הגלדיאטורים של המאה ה-21, המוצר התקשורתי שנמכר לציבור מעניק מעט מאוד ערך מוסף. מנהלי התקשורת גילו שהביזנס הרווחי בתקשורת הוא יצירת זעם וקיטוב - והשמאל אחראי לזה בדיוק כמו הימין

איתן אבריאל
איתן אבריאל

בעקבות טור של איילה פנייבסקי בסוף השבוע ב"הארץ" תחת הכותרת "ערוץ 20 הוא לא פוקס ניוז, עדיין", התעורר דיון ברשתות החברתיות בשאלה עד כמה ערוץ 20 - הדבר הקרוב ביותר בישראל לערוץ פוקס ניוז האמריקאי - משפיע על הציבור.

בשנים האחרונות פוקס ניוז - ערוץ ימני שמחזיק בעמדות רפובליקאיות - נהפך לערוץ החדשות הנצפה ביותר בארה"ב, יותר מ-CNN ו-MSNBC הליברליים, בעוד המקבילה הישראלית לא רשמה עלייה דומה ברייטינג ובהשפעה. הנה תשובה אחת: ערוץ 20 לא נוסק כמו פוקס ניוז כי אצלנו כל הערוצים וכל תחנות הרדיו הם סוג של פוקס ניוז, מי יותר ומי פחות, ומעל כולם נמצאות הרשתות החברתיות שהן "פוקס ניוז על סטרואידים". אלא שבדיון על התקשורת הישראלית יש שאלה מעניינת יותר: כיצד היא נהפכה בשנים האחרונות למפיצה של זעם, כעס וקיטוב - ומי מרוויח מזה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker