נתניהו והליכוד לא מפסיקים לתקוף את התקשורת — והיא מחזירה להם חיבוק חם

מחקר של יפעת מחקרי מדיה עבור TheMarker מגלה כי 80% ממספר ההופעות בתקשורת של פוליטיקאים מאז הקמת הממשלה היו של חברי הקואליציה ■ הליכוד מחזיקה יותר מ–50% מכלל ההופעות התקשורתיות של נציגים פוליטיים

נתי טוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץצילום: ADINA VALMAN / KNESSET SPOKESPER

כל יועץ תקשורת מתחיל יודע שהיעד המרכזי שלו אינו בהכרח לשלוט במידע הנאמר לגבי הלקוח שלו, אלא להעניק לו חשיפה רחבה ככל האפשר. היקף ההופעות התקשורתיות הוא המשתנה החשוב ביותר כדי לאפשר ללקוח לשלוט בסדר היום — ולהטמיע את המסרים שלו.

התקשורת, מצדה, אמורה להעניק במה שווה לכל הגורמים במפה הפוליטית. אמנם יש נטייה טבעית להעניק במה רחבה יותר לאנשים המחזיקים בידם את מושכות השלטון, אבל תפקידה של התקשורת הוא לייצג גם את החלקים האופוזיציוניים במפה הפוליטית — ולהעניק במה שווה לקולות הביקורתיים.

בישראל, לפי מחקר מיוחד שביצעה יפעת מחקרי מדיה עבור TheMarker, שבדק את מספר ההופעות התקשורתיות בתקשורת המשודרת מאז הקמת הממשלה (17 במאי) ועד 7 בספטמבר, השליטה של הקואליציה בשיח התקשורתי קיצונית.

מהנתונים עולה כי 81% מכלל ההופעות התקשורתיות בתקשורת המשודרת בתקופה שנבדקה היו של חברי כנסת ושרים מהקואליציה — מהליכוד, כחול לבן, ש"ס, יהדות התורה, העבודה, דרך ארץ, הבית היהודי וגשר. מנגד, הח"כים מהאופוזיציה נאלצו להסתפק ב–19% מההופעות התקשורתיות בלבד.

אשף תקשורת

שיעור ההופעות הזה מהווה ייצוג חסר באופן משמעותי לעומת היחס האמיתי בין מספר הנציגים החברים בקואליציה לאלה שבאופוזיציה. כיום יש בקואליציה 74 נציגים (אם כוללים את מרב מיכאלי, שחברה בסיעת העבודה אף שלמעשה היא אפוזיציונית), כלומר 62% מהכנסת. למרות זאת, נציגי הקואליציה זוכים לחשיפת יתר נוספת של כ–20%.

המפלגה שמנסה כיום לייצר את האלטרנטיבה השלטונית היא יש עתיד, בראשות יאיר לפיד. המפלגה זוכה להיקף חשיפה נמוך יחסית לכוחה — רק 7% מכלל ההופעות התקשורתיות בישראל הן של המפלגה שמעוניינת לייצר אלטרנטיבה, בעוד כוחה האמיתי בכנסת ישראל הוא כמעט פי שניים. גם מרצ סובלת מייצוג תקשורתי מזערי של פחות משליש מכוחה האמיתי בכנסת.

רק הליכוד יכול

ירידה לחלוקה הפנימית בין היקף החשיפה של כל אחת מהמפלגות בתוך הקואליציה והאופוזיציה מגלה נתון מדהים: סיעת הליכוד לבדה מחזיקה יותר ממחצית (53%) מכלל ההופעות התקשורתיות של נציגים פוליטיים בישראל. במלים אחרות, בכל פעם שאנחנו מדליקים טלוויזיה או רדיו, יש יותר סיכוי שנשמע נציג פוליטי של הליכוד מאשר סיעה אחרת — אף שלליכוד יש 36 נציגים בכנסת, שהם 30% מכנסת ישראל.

השותפה השנייה בממשלה, כחול לבן־העבודה־דרך ארץ, או כפי שראש הממשלה, בנימין נתניהו, כינה אותה בעבר, "ממשלה בתוך ממשלה", זוכה ל–24% ממספר ההופעות התקשורתיות, אף שכוחה בכנסת ישראל הוא 17% בלבד. כלומר, כחול לבן־העבודה־דרך ארץ זוכים לחשיפה עודפת יחסית לכוחם, אך היא נמוכה משמעותית יחסית לחשיפה העודפת של הליכוד.

הליכוד

הפער בין הליכוד לבין קבוצת כחול לבן נהפך קיצוני הרבה יותר כאשר בוחנים את היקף החשיפה של מספר השרים, ללא ח"כים. לשתי הקבוצות החברות בממשלה הפריטטית יש מספר כמעט שווה של שרים (13 לליכוד לעומת 12 לכחול לבן־העבודה־דרך ארץ). למרות זאת, שרי הליכוד זוכים לכמעט פי שניים חשיפה (63%) לעומת כחול לבן (35%).

הפער בין שתי המפלגות נוצר כמובן מהיקף החשיפה הקיצוני לו זוכה נתניהו בתקשורת הישראלית. מאז הקמת הממשלה, נתניהו הופיע יותר מ–1,800 פעמים בתקשורת המשודרת. ראש הממשלה החליפי, גנץ, משתרך אחריו עם פחות משליש מסך ההופעות של נתניהו.

בליכוד אפילו ח"כים זוטרים יחסית זוכים לחשיפה נרחבת הרבה יותר משרים בכירים ממפלגות אחרות. ח"כ מיקי זוהר (הליכוד), שהתראיין פעמים רבות כדי לייצג את עמדות נתניהו בעיקר בסוגיות משפטיות, הגיע לכמעט 400 הופעות תקשורתיות — יותר מפי שניים ממספר ההופעות של, למשל, שר המשפטים אבי ניסנקורן (149 הופעות) באותה תקופה.

יו"ר האופוזיציה לפיד נהנה מכ–380 הופעות תקשורתיות בתקופה שנבחנה — מעט יותר מחברת כנסת אחרת, יפעת שאשא ביטון (הליכוד) — שעלתה אמנם לכותרות בשל עמדה לעומתית לממשלה, אך בסופו של דבר היא חלק מהקואליציה הנוכחית.

יאיר לפיד
יו"ר האופוזיציה, יאיר לפידצילום: אבי חיון

"מדד ההופעות בתקשורת המשודרת מאפשר לנו לבחון איזו מפלגה מכתיבה את סדר היום התקשורתי ומקבלת במה להעביר את מסריה", אומר שחר גור, סמנכ"ל מחקר ביפעת. "התוצאות מעידות שמבחינת תפקידי שרים הממשלה אולי פריטטית, אבל מבחינת דומיננטיות תקשורתית חברי הליכוד מופיעים בתקשורת בהיקף כפול מכחול לבן, גם בבחינה של שרים וגם של כלל חברי הכנסת. נראה כי לאחר שנים רבות בשלטון, התלות ההדדית בין התקשורת לליכוד איתנה, והניסיון של מערכי הדוברות של המפלגה וראשיה מקנים לה יתרון משמעותי ביחס לראשי כחול לבן. בנוסף, חברי הליכוד כבר מוכרים יותר לציבור ומצליחים לייצר עבור התקשורת כותרות ההופכות אותם למרואיינים אטרקטיביים יותר, ניתן לציין את ח"כ זוהר כדוגמה לכך".

נתוני החשיפה מלמדים גם על ההדרה הקיצונית של המגזרים השונים החברה הישראלית. יהדות התורה וש"ס, אף שהן חברות בקואליציה, זוכות לחשיפה מזערית יחסית לכוחן.

לדברי גור, "יהדות התורה, ש"ס והרשימה המשותפת, המהוות יחד 31 מושבים שהם יותר מרבע מהכנסת הנוכחית, זוכות במשותף לפחות מ–5% מההופעות התקשורתיות של חברי הכנסת והשרים".

הפער הקיצוני ביותר בין הכוח הפוליטי לבין הייצוג התקשורתי הוא כמובן בקרב הנציגים הערבים. כוחה של הרשימה המשותפת בכנסת ישראל הוא 13%, אך המפלגה נמחקת מהתודעה הישראלית וקיבלה רק 0.7% מכלל ההופעות התקשורתיות מאז הקמת הממשלה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker