"אם לחדשות באינטרנט תהיה חותמת אמינות - אולי איכות המידע תשתפר" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אם לחדשות באינטרנט תהיה חותמת אמינות - אולי איכות המידע תשתפר"

הכלכלן ג'ושוע גאנס, אחד ממחברי מסמך המדיניות להגנה על העיתונות בעידן הפלטפורמות הדיגיטליות, טוען כי לעיתונות החוקרת יש חוקים כלכליים משלה ■ "חדשות הן בהגדרה מוצר שערכו לא ידוע ברגע הקנייה - וברגע שנחשפים למידע, המוטיבציה לשלם תמורתו נעלמת", הוא אומר

4תגובות
ג'ושוע גאנס
Corey Seeman

"אנשים צריכים לדעת מה מקור החדשות או המידע שאליו הם נחשפים. זה סימן חשוב לאיכות ולאמינות של המידע, אם הוא אמיתי או פייק ניוז. אם יצרני התוכן וציבור הקוראים והגולשים יאמצו נוהל כזה של 'קרדיט' לאמינות, תופעות כמו חוות טרולים (Troll farms) שמייצרות פייק ניוז יהיו משמעותיות פחות" - כך אומר ג'ושוע גאנס, כלכלן מאוניברסיטת טורונטו. גאנס היה חבר בצוות החוקרים שחיברו מסמך המלצות מדיניות להגנה על העיתונות בעידן הפלטפורמות הדיגיטליות הגדולות.

בשבוע שעבר השתתף גאנס בכנס אקדמי בנושא חדשנות ואי-שוויון שהתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובין היתר השיב לשאלות TheMarker.

אתה כלכלן. מה הביא אותך לעסוק דווקא בחדשות ועיתונות?

"זה כמה זמן שאני עוסק בכלכלה של המידע. כתבתי ספר בשם 'המידע רוצה להיות חופשי', ואני עובד עכשיו על ספר חדש. הדחיפות שהניעה אותי לקחת חלק בצוות החשיבה של אוניברסיטת שיקגו (שבה נכתב מסמך המדיניות; א"א) היא העובדה שאף אחד לא מצליח להתמודד עם בעיית הפייק ניוז. למרות ניסיונות שנעשים, אי-אפשר לסנן את האמת מתכנים אחרים. הנושא הזה מאוד מעסיק את הציבור".

האם הפייק ניוז על הילרי קלינטון באמת היטה את הפוליטיקה בארה"ב, כפי שרבים חושבים?

"אני לא חושב. זה היה שולי. הדברים הללו לא שינו באמת את תוצאת הבחירות".

יש קריאות להגביל את כוחן של הפלטפורמות הדיגיטליות הגדולות, ויש גם מי שקוראים לעזוב את פייסבוק. מה דעתך?

"זו בעיה. אני חושב שצריך לנסות לשמור על פייסבוק, ועדיין להבדיל בין תכנים אמיתיים לתכנים שקריים. כיום גם יש בעיה של 'דיפ-פייק', היכולת הטכנולוגית ליצור קטעי וידאו משכנעים לגמרי שבהם נראה שמישהו אומר משהו - אף שזה לא קרה. לכן אני חושב שהדרך היעילה ביותר היא ליצור מנגנונים שיציגו לקוראים ולצופים את המקור שממנו הגיע המידע, ועל בסיס זה הם יחליטו מה רמת האמינות שלו. זה החלק שביקש ניו יורק טיימס תי להדגיש במסמך המדיניות".

הילרי קלינטון
CARLOS BARRIA/רויטרס

ברור שכמה כלי תקשורת בעלי מוניטין, כמו "ניו יורק טיימס", למשל, יספקו לציבור הוכחות לאמינותם. אבל מה עם אנשים מהשורה?

"אם מישהו ברחוב צילם אירוע של אלימות משטרתית, ראוי שהציבור יראה את הצילומים. במקרה כזה, הצלם פשוט יצטרך לפנות לגוף בעל מוניטין ולשכנע אותו לפרסם אותם. נכון, זה קשה - אבל לאנשים ללא מוניטין זה תמיד היה קשה. כיום הכל עובר שיבוש - ובינתיים הנזק כבר נגרם".

יצירת תחקיר עיתונאי היא הימור כלכלי

באחד החלקים במסמך מנתחים מחבריו את הכלכלה המיוחדת של המידע והחדשות, ומגיעים למסקנה כי חדשות הוא מוצר שסובל מאי-ודאות גדולה במיוחד. לדבריהם, "מידע, כמעט בהגדרה, הוא מוצר שערכו לא בהכרח ידוע ברגע הקנייה. אם פרטי המוצר מתגלים לקונה - מה שקורה ברכישות של מוצרים רגילים - הרי שלקונה כבר אין תמריץ לשלם על המידע אחרי שנחשף לו". משמעות הדבר היא ש"המוכר ינסה למכור את המידע ללא שקיפות, מה שיגרום לביקוש להיות נמוך יותר ולא לשקף את המחיר האמיתי שהצרכנים מוכנים לשלם עבורו".

בשל ייחודיות זו של המוצר החדשותי, יצרני מידע וחדשות יחפשו מודלים כלכליים שאינם מערבים תשלום ישיר מלקוחות. למשל, מודל של פרסום שבו המוצר ניתן בחינם והמפרסמים הם שיממנו את עלות הייצור. בתוך כך, יש גם הבדלים מהותיים בכלכלה של סוגי מידע וחדשות שונים. יש חדשות כמו תחזית מזג האוויר, שמיועדות לשימוש ישיר לצורך קבלת החלטות; לעומת זאת, מידע שנועד לסייע ללקוחות להחליט בנושאים כמו למי להצביע, במי לתמוך ולמי להתנגד - שונה לחלוטין. במקרה זה, לאדם הבודד יהיה עניין רב יותר בתגובה של אחרים לאותו מידע.

מטה ניו יורק טיימס בניו יורק, בספטמבר
AFP

כך למשל, במקרה של תחקירים עיתונאיים יש למידע ערך נמוך עבור הלקוח הבודד, שאינו יכול להשפיע על המציאות בעקבות המידע שנחשף אליו - אך הערך של המידע כשהוא נחשף לציבור כולו הוא גדול, למשל בחשיפה ציבורית של שחיתות ובהרתעה שתחקירים כאלה יכולים לעורר.

"הייצור של עיתונות חוקרת הוא כמו לקיחת הימור עם סיכוי מועט וסיכון רב", נכתב במחקר. "חברות מדיה ייקחו סיכון לייצור מוצר כזה רק אם יש להן יכולת לעטוף אותו ב'חליפת יוקרה', יכולת לארוז ולהפיץ אותו, ויכולת להפוך אותו לכסף - ובכך לבדל עצמן מול המתחרים".

בפרק על כלכלת המידע במחקר שלכם, כתבתם שחדשות הן מוצר שסובל משילוב של חוסר ביקוש וחוסר היצע. למה הכוונה?

"ההתייחסות הזו היא לסוג מאוד מסוים של מידע: עיתונות חוקרת החושפת לציבור מידע רגיש. מרגע שהוא מתפרסם, מידע כזה מאבד את ערכו כמעט מיד - כי הוא מופץ מהר בהרבה פלטפורמות. לדוגמה, עיתון ה'בוסטון גלוב' פירסם בתחילת שנות ה-2000 מידע חשוב על התעללות של כמרים קתולים בילדים ונערים; אני לא הגעתי למידע הזה דרך ה'בוסטון גלוב'. לא שילמתי לעיתון הזה, לא דמי מנוי ולא דרך צפייה בפרסומות שהוא מציג. התשואה על ההשקעה בעיתונות חוקרת היא מאוד נמוכה, לא כדאית, ולכן יש היצע-חסר שלה. למעשה, עיתונות חוקרת היא סוג של מוצר ציבורי, ואין מתכון או מודל טוב עבורה. זה כמעט נס שמה שיש עדיין קיים".

בהמלצות במסמך שלכם הצעתם מערכת של 'תלושים' שהמדינה תחלק לאזרחים, כדי שכל אזרח יוכל לרכוש עיתון או לשלם דמי מנוי לכלי תקשורת חדשותי לפי ראות עיניו. זה יכול לעבוד?

"הגיוני לתת קצת כסף כדי לקדם את הביקוש והיצע של המוצר הציבורי הזה ולעודד את הצריכה שלו. לא מדובר בהרבה כסף בשביל ארה"ב, כמה מיליארדים. מצד שני, זה קשה לביצוע, כי אי-אפשר להבטיח שחלק מהכסף לא יגיע ל'פוקס ניוז' (רשת חדשות טלוויזיונית שתומכת בדונלד טראמפ; א"א). לכן אני תומך דווקא בפתרונות של יותר שקיפות ואינפורמציה על המידע עצמו".

האם יש להמלצות הללו היתכנות פוליטית?

"הרעיונות והמודלים הללו יכולים לקבל דחיפה מהממשלה, אבל הם יכולים לקום גם על בסיס התנדבותי, מתוך לחץ מלמטה של ציבור הקוראים והצופים. במנגנון כזה, שאין בו חובה - גם לא תהיה התנגדות פוליטית או עסקית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#